קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גביית יתר של מע''מ - תביעה ייצוגית: 1. בקשה לאישור תובענה כייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן - החוק). בתובענה טוען המבקש, כי חברת הגיחון בע"מ גבתה מצרכניה במהלך שנת 2009 מס ערך מוסף בשיעור גבוה מן השיעור החוקי. בחשבונות ששלחה לצרכנים ציינה את אחוז המע"מ החוקי כפי שהיה מעת לעת, אולם למעשה גבתה סכום גבוה יותר, בשיעור של 2% עד 34%. 2. חברת הגיחון בע"מ הודיעה מצִדה, לפי סעיף 9(ב) לחוק, כי תיקנה את דרכיה; כי עוד בחודש נובמבר 2009, כחודש לפני הגשת הבקשה, חדלה מגביית היתר שבגינה הוגשה הבקשה הנדונה לאישור. 3. סעיף 9 לחוק, שכותרתו "בקשה לאישור בתביעת השבה נגד רשות - הוראות מיוחדות" קובע כך: (א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה - תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה - המועד הקובע). (ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע. (ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא - (1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב); (2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23. סעיף-קטן (ב) לחוק קובע אפוא הוראה מיוחדת למצב שבו הודיעה הרשות, בתוך 90 יום מעת הגשת הבקשה, כי חדלה מן הגבייה. אם כך נעשה, לא יאשר בית המשפט את התובענה כייצוגית. 4. מה דינה של רשות אשר חדלה מן הגבייה ממילא, עוד קודם להגשת התובענה? על כך נטושה המחלוקת בין הצדדים. חברת הגיחון טוענת כי הסעיף הזה חל לגביה, ולא זו בלבד אלא שאין מקום לדון כלל בפסיקת גמול למבקש ובקביעת שכ"ט עו"ד למייצגוֹ, באשר הפסקת הגבייה נעשתה כחודש לפני הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, בלי זיקה בין זו לזו. אדרבה, לשיטתה של חברת הגיחון יש לחייב את המבקש בהוצאותיה ובשכר טרחת בא-כוחה. המבקש, מצִדו, טוען כי הסעיף איננו חל על חברת הגיחון כלל וכלל, כי תחולתו היא רק כאשר רשות מפסיקה גביה של כספים כתוצאה מהגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית; ומכל מקום, לא קויימו בנסיבות הענין תנאי סעיף-קטן (ב). המבקש מבקש אפוא להמשיך בהליך אישור התובענה כתובענה ייצוגית. 5. המחלוקת הזו אינה חדשה עימנו. פסקי דין והחלטות אחדות שניתנו בבתי משפט לעניינים מינהליים עסקו בשאלה הזו; ואחידות דֵעים - אַיִן (ת"מ (ת"א) 122/06 בש"א 30412/07 (כבוד השופט נ' ישעיה) מדינת ישראל נ' לוי 20.5.07); ת"מ (ת"א) 112/06 (כבוד השופט ע' בנימיני) אלבז נ' עיריית חולון 10.6.07); בש"א (נצ') 353/08 (כבוד השופט א' אברהם) הוועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא העמקים נ' ח'מאיסי (20.4.09)). בדרך הטבע, כל אחד מן הצדדים מבקש לתמוך את יתדותיו בפסקי הדין המצדדים בגישתו. נציג אפוא להלן את הטיעונים ואת השיקולים לכאן ולכאן. 6. לשון החוק עומדת לכאורה לצִדו של המבקש. החוק נוקט לשון עתיד - "אם הרשות הודיעה כי תחדל" - ומכאן יש להסיק כי אין מדובר אלא בהפסקת גבייה שאירעה לאחר הגשת הבקשה. כל הפסקת גבייה אחרת, בין אם לפני הגשת הבקשה ובין אם לאחר שחלפו 90 ימים מעת הגשתה - לא תזַכה את הרשות בהגנה מפני תובענה ייצוגית. בנוסף לכך, עצם קביעת מגבלת הזמן של 90 הימים עשויה לתמוך בעמדת המבקש. יש להסיק ממנה כי המחוקק ביקש לתחוֹם פרק זמן מסויים שבו תוכל הרשות להיטיב את דרכיה. המחוקק ביקש לתמרץ את הרשות לחדול מן הגבייה, ולפיכך יצר לה חלון זמנים שבו תוכל לעשות כן, ולחסוך מעצמה את העלות הכספית הכבדה אשר עלולה להיגרם לה כתוצאה מאישור תובענה ייצוגית, וחיובהּ להשיב סכומי-כסף עתֵקים לציבור. במהלך חלון הזמנים הזה לא יתקיים דיון בבקשה, כפי שקובע סעיף-קטן (א), על מנת ליתן לרשות הזדמנות לבדוק את עצמה ולהחליט על הפסקת הגבייה. אולם בזמנים שמחוץ לחלון הזה, דינה של הרשות יהיה כדינו של כל נתבע. הנה כי כן, רוחו ולשונו של סעיף 9 לחוק מלמדים על כוונה להתליית ההגנה על רשות מפני תובענה ייצוגית בקיומה של זיקה בין הפסקת הגבייה לבין הגשת הבקשה. 7. גם בחינת תכליתו של החוק, הסעדים והעילות הכלולים בו, מחזקים את העמדה הזו. מטרת החוק, כפי המוגדר בסעיף 1, היא "שיפור ההגנה על זכויות", כדי לקדם את "(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים; (2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו; (3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין; (4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות". אחת מן העילות הקבועות בחוק היא עילת ההשבה. אם תקבל הרשות הגנה מפני תובענה ייצוגית כל אימת שהופסקה הגבייה, התוצאה תהיה חסימת האפשרות לתביעה ייצוגית בעילה של השבה כלפי רשות. כך בעניין שלנו, כלל ציבור הצרכנים אשר חברת הגיחון גבתה מהם מע"מ יתר על המידה לא יוכל לממש את זכותו להשבה, שהרי רוב מניינוֹ לא יגיש תביעה אזרחית פרטית. המחוקק יצר אפוא איזון בין המגמה לתמרץ את הרשות להחזיר סכומי כסף שגבתה ביתר, ולהגן על הקופה הציבורית מאיום של חיוב השבה גורף בסכומי-עתק כתוצאה מתובענה ייצוגית מינהלית, לבין הגשמת תכליתו של החוק במתן כח תביעה חזק לצרכנים ולהגנה על זכויותיהם. הרחבת תחולת ההגנה שניתנה לרשות מעבר למה שכתוב בחוק במפורש, תפר את האיזון הזה, ונמצאת תכליתו של החוק מסוכלת. 8. מנגד, ישנם גם שיקולים של מדיניות משפטית התומכים בפרשנותה של חברת הגיחון. אין מחלוקת כי סעיף 9(ב) מבקש לתמרץ את הרשות לחדול מגבייה שלא כדין. ברור כי אם אכן מדובר בגבייה שלא כדין, ככל שתקדים הרשות לחדול ממנה כן ייטב. דא עקא, אם תתקבל עמדת המבקש וייקבע כי הגנת סעיף 9(ב) חלה רק על הפסקת גבייה שלאחר הגשת הבקשה לאישור תובענה כייצוגית, תושג תוצאה הפוכה: במצב שבו הבינה הרשות כי היא גובה שלא כדין, שיקולי תועלת יביאוה להמשיך ולגבות עד אשר תוגש נגדה תובענה ייצוגית. שהרי, אם תחדל מן הגבייה מיוזמתה, בטרם הוגשה תובענה כזו, תהא חשופה לתובענה ייצוגית, ותעמוד בפני הסיכון כי תחוייב לשלם סכומי-עתק לכלל הצרכנים. לעומת כן, אם תמשיך לגבות שלא כדין עד אשר תוגש תובענה ייצוגית, ותחדל מן הגבייה רק במהלך 90 הימים שלאחר הגשת התובענה הייצוגית, תעמוד לה ההגנה. במצב משפטי זה עלולה הרשות, מתוך ראייה כלכלית ותועלתנית צרה, לפעול שלא בהגינות ולהוסיף לגבות שלא כדין עד אשר ייוודע הדבר. ייתכן כי הדבר לא ייוודע משך זמן רב, ואולי אף לעולם ועד, ונמצאנו מעודדים את הרשות לעשוק את הציבור. תכלית החוק תהא, ללא ספק, מסוכלת. 9. גם לשון החוק איננה סותרת בהכרח את עמדת חברת הגיחון. אמנם החוק נוקט לשון עתיד, "תחדל", אולם בדרך של קל וחומר ניתן להסיק כי ההוראה תחול גם על הפסקת גבייה שנעשתה קודם להודעה שתודיע הרשות, ואף קודם להגשת הבקשה לאישור תובענה כייצוגית. קל וחומר, כזכור, היא הראשונה בין המידות שהתורה נדרשת בהן, ואין לראות סתירה בין פרשנות זו לבין לשון החוק. 10. זה טוען בכֹה וזה טוען בכֹה, והטענות טובות ומשכנעות. אין ספק כי לפנינו כּשל חיקוקי: מצב שבו הוראת-חוק סותרת את מטרת החוק ורוחו, בכל אחת משתי דרכי הפרשנות האפשריות. ראוי כי המחוקק ייתן על כך את דעתו בהקדם, יבהיר את אשר דרוש הבהרה ובעיקר יתקן את אשר דרוש תיקון. דומני כי ניתן להשיג את המטרה של דירבון הרשות לחדול מגבייה שלא כדין בדרך נכונה ומאוזנת, בלי ליצור תוצאות לוואי בלתי רצויות, ובוודאי שבלי לעורר ספקות משפטיים מכבידים. 11. אולם עד שייעשה הדבר הזה, בית המשפט איננו פטור מלהכריע, וכשלעצמי החלטתי לבכּר את עמדתו של המבקש על פני זו של חברת הגיחון. הטעם לכך נעוץ באיזון בין שיקולי המדיניות הסותרים. מניעת האפשרות לתבוע מרשות תביעה ייצוגית בעילה של השבה, קשה בעיניי מן החשש כי הרשות תנהג שלא בתום לב ותוסיף לגבות שלא כדין. חזקת ההגינות של הרשות עומדת לה, ובהסתמך עליה יש להניח כי רשות אשר תגלה כי היא גובה שלא כדין תמהר לחדול מכך, ותמצא את הדרכים המשפטיות והמעשיות להתגבר על התמריץ השלילי שנותן לכך החוק. ממילא, אם תפעל בחוסר תום לב ותוסיף לגבות שלא כדין במזיד, לא תעמוד לה הגנת סעיף 9(ב). 12. למעלה מן הצורך, גם אילו שוכנעתי כי יש תחולה במצב דברים כגון דא לסעיף 9(ב), לא היה מקום להחילוֹ על חברת הגיחון. על-פי הוראת החוק, כדי לזכות בהגנה מפני תביעה ייצוגית נדרשת הרשות להוכיח לבית המשפט כי חדלה מן הגבייה. חברת הגיחון הסתפקה, לטענת המבקש, בהגשת "תגובה דלה וסתמית אשר הינה בבחינת מועט אשר אינו מכיל את המרובה". אכן, הודעתה של חברת הגיחון חסרה פירוט של נתונים עובדתיים שהיה בהם כדי ללמד אם אמנם הופסקה הגבייה הבלתי חוקית, ולהניח את הדעת בקשר לכך. לא צורף להודעה כל מסמך חשבונאי, כדי לעמוד בנטל להוכיח את הפסקת הגבייה, אלא רק תצהיר לקוני מטעם סמנכ"ל הכספים של החברה. חברת הגיחון לא הרימה אפוא את הנטל המוטל עליה כדי לזכות בפריביליגיה הייחודית המוענקת לרשות בחוק. 13. לפיכך אני דוחה את בקשת חברת הגיחון לדחות את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית בהסתמך על סעיף 9(ב). חברת הגיחון תגיש את תשובתה לבקשה בתוך 60 יום. הוצאות ייפסקו בגמר המשפט. מיסיםגביית יתרתביעה ייצוגיתמע"מ (מס ערך מוסף)