הוסכם על הצדדים שעלות כל טיפול נפשי 220 ש"ח לטיפול. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גובה הפיצוי על טיפולים נפשיים עקב תאונת דרכים: תביעת התובע היא עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975-. הצדדים הגיעו להסדר של פשרה ביחס לכל ראשי הנזק, מהם סבל התובע כתוצאה מהתאונה, ונותרה ביניהם מחלוקת בשאלה אחת אשר נוסחה על ידם כך: "לכאורה מה שנותר בתיק במחלוקת, מדד לכמות הטיפולים. חברי ואני הסכמנו שאנחנו מוותרים על חקירת המומחה ושכל צד יטען על סמך חוות הדעת מה כמות הטיפולים, ומבקשים להסמיך את ביהמ"ש ליתן החלטה על סמך טענות הצדדים מבלי שיהיה צורך בשמיעת הוכחות. מוסכם על הצדדים שעלות כל טיפול 220 ש"ח." (ישיבה מיום 97/10/30). המדובר בטיפולים נפשיים להם נזקק התובע, ויזקק בעתיד, כתוצאה ישירה מהתאונה, והמחלוקת היא בשאלה לכמה טיפולים, ובמשך איזו תקופה, יזקק התובע לטיפולים שכאלה בעתיד. הצדדים מבקשים כי אפסוק בשאלה זו על סמך חוות הדעת הרפואיות שבתיק ועפ"י סיכומי הצדדים. פסק-דין זה דן בשאלה שנותרה במחלוקת. בתיק זה מונתה ע"י ביהמ"ש ד"ר אסתי גלילי-ויסטוב כמומחית בתחום הפסיכיאטריה של הילד. בסיכום חוות דעתה הראשונה, מיום 94/8/1 קובעת ד"ר גלילי: "X בן 8 סיים כיתה א'. היה מעורב בתאונת דרכים לפני שנתיים. לא נפגע פיזית אולם היה נוכח במאמצי חילוץ של דודתו ובקושי שלו ושל אימו לטפס ולהתרחק מהמכונית. מאז התאונה מפחד בנסיעה במכונית ובכביש. יש הרטבה לילית, וחלומות מפחידים. לא נרדם לבד אלא דורש את נוכחות האם. בנוסף קשיי ריכוז והתנהגות בביה"ס. הישגים בינוניים בלימודים. לדברי האם התפתחותו היתה תקינה בגיל הרך. בפנקס קופ"ח יש רישומים רק על מחלות חריפות חולפות ואין שום ציון של איחור בהתפתחות או קשיי התנהגות. האם אומרת גם שלא ראתה שוני בהתנהגותו והתפתחותו לאחר מות האב. רק בגיל 4-5 החל לשאול על מחלתו של האב והטיפול שקיבל. הרושם הוא של תגובה פוסט-טראומטית - בכל הנוגע לקשיי השינה ולהרטבה. הקשיים בביה"ס מקורם אינו ברור. יש אפשרות שזה חלק מהתגובה לתאונה אולם יש לקחת בחשבון שבחלק מהילדים הסובלים מהפרעת ריכוז וקשב, הבעיה מתבטאת רק בגן חובה או בכיתה א'. על מנת לקבוע מה החלק האורגני בקושי זה יש מקום להערכה נוספת לאחר התערבות טיפולית. באומרי החלק האורגני הכוונה להפרעת ריכוז וקשב ((ADHD טהורה ולא כסימפטום פוסט-טראומטי. בטיפול יש לקחת בחשבון גם הדרכה לאם. מבחינה פסיכולוגית X כנראה עסוק מאד במפלצות, מלחמות וגיבורים. עיסוק זה מתאים לשלב התפתחותי אדיפלי (גיל 3-6). הן התאונה והן אובדן האב חוברים כאן כקושי פסיכולוגי. קשה לאמר בוודאות כיצד השפיע מות האב. אולם סביר שילד שגדל עם אמו בלבד יגיב בחרדה עמוקה על אירוע כמו התאונה. ההמלצה עם כך: טיפול פרטני לX והדרכה לאם. סה"כ שתי פגישות בשבוע משך שנה. עלות של פגישה - כ200- ש"ח. הנכות הנפשית הזמנית 10%. יש צורך בביצוע הערכה נוספת אחרי שנת טיפול." "בבדיקה חוזרת נראה שיש שיפור משמעותי במצבו של X. יש עדיין עקבות של תסמונת פוסט-טראומתית אולם תפקודו השתפר באופן משמעותי. גם אם הוא סבל או סובל מהפרעת ריכוז וקשב בנוסף הרי שללא טיפול תרופתי אלא בעזרת פסיכותרפיה בלבד יש שיפור משמעותי גם בתפקודו במסגרת ביה"ס. לאור השיפור, איני מוצאת בשלב זה נכות נפשית אולם אני ממליצה על המשך הטיפול עד סיומו (כשנה - שנה וחצי נוספות) באותה מתקונת." עפ"י החלטתי זו נבדק התובע פעם נופסת ע"י ד"ר גלילי ובחוות דעתה, מיום 96/9/10, המליצה היא על קבלת "הערכה פסיכולוגית - נאורופסיכולוגית בשאלה של הפרעות ריכוז וקשב." בנוסף לכך ביקשה ד"ר גלילי "סיכום מהמורה בבית-הספר על תפקודו שם." ד"ר גלילי ציינה כי רק לאחר קבלתם של שני אלה תוכל להשלים את חוות דעתה. בעקבות כך נערך לתובע אבחון נוירופסיכולוגי ע"י הגב' רעיה ורטמן-אלעד - מומחית בפסיכולוגיה שיקומית. בסיכום חוות דעתה אומרת הגב' ורטמן-אלעד: "X אובחן כסובל מקשיי רגשיים פוסט-טראומטיים הקשורים במות אביו ובתאונת-דרכים שעבר בגיל 6. X הופנה לבירור נוירופסיכולגי עקב קשיי-ריכוז ותנודות בהישגים בלימודים. בבדיקה נמצאו ביטויים מרשימים לחוסר ריכוז, הסחה, קשיים בהתמדה ואי-שקט מוטורי. עמדתו הכללית היתה ילדותית לגיל והוא לא הראה עניין במטלות, מוטיבציה להישג או נסיון לגייס קשב. למעט מטלה אחת, היו העניין והמוטיבציה נמוכים ולכן לא ניתן לשייך את הפערים בין ההישגים למידת השקעה בתפקיד. נמצא פער משמעותי בין הישגיו בתחום המילולי שהיו ברמה גבולית להישגיו בתחום הביצועי בהם בלטו פערים גדולים. קושי משמעותי נמצא בתפקידי קשר מילולי, זכרון מילולי, אוצר-מילים, קריאה והבנת-הנקרא כתיבה והבעה בכתב וזכירת עובדות ונהלים בחשבון. ההגנה, ההמשגה וההפשטה המילולית נמוכות. בתחום הביצועי הצליח יפה בתפקידי הרכבה אינטגרטיביים, נראה שנעזר ברמזים בגירויים עצמם היות והישגיו בסגירת-תבנית ואינטגרציה מופשטת (ללא עיסוק ידני בהרכבות) נעו בין ממוצע נמוך לנמוך מאוד. נמצא קושי בתפקידי העתקת צורות וזכרון ויזואלי, קשב ויזואלי ושיפוט אבסורדים ויזואליים. בתחום הויזואלי היו רוטציות ופרסברציות. היכולת לשימוש בפידבר, קטגוריזציה, "למידה איך ללמוד", שמירת סט מחשבתי וSHIFT- היו נמוכות. X מראה קשיי-למידה נרחבים, מעבר להפרעת קשב וריכוז. בהעדר עדות לפגיעה מוחית בתאונת-הדרכים גם לא במהלך שאחרי הארוע, נראה שמקור הליקויים הוא על רקע התפתחותי. סביר כי מצבו הרגשי מגביר את ביטויים של קשיי הלמידה, כשקשיים אלו, הקוגניטיביים, מעכבים התפתחות רגשית. הוא זקוק ביותר להערכתי לעזרה מרובה בלימודים תוך התייחסות לקשייו. ניתן לשקול נסיון לטיפול תרופתי לשיפור הקשב. ע"מ לקדם את מצבו מומלץ כי ימשיך בטיפול באוריינטציה נוירופסיכולוגית-שיקומית." "נראה שאלעד סובל מליקויי למידה ומהפרעת ריכוז וקשב. נראה שליקויי הלמידה הם התפתחותיים ואינם תוצאה של תאונת הדרכים אולם הם מוחרפים ע"י הבעיות הרגשיות של אלעד. האם מדווחת על שיפור בתפקודו בבית הספר (בבדיקה אצלי). התעודות של ביה"ס מראות על קשיי ריכוז ועל אימפולסיביות. עם זאת התמונה הכללית המתקבלת מביה"ס היא שהוא משתלב בכיתה. בחוות הדעת החוזרת שהגשתי, בתאריך 96/1/21 ציינתי את השיפור במצבו הרגשי ובמיוחד במרכיבים הפוסט-טראומתיים. לאור הנ"ל אני חוזרת על המלצתי להתקדם לקראת סיום הטיפול הנפשי תוך דגש על הצורך שלו להתמודד ולקבל עזרה בהמשך לשם טיפול בבעית הריכוז והקשב ובליקויי הלמידה." "1. נכון, יש לX שתי בעיות: האחת התפתחותית והשניה תגובה פוסט-טראומתית. 2. המלצתי היא להתקדם לקראת סיום הטיפול הנפשי במרכיבים הפוסט-טראומתיים ובבעיות הרגשיות שקשורות בתאונה. 4. ברור שסיום הטיפול וההכנה לטיפול בבעיות הריכוז והקשב ובליקויי הלמידה רצוי שייעשה ע"י הגב' די-נור. מקובל שסיום טיפול אורך מס' שבועות עד חודשים, והוא נעשה ע"י הפסיכולוג המטפל." א. "ליקויי למידה והפרעות ריכוז וקשב" - שהוא ליקוי התפתחותי, אשר קדם לתאונה, שבינו ובין התאונה אין דבר. ב. תגובה פוסט-טראומתית כתוצאה מהתאונה. הנתבעת אינה חבה בפיצויים לתובע בגין הליקוי הראשון ועליה לפצותו בעבור הטיפולים הנפשיים להם נזקק בקשר לליקוי השני בלבד. בקשר לתגובה הפוסט-טראומתית אומרת ד"ר גלילי כי התובע יזקק לטיפול נוסף בעתיד במשך מספר שבועות או חודשים. מהחומר שלפני עולה כי המדובר בפגישה אחת בשבוע. מכאן, ברור הדבר כי התובע לא יזקק לטיפולים כאמור במשך שנה שלמה נוספת, כעמדת ב"כ התובע. מאידך, מאחר ואין לדעת לכמה טיפולים בדיוק יזקק התובע בעתיד, ובמשך כמה זמן, ומאחר ובקטין עסקינן ויש להבטיח לו פיצוי נאות בגין נזקו הנפשי כתוצאה מן התאונה, נראית לי התקופה של 2 חודשים טיפולים, לפי עמדת ב"כ הנתבעת, קצרה מדי. בהתחשב באמור לעיל ובחוות דעתה האחרונה של ד"ר גלילי, אני מעריך כי התובע יזקק לטיפול שבועי אחד במשך חמישה חודשים, מדובר אם כן ב20- טיפולים. אין חולק כי עלות כל טיפול היא 220 ש"ח. לפיכך תהא עלותם הכוללת - 4,400 ש"ח. על סכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. אני פוסק לתובע הוצאות נסיעה לטיפולים אלה בסך 400 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. אני פוסק לתובע שכ"ט עו"ד בשעור של 13% מהסכומים שנפסקו לעיל, בצרוף מע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. נזק נפשי / נכות נפשיתהתחום הנפשיפיצוייםתאונת דרכים