גודל הרכב למוגבלים בניידות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גודל הרכב למוגבלים בניידות

זוהי תביעה בניידות ביחס לגודל הרכב שזכאי התובע להשתמש כנכה.
להלן עובדות המקרה:ב
.1בשנת 1990, נקטעה רגלו הימנית של התובע בשלמותה, במפרק הירך, וזאת
עקב גידול ממאיר.
התובע משתמש לצורך ניידותו בהליכה על הרגל האחרת בעזרת זוג קביים קנדיים.
התובע מוגבל בניידות בשיעור של %.100
.2בשנת 1990נבדק התובע לראשונה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן "המכון"), במסגרתו ביקש לאשר לו רכב מסוג ואן, בשל קושי כניסה ויציאה לרכב נמוך. בעקבות בקשתו הנ"ל, הומלץ על בדיקה בשטח על ידי יועץ טכני.
.3התובע רכש רכב גבוה רק בשנת 1995בגלל קושי כלכלי. בעקבות רכישת רכב
גבוה בשנת 1995, הגיע התובע לבדיקה מחדש במכון הרפואי לבטיחות בדרכים ובעקבות הבדיקה הנ"ל קבע המכון, כי הרכב המתאים ביותר לדעתו, הוא מיצובישי ספייסואגן.
.4על החלטת המכון משנת 1995, הגיש התובע תביעה לבית הדין האזורי בחיפה,
שבעקבותיה נערכה לתובע בדיקה חוזרת, הפעם בהשתתפות אורטופד שיקומי והוא נמצא זכאי לרכב מסוג מזדה ,m.p.vנוכח גובהו 187ס"מ ומשקלו לאחר הקטיעה. התובע אכן רכש רכב מהסוג שאושר לו בשנת .1995
.5בתאריך 9.12.97פנתה גב' שושנה וייס - רכזת גמלאות, למכון בעקבות פסה"ד
הנ"ל. גב' וייס ציינה במכתבה, כי בתאריך 8.12.96המליץ המכון לתובע על רכב מסוג מאזדה m .p.v 2400ק"ג מסחרית עם מזגן.
היות והתובע עומד כנראה להחליף את רכבו היא ביקשה לדעת האם החלטת המכון עדיין עומדת בעינה.
.6 בתאריך 11.12.97שלחה ד"ר עדה וינר, מנהלת המכון הרפואי לבטיחות
בדרכים, מכתב למחלקת ניידות של הנתבע, בו היא קבעה, כי אין כל עדות לשינוי במצבו הרפואי של התובע. היות ורכב מסוג מזדה m.p.v 3000סמ"ק עדיין קיים בשוק המכוניות, יש לאשר לתובע לרכוש רכב זה בשנית.
.7 באוקטובר שנת 1997נגנב רכבו של התובע מסוג מזדה .m.p.vבתאריך
16.12.97שלח התובע מכתב שהתקבל אצל הנתבע ביום 18.12.97, בו הוא הודיע על גניבת רכבו ובקש לאשר לו, רכישת רכב מסוג סאנגיונג - מוסו, וזאת לאחר שערך סקר בשוק כדי למצוא את הרכב המתאים לו ביותר במצבו.
יש לציין, כי מדובר ברכב מדגם חדש, אשר לא היה בשוק המכוניות כאשר אושר
לתובע רכב המאזדה בשנת .1995(ראה מסמך נ/2).
.8 התובע לא זומן כלל למכון על מנת לדון בבקשתו בנושא גודל הרכב. ביום
12.1.98שלחה ד"ר וינר את תשובתה הפורמאלית לתובע, שם היא שבה על עמדתה :ו "אין לועדה עילה רפואית לשנות את המלצותיה מיום 11.12.97על רכב מסוג מזדה ,m.p.vשהוא המתאים ביותר כפי שהוצג על ידך בבית הדין וגם הומלץ על ידי רופא שיקומי בועדה מיום 8.12.96". (ראה מסמך נ/6).
.9 התובע פנה במכתבים נוספים למכון בתאריכים :נ 1/2/98, 2/4/98(ראה
מסמכים ת/ 2+ נ/ 2וכן מסמכים נוספים המצויים בתיק), כאשר במכתבים הללו הסביר את הסיבות לבקשתו לאשר לו את הרכב מסוג "מוסו" המבוקש, ואשר מתאים לטענתו לצרכיו. להלן נימוקיו :ב
א. המושב נוח יותר עם אפשרויות הגבהה והתאמה שאינן קיימות במאזדה, ואשר
חשובות לצורך הקטנת העומס על עמוד השדרה.
ב. מבנה החזית הקדמית של הרכב מקטין את ה"שטחים המתים" מקדימה (יש
להדגיש, כי לתובע יש רק עין אחת אופרטיבית).
ג. מכונית המאזדה נוטה להתחפר בדרכי עפר והוא נאלץ מספר פעמים להזעיק
רכב חילופי, שכן בשל מוגבלותו לא יכול היה לחלץ את הרכב בעצמו. לכן הוא מבקש רכב 4X.4
ד. ברכב יש מנגנון בקרת שיוט, המאפשר לרגלו השמאלית לנוח בזמן נסיעות
בינעירוניות. במיוחד לאור העובדה, כי הוא נוסע 000, 30ק"מ בשנה, כשמדובר
בנסיעות בהרבה מעל לממוצע לנהג רגיל.
במכתבו מיום 2/4/98הצביע התובע על נימוקים רפואיים ואף שאל האם עליו
להמציא חוות דעת רפואית בנדון. אך לא זכה לכל מענה מד"ר וינר בעניין, ולכן לא
המציא חוות דעת רפואית מטעמו.
.10בתאריך 23.4.98ענתה ד"ר וינר על מכתבו של התובע מיום .2/4/98בסוף
מכתבה הפנתה ד"ר וינר את התובע לזכות לפנות לערכאה משפטית בנדון, והתובע הגיש
את תביעתו לביה"ד (ראה מסמך נ/5).
להלן נוסח המכתב :ו
"קראנו את מכתבו הנ"ל. על המלצות הועדה לגודל רכב מיום 11.12.97העלת את השגותיו, ואף קבלת את תשובת המכון ביום ...12.1.98
.11במסגרת תביעה זו, בתאריך 22.6.99חתמה ד"ר וינר על תעודת עובד ציבור, כאשר בסעיף 4נאמר :נ
"במקרים שיש ספק לגבי תהליך קבלת ההמלצה, מתבצעת בדיקה אובייקטיבית בשטח. משמעותה בדיקת המוגבל בסוכנויות רכב, נבדקת התאמת הרכב שלדעת הצוות הבודק יתאים למגבלותיו של הנבדק, מול הרכב שאותו מבקש הנבדק ".
.12בהתאם להסכם בדבר גמלת ניידות, שנחתם ביום 1.6.77בין ממשלת ישראל
בשם מדינת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי (להלן- "הסכם ניידות ") עולה, כי
סעיף 9(ב) (1) מפרט מי מטעם המכון יקבע מהו דגם "רכב מיוחד", אשר מתאים
לצרכים המיוחדים של המוגבל בניידות ונקבע, כדלקמן :ב
להלן נוסח הסעיף :ו
"(1) רופא ומומחה טנני מטעמו של המכון, יקבעו את הצרכים המיוחדים של המוגבל בניידות וכן את סוג ודגם הרכב, הקיים בישראל, המתאים לצרכים המיוחדים האמורים.
(2) הרופא והמומחה הטכני ינמקו בכתב את החלטתם ויפרטו את תכונות סוג ודגם הרכב שקבעו המתאימות לצרכים המיוחדים.
(ג) הרואה עצמו נפגע מהחלטת המכון כאמור בסעיף זה רשאי, תוך 60ימים מיום שנמסרה לו ההודעה על החלטת המכון, להשיג עליה לפני מנהל המכון, בכתב שבו יפרט את פרטי השגתו והטעם לה:נ המנהל ישיב למשיג את החלטתו המנומקת בכתב".
עוד עולה ממקרא סעיף 11(ב) (1), להסכם הניידות, כי במקרה של אובדן הרכב
טרם חלוף 42חודשים מקבלת ההלואה, ניתן להחליף את הרכב.
.13מעדותה של ד"ר וינר בביה"ד בחקירה הנגדית, נתבררו העובדות הבאות :ב
א. ד"ר וינר דחתה את בקשות התובע להחלפת רכב בהסתמכה על כך שהתובע לא המציא לה תעודות רפואיות בנידון, אך היא רק "שכחה" לענות לו על פנייתו בכתב מיום 2/4/98, כי עליו להמציא לה אישורים רפואיים ביחס למצבו הבריאותי, למרות השאלה המפורשת של התובע בנדון (ראה עמ' 17לפרוטוקול).
ב. ד"ר וינר לא הודיעה לתובע , כי עליו להמציא חוות דעת רפואית, כי
"חשבה" שהתובע בהיותו עורך-דין יבין בעצמו ממכתב התשובה מיום 12/1/98(ראה מסמך נ/6), כי מחובתו להמציא לה חוות דעת רפואית על שינויים במצבו הרפואי (ראה עמ' 18לפרוטוקול).
ג. ד"ר וינר הודתה בביה"ד, כי יתכן וטעתה בכך שלא ביקשה מהתובע שימציא לה
אישורים רפואיים כדי לבדוק את טענותיו. כן ציינה, כי לא בכל מקרה
נדרש המוגבל בניידות להמציא מסמכים אלא רק במקרים שהם "זקוקים
למסמכים נוספים."
.13כן התבררו מעדותה של ד"ר וינר עובדות נספות:ו
א. העדה ממיינת את כל הבקשות המגיעות למכון ומחליטה אם יש מקום לדון
בבקשות אלו או לאו (ראה עמ' 17לפרוטוקול).
ב. העדה חברה כרופאה בועדה ל'קביעת גודל הרכב הדנות באופן ענייני בבקשות
המגובל בניידות על פי סעיף 9(ב)(1) להסכם הניידות.
ג. העדה גם מחליטה ביחס לבדיקה חוזרת מתי לא לדון בבקשה של מוגבל
בניידות, וכדבריה בעמ' 18לפרוטוקול :נ
"לשאלה לפי מה יש לי סמכות להחליט לא לדון לפי סעיף 9(ב)(1), ולקבוע שהמכון לא ידון בבקשה של התובע אני משיבה - שכמו במקרים אחרים שמופנים אלי, מכח סמכותי כמנהלת המכון, אני מחליטה האם יש מקום לבדיקה או לאו."
ד. העדה גם מחליטה בהשגות לפי סעיף 11(ג) להסכם הניידות, בנוסף לכך
שהיא יושבת בועדות מהדרג הראשון והשני. וכדבריה בעמ' 17לפרוטוקול :ב
"לשאלה האם אני זאת שמחליטה בדרג הראשון וגם בדרג השני אני משיבה " שאני לא מבינה למה את מתכוונת. לשאלה האם בדרג שיושב רופא ביחד עם המומחה יועץ טכני אני יושבת בועדות אלה, אני משיבה - שכן. כאשר המוגבל בניידות משיג על ההחלטה, כי הוא רואה את עצמו נפגע - אני זו שבעצם מחליטה בהשגה, כי אני בעצם מנהלת המכון, אני רק לא יושבת בכל הועדות."
.14כן התברר מעדותה של ד"ר וינר - מנהלת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים,
כי כאשר היא משתמשת במילים :ו
"אנחנו בודקים" (עמ' 16לפרוטוקול)
"השתכנענו בבדיקה" (עמ' 14לפרוטוקול)
"מצאנו" (עמ' 18לפרוטוקול)."
אזי העדה מדברת על עצמה בלשון רבים וכי היא זו שקובעת ומחליטה במכון בכל דבר ועניין. וכדבריה, בעמ' 17לפרוטוקול :נ
"לשאלה - "כשאני אומרת לא מצאנו מקום לקיים בדיקה חוזרת"
לשאלה מי זה - "מצאנו" אני משיבה - שזה מספיק "אני", כי אני עומדת בראש
המכון. כשאני אומרת בלשון רבים אני מתכוונת להחלטה שלי כשאני מייצגת את המכון
בכל הנושאים."
.15מעדותה בביה"ד כאמור בסעיף הקודם מתברר, כי העדה "לא דייקה ולא הקפידה" בלשון המעטה על אמירת האמת בתעודת עובד הציבור מיום 22/6/99שהוגש לביה"ד בתאריך . 27/6/99
בתעודת עובד הציבור נכתב בזו הלשון :ב
.1 מר שילה אמנון... הופנה לבדיקות במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן :ו
המרב"ד) ע"י המוסד לביטוח לאומי - חיפה.
.2 ...
.3 במסגרת הועדה מתקיימות בדיקות בחדר ע"י רופאים ויועץ טכני.
.4 במקרים שיש ספק לגבי תהליך קבלת ההמלצה, מתבצעת בדיקה
אובייקטיבית בשטח. . .
.5 ממצאי הבדיקה וההמלצות מפורטות בפרוטוקול אשר נשלח למוגבל ולביטוח
לאומי.
גב' וינר "שכחה" כנראה את האמור בתעודת עובד הציבור ומעדותה בביה"ד הסתבר, כי לא היתה כל בדיקה וגם לא קיים פרוטוקול של הועדה, כי לא היתה כל ועדה בעניינו של התובע. כמובן גם לא היתה התייעצות כלשהי עם יועץ טכני, בעניינו של התובע, כי ד"ר וינר "התייעצה" אך ורק עם עצמה. וכדבריה בעמ' 17לפרוטוקול :
"במקרה של התובע בעקבות גניבת הרכב של התובע, לא קיים פרוטוקול של הועדה, כי לא היתה ועדה, כי לא מצאנו מקום לקיים בדיקה חוזרת... לשאלה האם להחלטה שלי היה שותף יועץ טכני, אני משיבה - שלהחלטה שלי לא היה שותף יועץ טכני, אני אומרת שפשוט לא היתה בדיקה, ולכן גם לא היה צורך בשיתוף יועץ טכני להחלטה."
.16במקרה שבפני, ד"ר וינר שימשה גם כרופא, גם כמומחה טכני וגם כמנהל
המכון, והיא למעשה "מככבת" בכל הערכאות הדיוניות במכון, מהשלב הראשון של קבלת
התביעה וההחלטה לגביה אם להעבירה לדיון או לאו, אח"כ כרופאה בדרג הראשון, אח"כ כרופאה בדרג השני, ולבסוף מחליטה על ההשגות כמנהלת המכון. פירוש הדבר הוא, כי ד"ר וינר היא למעשה כערכאת הערעור על כל החלטותיה בכל השלבים השונים, וההחלטה הסופית בידה .
מדובר כאן בהפרה בוטה של כל כללי המינהל הציבורי התקין.
.17הפסיקה המנחה קבעה בשורה ארוכה של הלכות, כי התערבות של בתי המשפט על החלטות של גופים בעין שיפוטיים תעשה במשורה. לעניין זה נקבע
בבג"ץ 189/99 חמד עמאר נ' אבשלום אדר ואח' פ"ד נד(1), 498:
"לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטות ועדת ערר הממלאת תפקיד מעין
שיפוטי על פי דין. בית משפט זה יתערב בהחלטות ועדת העררים ויעבירה תחת שבת הביקורת השיפוטית, כאשר בהחלטתה חרגה הועדה מסמכותה או שנפלה בה טעות (בג"צ 3270/92 הקרן למדרשת ארץ ישראל בע"מ נ' המושל הצבאי לאזור יהודה ושומרון ואח’, פ"ד מז (4) 114, 110; בג"ץ 294/89
המוסד לביטוח לאומי נ' ועדת העררים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל- 1970ואח’, פ"ד מה (5) 453, 445)".
לשאלה האם חרגה ועדת העררים מסמכותה או טעתה באופן המצדיק התערבותנו?
לעניין זה נקבע על ידי כב' השופט (כתוארו אז) מר אהרון ברק, בפסה"ד
בג"ץ 249/89 המוסד לביטוח לאומי נגד .1ועדת העררים על-פי סעיף 11לחוק
התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל- 1970ואח' פד"י מה(5), 445:
"שאלה אחרת, הינה מהו היקף הביקורת השיפוטית אשר בית-משפט זה מפעיל כנגד ועדת העררים. כיודע, מקובל היה בעבר כי רק טעויות משפטיות הגלויות על פני הפסק מהוות נשוא להתערבותנו. הלכה זו אין נוהגים על-פיה עוד. "אינני רואה כל טעם והגיון בכך שלא יינתן לבית- המשפט בכל מקרה לעיין בכל החומר הנוגע, שהיה בפני הגוף שהחלטתו עומדת לביקורת. רגש החובה והצדק מתקומם בי לתת גושפנקה חוקית לסדר כזה בעניינים שבין הרשות והאזרח" (השופט ברנזון בבג"צ 76/63 הנ"ל בעמ' 2516).
אכן, כל "טעות" מהווה נושא לביקורת שיפוטית."
עוד נאמר על ידי כב' השופט לוין בבג"ץ 1/88, 953/87פורז נ' ראש
עירית תל-אביב-יפו ואח’, פ"ד מב(2), 309; עמ' 341:
"... וקרוב אני לחשוב, שאין רשות ציבורית, הממלאת בתפקיד על-פי דין, רשאית להניח או להביא בחשבון בכלל שיקוליה, שרשות אחרת, הממלאת תפקידים על-פי דין, תתנכר להחלטה חוקית שניתנה על-ידי הרשות הראשונה או תפעל לפי תכתיביה."
כללי המינהל התקין אינם מאפשרים, כי גוף מעין שיפוטי ידון כערכאת ערעור על עצמו. בהחלטותיה של ד"ר וינר נפגעו עקרונות הצדק הטבעי, ומשכך, פעלה "הועדה" של ד"ר וינר - שלא כדין.
.18יש להצטער על דבריה של ד"ר וינר, המכהנת כמנהל המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, שנאמרו בעמוד 16לפרוטוקול הדיון מיום 14.9.99, כי הרי זהו תפקידו של המכון לבדוק את הנושאים הללו, וכדבריה :
"הקו האדום של בל מכתבי הבקשה להחליף את הרכב של התובע הם נושאים כמו התחפרות בחולות ובקרות שיוט שאין הועדה מתמצאת בזה, ושלא מהווה מקום בשיקולי הועדה הרפואית".
לא זו בלבד, שדבריה אלה של ד"ר וינר אינם נכונים מבחינה רפואית, אלא הם
מתנגשים חזיתית עם הוראות סעיף 9(ב)(1)(2), שם נקבע מפורשות ההרכב בו יקבע
המכון את הצרכים המיוחדים של המוגבל בניידות, וכן את סוג ודגם הרכב המתאים לצרכיו. אותו רופא ומומחה טכני מטעם המכון צריכים לנמק בכתב את החלטתם ולפרט את תכונות סוג ודגם הרכב שקבעו והמתאימות לצרכים המיוחדים של המוגבל בניידות.
.19מאחר ובמקרה הנוכחי התברר מהעובדות שהיו בפני, כי המכון כלל לא דן בבקשת התובע, ולא הוקמה ועדה לדון בעניינו של התובע - על כן אני מורה למכון לבטיחות בדרכים, באמצעות הנתבע, להקים ועדה כדי שזו תדון בעניינו של התובע ותקבע את זכאותו לרכב מסוג "לנד-רובר" דיסקברי, אותו רכש בינתיים מאז שהחלו הדיונים המשפטיים בתיק זה.
כמו-כן אני פוסלת את ד"ר וינר מלשבת ולדון בעניינו של התובע בועדה לגודל רכב שתוקם, ואם התובע ישיג על החלטות הועדה, אזי גם אז - פסולה ד"ר וינר מלדון בעניינו.
.20בתיק זה נתגלתה בפני תמונה עגומה ביותר של כללי המינהל לא תקינים
הקיימים במכון הרפואי לבטיחות בדרכים. מדובר בגוף ציבורי הקובע את גורלם של
כ- 000, 40אנשים המוגבלים בניידות הפונים במהלך שנה אחת בלבד. כן מתברר מהודעתה לביה"ד של עו"ד מירב אפרים, ב"כ הנתבע מיום 27/6/99, כי הועדה לגודל רכב פועלת מכח סעיף 9א' להסכם הניידות (תיקון 16), וכי "הועדה פועלת עפ"י קריטריונים פנימיים, אשר אינם כתובים." אם אכן כך הדבר מן הראוי, כי נושא זה ייבדק ביסודיות ע"י משרד מבקר המדינה. על כן אני מורה למזכירות ביה"ד להעביר את כל פרוטוקול הדיון ואת המסמכים בתיק זה למשרד מבקר המדינה לבדיקתם.

.21היות והתביעה בתיק זה הינה התביעה השניה שמגיש התובע נגד המכון לבטיחות בדרכים, והנובעת כתוצאה מהטיפול הפסול והפגום בבקשתו, על כן - על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 000, 5ש"ח + מע"מ, תוך 30יום מהיום.
הדיון נערך בהעדר אחד מנציגי הציבור.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הסכם הניידות

  2. פרשנות הסכם הניידות

  3. תוספת לקצבת ניידות

  4. דחיית תביעת ניידות

  5. ביטול קצבת ניידות

  6. רמת ניידות ד'

  7. מוגבל בניידות משתכר

  8. הגדרת מוגבל בניידות

  9. מוגבלות בניידות 70%

  10. 60 אחוזי נכות ניידות

  11. הלוואה עומדת ניידות

  12. חישוב מוגבלות בניידות

  13. תוספת א' להסכם הניידות

  14. ערעור על זכאות לניידות

  15. קצבת ניידות רטרואקטיבית

  16. מחלת ורידים גמלת ניידות

  17. ממתי מקבלים קצבת ניידות

  18. רשימת הליקויים בניידות

  19. מוגבלות בניידות 50 אחוז

  20. גמלת ניידות לאחר גיל 65

  21. קצבת ניידות לאישה בדואית

  22. איך מגישים תביעה לגמלת ניידות

  23. ניכוי קצבת ניידות מפיצויים

  24. מחלת שרירים - קצבת ניידות

  25. גמלת ניידות בגין מחלת פרקים

  26. גודל הרכב למוגבלים בניידות

  27. גמלת ניידות - נכות משוקללת

  28. קרוב משפחה של מוגבל בניידות

  29. מפרקים מדומים - גמלת ניידות

  30. ערעור ניידות בית הדין לעבודה

  31. שלילת קצבת ניידות בגלל הלוואה

  32. גמלת ניידות עקב טיפולי הקרנות

  33. הפסקת קצבת ניידות מביטוח לאומי

  34. מועד תחילת הזכאות לקצבת ניידות

  35. ביטול קצבת ניידות מביטוח לאומי

  36. מורשה נהיגה ברכב מוגבל בניידות

  37. ערעור החלטת ועדת העררים ניידות

  38. ערעור על החלטת ועדה לגמלת ניידות

  39. שלילת רישיון לנכה מוגבל בניידות

  40. ערעור על החלטת ועדה רפואית ניידות

  41. הפסקת קצבת ניידות עקב שהות בחו''ל

  42. גמלת ניידות ערעור על החלטת ועדה רפואית

  43. הסעת מוגבל בניידות ע''י קרוב משפחה

  44. ערעור על החלטת ועדה לעררים בניידות

  45. גמלת ניידות – ערעור על החלטת ביטוח לאומ

  46. ערעור גמלת ניידות בשאלה משפטית בלבד

  47. החזר קצבת ניידות ממוגבל בניידות שעובד

  48. נכות לא מתאימה לרשימת הליקויים בניידות

  49. הפסקת קצבת ניידות לנפגעי תאונות דרכים

  50. הלוואה נוספת לרכישת רכב למוגבל בניידות

  51. גמלת ניידות מביטוח לאומי עקב השתלת כליה

  52. חישוב גמלת ניידות לפי אביזרי ניידות לנכים

  53. מרחק מהבית לעבודה לצורך זכאות לקצבת ניידות

  54. הגבלה בניידות על פי סעיף ו-א-1 לרשימת הליקויים

  55. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לעניין ניידות

  56. הלוואה עומדת ניידות רכב נפח מנוע למעלה מ- 2000 סמ''ק

  57. קביעת ועדת ניידות כי סוג הליקוי אינו נכלל ברשימת הליקויים

  58. עתירה לבג"ץ על הסכם הניידות: החלפת מפרקים בירך או בברך

  59. האם הועדה צריכה "להזהיר" נכה לפני הפחתת שיעור מוגבלות בניידות

  60. חובת ההנמקה של הוועדה בדבר היזקקות לסיוע מועט בניידות בתוך הבית

  61. מגבלות מוטוריות הניתנות ליישום ברשימת הליקויים המנויים בהסכם הניידות

  62. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון