גירוש אזרחית רוסיה מהארץ

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גירוש אזרחית רוסיה מהארץ: העותרת אזרחית רוסיה, ילידת 1964, קיבלה אשרת שהיה בישראל מסוג ב/2 החל מיום 02/06/02. מאז 02/09/02 היא שוהה במדינה שלא כחוק. העותרת נעצרה ביום 29/08/04. בפרוטוקול בית הדין למשמורת שדן בעניינה ביום 31/08/04 אמרה העותרת: "נכנסתי לישראל באשרת תייר לפני שנתיים ונשארתי לעבוד בניקיון. ידעתי שאסור לי לעבוד...יש לי חבר בישראל ואנחנו רוצים להתחתן." בית הדין קבע בהחלטתו: "המוחזקת נכנסה לישראל באשרת תייר לתקופה קצרה, שהתה ועבדה בישראל ביודעין ללא אשרה כאשר בכניסתה לישראל...הציגה מצג כאילו כוונתה לבקר בישראל מבלי לעבוד...משכך, לא השתכנעתי כי שהייתה הבלתי חוקית של המוחזקת ועבודתה שלא כחוק בישראל יסודם בטעות או בתקלה שבתום לב....לא השתכנעתי כי קיימים בנסיבות העניין טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים את שחרורה בערבות..." העותרת פונה לבית המשפט זה בבקשה להורות למשיב לחזור בו מהחלטתו לגרשה מהארץ. את בקשתה היא מנמקת כדלקמן: העותרת הינה יתומה ואם שכולה ואין לה שאר בשר או חבר למעט עותר 2 שהוא תושב ואזרח מדינת ישראל. עותר 2, יליד 1981, עלה לארץ בשנת 1999 במסגרת חוק השבות ובעל לאום אוקראיני. עותר 2 התמכר לסמים קשים ועותרת 1 טיפלה בו וסייעה לו להיגמל מהם. כמו כן, הצילה העותרת את עותר 2 לאחר ניסיון התאבדות שביצע לא מכבר והבהילה אותו לבית-החולים שם הצילו את חייו. העותרת מתגוררת עם עותר 2 במהלך השנתיים לשהותה בארץ והם מתעתדים להינשא. מנגד טוען המשיב, כי בעתירה נפל פגם דיוני מאחר שלא הוגש תצהיר של עותרת 1 ולא צורף ייפוי כח כדין. שנית, טוען המשיב כי עובדת הרחקת העותרת מישראל אינה צריכה להוות הפרעה או מניעה לרצון העותרים להינשא. העותרים יוכלו להינשא בחו"ל ולאחר מכן להגיש למשיב בקשות מסודרות על פי הנוהל הקיים. המשיב טוען כי למרות תצהירים שהוגשו מטעם עדים שונים לא צורף כל מסמך המעיד על חיי משק בית משותף. עוד צוין בעתירה כי העותרים: "אינם מנהלים חשבון בנק כלשהו, לא רכשו עד היום נכסים משמעותיים..". המשיב טוען כי העותרים אינם עונים לקריטריונים המגדירים "ידועים בציבור", אך גם לו היו עונים לקריטריונים אלו אין די בכך כדי למנוע ההרחקה. שני העותרים אינם יהודים והאלטרנטיבות העומדות בפניהם הן - לצאת ביחד מהארץ או שעותרת 1 תצא מן הארץ ותגיש בקשה מסודרת עם בן זוגה. המשיב מצטט מתוך בג"צ 1926/99 יורי פילגוק ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 99(2), 835: "המניעה האחת הנשמעת מפי העותר ומפי העותרת היא שהוא והיא חיים במשותף, כי אוהבים הם זה את זה, וכי ראוי לתת להם להמשיך בחייהם אלה. טענה זו אינה מקובלת עלינו. לא באנו חלילה לפגוע בקשרי האהבה בין העותר לבין העותרת, אך לא ידענו כיצד יש בהם בקישרי אהבה כדי להעניק לעותר זכות לשהות בארץ ולעבוד בה. לו זה היה הדין, כי אז יכולים היו כל באי עולם לבקש אותה בקשה. תוצאה זו הינה, כמובן, בלתי מתקבלת על הדעת, ולא שמענו כי יש מדינה בעולם הנוהגת אחרת. בהקשר זה נוסיף ונדגיש שוב, כי לא העותר ולא העותרת, לא הוא ולא היא, לא טענו כלל, ולו ברמז, על כך שנישאו זה לזה." שלישית, נטען כי התנהלותה של העותרת בכניסתה ובהמשך שהייתה בארץ, מעידה על רצון לרמות את שלטונות החוק וכי אין כעת מקום להתחשב בעותרת בעוד אחרים פועלים להשגת היתרי שהייה כדין. בין הקריטריונים המנחים של משרד הפנים מצוי הכלל כי יינתן רישיון כאשר מדובר: "במקרים חריגים מיוחדים מסיבות הומניטריות או כשיש לישראל אינטרס מיוחד במתן הרשיון לישיבת קבע." ואכן מתוארת מערכת יחסים תומכת בין שני העותרים אך לא נראה כי בנסיבות המקרה שלפנינו מתקיימת עילה שתצדיק התערבות בהחלטת שר הפנים ושינוייה. בבג"ץ 3403/97 אנקין ורה ואח' נ' משרד הפנים . פ"ד נא(4), 522 נאמר: "...וכך קרוב מבקש למען קרוב, וגדלה השרשרת של המבקשים לבוא בשערי הארץ ולהשתקע בה כי ראו בה טוב. לטענת המשיב, החלטה להתיר חריגים כאלה עלולה ליצור סחף וכרסום שאינו תואם את המדיניות הכללית בענין זה". לעניין בקשת ב"כ העותרת לשהות של 60 יום של חסד על מנת לאפשר לעותרים להסדיר מעמדם, יש לזכור כי גם אם יינשאו העותרים, עדיין אין בכך ערובה כי העותרת תוכל להישאר בישראל. כפי שקרה בבג"ץ 3439/01 אפריימוב ואח' נ' משרד הפנים ואח': "העותרת לא הצביעה על קיומה של עילה להתערבותנו. עצם העובדה שהיא ערכה הסכם נישואין עם העותר הראשון לאחר שניתן נגדה צו גירוש - אומרת דרשני. אנו דוחים את העתירה הואיל ולא ראינו להתערב בשיקול דעתו המנהלי של המשיב." גם בבג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2), 728 התייחס בית המשפט העליון בין היתר לסיטואציה דומה: "63. יתר-על-כן: הנחת המוצא לענייננו היא זו, שלפני רשויות משרד הפנים מתייצב זוג המציג עצמו כזוג נשוי. בן-הזוג (למשל) הוא ישראלי ובת-הזוג היא זרה. טקס הנישואין בין השניים נערך לעת שבת-הזוג הזרה שהתה בארץ שלא-בהיתר, ובקשת השניים היא כי תינתן בידי בת-הזוג זכות לישיבת-קבע ואזרחות. לא הסכמנו כי יועמד תנאי מוקדם לטיפול בבקשה, ולפיו יהא על בת-הזוג לעזוב את הארץ עד שהרשויות תטפלנה בבקשתה. ובה-בעת, לא נוכל להעלים עין מן העובדה שבת-הזוג עשתה דין לעצמה והמשיכה בשהותה בארץ בניגוד לדין ולסדר הטוב, וכי עתה מבקשת היא להכשיר את שהותה בארץ בתלותה עצמה בנישואין. כן לא נוכל להתעלם מתופעת הנישואין הפיקטיביים שמשרד הפנים נתקל בה, כאשר אותה בת-זוג (בדוגמה שהבאנו) ובן זוגה מבקשים בדרך-רמייה להאריך את שהותה של בת-הזוג בארץ. בתתנו דעתנו לכל אלה, והגם ששוללים אנו גירוש מן הארץ, דומה עלינו כי פיתרון ראוי יהא זה, שבנישואין מעין-אלה שבדוגמה, יוטל על בני-הזוג נטל כבד מהרגיל להוכיח את כנות הנישואין. אכן, מהות הנושא וחומרת העניין ראוי להם כי יאצלו על מידת הראיה, כבנושאים אחרים במשפט, ונתבע מאת בני-הזוג במקרים מעין-אלה מידת-ראיה גבוהה מן הרגיל. אם כך ככלל, לא-כל-שכן במקום שהנישואין נערכו לאחר שהוחל בהליכי גירוש נגד בן-הזוג-הזר." (ההדגשה אינה במקור) בהתאם לפסיקת בג"צ ובתי המשפט לעניינים מנהליים תיקן משרד הפנים את הנוהל אשר היה קיים ביחס להענקת מעמד לבן זוג זר של אזרח ישראלי. נוהל זה נועד להקל על הפונים מחד גיסא ולאפשר למשיב לבחון את כנות כוונותיהם של הפונים מאידך גיסא. אין אני סבורה שיש בהחלת הנוהל על העותרים שימוש בלתי סביר בשיקול דעת הרשות המנהלית, כשם שאין אני מקבלת את הגישה לפיה בשל העובדה שהעותרת עשתה דין לעצמה ובמשך תקופה של שנתיים שהתה שלא כדין בישראל תוך התעלמות מחוקי ההגירה, רכשה לעצמה מעמד מיוחד וזכויות יתר המצדיקות חריגות מהנוהל הקיים המוחל ביחס לפונים אשר אינם מפירי חוק. לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את העתירה. על העותרת לעזוב את ישראל לא יאוחר מתאריך 25.10.04. משרד הפניםגירוש מארץ