קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גניבת ג'יפ: רקע עובדתי .1תביעה כספית בסכום כסף של 384, 16ש"ח. ג'יפ של התובע נגנב. הנתבעת (להלן - חברת הביטוח) שילמה לו 400, 10ש"ח, ולא יספה. זהו, לדידה, ערכו המלא של הג'יפ, כיון שבשל בעלות ממשלתית קודמת, נוכו % 35מערכו על פי המחירון. .2לבד מהפרש זה - % 35- תובע התובע גם את תגמולי הביטוח בגין התוספות - צמיגים רחבים, הגה כוח וקשת מניעת התהפכות + מדרגה, גביהם עשה, בשעתו, ביטוח משלים. חברת הביטוח טוענת כי התובע לא הוכיח קיומם של התוספות הללו כמתחייב מהוראות הפוליסה. עיקרי טענות התובע .3התובע הציג לסוכן הביטוח, מלכתחילה, את רשיון הרכב וכך נודע לחברת הביטוח על הבעלות הממשלתית הקודמת. חברת הביטוח לא ראתה לבטח את הג'יפ במחיר מופחת, אלא במחיר מלא; שאלת הבעלות הממשלתית הקודמת לא הייתה רלבנטית מבחינתה בעת עשיית חוזה הביטוח, ורק בעת קרות מקרה הביטוח, מבקשת חברת-הביטוח לבוא חשבון עם מבוטחה-התובע על עברו? של הג'יפ. ב"כ התובע רואה בהתנהגותה של חברת-הביטוח משום הולכת-שולל, עד כדי עושק ומרמה. בתמצית: חייבת, לדידו של התובע, להיות התאמה בין שווי הג'יפ לצורך גביית הפרמייה לבין שוויו לצורך תשלום תגמולי הביטוח. עיקרי טענות חברת-הביטוח .4התובע חתום על פוליסה תקנית. זו הינה העתק מדוייק של התוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו- 1986[להלן התוספת], ואין להתנות על הוראותיה. חברת-הביטוח משתיתה את עמדתה על עקרונות-יסוד שבדיני הביטוח. סעיף 56(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981[להלן - החוק] קובע לאמור: "חובת השיפוי של המבטח תהיה כשיעור הנזק שנגרם ובלבד שלא תעלה על הסכום שנתחייב בו בחוזה...". סעיף 56(ג) לחוק מורה: "תגמולי הביטוח יחושבו באופן שיביאו את המוטב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו אילולא קרה מקרה הביטוח." [ההדגשות שלי - נ' ס']. .5מהוראות החוק הנ"ל נגזרות הוראות שבסעיפים 4, 5, ו - 6לתוספת, היא, למעשה, החוזה שבין הצדדים, ללמדנו שלא ביקשו להתנות על הוראות הדין: " .4דרכי פיצוי המבטח יוכל, על פי שיקול דעתו, לבחור בין דרכי הפיצוי הבאות: תשלום ערך הנזק או האובדן במזומן, תיקון הרכב, החלפתו ברכב מסוג ואיכות דומים או החלפת חלק ממנו. .5חישוב הפיצוי תגמולי הביטוח שיגיעו למבוטח לפי פרק זה יחושבו וישולמו לפי שווי האובדן או הנזק לרכב ביום קרות מקרה הביטוח. .6רכב באובדן א. נגרם לרכב אובדן גמור, ישלם המבטח למבוטח את מלוא ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח או יחליפו ברכב מסוג ואיכות דומים...". .6הנה כי כן, הברירה שבידי חברת-הביטוח להחליף את הג'יפ שנגנב מן התובע בג'יפ דומה שהיה בבעלות ממשלתית, ובבעלויות נוספות כמספרן של הבעלויות בג'יפ שנגנב מן התובע, נוטלת את העוקץ מטענתו של התובע. .7לא זו אף זו: תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (דמי ביטוח שרשאי מבטח לגבות ממבוטחים בביטוח רכב) (הוראת שעה), תשמ"ו-1986, קובעות תעריף פרמיה לפי קבוצות מיון (קוד ודגם) של כלי רכב. למעשה - זו הטענה - 'אנוסה' חברת-הביטוח לגבות פרמיה על-פי תעריף מסויים שנקבע על ידי המפקח על הביטוח. חברת-הביטוח מנועה מלשנות את הפרמייה לפי שיקול-דעתה. דיון והכרעה .8שקלתי טענות באי-כוחם המלומדים של הצדדים בסוגייה זו שדנתי בה לאחרונה בהקשר אחר, [תא 22503/98 פיטל סעיד נ' סהר חברה לביטוח בע"מ]. כאז כן עתה, אני סבור שהדין עם התובע. מצורף בזה העתק פסק הדין האמור. האמור בפיסקאות 20- 9שבו, יפה לענייננו, בשינויים המחוייבים. .9בשולי דבריי שבפסק הדין המצורף, שבו עיקר ההנמקה לקבלת התביעה כאן, אוסיף הערות אחדות: א. כחוט השני בסיכומיו של עו"ד יובל כהן, בא-כוחה המלומד של חברת-הביטוח, עוברת הטענה שמרשתו "מנועה מלשנות את הפרמיה לפי שיקול דעתה", וכי מדובר ב"פוליסה שכל סעיפיה קוגנטיים עפ"י חוק". לעניין זה, ולבד מן האמור בפסק הדין המצורף, יש להעיר כי "מבטח רשאי לשנות תנאי מתנאי הפוליסה התקנית אם השינוי הוא לטובת המבוטח" [תקנה 4לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי החוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986]; כיוצא בזה קובעת תקנה 6לתקנות כי "אין באמור בתקנות אלה כדי לגרוע מחובת מבטח לפרט תנאי או סייג לחבותו או להיקפה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו או לציינם בהבלטה מיוחדת..."; ואף זאת: "לפוליסה התקנית ניתן להוסיף הרחבות לגבי היקף הכיסוי, הסיכונים, הרכוש והחבויות המבוטחים" (תקנה 2). ב. לגבי דידי, הצורך בקורלציה שבין קביעת ערכה של המכונית לשם חישוב סכום הפרמיה לבין קביעת ערכה לצורך תשלום תגמולי הביטוח, קיים ועומד כל עוד אין הסכמה מפורשת אחרת. כעקרון, ניתן לסטות מכך, אבל זאת רק בתנאי שחברת-הביטוח תודיע למבוטח מראש - על מנת שיידע אל-נכון - שחישוב ערכה של מכוניתו בעת קרות מקרה הביטוח לא ייעשה כדרך שנעשה בעת קביעת סכום הפרמיה; ומהם המדדים שעל פיהם ייעשה התחשיב. גילוי נאות זה, הוא מחוייב המציאות; הנטל שעל חברת-הביטוח אינו בלתי-סביר; עלותו - נמוכה ביותר; המבוטח, שאינו הנסח, אינו ה"חזק", לא יגשש באפילה ויידע לבור את דרכו. אגב: בידי חברת-הביטוח כלי יעיל וזול לברר מראש אצל המבוטח פרטים על המכונית ועל עברה ושאר עניינים מהותיים לחוזה-הביטוח. מדובר בהצעת הביטוח, או בשאלה, או שאלון שרשאי המבטח להציג למבוטח. לזה האחרון "חובת גילוי" המעוגנת בסעיף 6לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981; חובת גילוי וסנקציה בצידה. צריך שתהיה הדדיות בחובת הגילוי. עמדתי על כך בפיסקה 17לפסק הדין המצ"ב. ג. מר יצחק אבישר, סוכן הביטוח שהעיד מטעם התובע, ומר גדעון חן מנהל מחלקת התביעות אצל חברת-הביטוח, העידו שניהם, כי לשם קביעת הפרמיה לפוליסת הביטוח אין חשיבות לעברו של הרכב, אם עבר תאונות אם לאו, מצבו המכני, בעלויות קודמות וכו'. ב"כ חברת-הביטוח טוען כי מלאכת קביעת ערכה של המכונית בעת קרות מקרה הביטוח מוטלת על שמאי רכב. כך נעשה באמצעות השמאי א' ניקרטין. השמאי אישר בחקירתו (עמוד 7לפרוטוקול מיום 6.9.99) כי קיימת קורלציה "בין השווי של לוי יצחק לבין הביטוח של הרכב". אין להתעלם, אומנם, מהמשך דבריו: "אבל מאחר ובאותו מחירון משפיעים טבלה של משפיעים על ערך המכונית, ממשלה, השכרה... אני חייב לקחת את כל המכלול כשמאי, של כל המרכיבים של המחירון". אכן, כבר נפסק כי מחירון השמאי לוי יצחק אינו כעובדה שהיא מן המפורסמות שאינה צריכה ראיה [השופט י' עדיאל בבר"ע 3327/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קירף קתרינה]. כיוצא בזה, גם מפסיקתו של בית משפט זה (כבוד השופטת א' אפעל-גבאי בת.ק. 4747/98מורגנשטרן דניאל נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ וסהר חברה לביטוח בע"מ) עולה כי מחירון לוי יצחק מציג מחירים אינדיקטיביים שאינם מוחלטים ואשר מושפעים ממשתנים שמאיים שיש להביאם בחשבון. כל הדברים הנכוחים הנ"ל שבאו מפיו של ב"כ המלומד של חברת-הביטוח, אינם מועילים למרשתו בנסיבות העניין כאן. מדרכי הפעולה של חברת הביטוח כפי שהוכחו בפניי, מעדותו של סוכן הביטוח יצחק אבישר ומעדותו של השמאי א' ניקרטין, עולה הזיקה בפועל שבין המחירון לבין קביעת ערך הג'יפ, הן בקביעת שיעור הפרמייה והן בקרות מקרה הביטוח. דומה כי גם ב"כ חברת הביטוח מסכים לכך בנסיבות העניין כאן, כפי שעולה מסיכומיו (עמוד 7): "המחיר המופיע אצל יצחק לוי הוא מחיר מנחה ויש לשקלל אותו במכלול מרכיבים המשפיעים על מחיר הרכב גם לפי הוראות מחירון יצחק לוי בעצמו.. .". אין לדחות, איפוא, את האמור במחירון, זולת אותן ההפחתות שמטעמים משפטיים שפורטו, אין לעשותן. חברת-הביטוח לא טענה להפחתות בגין ארועים שלאחר עשיית הביטוח ועד למקרה הביטוח (ראה דברים שכתבתי בפיסקה 13לפסק הדין המצ"ב). ההפחתה שמדובר בה - בגין בעלות ממשלתית קודמת - עניינה בנתון שהיה ידוע עוד מלכתחילה, בשעת עשיית הביטוח. שונה דינה של הפחתה שכזו מהפחתה בגין אירוע תאונתי, למשל, שאירע ביני לביני, לאחר עשיית הביטוח ולפני קרות מקרה הביטוח. .10כללו של דבר: ניכוי % 35בגין בעלות ממשלתית קודמת אינו מוצדק. חברת-הביטוח חייבת לשלם לתובע את ייתרת ערכו של הג'יפ, בסך של 600, 5ש"ח. למען הסר ספק אבהיר: אינני קובע, בחינת 'כזה ראה וקדש' שתגמולי ביטוח במקרה של אובדן מוחלט צריכים להיות על פי האמור במחירון יצחק לוי; קבעתי, שמשהוכח שאותו מחירון שימש את חברת הביטוח, הן לקביעת שיעור הפרמיה והן לקביעת תגמולי הביטוח בעת קרות מקרה הביטוח, כי אז מנועה חברת-הביטוח להתכחש לאמור בו, בהתדיינות כאן. תגמולי הביטוח ל'תוספות' .11ב"כ חברת-הביטוח מבקש לדחות על הסף את התביעה בעניין זה, שכן, לדבריו, "פריטי התוספות ושוויים נפקדים מכתב התביעה". טענה זו עלתה לראשונה בשלב הסיכומים, ודי בכך לדחייתה. הובאו ראיות לעניין התוספות, נעשו חקירות, והמשפט התנהל באופן שהראה שנושא התוספות הינו מרכיב בתביעה ושנוי במחלוקת. גם מן הטעם הזה, ומכל מקום, למקרא סעיפים 4, 6ו- 17לכתב התביעה, החלטתי לדחות טענה מקדמית זו. פרטי ה'תוספות' - צמיגים רחבים, הגה כח, קשת להגנה מפני התהפכות ומדרגות, מצויינים במפורש בכתב התביעה; התובע תובע את ערכם, ולעניין זה מפנה בא-כוחו לציונם המפורש בהצעת הביטוח (נספח א' לכתב התביעה). .12לגוף העניין טוען ב"כ חברת-הביטוח כי התובע לא הוכיח שהתוספות הללו אכן הותקנו בג'יפ. ב"כ חברת-הביטוח מבקש להסתמך על סעיף 2לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי ביטוח לרכב פרטי), התשמ"ו-1986, שכותרתו "פריטים לא מכוסים": "על אף האמור בסעיף 1לעיל, מבטח לא ישפה את המבוטח בשל: .1אובדן או נזק למקלט רדיו, לרשמקול, למכשיר קשר, לאנטנה, לטלויזיה ולטלפון המותקנים ברכב ולכל רכוש אחר הנמצא ברכב ואינם חלק מאביזריו אלא אם הוסכם אחרת בכתב...". [ההדגשה שלי - נ' ס']. .13טוען ב"כ חברת הביטוח בסיכומיו, כי בחוזה רכישת הג'יפ (נ/2) צויינו במפורש תוספות לג'יפ, אך לא דובר שם על צמיגים רחבים, הגה כוח ומדרגה. גם ת/5שהוא הצעת מחיר אנונימית שניתנה לאחר מועד הגניבה - אינה מועילה לתובע. הוצגו תמונות של ג'יפ התובע כשעליו נראים רוב התוספות הנטענות. בפי ב"כ חברת הביטוח טענות פורמליות ומהותיות נגד קבילותן של התמונות. לא ראיתי להכריע בעניין זה, ולצורך פסק הדין אתייחס לתמונות כאילו לא הוגשו כלל. .14אני מניח כי מקצת התוספות לא אוזכרו בחוזה מכר הג'יפ (נ/2), מכיון שהגה כוח וצמיגים רחבים אינם כרדיו-טייפ. שאת זה האחרון יכול המוכר ביתר-קלות ליטול עימו ולא למסרו לקונה הג'יפ, מה שאין כן לגבי הפריטים הראשונים. בדרך כלל לא יישקוד מוכר ג'יפ להחליף צמיגים רחבים ברגילים לפני שימסור את הג'יפ לידי הקונה. המוכר לא ייטול עימו, לפני מסירת הג'יפ לקונה, את הגה-הכוח ואת המדרגה. הצמיגים הרחבים גם אינם "תוספת" כמו הרדיו-טייפ. מבלעדיהם אין קיום לג'יפ, מה שאין כן לגבי הרדיו-טייפ ("היה רדיו...?"). 'תוספות' בתודעת בני אדם בעשותם חוזה מכר לקניית גי'פ, אינן זהות בהכרח ל'תוספות' שבתודעת צדדים לחוזה הביטוח. .15כך או כך, אותו רציונל שהינחני ברישא של פסק הדין, למנוע מחברת-הביטוח הפחתה בעת קרות מקרה הביטוח בשל נתונים שהיו ידועים לה מתחילה, מנחני גם לעניין התוספות: מפורשות נכתב בגוף הטופס הסטנדרטי "הצעה לביטוח כלי רכב פרטי או מסחרי עד 4טון" (ת/1) בכתב יד, בפרק ההרחבות, במקום המיועד לתוספות, מהן התוספות ומה ערכן: " .1צמיגים רחבים 500, 3ש"ח .2הגה כח 000, 3ש"ח .3קשת מניעת התהפכות + מדרגות 000, 1ש"ח". .16ודוק: באותו פרק בהצעת הביטוח נרשמו בצבע אדום בולט מספר סייגים. רשאי המבוטח ללמוד מכלל ההן על הלאו; קרי, אלו הם הסייגים, ואין בילתם. נאמר שם, כי "לרדיו טייפ שערכו מעל 500, 1ש"ח יש להמציא קבלות רכישה והתקנה"; רשאי המבוטח להניח, איפוא, כי בקשר לתוספות אחרות אין צורך להמציא קבלות, או לכל הפחות, אם קיים צורך שכזה, יעמידו? על כך סוכן הביטוח. נאמר שם עוד: "אין כיסוי למערכת שערכה מעל 000, 4ש"ח"; "אין כיסוי לרדיו טייפ נשלף". רשאי המבוטח להניח שלתוספות אחרות יש כיסוי; שוב, אלא אם יאמר לו סוכן הביטוח, אחרת. ועוד הגבלה: "לא ינתן כיסוי לתוספות, חלקים ואביזרים שאינם כלולים בדגם ולא מולא עבורם סכום ביטוח". כל ההגבלות הללו נכתבו במפורש, כאמור, על גבי הצעת הביטוח. .17דרישת ההסכמה בכתב לעניין "פריטים לא מכוסים" שבסעיף 2לתוספת, התקיימה (ת/1). חברת הביטוח סמכה מלכתחילה על הצהרתו של התובע לעניין התוספות. בהתאם לכך נגבתה הפרמיה. חזקה כי התוספות הללו שהתובע הצהיר עליהן ושילם פרמייה בגינן, אכן היו מותקנות בג'יפ. חברת-הביטוח לא סתרה חזקה זו. .18באשר לשוויין של התוספות: "ההלכה... מבחינה בין שני סוגי פוליסות: הסוג הראשון הוא פוליסה שבעת הביטוח נעשתה בה הערכה של שווי הנכס המבוטח. במקרה כזה, אם נגרם אובדן מוחלט של הנכס המבוטח, רשאי המבוטח לקבל את הסכום המלא של הביטוח, כפי שהוא נקוב בפוליסה". [ע"א 543/86 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' כלפון, פ"ד מב (3) 339, 2-341]. אמת, ההערכה לא נעשתה על ידי שמאי מטעם חברת-הביטוח אלא על ידי התובע עצמו. ברם, משהסתמכה חברת-הביטוח על הערכתו זו לכתחילה, ולא דרשה הערכת שמאי, יש לראותה כמי שסברה וקיבלה. מה שטוב היה לצורך גביית הפרמיה צריך שיהיה טוב באותה מידה לצורך תשלום תגמולי הביטוח. .19הערכת השמאי, מטעם חברת-הביטוח לא התבססה על מראה עיניים, לא על תמונות (הוא אף אישר, בדיעבד - עמוד 9לפרוטוקול - את הצעת המחיר ת/ 5בקשר לצמיגים); לא היו בידי השמאי נתונים כתובים על דרך הערכת התוספות. גם ניכר פער מסויים בהערכותיו, פער שלא ניתן לו הסבר, ולגבי קשת ההתהפכות והמדרגה לא ניתנה, למעשה, הערכה בכלל (סעיף 7ז לסיכומי התובע). .20חברת-הביטוח גבתה פרמייה בשיעור של % 8מערכן של התוספות (ת/3), ולא עלה בידי השמאי מטעמה לשכנע כי ערכן של התוספות נמוך מזה שלפיו נגבתה הפרמייה. חברת-הביטוח חייבת, איפוא, לפצות את התובע בערכן המלא של התוספות, קרי, 500, 7ש"ח. איחור בתשלום תגמולי הביטוח .21ב"כ התובע קובל מרה על התנאת תשלום תגמולי-הביטוח שאינם שנויים במחלוקת, על-ידי חברת-הביטוח, בחתימה על כתב ויתור, עד שהסכימה - לאור התעקשותו של התובע - לשלם 400, 10ש"ח כסכום שאינו שנוי במחלוקת; ובכלל, טוען ב"כ התובע טענות קשות על אופן ניהול ההליך. כנגדו, מוחה ב"כ חברת-הביטוח נמרצות על לשון חריפה שנקט בה ב"כ התובע. אכן, דומני, כשמדובר בשאלות משפטיות שבהן צדדים לכאן ולכאן, אין מקום לדבר על עושק, מרמה והולכת-שולל. .22בנסיבות העניין לא ראיתי לפסוק ריבית מיוחדת כמבוקש, על פי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- .1981בפני חברת הביטוח עמדו מספר נתונים שהצדיקו התלבטות ובדיקה מעמיקה בטרם שולמו תגמולי הביטוח: הג'יפ נגנב סמוך ליום בו פג תוקף הרישיון; בדיעבד הסתבר, לכאורה, כי התובע נהג בג'יפ במשך 7חודשים ללא מבחן רישוי (טסט); אגרת הרישוי (שעולה כדי רבע ממחיר הג'יפ) שולמה באיחור של 4חודשים; בעיה בדיווח על תאונות קודמות, וברישום הבעלים של הג'יפ; מדובר בג'יפ בעל מנוע בנזין, ולו? ביקוש מועט. .23מטעמים אלה ועוד אחרים, היו לחברת הביטוח חשדות למעשה זדון בג'יפ. ודוק: יש להישמר מפגיעה שאינה מוכרחת בכבודו ובשמו הטוב של התובע. מאידך: רשאית חברת הביטוח לבצע בדיקות כדי להישמר מפני רמאים. בנסיבות העניין, מוצדקות פעולותיה של חברת-הביטוח. סימנים מעוררי חשד חייבו בדיקה מעמיקה. בדיקה שכזו, אורכת זמן. אף-על-פי-כן, חודשיים לאחר קרות מקרה הביטוח מסרה חברת-הביטוח לתובע המחאה על סך 400, 10ש"ח. בחלוף עוד שלושה שבועות, ולאחר שויתרה על דרישתה לחתימה על טופס ויתור, נפרעה ההמחאה כסכום כסף שאינו שנוי במחלוקת. בנסיבות העניין מדובר בפרק זמן שאינו בלתי סביר, ואין הצדקה לחייב את חברת הביטוח בריבית מיוחדת. סוף דבר .24חברת הביטוח תשלם לתובע את ייתרת ערכו של הג'יפ (600, 5ש"ח) ואת ערכן של התוספות (500, 7ש"ח), ובסך הכל - 100, 13ש"ח, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 25.3.98ועד לתשלום המלא בפועל. [נתקבלה טענתו של ב"כ חברת הביטוח בסעיף 2(א) לסיכומיו, על אודות טעות חישובית בסכום התביעה]. התביעה לתשלום ריבית מיוחדת - נדחית. חברת-הביטוח תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 500, 4ש"ח בצירוף מע"מ כדין. ג'יפגניבה