קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גרסאות סותרות בביטוח לאומי / שינוי גרסה בביטוח לאומי: 1. התובע הגיש לנתבע תביעה לדמי פגיעה וכן עדות לחוקר הנתבע, מוצג נ/2, בהן תיאר את הנסיבות בהן נפגע. הנתבע דחה את תביעת התובע, אך בכתב ההגנה ובהצהרת בא-כוח הנתבע בפני בית-הדין שינה הנתבע את עמדתו והצהיר, כי החלטת הדחיה בטעות יסודה וכי על יסוד המסמכים הנ"ל על הנתבע היה להכיר בתביעת התובע. אלא מאי? התובע הגיש בינתיים תביעה לבית-דין זה ותמך בה בתצהיר ולדעת הנתבע העובדות שנכללו בתביעה לבית-הדין ובתצהיר הן בגדר עדות שקר ולכן הן מהוות ניסיון לקבל גמלה במרמה ויש, איפוא, להפעיל הוראות סעיף 149לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק). ומהו השקר? בעוד בעדותו לחוקר הנתבע אמר התובע, כי הוא היה בדרכו הביתה וניגש להיפרד לשלום מחברו בעבורה העד ברקוביץ, בעדותו בבית-הדין העיד כי הוא ניגש למשאבות לידן עבד ברקוביץ כדי לבצע בהן תיקון. האמנם שיקר התובע בעדותו בבית-הדין? לדעתנו התשובה לשאלה זו שלילית ולו מחמת ספק. העד ברקוביץ העיד בפנינו ותמך לאורך כל החזית בעדות התובע בבית-הדין ועד זה כלל לא נחקר על-ידי בא-כוח הנתבע. מטעם זה בלבד עלינו, איפוא, להניח כי עדות ברקוביץ אמת היא. העד גם עשה עלינו רושם מהימן וגם על-פי התרשמות אנו סבורים כי דיבר דברי אמת. גם בעדות שהתובע מסר לחוקר הנתבע יש תמיכה לעדותו בבית-הדין, שכן גם בעדות זו הוא מעיד על כך שברקוביץ ביקש את עזרתו בתיקון המשאבות. השוני היחידי בין שתי הגרסות הנראה לכאורה הוא, שבעוד מעדותו לחוקר הנתבע מתקבל הרושם כי הוא ניגש למשאבות כדי להיפרד מחברו ורק משהגיע למשאבות התעורר נושא התיקונים, ואילו מעדות ברקוביץ מתקבל הרושם, כי העד ברקוביץ ראה את התובע מהלך לכיוון פתח היציאה מהמפעל ואז קרא לתובע כדי לבקשו לעזור בתיקונים. המשאבות עצמן נמצאות בקרבת פתח היציאה מהמפעל. אין אנו יכולים להוציא מכלל אפשרות הסבר אפשרי לשתי הגרסות גם יחד, שכן ייתכן שהתובע בדרכו אל פתח היציאה מהמפעל התכוון לגשת כדי להיפרדמברקוביץ וזה האחרון הקדים אותו וקרא לו בעניין עבודה. 2. העולה מכל האמור לעיל הוא, כי לא הוכח בפנינו כי עדות התובע היא בגדר עדות שקר ממילא לא הוכח כי היה ניסיון מצידו לקבל גמלה במרמה. 3. לדעתנו, אף אילו הוכח כי עדות התובע בבית-הדין היא עדות שקר, גם אז לא היה מקום להגיע למסקנה כי היה בכך משום ניסיון מצידו לקבל גמלה במרמה. כאן המקום לזכור כי ההחלטה לדחות את תביעתו בטעות יסודה. למעשה היה מקום מצד הנתבע להתנצל בפני התובע, להודיע לו שאירעה טעות ולהכיר בתביעה. איש לא נתן את דעתו לאפשרות זו עד שהתובע הגיש את תביעתו לבית-הדין. הפירוש הנכון של סעיף 149של החוק, לדעתנו, הוא ניסיון להונות את הנתבע עצמו. ניסיון כזה יכול לבוא לידי ביטוי באינפורמציה שמבוטח מוסר למוסד עצמו, שכן רק זהו התהליך שבו אדם מנסה לקבל גמלה. מתן עדות שקר בבית-הדין אינו בגדר ניסיון לקבל גמלה, אלא בגדר ערעור על החלטה שכבר נתקבלה. החלטה אשר הינה פרי המידע שהמבוטח המציא לפקיד התביעות. מידע שאדם מוסר בבית-הדין אינו עוד בגדר מידע המשמש את שיקולי פקיד התביעות. המידע שבעל דין מוסר לבית-הדין אינו אלא חלק מהנתונים הנמצאים בפני בית-הדין אשר אמיתותן עומד במבחן מהימנות וכאמור מידע זה לא נועד להשיג גמלה, אלא נועד לשכנע את בית-הדין כי החלטת פקיד התביעות מוטעית. הדברים נעשים בגלוי, בדיון פתוח ואין בהם שמץ של יסודות המרמה הדורשים כוונה להטעות ולהונות את מי שאמור להעניק זכות. ככלות הכל, תופעה תדירה היא בבתי-הדין שגרסות לא עומדות במבחן המהימנות וגם אז עדיין מרכז ההתעניינות הוא על האמת והזכות או החובה העולות מאותה אמת. גם בדב"ע מא/121- 0(לא פורסם. מוצג נ/4), הלך בית-הדין הארצי באותה דרך, שכן, הגם המבוטח שם מסר גרסות סותרות, הוחלט להחזיר את הדיון לבית-הדין האזורי כדי שזה יקבע עובדתית, מהי הגרסה האמיתית. 4. על יסוד כל האמור לעיל אנו מחייבים בזאת את הנתבע להכיר במקרה הנדון כתאונת עבודה במשמעות חוק הביטוח הלאומי ולשלם לתובע את מלוא הגמלאות המגיעות לו לפי החוק. 5. כזכור, החלטת הנתבע לדחות את תביעת התובע היתה מוטעית ביסודה. כתוצאה מכך נאלץ התובע להזדקק לשירות פרקליט, להוציא הוצאות מיותרות ולבזבז זמן יקר. התובע ראוי איפוא לקבל הוצאות. אנו מחייבים איפוא את הנתבע לשלם לתובע הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין (כולל) בסך 000, 1(אלף) שקל.גרסאות סותרותביטוח לאומי