קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה לפיצול סעדים: המבקש מבקש ליתן לו רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקצרין [כב' השופט ש' סרחאן] מיום 31.3.98 בת.א. 2/98 על פיה אין בדחיית הבקשה לפיצול סעדים מהסעד של פינוי וסילוק יד כדי להביא לדחית התובענה הכספית וכי התובענה הכספית בת.א. 2/98 לא נדחתה אלא תידון במצורף עם התובענה לפינוי וסילוק יד. עיינתי בשני תיקי בית משפט השלום בקצרין הנוגעים בדבר - ת.א. 1/98 ו-ת.א. 2/98 המתנהלים בין הצדדים, בסיכומי הטענות בבית משפט קמא ובבר"ע זו, והגעתי למסקנה כי אין להעניק רשות ערעור על ההחלטה הנדונה. העובדות בקצרה הן אלה: המשיב הגיש ביום 15.2.98 תביעה נגד המבקש בת.א. 1/98 שענינה: סילוק יד מנכס מקרקעין. בגוף התביעה צויין כי יש למשיב גם תביעה כספית נגד המבקש, אך מאחר ונזקיו הכספיים של המשיב טרם התגבשו עדיין במלואם, תוגש התביעה הכספית הנוספת עם גיבוש הנזקים. התביעה הכספית הנוספת הוגשה ביום 2.3.98 תחת מספר 2/98. בעליל היא זהה לתביעה הראשונה פרט לסעד המבוקש שהוא כספי ע"ס 26,000 ש"ח. בד בבד עם התביעה השניה הוגשה בקשה בדרך המרצה [תיק 6/98] שענינה פיצול סעדים. ביום 17.3.98 התקיים דיון בבקשת הרשות להגן בת.א. 1/98 והוחלט בהסכמה שהמבקש יהיה רשאי להגיש כתב הגנה. בו ביום התקיים דיון בהמרצה 6/98 בה ביקש המשיב להרשות לו לפצל את הסעדים ולהגיש בנפרד את התביעה הכספית, כפי שבפועל עשה. בית המשפט שמע את טענות הצדדים ובו ביום החליט לדחות את הבקשה מאחר ו"אין בה ממש". עוד נקבע בהחלטה כי היא הוגשה שלא כדין וללא תצהיר המאמת את העובדות ודי במחדל זה כדי להביא לדחית הבקשה על הסף. לאחר מכן, ביום 22.3.98 התקבל במזכירות בית המשפט מכתבו של המשיב בו הוא מבקש לצרף לכתב התביעה בת.א. 2/98 מספר מסמכים שלא צורפו. על גבי המכתב עצמו רשם השופט סרחאן את ההחלטה הבאה: "החלטה כמבוקש. תיק זה ידון במצורף עם תיק א' 1/98. הפרוטוקול ינוהל בת.א. 1/98. [-] 31.3.98 בהעדר" משהומצאה לב"כ המבקש ההחלטה, הוא פנה לבית המשפט ביום 23.3.98 בבקשה הבהרה. הוא ביקש מבית המשפט להבהיר כי משמעות ההחלטה היא שעם דחיית הבקשה לפיצול סעדים וכפועל יוצא מכך, נמחקת גם התביעה הכספית בת.א. 2/98. בית המשפט עיין בבקשת ההבהרה והחליט כדלקמן: "החלטה התיק 2/98 לא נדחה. הוא ידון במצורף עם תיק א 1/89. [-] 31.3.98 בהעדר". החלטה זו היא נושא הבר"ע. כאמור, איני רואה לנכון להעניק רשות ערעור על כך, משום שבנסיבות שנוצרו, לא היה מנוס מלקבוע כי התביעה בת.א. 2/98 אינה נדחית עקב אי הענקת רשות לפיצול הסעדים. משהחליט בית המשפט ביום 31.3.98 לאחד את הדיון בשתי התובענות, כאילו אמר בכך שאי הענקת צו הפיצול אינה מונעת את צירוף התובענות. היה הגיון רב באיחוד התובענות, לא רק משום שהן עוסקות באותו נושא, אלא משום שהן מנוסחות באותה לשון ממש וצורפו לשתיהן אותם מסמכים. התביעה השניה הוגשה מספר ימים בלבד לאחר הראשונה, ולא סביר כי בפרק זמן זה התגבש דבר שלא היה מגובש קודם לכן. למעשה, ברור שההפרדה בין הסעדים, למרות מה שנאמר בתביעה הראשונה, נבעה מאיזו שהיא בעיה טכנית אצל המשיב, ולא מרצון להמתין לגיבוש הנזקים. השופט שהבחין בזהות בין שתי התובענות החליט לאחדן, ואיני רואה כל מניעה שיעשה כן גם ביזמתו [תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984]. אוסיף, כי בשעה שהורה על איחוד התובענות, עדיין רשאי היה המשיב לפנות לבית המשפט בבקשה לתקן את התביעה הראשונה ולהוסיף לה את הסעד הכספי. לכן, דחית הבקשה לפיצול סעדים אינה מונעת הגשת בקשה לתיקון התביעה הראשונה. ועוד: הבקשה לפיצול סעדים לא נדחתה לגופה אלא בשל העדר תצהיר התומך בה. ככל החלטת ביניים, רשאי בית המשפט לשוב ולעיין בענין לאחר שתוגש לו בקשה חדשה. הפתרון שנמצא - איחוד התובענות - יש בו יעילות וחסכון בזמן, והוא מייתר את הצורך לבקש פיצול סעדים. לכן, משהוחלט על צירוף התובענות, אין עוד ענין בפיצול הסעדים. המבקש לא ביקש לערער על החלטת הצירוף ונראה כי השלים עימה. בישיבה שהתקיימה בתביעה הראשונה [ת.א. 1/98] ביום 6.7.98, ישיבה בה ניתן בהסכמה פסק דין של פינוי המושכר, החליט בית המשפט כי "לענין ההוצאות בתובענה זו אשקול את הדבר בפסק הדין הסופי במסרת ת.א. 2/98". לכאורה, היה מקום שב"כ המבקש יתקומם כנגד קביעה זו, השמה לאל את טענתו שהתביעה השניה דינה דחיה. ההחלטה ניתנה בנוכחות הצדדים ובאי כוחם, וככל שהוכח לי לא באה על כך כל תגובה מהמבקש. אפשר ושתיקה זו היתה מחושבת, במובן זה שב"כ המבקש העדיף שיינתן מהר ככל האפשר פסק דין בתביעה הראשונה על מנת לחסום את האפשרות לבקש צו נוסף לפיצול סעדים, ולשם כך מוטב להחריש, לבל לעורר את המשיב לבקש החלטה מפורשת כי אינו זקוק עוד לצו פיצול סעדים. מכל מקום, השתיקה מצביעה על השלמה עם החלטת הצירוף וממילא - על ויתור על הטענה כי בהעדר צו פיצול סעדים - התביעה השניה אמורה להדחות על הסף. בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ש"ח נכון להיום. פיצול סעדים