קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה לפסק דין על פי התביעה: 1. זו בקשה נוספת, חמישית במניין, של התובע, ליתן פסק דין על פי התביעה. חוששני שעם כל הצער, גם הפעם דינה של בקשה זו להידחות והפעם, גם התביעה תימחק. התביעה היא לפירוק שיתוף במקרקעין, על דרך חלוקתם בעין, בין 15 בעלים. לפי כתב התביעה, התובע הוא בעלים בחלק מחלקה בכפר מג'דל כרום, והנתבעים בעלים בשאר החלקים. לכתב התביעה צורפה תוכנית חלוקה מוצעת והתובע טוען בתביעתו, בין השאר: "התובע יטען כי רוב הנתבעים מסכימים לחלוקה כפי שבאו לידי ביטוי בתוכנית החלוקה והייחוד שהעתק הימנה רצ"ב...." 2. ביום 19.5.96 הגיש ב"כ התובע בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה מטעם הנתבעים. לפי הנטען ע"י התובע קיבלו הנתבעים את כתבי התביעה וההזמנות לדין. ביום 27.5.96 דחיתי את הבקשה. על מנת לסייע בידיהם של התובע ובא כוחו, לא הסתפקתי בדחייה סתמית אלא פירטתי ונימקתי. בין השאר כתבתי במפורש: ".... כדי לקבל פסק דן בתביעה מעין זו, על המבקש להראות כי הנתבעים הם בעלי כל הזכויות בחלקה וכי כולם הוזמנו כדין או הסכימו לחלוקה. ............................................ אם אמנם סבור ב"כ המבקש שיש ליתן פסק דין - יגיש תצהיר מפורט וברור בצרוף הסכמות של כל הנתבעים שלא צורפו הסכמותיהם." 3. בתגובה חזר ב"כ המבקש והגיש בקשה נוספת ליתן פסק דין בהעדר הגנה מטעם הנתבעים. בקשתו החדשה הוא נימק בכך, ש: "המבקש יטען כי בהתאם לכתב תביעתו רוב המבקשים מסכימים לחלוקה וחלק אחר מכר את חלקו בקרקע לשותפים אחרים ועל כן לא היתה למי מהם התנגדות כל שהיא לביצוע החלוקה והאיחוד." ביום 17.6.96 דחיתי גם בקשה זו. הזכרתי בהחלטה את הבקשה וההחלטה הקודמת. הצבעתי על כך שאני ער לקשיים הנובעים מכך, שבעלותו של התובע במקרקעין משותפת עם אחרים, וכן לכך, שמגמת המחוקק, בפרק ה' סימן ב' בחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, שעניינו פירוק שיתוף במקרקעין, לצמצם את התופעה של בעלות משותפת במקרקעין. אלא שלמרות כל האמור, חזרתי והבהרתי, שאין לאפשר פירוק שיתוף מקרקעין, מבלי שלכל אחד מהשותפים, תינתן הזדמנות להשמיע דברו. 4. ביום 24.9.96 הופיעו בביהמ"ש התובע ובא כוחו וכן בנו של הנתבע מס' 13. התובע חזר על בקשתו, לתת פסק דן על פירוק השיתוף, ואילו בנו של נתבע 13 אמר: "אנחנו את חלקינו מכרנו לפני 3-4 שנים בערך. זה היה לפני שאבי נפטר". חזרתי ודחיתי את הבקשה על אתר, בהחלטה שבה נאמר, בין השאר: "עמדת בנו של נתבע 13 רק מוכיחה עד כמה היתה החלטתי מיום 17.6.96, בכל הצניעות, נכונה ועד כמה מתן פסק דין כמבוקש בלי קיום התנאים, עלולה לגרום לסיבוך של הזכויות במקרקעין, באופן שלא ניתן יהיה מאוחר יותר לצאת ממנו." 5. עתה בפני בקשה זו, כאמור - החמישית במנין. לא הארכתי בסקירת הבקשות הקודמות והנימוקים לדחייתן, אלא כדי להבהיר לתובע, שאם נדחית הבקשה גם הפעם, אין זה אלא משום שאותם שיקולים שהצדיקו דחייתה בעבר, מצדיקים זאת גם עתה. 6. הפעם צרף ב"כ התובע לבקשתו, פירוט במלל, שבו הוא מנסה להראות, עקב בצד אגודל, מאין נובעות זכויותיו של התובע בחלקה, מאין נובעות זכויותיהם של הנתבעים והעיקר - להראות שזכויות התובע והנתבעים יחד, הן כל הזכויות בחלקה. הנסיון ראוי לשבח, לאור ההחלטות הקודמות, שלא ייתכן שיינתן פסק דין של פירוק השיתוף וחלוקה בעין, מבלי שבעלי כל הזכויות הסכימו, או ניתנה להם הזדמנות להתנגד. 7. דא עקא שגם הפעם לא עלה הנסיון יפה, מטעם פשוט: התובע מנסה לקשור את שרשרת העברות הבעלות בקרקע, בין בעליה השונים כיום, כפי שהוא טוען להם, לבין בעליה הרשומים. כדי להשיג זאת, הוא מצביע על הסכמים ותצהירים שונים, שמכוחם עברו, לטענתו, זכויות מאדם למשנהו, עד שכיום, לטענתו, נמצאות מלוא הזכויות, בידי התובע הנתבעים יחד. 8. בנסיון האמור - שני ליקויים: ראשית - השישית אינה שלמה. למשל - נטען שנתבע מס' 1 , מחמוד קאסם אחמד דבאח, הוא בעל 3 מהזכויות בחלקה מס' 42, אך לא הומצאה ראיה לכך. 120 שנית - וזה העיקר - חלק מהזכויות שיש, לטענת ב"כ התובע, הן לתובע והן לנתבעים, מקורן בהעברות ובהסכמים, שלהוכחתם צורפו צילומים תצהירים והסכמים. חושששני שהסכם על העברת זכויות בקרקע, מפלוני לאלמוני, אין די בו כדי להוכיח, שאמנם יש לראות באלמוני בעלים בזכויות, ולאפשר פירוק שיתוף במקרקעין, על סמך הסכמתו. על מנת להכיר באלמוני כבעל זכויות, באופן שיצדיק להסתמך על זכותו לצורך שינוי ברישום הזכויות הקנייניות, שתוקפו כלפי כולי עלמא, נדרש יותר מכך: נדרש רישום המקרקעין, או פסק דין הצהרתי. 9. ודוק: עסקינן בזכויות קנייניות במקרקעין. פשיטא, שעל סמך פסק הדין שמבקש התובע, יעשו, גם הצדדים וגם אנשים אחרים, פעולות פיזיות ומשפטיות: ייבנו בתים, ימכרו וישכירו זכויות וכדומה. פסק דין המכיר בחלוקה בעין של החלקות, כמבוקש, ישמש, תוך זמן קצר, בסיס לשינויים נוספים במצב המקרקעין והזכויות בהם. החזרת המצב לקדמותו, לא תהיה אפשרית, ואם פסק הדין המבוקש, לא ישקף נכונה את מצב הזכויות, יהיה בכך כדי לפגוע, בזכיותיהם הקנייניות של אנשים שונים, מבלי שניתנה להם הזדמנות להביע עמדה ומבלי שניתן יהיה לתקן זאת. רישום המקרקעין דנן אינו פשוט כמות שהוא, ורישום לא מדוייק עלול לסבכו ללא מוצא. מטעם זה, יש להקפיד ולהרשות שינוי מצב הזכויות , ופירוק שיתוף על דרך חלוקה בעין בכלל זה, רק על סמך הוכחות שאין אחריהן ולא כלום, דהיינו: רישום במרשם המקרקעין, או פסק דן הצהרתי. 10. לפיכך, אני נאלץ לשוב ולדחות את הבקשה. יתר על כן: זו בקשה חמישית למתן פסק דין, שנדחית. בכל אחת מהפעמים, דחיתי את הבקשה באופן מנומק ומפורט, על מנת לנסות להבהיר לתובע, מה עליו לעשות כדי להשיג את מבוקשו. האפשרות להתקדמות ממשית כיום, אינה קרובה יותר משהיתה בעת שהוגשה הבקשה הראשונה, ואין עוד טעם להשאיר את התביעה על כנה. במילים אחרות - גם אם אין כאן "חוסר מעש", תועלת כלשהי גם מבקשה זו אין ולאחר שנה ורבע ו5- החלטות, נראה לי שהגיע העת למחוק את התביעה וכך אני מורה. פירוק שיתוףמקרקעיןפירוק שיתוף במקרקעין