קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית פיטורים בחודש: א. הרקע וההליך .1ביום 28.10.97הגיש התובע, באמצעות האיגוד המקצועי, תביעה כנגד הנתבעת לאחר שעבד כחשמלאי בנתבעת מ- 1.12.93ועד 8.8.97, עת פוטר. התובע טוען כי לאחר שפוטר הוזמן לשיחה אצל מנהל הנתבעת (להלן: "ירושלמי") וזה הודיעו כי מבקש הוא לדחות הפיטורין בחודש. ב- 21.8.97המציאה הנתבעת לתובע מכתב ביטול פיטורין, אלא שבין לבין - מצא התובע מקום עבודה. לאור אלה - עתר לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורין. נזכיר, כי בתביעה נתבע גם רכיב פדיון חופשה, עילה שנמחקה בדיון המוקדם. .2בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי במכתב הפיטורין מ- 8.8.97אכן נקבע כי הפיטורין יכנסו לתוקפם ב-22.8.97, וכי למחרת ה- 8.8.97ביקש ירושלמי מהתובע להמשיך לעבוד - והתובע הסכים לביטול מכתב הפיטורין, וב- 21.8.97נמסר לו מכתב המבטל הפיטורין. למרות האמור, חדל התובע להופיע לעבודתו מ-1.9.97, ללא הסכמת הנתבעת. משכך - טוענת הנתבעת כי התובע התפטר בסוף אוגוסט .1997 הנתבעת הכחישה טענתו כי הפיטורין נדחו לחודש בלבד וטענה כי "משכה" את מכתב הפיטורין. לאור אלה - עתרה לדחיית התביעה; לחלופין, טענה לטעות כנה ולאי חיובה בפיצויי הלנה. הנתבעת טענה עוד בהגנתה כי התובע קיבל פדיון חופשה והבראה. .3בדיון המוקדם נקבעה רשימת מוסכמות-פלוגתאות, והצדדים הגישו תצהיריהם. מטעם התובע הוגש תצהירו, ומטעם הנתבעת הוגשו תצהיר ירושלמי ותצהיר מנהל העבודה (להלן: "מיכה"). .4בתזכורת פשרה - לא הושגה הסכמה, והתיק נקבע להוכחות. בשל טעות לא הודע לצדדים על הדיון, ונקבע מועד נוסף. התובע וירושלמי נחקרו על תצהיריהם. ב"כ הנתבעת הבהירה כי מיכה יצא את הארץ בדחיפות בשל בעיות משפחתיות. בהתאם להחלטה ומשהמועד לשובו לישראל לא ידוע, סיכמו הצדדים טענותיהם. משהובהר כי מיכה עתיד לשוב לישראל נקבע מועד לדיון ואכן ב- 26.3.00נשמעה עדותו. בתום עדותו הוסיפו הצדדים על סיכומיהם. לאחר ששבנו ועיינו בכל החומר שבפנינו - ניתן פסק הדין: ב. ההכרעה .1אין חולק כי הנתבעת מסרה לתובע ביום 8.8.97מכתב פיטורין, לפיו יכנסו הפיטורין לתוקף ב- .22.8.97אין חולק גם כי ב- 21.8.97נמסר לתובע מכתב ביטול פיטורין. התובע טוען בתצהירו כי מספר ימים לאחר 8.8.97הוזמן לשיחה עם ירושלמי וזה ביקש לדחות הפיטורין בחודש. הנתבעת טוענת בתצהיריה כי לאחר שקיבל את מכתב הפיטורין ביקש התובע לצאת לחופשה ולא הופיע לעבודה כשבוע. לאחר ששב מחופשתו (סעיפים 7- 5לתצהיר ירושלמי) התנהלה שיחה בין התובע, ירושלמי ומיכה ובה הסכים התובע לביטול פיטוריו. בהתאם לבקשת התובע (ההדגשה הוספה) ניתן מכתב הביטול, מכתב שלא כוון לחודש אחד אלא ביטל הפיטורין. מעניין לציין כי במכתב הביטול (ת/2) לא נאמר - "לבקשתך הרינו להודיעך", ואף לא נאמר "בהתאם לסיכום עמך (מיום...) הריני להודיעך". כל שנאמר - "בהמשך לשיחתנו...". - אין ללמוד ממכתב הביטול כי אכן הושגה הסכמה בין הצדדים, ולא יכול להיות חולק כי משניתן מכתב פיטורין, ומשאין נטען כי ניתן בעידנא דריתחא אלא בפיטורין "עקב צמצומים בכח אדם", ואף לא בביטול מיידי, אלא חלף לפחות "כשבוע" ממכתב הפיטורין - בנסיבות אלה רק הסכמת התובע - הסכמה ברורה ומפורשת - יכול שיהא בה משום ביטול פיטורין. אם טוען ירושלמי בתצהירו כי "מסרתיה (את ההודעה על ביטול הפיטורים) לתובע (ס' 8) - בפועל ירושלמי אינו חתום על המכתב אלא המזכירה, עובדה המתאימה לעדות התובע, לפיה ירושלמי כלל לא היה בארץ במועד מכתב הביטול, וממילא לא יכול היה התובע להביע בפני ירושלמי התנגדות לביטול המכתב (סיפא ס' 8הנ"ל). עוד ראוי לציין כי מכתב הביטול, שנכתב ממש בעת התרחשות הדברים, נמנע - משום מה - מציון מועד לשיחה נטענת (וגם בענין מועד השיחה אין הסכמה ברורה של הצדדים). .2התובע טוען כי מספר ימים לאחר קבלת מכתב הפיטורים ביקש ירושלמי לדחות פיטוריו (ס' 3לתביעתו). על גרסתו זו חזר התובע בדיון המוקדם, תוך שנטען כי לו ביקשו לבטל הפיטורין - היה נמסר בו במקום מכתב ביטול. על גירסה זו חזר התובע גם בתצהירו (ס' 3) ובפועל - לא נסתרה גרסתו זו גם בעדותו. מנגד - הנתבעת טענה בהגנתה כי למחרת 8.8.97סוכם בין הצדדים על ביטול מכתב הפיטורין. הנתבעת חוזרת על גירסתה זו בכתב הגנתה פעמיים (ס' 2פסקה 2, ס' 3). בדיון המוקדם טוענת הנתבעת כי מספר ימים מועט לאחר מסירת מכתב הפיטורין, דהיינו לאחר 11.8.97, סוכם על ביטול הפיטורין. מתצהיר ירושלמי עולה כי הפגישה בה סוכם על ביטול מכתב הפיטורין התקיימה בערך ב-18.8.97- 16(שהרי רק ב- 11.8קיבל התובע מכתב הפיטורין, אח"כ "נעלם" לכשבוע, ורק עם חזרתו- סוכם כטענתה). כמדומה, שאין צורך לומר, כי אין כל התאמה בין "למחרת" ה- 8.8.97שבכתב ההגנה (ס' 2), לבין מועד כלשהו שלאחר 15.8.97(תצהיר ירושלמי ס' 7-5). בעדותו הסביר התובע כי ירושלמי בא לשטח והודיעו כי מכתב הפיטורין בטל. לדבריו, היה זה סמוך לסוף 14יום, דהיינו, סמוך לפני .22.8.97מעניין, כי גירסה זו של התובע תואמת דוקא את תצהיר ירושלמי. דהיינו, ככל העולה מהאמור אכן מדובר בפגישה שנערכה בסמיכות לתום ההודעה המוקדמת שניתנה לתובע. .3בהגנתה, אין הנתבעת טוענת כלל כי התובע נעדר מעבודתו לאחר שקיבל את מכתב הפיטורין. טענתה היחידה היא כי התובע נעדר מ- .1.9.97מגרסת הנתבעת בדיון המוקדם, עולה כי לא נטען שהתובע שהה בזמן ההודעה המוקדמת בחופשה, אף כי ניתן כך להבין. נזכיר כי ענין זה נקבע כפלוגתא (סיפא פלוגתא 1), ככל הנראה עפ"י דברי ב"כ הנתבעת בדיון, לפיהם "התובע חזר לעבודה לאחר שיחת מנהל הנתבעת. .." (עמ' 3שורות 13-12). גירסה זו של הנתבעת מנוגדת לגירסה שבתצהיר ירושלמי, ממנה עולה כי השיחה על ביטול הפיטורין נתקיימה לאחר שהתובע שב לעבודה. ירושלמי בתצהירו נותן לנו גירסה חדשה. אם ניתן היה להבין כי התובע לא עבד בטרם בוטל מכתב הפיטורין - מסביר ירושלמי כי התובע ביקש לצאת לחופשה ואז לא הופיע כשבוע ימים (ס' 5). כמה בפועל נעדר - אין גירסה מדוייקת. מכל מקום, ברור מתצהיר ירושלמי כי השיחה בדבר ביטול הפיטורין נעשתה רק לאחר שהתובע חזר לאתר העבודה. דהיינו, בניגוד לטענת הנתבעת בדיון המוקדם. ירושלמי נשאל אף על השוני בין הטענה כי התובע "נעלם" לאחר מכתב הפיטורין, לבין תצהירו לפיו התובע ביקש לצאת (דהיינו, ידעה הנתבעת על צאתו לחופשה) והוא משיב בגירסה נוספת לפיה קודם נעלם ליום יומיים ואח"כ ביקש לצאת, ולפיכך, הגדירו כ"נעלם". ראוי לומר כי בפרוטוקול (בשורה קודמת) טען כי התובע נעלם לחופשה של כשבוע (עמ' 13שורות 13-8) - וברור כי תשובותיו נסתרות מניה וביה. נציין עוד כי לא הובאה ולו ראיה אחת לטענת הנתבעת כי התובע עבד עד 31.8.97, אף כי יש לנתבעת מסמכים כיומני עבודה להוכיח טענות הצדדים. לא הוצג כל רישום בענין ואף לא פנקס חופשה. .4כאן המקום להזכיר כי אין בגרסאות הנתבעת - ולו פעם אחת - הסבר לשאלה מדוע מספר ימים לאחר שנמסר מכתב הפיטורים, שנומק ב"צמצומים בכוח אדם" - נזקקה לפתע הנתבעת לעבודתו. התובע בתביעתו טוען כי נתבקש להסכים לדחיית פיטוריו בחודש בהתאם לצרכי הנתבעת (ס' 3). כל טענת הנתבעת בהגנתה (שהכחישה הסעיף הנ"ל בתביעה) היא כי משכה את מכתב הפיטורים. גם בתצהיריה אין הנתבעת מציינת מה התרחש בה, שבגינו ניתן לתובע מכתב פיטורין, ומה השתנה אח"כ, כך ש"נמשך" המכתב אחרי מספר ימים. כל שנטען כי מכתב הפיטורין בוטל בהסכמה (ולא לתקופה דוקא). בסיכומיה (עמ' 17שורה 14) טוענת הנתבעת לראשונה כי ביטול מכתב הפיטורים אירע "לאור פרוייקטים חדשים שנכנסו", טענת עובדה חדשה שאין זכרה בגרסאות עובדה, ודאי אין לה מקום בסיכומים. יתר על כן - מנוגדת טענתה לפלוגתא 2שהתבססה דוקא על דברי ב"כ התובע בפרוטוקול (עמ' 3שורה 16), לפיהם מטרת "ביטול" הפיטורין הייתה להשלים פרוייקט קיים. .5תמיהה נוספת עולה מטענת הנתבעת בדבר היות התובע עובד בשכר. לא רק שטענה זו עולה לראשונה בתצהיר ירושלמי, ואין לה ביסוס - ולו בתצהירו של מיכה - הטענה לא נקבעה כפלוגתא (או כמוסכמה) בין הצדדים. מעבר לכך כי סבורים אנו שלא נכון לדון בטענה חדשה זו, נתייחס לגופא ונבהיר כי אין כל ראיה בפנינו לאמור. ומה קל היה לנתבעת להוכיח טענתה זו. הנתבעת לא חזרה על טענה זו בסיכומיה - ואין זאת כי נזנחה. למען הדיוק ואף כי לא הופנינו לכך - נציין כי באופן מוזר ולא מובן, קיבל התובע ליום עבודה בחודש 8/97( 165.33ש"ח) פחות מיום עבודה בחודש שקדם לו ( 183.68ש"ח). מזכירים אנו ענין זה רק כדי לומר שאף מבדיקת התלושים אין ללמוד תימוכין לטענת הנתבעת. לכל אלה ראוי כמובן להזכיר כי היותו עובד בשכר או עובד במשכורת - טענה זו ראוי היה כי לא תועלה כלל משלאור תקנה 1לתקנות פיצויי פיטורים (שיעורי פיצויים לעובד בשכר), התשמ"ג- 1983שתחולתן מ- 1.8.83(תקנה 2) - שיעור הפיצויים לעובד בשכר הוא שכר חודש אחד לכל שנת עבודה! לאור כל אלה - נדחית טענת הנתבעת בענין זה. .6מתי נמסר מכתב הפיטורין - התובע אינו מתייחס בתביעתו לענין זה אלא טוען כי ב- 8.8.97פוטר. מכתב הפיטורין נושא תאריך 8.8.97ורשום בו כי נמסר אישית. בהגנתה ס' 2מודה הנתבעת כי מכתב הפיטורין נמסר ב- .8.8בדיון המוקדם, עת באה הנתבעת טרוניה עם התובע על "שינוי גרסאות" טוענת היא לראשונה כי מכתב הפיטורין נמסר רק ב-11.8, וטענה זו נקבעה כמוסכמה. התובע אינו טוען בענין זה בתצהירו, ורק ירושלמי טוען כך בתצהירו (ס' 4). בעדותו מאשר התובע כי המכתב נמסר לו רק ב-11.8, ביום א'. מנגד, דוקא ירושלמי, טוען בעדותו בפנינו (ולאחר עיון בתצהירו) כי "ביום שהתובע קיבל את מכתב הפיטורים, ב- 8.8הפסיק...". .7נזכיר עוד כמה נקודות - * מכתב הביטול מ- 21.8.97חתום ע"י איילת - עובדה המתיישבת עם עדות התובע לפיה ירושלמי לא היה בארץ ודיבר עם איילת בענין (עמ' 10שורות 10-13). * בדקנו את ימי העבודה באוגוסט 97' - עד 22.8.97 אכן יש סה"כ 15ימי עבודה, בלי ימי ו' (ו- 19י"ע עם ימי ו'), התובע מאשר כי נעדר מעבודתו יום-יומיים (לפני 8.8.97) בגין לידת בתו. כעולה מת/ 1יתרת חופשתו של התובע היא 14.50, ואכן נפדו עם סיום העבודה, 14.5ימי חופשה. אין בתלוש רישום בדבר "תמורת חופשה" כפי שנעשה בחודש קודם (ת/2). אין רישום כאמור לא ביחס ליום-יומיים (כטענת התובע) ודאי לא בגין "כשבוע" כטענת הנתבעת. ונזכיר, כי אם הנתבעת אינה יודעת לומר בדיוק כמה נעדר, אף כי הרישומים לכך היו בידה (וכעולה מעדות ירושלמי) - תמוה כי יקבל פדיון חופשה על 14.5יום מחד, ומאידך - לא ישולם לו שכר בגין חודש עבודה מלא - כטענתה. * לא נעלם מעינינו כי התובע טען בכתביו כי "הוזמן" לשיחה עם המנהל לענין ביטול פיטוריו, בעוד שלגירסתו מדובר בפגישה באתר. הובהר לנו בעדותו כי מדובר בהבדל ניסוח ולא יותר מכך. נזכיר כי הנתבעת לא חזרה על "פער" זה בסיכומיה, ומנגד - לעובד עצם שיחה עם המנכ"ל, כמוה כ"הזמנה" לשיחה עמו. עוד נזכיר כי כשנשאל מי נכח בשיחה - מנה רשימת שמות, וכשהופסק, הבהיר כי בשיחה נכחו רק הוא וירושלמי, אף כי בשטח נכחו נוספים. * באשר למועד התחלת עבודתו במקום החדש - אכן טען התובע מחד כי החל ב- 1.9ומאידך, כי החל רק ב- 7.9שכן בין לבין היו חגים. סתירה זו אינה מהותית לטעמנו ואינה מקרינה על ההליך שבפנינו. לא נסתרה טענתו כי עוד בתקופת "ההודעה המוקדמת" מצא מקום אחר, ומשכך - לא יכול היה להסכים לביטול פיטוריו. * עוד נזכיר כי לא נסתרה טענתו כי במקום העבודה החדש השתכר פחות משבנתבעת, עובדה שיש בה לטעמנו תמוכין לטענתו כי בפועל כל שביקשה הנתבעת הוא לקבלו לתקופה קצרה. ונסביר דברינו - לו אכן דובר על ביטול מלא ומוחלט של הפיטורין, ולא היה צפי לפיטורים סמוכים (לגירסתו בעוד כחודש) - מדוע יעדיף מקום בו השתכרותו נמוכה מבנתבעת? * תמוהה גם גירסת הנתבעת בדבר הפתעתה בשל אי הופעתו לעבודה ב-1.9, וכי רק בסוף ספטמבר פנה אליה התובע כי מצא עבודה חדשה וכי הוא מתפטר מעבודתו כשבמכתבו לנתבעת מ- 4.9.97נדרשו פיצויי פיטורים! במיוחד תמוה הדבר, כשלא הופנינו לפנייה כלשהי של הנתבעת לתובע, וכשבעדותו, לראשונה, טוען ירושלמי כי הייתה פנייה כזו במכתב של מיכה לתובע, כשלטענת הנתבעת בספטמבר לא בא כלל לעבודה. האמנם יעלה על הדעת כי "תמתין" הנתבעת, אם כה נזקקה לתובע עד כדי ביטול פיטוריו, ובמשך כחודש לא תנסה להחזיר עובד "שנעלם" לעבודה?! * ולעדותו של מיכה - ראשית, מדובר בעד שהינו אביו של אחד ממנהלי החברה. ואף כי אין בכך כדי לפסול עדותו, יש לבוחנה בהתייחס גם לכך. שנית, אין הוא יודע מתי קיבל התובע - בפועל - את מכתב הפיטורין, ולמעשה, אף לא מתי החל לעבוד אצלו - באתר עליו היה אחראי. בעדותו מבהיר הוא כי "איני יכול לזכור אם זה היה יום או יומיים או שבוע לאחר שנמסר לו" מכתב הפיטורין (עמ' 20שורות 24-23). שלישית, אין הוא יודע אם היו לתובע פגישה אחת או שתיים בנושא ביטול פיטוריו. ועוד - אין הוא יודע להסביר כיצד מתיישבת עדותו עם טענת הנתבעת בהגנתה כי למחרת מכתב הפיטורין בוטלו הפיטורין. רק עובדה אחת יודע הוא בודאות - כי בשיחת ירושלמי בנוכחותו עם התובע - הסכים התובע על ביטול פיטוריו. .8ראוי להבהיר כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבעת להוכיח כי אכן ביטלה מכתב הפיטורין, או כי המכתב בוטל בהסכמת התובע. בפועל - מדובר לטעמנו בטענות עובדה חלופיות שאין להתירן בכפיפה אחת. לאור כל האמור - משלא הוכח בפנינו, להנחת דעתנו, כי אכן הסכים התובע לביטול פיטוריו, משלא הוכחה בפנינו אף לא אחת מטענות הנתבעת, ומששוכנענו כי גירסת התובע - אמת היא, נעתרת התביעה. משכך, תשלם הנתבעת לתובע פיצויי פיטורין בסך 909, 17ש"ח (לפי שכר של 775.9, 4ש"ח לחודש ולתקופת עבודה של 45חודש). אין כל אינדיקציה בפנינו לטענת הנתבעת כי השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורין הוא 444, 4ש"ח. נעיר כי בתביעתו עתר התובע לתשלום לפי שכר קובע של 779.9, 4ש"ח, בעוד שבת/ 2ובת/ 3מדובר ב-775.9, 4ש"ח (ככל הנראה, טעות דפוס). משכך - חושבו הפיצויים כאמור בתלוש השכר לחודש .7/99 .9נותר לקבוע האם ענין לנו בטעות כנה - נזכיר בהקשר זה כי במכתב הביטול, לא נטען כי ענין לנו ב"עידנא דריתחא" ואין בו, משום מה, כל אזכור לטענה לפיה התובע הסכים לביטול הפיטורין. ומה פשוט היה לומר : אנו מעלים על הכתב הסכמתנו לביטול הפיטורין?! לא שוכנענו כאמור כי אכן הייתה הסכמה לביטול פיטורין ואף לא הובאה בפנינו ראיה כלשהי לפניות הנתבעת לתובע לאחר ביטול כאמור - מיד כשחדל לעבוד. אכן אין חובה חוקית לפניות במכתבים כאמור - אך הענין יותר מתמוה - כשלטענת הנתבעת רק לקראת סוף ספטמבר הודיע שהוא מתפטר. לא שוכנענו בכנות טענות הנתבעת ודי באזכורינו דלעיל לריבוי גרסאותיה כמעט בכל נקודה עובדתית רלבנטית. לא שוכנענו כי אכן היתה נתונה הנתבעת בטעות - או בטעות כנה, או כי היתה מחלוקת של ממש - בין הצדדים. על פני הדברים אין לומר כי אכן ענין לנו במחלוקת של ממש, במיוחד כך כשלא הובהר בפנינו כי פנו לתובע שישוב לעבודה. בנסיבות אלה אין מקום לפטור הנתבעת כעתירתה מפיצויי הלנה. יחד עם זאת, ראינו להפחית את פיצויי ההלנה לרבע. .10לאור כל האמור - תשלם הנתבעת לתובע פיצויי פיטורין בצירוף פיצויי הלנה, כאמור בסעיפים 8ו- 9לעיל. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ההליך בסך 750ש"ח. כל הסכומים ישולמו בתוך 30יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.פיטורים