קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי אבטלה התפטרות מוצדקת או לא מוצדקת: 1. תביעתה של התובעת לדמי אבטלה נדחתה על ידי הנתבע מכח ס' 166 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), בטענה שהתובעת התפטרה מרצונה ללא הצדקה. 2. טענות התובעת הן - התובעת טוענת כי פוטרה על ידי מעסיקה. ביום 22.2.99 החלה התובעת לעבוד במחלקת הטלמרקטינג של חברת "תקשוב" מרכז תקשורת עסקי (להלן - המעביד). 3. כטענת התובעת - בעת שהתקבלה התובעת לעבודתה היא חתמה על הסכם עבודה אשר בו התחייבה לעבוד לפחות 3 פעמים בשבוע. התובעת מסרה למעביד, מידי יום רביעי בשבוע, סידור עבודה בו פרטה את הימים בהם היה באפשרותה לעבוד בשבוע הרלבנטי. כך נהגו גם יתר העובדות. סידור העבודה היה מתפרסם בימי חמישי בשבוע. 4. עד מהרה, התברר לתובעת, כי אין באפשרות המעביד לספק לה די עבודה (ראה סעיף 6 לתצהיר התובעת). אמנם, בתחילת העבודה עבדה התובעת 5-6 ימים בשבוע, אך בהמשך עבדה התובעת רק 3 ימים בשבוע בימי ראשון עד שלישי. בשל מיעוט העבודה, בקשה התובעת מהאחראית עליה לעבוד בעבודה נוספת, כך שהיא תעבוד בסופי השבוע אצל המעביד, ובימי א' - ג' אצל מעביד האחר. המנהלת הסכימה לבקשת התובעת. 5. באחד מימי חמישי לאחר שהתובעת מסרה (יום קודם לכן) את הימים בהם היא יכולה לעבוד באותו השבוע נאמר לה כי איננה משובצת כלל לעבודה. הדבר חזר על עצמו שבוע נוסף, ואז יזמה התובעת שיחה טלפונית עם בחורה בשם לימור שהיתה הממונה עליה אצל המעביד. 6. בשיחה הנ"ל מסרה לה הממונה, כי על מנת למסור סידור עבודה עליה להגיע (פיזית) למקום העבודה (עובדה שחייבה את התובעת לשאת בתשלום של מונית מיוחדת). התובעת בקשה מלימור ליזום שיחה עמה ועם הממונה עליה וכן בקשה ממנה, באותה הזדמנות, לרשום עבורה ימי עבודה רצויים. לימור סרבה לרשום ימים כאמור, אך הבטיחה לארגן את השיחה המבוקשת. 7. ביום בו הגיעה התובעת למקום העבודה (פיזית) על מנת למסור את סידור עבודתה, ולקיים את השיחה המובטחת נמסר לה מפי לימור, כי השיחה לא תתקיים. בנוסף, גילתה התובעת להפתעתה, כי שוב היא איננה משובצת לעבודה. 8. התובעת קיימה שיחה עם מנהלת מחלקה אחרת והנ"ל מסרה לה, כי היא הפרה, כביכול, את ההסכם וכי איננה מעונינת לדבר עם התובעת. התובעת בקשה לשוחח עם מנהל המשרד, והנ"ל הסכימה לתאם שיחה כמבוקש (ראה סעיף 13 לתצהיר התובעת). 9. בפועל עבדה התובעת בחודש 5/99 רק יומיים, וזאת בשל העובדה שהמעביד לא סיפק לתובעת משמרות עבודה מעבר לכך. כאשר התקשרה התובעת לברר האם שובצה למשמרת נוספת נמסר לה כי היא איננה עובדת יותר. 10. ביום 31.5.99 התקיימה פגישה נוספת בה נכחו סגנית המנהלת של המעביד והגב' לימור. הללו מסרו לתובעת, כי היא הפרה, כביכול, את התחייבותה לעבוד לפחות 3 ימים בשבוע, ובסיום הפגישה נמסר לה מכתב בדבר סיום עבודה. 11. התובעת עוד הפצירה במנהלות להשיבה לעבודתה אך הללו טענו שאין הדבר אפשרי, לאור העובדה שהתובעת לא עבדה במשך 3 שבועות רצופים. לאור כל האמור, נרשמה התובעת בלשכת שירות התעסוקה ביום 31.5.99 והגישה את תביעתה לנתבע. 12. טענות הנתבע הן כי על פי עדות גב' הדס סלמן שהיתה מנהלת משאבי אנוש בתקופה הרלבנטית, הפסיקה התובעת לעבוד מיוזמתה ולא היה לה אינטרס להמשיך לעבוד למרות שהמעסיק היה נכון לתת לה עבודה במשמרות. 13. אני מעדיפה את גירסת הנתבע על פני גירסת התובעת וזאת לאור עדותה של גב' סלמן. יש לציין כי בעת שמסרה עדותה בבית הדין, כבר לא עבדה גב' סלמן בחברת תקשוב, ולא היה לה כל אינטרס שלא לומר דברי אמת. 14. גב' סלמן מסרה הודעה לחוקר המוסד (נ/2). ההודעה נמסרה ביום 16.7.00, ובה נאמר: "במקום העבודה יש נוהל קבוע כאשר מתקבלות עובדות כנציגות שרות על התחייבות לעבוד מינימום 3 פעמים בשבוע. מאחר והגב' לוז ענבל לא עמדה בהתחייבות זו נמסרו לה שתי אופציות לבחירתה. א. או לעבוד שלוש משמרות כנדרש בשבוע. ב. או שניפרד כידידים ותפסיק עבודתה. המכתב על אישור הפסקת עבודה ניתן לה עפ"י בקשתה ולכן נרשמה ההערה שאין מכתב זה מהווה מכתב פיטורין. הגב' לא פוטרה, היא בחרה מרצונה לעזוב". 15. גב' סלמן העידה במפורש כי המעסיק לא התכוון לפטר את התובעת, וכאשר צומצמה מחלקה, הועברו העובדים למחלקה אחרת. יש לציין כי התובעת קיבלה אישור הפסקת עבודה ובו נכתב במפורש כי "אין מכתב זה מהווה מכתב פיטורין. 16. מהראיות אף עולה כי התובעת לא עבדה 5 ימים בשבוע בחודשיים הראשונים כפי שטענה, אלא רק 3 ימים בשבוע, ולאחר מכן אף פחות מזה - בשיעור הנמוך מזה שהתחייבה כלפי המעביד. לפיכך - איני מקבלת את ג ירסת התובעת ואני קובעת כי התפטרה מיוזמתה ללא סיבה מוצדקת. כיוון שכך - אין התובעת זכאית לדמי אבטלה ב- 90 הימים הראשונים שלאחר הפסקת עבודתה. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות. דמי אבטלההתפטרות