קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין דמי תיווך על שכירות:   התובע, מתווך במקצועו, הגיש תביעה כנגד הנתבע לתשלום דמי תיווך שהגיעו לו, לטענתו, מהנתבע ולתשלום דמי תיווך שנמנעו ממנו, וזאת בסך כולל של 3,000 דולר בצירוף מע"מ.   ביום 27/2/02 פנה הנתבע לתובע על מנת שהאחרון יאתר בעבורו נכס לבית עסק שבבעלותו באזור מתחם העסקים "הבורסה" שברמת גן.   הנתבע חתם על טופס התחייבות לתשלום דמי תיווך (להלן: "הטופס") ומסר לתובע את כל הפרטים הרלבנטיים .   הנתבע התחייב לשלם לתובע, עם חתימת הסכם שכירות, עמלה בגובה חודש דמי שכירות, בתוספת מע"מ, בתנאי שתצא לפועל העסקה האמורה.   כן כלל הטופס הוראה לפיה פיגור בתשלום הנ"ל יחייב את הנתבע בתשלום הפרשי הצמדה וריבית דביטורית הנהוגה בבנק דיסקונט לישראל ממועד התשלום, כפי שנקבע ביום חתימת הסכם השכירות, ועד ליום התשלום בפועל.   ביום 27/2/02 הציג עובדו של התובע, בפני הנתבע, נכס הנמצא ברחוב בצלאל 15 ברמת גן (להלן: "הנכס").   הנתבע בחן את הנכס והודיע לתובע כי הנכס אינו עונה על דרישותיו וכי במקביל הוא נמצא בעיצומו של מו"מ בעניין נכס אחר, המתאים יותר לצרכיו.   זמן מה לאחר מכן נודע לתובע כי חברה בע"מ (להלן: "החברה") אשר הנתבע נמנה על בעלי מניותיה, שכרה את הנכס. פניות התובע לנתבע לתשלום שכרו נדחו על ידי הנתבע.   עד כאן טענות התובע אשר נתמכו בעדות עובדו אשר העיד גם הוא בפני.     לטענת הנתבע בכתב הגנתו, החברה התקשרה עם חברת התיווך "טרגט נכסים - יועצי נדל"ן בע"מ" (להלן: "המתווך") וזאת עוד ביום 25/2/02, דהיינו יומיים לפני המועד בו נחתם הטופס.   בנסיבות אלו, בהן החברה היא זו שהתקשרה בהסכם השכירות, טען הנתבע כי יש לדחות את תביעת התובע בהעדר יריבות.   הנתבע הוסיף וטען כי עוד ביום 25/2/02 סייר בנכס ביחד עם המתווך, כפי שעולה ממכתבו מיום 25/2/02 של המתווך. כן טען הנתבע כי הנכס מעולם לא הוצג לו על ידי התובע או מי מטעמו.   בנוסף טען הנתבע כי המתווך הוא שהיה הגורם היעיל להתקשרות שבין החברה לבין בעל הנכס וכי לתובע לא היה כל יד ורגל בעניין זה.   עד כאן טענות הנתבע בכתב הגנתו.   מטעם התובע העידו בפני התובע בעצמו ועובדו, ומטעם הנתבע העידו הנתבע, המתווך מר אזולאי יעקב, שומר הבניין בו נמצא הנכס ומיופה הכח מטעם בעל הנכס.   מסתבר כי המתווך הינו חברו של הנתבע, עובדה שהוסתרה על ידי הנתבע והמתווך שהעידו בפני.   להוכחת טענתו כי המתווך היה הגורם היעיל לעסקה וכי הוא זה שהציג את הנכס בפני הנתבע, המציא הנתבע, את מכתבו מיום 25/2/02 של המתווך ( להלן: "המכתב") וכן צילום חשבונית מס/ קבלה של המתווך, נושאת תאריך 27/3/02 המופנית, בין היתר, לנתבע ולחברה בגין תשלום עמלה עבור השכרת משרד.   נוכח העובדה כי חשבונית המס/קבלה הופנתה הן לנתבע והן לחברה, יש בכך כדי לאיין את טענת הנתבע כי יש לדחות את התביעה כנגדו מהטעם שהחברה היא זו ששכרה את הנכס.   אין מחלוקת כי בשלב כלשהו הוספו על הקבלה מילים המנסות לקשור בין הקבלה לבין הנכס שכן עורך/ת הקבלה לא ציין מהי כתובתו של המשרד בגינו נתנו שירותי התיווך ושולמו דמי התיווך.   מהמכתב עולה כי הוא נערך לאחר שהנכס, לכאורה, הוצג בפני הנתבע על ידי המתווך. כן עולה מהמכתב כי הנתבע והחברה התבקשו לחתום בשולי המכתב ולתן הסכמתם לתשלום דמי תיווך למתווך.   מוזר בעיני כי המתווך מצא לנכון להחתים את הנתבע על התחייבות לתשלום דמי התיווך, רק לאחר שהנכס הוצג בפניו על ידי המתווך.   הסבר אפשרי לתמיהה זו הוא יחסי החברות ששררו בין המתווך לנתבע. ברם, כאן עולה תהייה מדוע אם כן נדרש הנתבע לחתום על המכתב כתנאי לקשירת הקשר עם בעל הנכס, אם אכן המתווך נתן בו את אמונו לאור היחסים ששרו בניהם.   במהלך שמיעת העדויות הסתבר כי הנתבע הגיע לבניין בו נמצא הנכס ביחד עם עובדו של התובע. עובדה זו התבררה לראשונה במהלך עדותו של התובע וזכתה לאישורו של הנתבע. מכאן ואילך חלוקים הצדדים בקשר להמשך השלשלות העניינים. הנתבע טען כי לכשהגיעו אל מחוץ לבנין אמר לעובדו של התובע כי ראה את הנכס מספר ימים קודם לכן וכי על כן אינו מעוניין לשוב ולראותו. הנתבע הוסיף וטען כי חתם על הטופס עוד קודם לכן ומבלי שידע כי המדובר באותו נכס.   התובע ועובדו טענו כי העובד והנתבע נכנסו לתוך הנכס אשר הוצג בפני הנתבע, אולם הוא טען כי הנכס אינו מתאים לצרכיו וכי הוא נמצא במו"מ לשכירת נכס אחר.   עיון בתכתובות שהתנהלו בין ב"כ הצדדים טרם הגשת התביעה ועיון בכתב ההגנה מעלים כי עובדות אלו לא הועלו קודם לכן על ידי הנתבע.   כן עולה מהמסמכים שהוגשו בפני, כי הנתבע דחה, בתחילה, את דרישת התובע לתשלום שכרו בטענה כי אחיו ולא הוא זה ששכר את הנכס ועל כן לטענתו, התובע אינו זכאי לתשלום שכרו.   העובד שהעיד בפני בישיבת יום 11/2/03, טען כי הנכס הוצג בפני הנתבע ביום 27/2/02 בשעה 16:00 וזאת לאחר ששוחח עם שומר הנכס ותיאם עמו את הגעתו לנכס בשעה הנ"ל.   הנתבע טען, עוד באותה ישיבה, כי השומר מסיים את עבודתו בשעה 14:30, דבר שיש בו כדי לסתור את טענות התובע ולפיהן הנכס הוצג בפני הנתבע.   השומר העיד בישיבת יום 1/5/03 ולדבריו, הוא מסיים את עבודתו בשעה 15:00 , מעולם לא ראה את התובע ו/או את העובד מטעמו וכי לראשונה ראה את הנתבע רק לאחר שהנכס הושכר לו.   מעדות השומר עולה, כאמור, כי הוא לא זכר כלל וכלל את התובע ועובדו וזאת למרות ששוכנעתי כי הם הגיעו לבניין פעמים רבות והציגו בפני שוכרים פוטנציאלים שונים נכסים שונים הנמצאים באותו בניין. בנסיבות אלו הגעתי למסקנה כי לא ניתן לסמוך על זכרונו של השומר.   אוסיף ואומר כי אין בעדותו של השומר לתרום לפתרון המחלוקת שבין הצדדים באם פנים הנכס הוצג בפני הנתבע , שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע ועובדו של התובע אכן הגיעו לבניין. חזקה על העובד כי לא היה מגיע למקום בלא לתאם זאת מראש עם השומר , כפי שהדבר נעשה בכל המקרים האחרים, ועל כן להערכתי הנתבע והעובד הגיעו למקום קודם לסיום עבודתו של השומר.   נוכח מסקנתי זו עלי להכריע בשאלה האם הנכס הוצג בפני הנתבע אם לאו.   מאחר והגעתי למסקנה כי העובד לא היה מגיע לבניין בלא לתאם זאת מראש עם השומר, ומאחר ולא ניתן לסמוך על זכרונו של השומר, יש להניח כי השומר התקשר למיופה הכוח על מנת לקבל את רשותו להציג את הנכס בפני עובדו של התובע.   עדותו של הנתבע עוררה בי ספקות. גרסאות הנתבע לא היו עקביות, עובדת חברותם של המתווך והנתבע הוסתרה על ידי הנתבע, הכיתוב הנוסף על גבי הקבלה בוצע בכתב יד שאינו תואם את כתב היד המופיע על גבי הקבלה ולא ניתן כל הסבר מתי הוא בוצע ועל ידי מי. המכתב שנערך על ידי המתווך אינו תואם לדרך התנהלות רגילה שבין מתווך ללקוח, כמו גם שאינו תואם את דרך ההתנהלות שבין מתווך לחברו בו הוא נותן אמון.   המתווך שהעיד בפני מטעם הנתבע ,הינו בעל עניין בתוצאות הליך זה שיש בהם כדי להשליך על השאלה האם פעל ביחד עם הנתבע לגזול מהתובע את השכר המגיע לו בגין עבודתו, ועל כן משקלה של עדות זו אינו רב.   לעומתם , עדותם של התובע והעובד הותירו רושם מהימן. הגעתי למסקנה זאת גם לאחר שנתתי את דעתי לטענת העובד ולפיה הנכס הוצג בפני הנתבע בשעה 16:00, דהיינו לאחר מועד סיום עבודתו של השומר. בעניין זה נחה דעתי כי נפלה טעות בידי העובד באשר לשעה בה הוצג הנכס בפני הנתבע.   הגעתי למסקנה כי המתווך והנתבע עשו יד אחת ביניהם על מנת למנוע מהתובע את תשלום השכר המגיע לו ועל מנת לגרום למתווך לקבל דמי תיווך מבעל הנכס, דמי תיווך אשר אלמלא כן היו מגיעים לתובע.   בנסיבות אלו, אני קובע כי הנתבע גרם לכך שלא יעלה בידי התובע להשלים את עבודתו, דהיינו להיות "הגורם היעיל" לביצוע העסקה ועל כן עליו לשאת בתשלום שכרו של התובע. אין כל מקום לטענה כי יש לדחות את תביעת התובע שכן לא היה "הגורם ניעיל", שכן הנתבע מנע מהתובע את האפשרות להיות "הגורם היעיל".   מעדותו של מיופה הכח של בעל הנכס עלה הוא נוהג לשלם דמי תיווך למתווכים המהווים גורם יעיל לעסקה וזאת לאור יחסי האמון השוררים בינו לבינם ולפיהם ישולם להם שכרם, גם במקרים בהם לא נחתמה התחייבות בכתב.   מיופה הכח אישר כי המתווך הוא שפנה אליו. כן אישר מיופה הכח כי התובע מוכר לו ,אך טען כי מעולם לא דיבר עם התובע בקשר לנכס זה.   בעניין זה, טען התובע, טענה שלא נרשמה בפרוטוקול הדיון, כי משרדו נמצא בסמוך למתחם הבורסה ועל כן הוא מכיר את כל הנכסים המיועדים להשכרה באיזור ולכן ידוע היה לו כי הנכס פנוי להשכרה. התובע לא מצא לנכון לפנות למיופה הכוח , בטרם יגלה השוכר עניין ממשי לשכור את הנכס. עדות התובע בעניין זה מקובלת בעיני.   כן אישר מיופה הכח כי השכיר את הנכס תמורת סך של 1,200 דולר בצירוף מע"מ.   לאור האמור לעיל, אני קובע כי על הנתבע לשלם לתובע את דמי התיווך שהיו מגיעים לו ממנו באם היה מאפשר לתובע להשלים את עבודתו, וכן עליו לשלם לתובע את דמי התיווך שהאחרון אמור היה לקבל ממיופה הכח.   דמי התיווך מסתכמים בסך של 2,400 דולר בצירוף מע"מ, סכום זה נכון ליום 27/2/02 הינו 13,146 ₪.   בנוסף , תבע התובע סך של 3,400 ₪ בגין הפסד ימי עבודה וכן 500 ₪ בגין הוצאותיו המשפטיות. אני פוסק לתובע פיצוי בסך של 500 ₪ בגין הטרדה שנגרמה לו עקב הזמן שנאלץ להשקיע עד למועד הגשת התביעה, וזאת עקב התנהגות הנתבע.   אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך 13,146 ₪ בצירוף ריבית דביטורית הנהוגה בבנק דיסקונט לישראל וזאת מיום 27/2/02 ועד לתשלום המלא בפועל ובצירוף הסך 500 ₪ וכן הוצאות משפט, לרבות אגרה בסכום כולל של 700 ₪ כששני הסכומים האחרונים צמודים למדד ונושאי ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.   רשות ערעור תוך 15 יום לביהמ"ש המחוזי. דמי תיווךתיווךשכירות