קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד להגשת ערעור בסכסוך קיבוצי: 1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 14.6.98. 2. פסק הדין נתקבל במשרדו של ב"כ המבקשת ביום 18.6.98 ומאחר ועסקינן בסכסוך קיבוצי - המועד להגשת ערעור הינו 14 יום, דהיינו עד 2.7.98. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 20.7.98. 3. הנימוקים להארכת המועד, כעולה מהבקשה בכתב והטיעון בע"פ הינם כדלקמן: א. סיכויי הערעור וחשיבות העניין - לטענת ב"כ המבקשת זהו הנימוק העיקרי להענקת הארכת מועד. נטען שמדובר בפסק-דין בסכסוך קיבוצי הסותר פסק-דין של בית הדין הארצי, בין אותם צדדים שבענייננו (נב/4-12, פד"ע כו 3); ב. פסק-הדין הגיע בדואר באיחור ימים ספורים לפני הפגרה; ג. קיימת הוראה בכתב לב"כ המבקשת כי אין לפעול אלא עפ"י הרשאה פה אחד של ארבעת מזכירי האיגוד, אך אחד מהם שהה בחו"ל ולא ניתן היה לקבל תגובתו לפסק-הדין; ד. נפלה טעות במשרד ב"כ המבקשת בדבר המועד להגשת הערעור, מה עוד שבפסק-הדין לא צוין המועד כמקובל. ה. הגישה הסלחנית של בית הדין; ו. מספר נימוקים המצטרפים יחד יכולים להוות טעם מיוחד. 4. אדון תחילה בטענת ב"כ המשיבה בדבר חוסר סמכות בית הדין או הרשם להאריך המועד: מדובר בסכסוך קיבוצי ובתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט1969- (להלן - סדר הדין הקיבוצי), אין הוראה בדבר הארכת מועד. בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב1991- (להלן תקנות סדרי הדין), בתקנה 2 נקבע: "סדר הדין בכל עניין המובא לפני בית הדין, יהיה לפי תקנות אלה, אולם במידה שבעניין פלוני נוהגים לפי סדר דין אחר - לא ינהגו לפי תקנות אלה". מאחר וקיים סדר הדין הקיבוצי ונוהגים על פיו בסכסוך קיבוצי אין לנהוג לפי תקנות סדרי הדין ואין ליישם את תקנה 125 בדבר הארכת מועדים. ב"כ המשיבה מצטט את דב"ע מט/4-27 (ההסתדרות הכללית - רשות הנמלים בישראל ואח', פד"ע כ 484, 488) לפיו: "כל אימת שאין התייחסות בתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי לסוגיה מסויימת, יש לנהוג בדרך הטובה ביותר לעשיית משפט צדק, וזאת כמצוות סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט1969-". לטענת ב"כ המבקשת בהעדר הסמכה בסדר הדין הקיבוצי וההיזקקות לסעיף 33 לחוק - יש לנהוג בזהירות מירבית ובהקפדה, שהרי ייתכן ואין זו השמטה מקרית אלא רצון המחוקק לסופיות הדיון. אין לקבל את טענת העדר הסמכות: א. בדב"ע מט/4-27 הנ"ל נאמר שאין לאמץ כדבר שבשגרה את תקנות סדר הדין, מקום שאין תשובה בסדר הדין הקיבוצי, אך בית הדין בוחן היטב את הדרך הדיונית "הרגילה", אם יפה היא אף לסכסוך קיבוצי. ב. ההשערה שהעלה ב"כ המבקשת כי השמטת הנושא מסדר הדין הקיבוצי הינה מכוונת ומטרתה היא סופיות הדיון, אינה סבירה בעיני, שהרי אם כוונת המחוקק היתה ל"סופיות" מדוע איפשר ערעור בתביעות שעניינן סכסוך קיבוצי?! ג. סעיף 33 לחוק מסמיך את בית הדין לנהוג "בדרך הטובה ביותר לעשיית משפט צדק", ובמסגרת זו מוסמך בית הדין לנהוג בדרך הטובה ביותר הנראית לו, לרבות אימוץ הוראה שבתקנות סדרי הדין, אם היא נראית לו מתאימה אף לסכסוך קיבוצי. לענייננו נראה לי שיש מקום לאימוץ תקנה 125. ד. אין בקביעתי זו משום חידוש, שהרי כך נהגו בית הדין והרשם לאורך שנים. ה. ואשר לבקשה כי יש לשקול בקפידה אף מעבר למבחנים המחמירים שבתקנה 125, הרי שבית הדין נוהג כך בכל בקשה להארכת מועד, גם אם איננה בסכסוך קיבוצי. 5. לגופו של עניין טוען ב"כ המשיבה כדלקמן: א. מועד קבלת פסק הדין - פסק הדין התקבל במשרד ב"כ המשיבה ב18.6- ובו ביום נשלחה הודעה בפקס. למשרד ב"כ המבקשת בו נתבקש תשלום ההוצאות שנפסקו. לפיכך אין מקום לטענה שפסק הדין התקבל בסמוך לפגרה. ב. נטען שמי שצריך היה להחליט בדבר הגשת הערעור היה בחו"ל, אך קיימת עמימות בבקשה ובתצהיר - לא נאמר מי היה בחו"ל, היכן ומתי חזר מחו"ל. כמו כן ניתן היה להשתמש באמצעי התקשורת המפותחים של העידן המודרני. ג. טעות במשרדו של ב"כ המבקשת - כבר נפסק לא אחת כי טעות של עורך דין או של בעל דין, ואף ניתוק קשר עם עורך דין, אינו טעם מיוחד. מה עוד שבדב"ע נז/13-66 (הסתדרות העובדים הכללית החדשה, האיגוד הארצי לקציני הים - רשות הנמלים והרכבות בישראל; ניתן ביום 2.2.97 - לא פורסם) כבר נטענה טענת הטעות על ידי המבקשת ונקבע שאין היא מהווה טעם מיוחד. ד. הגישה הסלחנית - גישה זו תועיל רק אם יוכח שהסיבה לעיכוב נובעת מנסיבות חיצוניות ולא זה המצב בענייננו. ה. הצטרפות מספר נימוקים - זאת כשבכל אחת מהטענות יש ממש, ולא כך בענייננו. ו. הקלה תינתן למי שהגיש הבקשה להארכת מועד בתוך המועד להגשת ערעור. ז. סיכויי הערעור וחשיבות העניין - בניגוד לטענת ב"כ המבקשת אין מדובר בשני פסקי דין סותרים, אלא בשתי הלכות במטריה שונה, המצב אולי אינו נוח למבקשת, אך אין מדובר ב"חוסר יציבות במערכת" כנטען בבקשה ובתצהיר. 6. אתייחס לנימוקים שבבקשה אחד לאחד: א. שלא כנטען, פסק הדין התקבל במשרדו של ב"כ המבקשת ב- 18.6.98 וזאת על פי אישור המסירה. כמו כן נשלח למשרדו באותו יום פקס הדורש את תשלום ההוצאות שנפסקו - פקס שהעתקו צורף כנספח לערעור שנשלח עם הבקשה להארכת מועד. לפיכך אין לראות טעם מיוחד בכך שפסק הדין הגיע מאוחר ובסמוך לפגרה, מאחר ועובדתית אין ממש בטענה. ב. טענה שהועלתה, ולא נסתרה עובדתית, היא שההחלטה בדבר הגשת ערעור צריכה להינתן על ידי ארבעת מזכירי האיגוד הארצי לקציני ים וכי אחד מהם נעדר מהארץ בתקופה הרלבנטית. הצדק עם ב"כ המשיבה שהבקשה והתצהיר עמומים ואינם כוללים פרטים בדבר מי היכן ומתי, אך הוא ויתר על זכותו לחקור את המצהיר ואף דחה את הצעתי בדבר הגשת תצהיר נוסף ומפורט. כך שעובדתית, כאמור, אמנם שהה בחו"ל מי מבעלי הסמכות להחליט בדבר הגשת הערעור בתקופה הרלבנטית. שהיית בעל דין יכול שתהווה טעם מיוחד להארכת מועד (ראה ע"א 74/430, בסמן ואח' נ. גזית, פ"ד כט(1) 228), אך זאת בנסיבות מיוחדות. בענייננו לא הובהר היכן שהה מזכיר האיגוד שנזקקו להחלטתו ומדוע לא הועבר העניין להחלטתו בחו"ל, לפיכך אין לראות בכך טעם מיוחד לכשעצמו. ג. טעות במשרד עורך דין ואי-ידיעת הדין אין בהם כדי להוות טעם מיוחד (ראה דב"ע נג/9-95, גת - הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552). אמנם סדר הדין בסכסוך קיבוצי שונה מהרגיל והמועד להגשת ערעור הינו תוך 15 יום (ולא 30 יום), ואמנם לא צוין על גבי פסק דין המועד להגשת הערעור, אך כאמור טעות בנדון אין בה כדי להוות טעם מיוחד, מה עוד שמשרדו של ב"כ המערערת ייצג את המבקשת לא אחת בסכסוכים קיבוציים. ד. הגישה הסלחנית שמבקשים מבית הדין לנקוט בה תעמוד למבקשת רק אם יוכח כי הסיבה לעיכוב מקורה, לפחות בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו (ראה דב"ע נג/9-95 הנ"ל), מה שלא הוכח בענייננו. ה. סיכויי הערעור וחשיבות העניין. אין זה מתפקידי להיכנס לסיכויי ההצלחה ולניתוח פסק הדין דלמטה, אך משמדובר בפסק דין בסכסוך קיבוצי, שהינו הכרעה משפטית בשאלה שעשויה להשליך על עובדים רבים, הרי שקיימת חשיבות לכך שהנושא ישוב וייבדק ויוכרע על ידי ערכאת הערעור. מה עוד שלאור פסיקה חדשה בבית הדין הארצי זהו הנימוק העיקרי בבקשה להארכת מועד (דב"ע נז/9-98, כהן - מדינת ישראל ואח'; ניתן ביום 12.2.97 - טרם פורסם). ו. מספר נימוקים המצטרפים יחד ויכולים לעלות לכדי טעם מיוחד - כאן מצינו טעם אחד בלבד, שהוא לכשעצמו אינו מהווה טעם מיוחד, אך יכול ויעמוד למבקשת בהצטרפו לטעם אחר - והוא השהייה בחו"ל. ז. אשר לאי-הגשת הבקשה להארכת מועד תוך כדי הזמן הקצוב להגשת הערעור, אמנם לא הוגשה הבקשה כאמור, אך זה כשלעצמו אין בו כדי להכריע בבקשה. 7. מאחר וכך, בהצטרף הטעם של שהיה בחו"ל של גורם מכריע לעניין הערעור לטעם של חשיבות הנושא שבמחלוקת, הריהם מהווים יחדיו טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת ערעור. 8. מאחר ולא נתבקשו הוצאות ומאחר ומדובר בסכסוך קיבוצי - אינני פוסקת הוצאות לטובת המשיבה. 9. המזכירות תרשום את הערעור. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםסכסוך קיבוציערעורהסכם קיבוציסכסוך