סעיף 5ה (ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים תשל"ה - 1975 קובע כי לא יפסוק ביהמ"ש תשלום תכוף בעד התקופה העולה על שנתיים מיום קרות התאונה. יחד עם זאת, לביהמ"ש הסמכות לשנות התקופות מטעמים שירשמו. בנסיבות התאונה, הנזק שנגרם לתובע בית המשפט פסק כי יש להאריך את התקופה לתשלום התכוף. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום תכוף לנכה 100% - הארכת תשלום תכוף לתקופה מעל שנתיים: 1. בפני בקשה לתשלום תכוף בסך של 695, 567 ש"ח בניכוי תשלום תכוף בסך 339, 259 ש"ח ובסה"כ 361, 308 ש"ח ולגבי העתיד סך של 500, 42 ש"ח לחודש להוצאות וסך של 730, 26 ש"ח בגין שכ"ד לשנה (סעיפים ט ו-י' לבקשה) כדלקמן: הוצאות מחיה 000, 15 ש"ח לחודש. מטפלים אלטרנטיביים 500, 4 ש"ח לחודש. מטפלים לסוף שבוע 000, 9 ש"ח לחודש. מטפלת למשפחה 500, 4 ש"ח לחודש. הוצאות נסיעה בית חולים רעות-אשדוד 000, 7 ש"ח לחודש. פיזיוטרפיה 500, 2 ש"ח לחודש. וכן תשלום דמי שכירות בסך 550$ לחודש. בנוסף התבקש חיוב בגין רכישת מזגן בסך 000, 10 ש"ח ומזרן אוויר בסך 282,2 ש"ח לחודש. התובע נשוי , אשתו הגישה את הבקשה ואב לארבעה ילדים. 2. התובע יליד 20.8.60 נפגע בתאונת דרכים ביום 29.9.98 מחבלה רב מערכתית בפנים, בחזה, באגן ומפרק שמאל. בבדיקת c.t של המוח התברר שהוא סובל מדימום תת עכבישי ודמם בגזע המוח. בנוסף סבל התובע מחבלה בחזה. המומחה השיקומי שמונה על ידי ביהמ"ש, ד"ר קרן, קבע בחוות דעתו שהתובע "סובל מפגיעה קשה ביותר בכל התפקודים המוחיים - המוטוריים, התקשורתיים, ההתנהגותיים והקוגניטיביים. אי לכך זקוק לעזרה מלאה. הוא אינו מסוגל לשתף פעולה בכל טיפול בסיסי הנדרש לשמירה על בריאותו והחזקתו. הוא אינו שולט על צרכיו ואינו מסוגל להאכיל את עצמו. הוא אינו מסוגל לסייע במעברים מהמיטה לכסא ולא להסיע את כסא הגלגלים שעליו הוא יושב. הוא אינו מסוגל לבטא את רצונותיו ובקשותיו, ועקב כך, הוא מרותק מרבית שעות היממה למיטה ומסוגל לשבת בכיסא מותאם רק למשך זמן מוגבל ביותר. לפיכך הוא נזקק לסיוע סיעודי מלא לכל צרכיו בשעות היום והלילה" (עמ' 5 לחוות הדעת). המומחה אינו ממליץ שהתובע יטופל "במסגרת שיקומית", אלא במסגרת המתאימה לטיפול בחולה הזקוק לטיפול סיעודי מלא ומוסיף כי "יחד עם זאת יש להמשיך במעקב רפואי קבוע, מתן טיפולים מתמשכים לגרוי, מניעה של פגיעה נוספת במערכת המוטורית ושמירה על תקינות העור" (עמ' 6 לחוות הדעת). המומחה קבע את נכותו של התובע בשעור של % 100 לפי תקנה 29(11), מפאת Chronic post traumatic brain syndromeולאור הזמן שחלף נכותו צמיתה. עוד קבע המומחה כי התובע אינו מסוגל להעסיק את עצמו, זקוק לגירויים חיצוניים לשמירה על עירנותו ולכן "יש לשלב בין אמצעים טכניים כטלביזיה ובין הפעלה מיכנית על ידי המטפלים והמלווים. רצוי שפעילות זו תתבצע בהנחיה ובהדרכה של מרפאה בעיסוק, ונוכחות פעילה גם של בני המשפחה". באשר לנוכחות בני המשפחה, מציין המומחה בתשובה לשאלות ההבהרה, שדו"ח העובדת הסוציאלית שהומצא לו אינו רלוונטי בהיותו ישן ואומר "לנוכחות בני המשפחה יש בעיקר משמעות רגשית, ערכית, מוסרית ומשפחתית ולכן איני יכול לקבוע מהי 'המידה המתאימה'. ל'נוכחות יתר' של בני המשפחה יש גם השלכות 'שליליות' לגבי הסתגלותם למצב ולגבי 'השיקום המשפחתי'...". ובהמשך מוסיף ואומר" "כמו בסעיף הקודם הבעתי דעתי לגבי החשיבות הבלתי פורמלית של המשך קשר רציף בין פגוע לבני משפחתו. מצד שני מומלץ ששילוב זה לא יהיה 'חסר גבולות' ו'משעבד'". (תשובתו לשאלות ההבהרה מיום 1.1.2001). 3. התובע מאושפז היום במוסד, בבית חולים רעות וכל צרכיו שם ממומנים על ידי הנתבעת. תביעה זו נוגעת לצרכים מעבר לאישפוזו של התובע במוסד. ביום 7.11.99ניתן על ידי פסק דין בת.א 7105/99, בה חייבתי הנתבעת בתשלום תכוף. בעקבות החלטה זו הגיעו הצדדים להסדר לפיו שולם סך של 000, 160 ש"ח, כאשר התובע התחייב שלא תוגש כל תביעה או דרישה עד לחודש יוני 2000. התביעה מתייחסת לתשלום תכוף לכל היותר מחודש 6/2000 לפיכך כל החשבוניות שצורפו ושמועדם קודם ל- 6/2000 אינם רלוונטים לבקשה. בסיכומיו מציין ב"כ התובע מפורשות שעל פי הסכם הפשרה יוכלו התובעים להגיש תביעה לתשלום תכוף רק לגבי התקופה שלאחר .6/2000 לא ברור לי, איפוא, מדוע הבקשה עצמה מתייחסת לתקופות קודמות. עוד אציין, שהסכומים הנתבעים בבקשה לא בהכרח עולים בקנה אחד עם סיכומי התובע. כמו לדוגמא הסכום שנתבע לחודש בגין מטפל, בבקשה לתשלום תכוף, נדרשו 000, 9ש"ח ובסיכומים 000, 7ש"ח. בבקשה נדרש סך של 550$ לחודש בגין שכ"ד ובסיכומים 500$ וזאת ללא כל הסבר לפער בין הסכומים. 4. הנתבעת הן בכתב התשובה והן בסיכומיה טענה שאין להזקק לתביעה, לאור הכספים ששולמו בעבר. דין טענה זו להדחות לאור ההסכם אליו הגיעו הצדדים, לפיו יהיה התובע רשאי להגיש תביעה לתשלום תכוף אחרי יוני 2000. כן טענה שדרישות התובע חסרות יסוד ומופרזות, שכן ההלכה קובעת מדד לבחינת סבירות ההוצאה והמדד הוא כפי שנקבע ב-ע"א 357/80 נעים ואח' נ. ברדה ואח' פ"ד לו(3) עמ' 762בעמ' 7- 816"מה שהוגן והולם... וקנה המידה המקובל בחברה... לגבי טיפול בנפגעים דומים, הנמצאים במצב בו נמצא הניזוק שנפגע בתאונה". שכן, "אין קץ לאפשרות של הטבה ושיפור בטפול, אם על ידי מטפלים נוספים בכל יום ויום בשבוע וכל שעה משעות היום והלילה, אם על ידי סיפוק תנאי מגורים נוחים יותר, אם על ידי חיפוש ברחבי העולם אחר אפשרויות טיפול משוכללות יותר ואין כל ברייה - ואף המזיק במשמע - יכולים לעמוד בכל אלה". 5. הוצאות מחייה: בסיכומי התובע נטען, כי עובר לתאונה השתכר 000, 7 ש"ח לחודש ולכן יש לפסוק בגין העבר סך של 000, 63 ש"ח ובגין העתיד סך של 000, 7 ש"ח לחודש. הנתבעת טוענת כי התובע צירף לבקשה לתשלום תכוף תלושי שכר, מהם עולה, כי השתכר 219, 6 ש"ח לחודש. עוד טוענת הנתבעת כי אין לקבל טענתה הסתמית של אשת התובע, כי חברת הביטוח הפסיקה לשלם לה סך של 000, 3 ש"ח לחודש בגין תאונות אישיות והעובדה שהתובע מקבל רק 743, 1 ש"ח בגין נכות כללית ממל"ל, מקורה במחדל של אשת התובע ואין לזקוף זאת לחובת הנתבעת. טענות הנתבעת יפות לדיון בתביעה העיקרית, אך לא כשדנים בתשלום תכוף. התובעים אכן ציינו בסיכומיהם, ששכרו של התובע הוא 000, 7 ש"ח לחודש, אך לא פירטו על מה ביססו זאת, בניגוד למפורט בבקשה לגבי סכומי השתכרותו של התובע. הבסיס לחישוב הפסד ההשתכרות של התובע, הוא שכרו טרם התאונה בסך 219, 6 ש"ח לחודש. סכום זה משוערך להיום עומד על סך של 699, 6 ש"ח. מסכום זה יש לנכות סך של 743, 1 ש"ח בגין נכות כללית וסך של 933 ש"ח בגין ביטוח חיים שאשת התובע מקבלת מחברת הביטוח איילון. לפיכך הסכום החודשי לתשלום בגין צרכי מחייה הינו 023, 4 ש"ח. סכום זה ישולם מיום 1.9.2000 ועד ליום 31.12.2001. 6. השתכרות אשת התובע: כעולה מסיכומי התובע, עובר התאונה השתכרה אשת התובע 000, 4 ש"ח לחודש, מאז התאונה אינה עובדת ומקדישה רוב זמנה לשהייה במחיצת התובע וטיפול בילדיה, הסובלים ממצוקה נפשית קשה. בזמן שהותה במחיצתו היא מעסה גופו, מנקה אותו, מיישרת סדיניו, משוחחת עימו, משמיעה לו מוסיקה ומספרת לו על אירועי המשפחה. לענין זה אעיר, שאין לדברים אלה זכר לא בבקשה עצמה ולא בעדותה של אשת התובע. עוד נטען, כי אין באפשרותה לחזור למעגל העבודה שאם תעשה כן, יפסקו ביקוריה אצל התובע והוא ינותק מחיק משפחתו, אפשרות שאינה אנושית ולא ראויה. כאשר אשת התובע אינה מבקרת את התובע, שוהה עימו אחותה המסייעת בכל הנדרש. מצב זה בו התובעת מתגוררת באשדוד, התובע מאושפז בבי"ח רעות בת"א והשהות הארוכה במחיצתו והטיפול בהתדרדרות במצב הילדים ובהתחשב בקשיי שוק העבודה, אין היא יכולה לחזור ולו לעבודה חלקית. בגין פריט זה מבוקש סך של 000, 36 ש"ח בגין העבר ו-000, 4 ש"ח בגין כל חודש לעתיד. הנתבעת בסיכומיה טוענת שהשהיה במחיצת התובע אינה צורך של התובע, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחוו"ד המומחה, שכן אין לתובע צרכי שיקום כלל, אלא זהו צורך של אשת התובע. אכן כעולה מחוו"ד המומחה אין צורך בשהייה יום יומית במחיצת התובע והשאלה אם קיימת הצדקה לאי עבודתה של אשת התובע ולחייב הנתבעת לפצותה, תוכרע בתביעה העיקרית ולא במסגרת התשלום התכוף. 7. הוצאות דיור: עוד טרם התאונה עברו התובע ובני משפחתו להתגורר באשדוד, השכירו דירתם בשדרות ושכרו דירה באשדוד. הדירה בשדרות מושכרת בסכום של 215$ לחודש ואילו הדירה באשדוד מושכרת בסכום של 500$ לחודש, כאשר לכך הוצאות נלוות כמו ועד בית והעברת דירה. לענין זה אעיר שבבקשה נדרש סכום של 550$ לחודש ואין כל הסבר להפרש בסכומים. הנתבעת מתנגדת וטוענת כי אלה היו תנאי המגורים טרם התאונה והטענה שאלמלא התאונה היו חוזרים לגור בשדרות, דבר שאינו אפשרי היום, היא אבסורדית וגם לא הובאה כל ראיה בגינה. המעבר לאשדוד אינו פועל יוצא של התאונה, נעשה הוא טרם התאונה וללא קשר אליה ומאחר ואלה היו תנאי המגורים טרם התאונה, אין כל מקום לחייב הנתבעת בהפרש דמי השכירות. 8. עלות מטפלת: כנטען על ידי אשת התובע, רוב ימות השבוע, למעט סופי שבוע, שוהה היא לצד בעלה. את משק הבית מנהלת אחותה, בחורה צעירה, אשר הפסיקה מהלך חייה הרגילים ונרתמה לעבודה זו. היא שוהה בבית התובע משעות הצהריים ועד שעות הערב ומשתכרת כ- 500, 4 ש"ח לחודש. בימים שאשת התובע לא נוסעת לבית החולים היא שולחת את אחותה לטפל בתובע. לפני התאונה אשת התובע הקדישה את שעות אחה"- לילדים ולמשק ביתה ומאז התאונה אינה מצוייה בבית ואלמלא שהותה של אחותה היו הילדים עושים ככל העולה על רוחם. לענין זה נטען על ידי הנתבעת, כי מדובר במיטיבה שאין לדון בענינה במסגרת התשלום התכוף וכי בדיון שהתקיים בבקשה הראשונה לתשלום תכוף, התברר כי היא טיפלה בילדים גם טרם התאונה בשעות 00: 12עד 00:נ.16 עוד נטען על ידי הנתבעת שלאחר התאונה לא רק שאשת התובע אינה עובדת היא גם לא מטפלת בילדיה וכפי שהעידה היא גם אינה מטפלת בבעלה כשהוא מגיע בסופי שבוע הביתה וביקוריה של אשת התובע אצל בעלה הם לא צורך של התובע, אלא צרכיה היא. אכן, כפי שקבעתי ב-ת.א. 7105/99, התברר מחקירת אשת התובע, שטרם התאונה טיפלה אחותה בילדים בשעות הצהריים. עוד התברר שכאשר גרו בשדרות העסיקה מטפלת בשכר משעה 00: 13 ועד השעה 00: 16 וכשעברו לאשדוד העסיקה את אחותה ללא שכר. מדובר בארבעה ילדים בגילאים 18, 14, 10ו-7 הילדים הזקוקים להשגחה הם בני ה- 10 ו-7, כשאני בספק אם ילד בן ה- 10 זקוק להשגחה של מטפלת. כבר קבעתי בעבר שאין שום הצדקה להעסקת המטפלת בין השעות 00:12-00: 22 וקביעה זו נכונה גם לעכשיו. לתובע אין צורך בשהותה המתמדת של אשתו לידו ולענין זה נקבע בע"א 357/86 הנ"ל בעמ' 778: "סבירותה של הוצאה נמדדת לעיתים ביחס שבין גודל ההוצאה מזה לבין התועלת המופקת ממנה מזה. אין הניזוק חייב לשאת בסכומי עתק שאין בהם להיטיב את מצבו של הניזוק אלא בצורה שולית וספקולטיבית". כשמביאים בחשבון שגם בעבר נזקקה אשת התובע לעזרה בטיפול בילדים שכן עבדה עד השעה 00: 16וכאשר אין שום צורך ממשי של התובע שגיסתו תשהה לידו וכאשר אין צורך ממשי שאשתו תשהה מספר כה רב של שעות בבית החולים, אין הצדקה לתשלום הסכום הנדרש ואני קובעת בגין הוצאות טיפול סך של 800ש"ח לחודש מיום 1.9.2000ועד ליום 31.12.2001. 9. נסיעת אשת התובע או אחותה לבית חולים: לעדותה של אשת התובע, היא נסעה מאשדוד לבית החולים בתל אביב חמישה ימים בשבוע. מאז שהתובע מגיע לסופי שבוע, היא נוסעת בין פעמיים לשלוש בשבוע בתחבורה ציבורית בנסיעה בין עירונית, אולם באשדוד ובת"א נזקקת למוניות, עלות נסיעה ליום היא בסך 120 ש"ח, לחודש 160, 2 ש"ח ובגין העבר 440, 19 ש"ח. לא הוגשה ולו קבלה כלשהי כדי להצביע לגבי עלות הנסיעות. בעבר כשאשת התובע הרבתה לבקר, פסקתי סכום של 000, 1 ש"ח לחודש וגם אז סברתי שאין צורך בנסיעה יום יומית. היום, כאשר התובע מגיע לביתו כל סוף שבוע, בוודאי שאין מקום לחיוב הנתבעת בתשלום יום יומי עבור הנסיעות, כאשר נסיעות אלה אינן צורך של התובע. לפיכך אני פוסקת בגין הוצאות נסיעה סכום של 500 ש"ח לחודש החל מהיום ועד ליום .31.12.2001 משלא הוגשו קבלות לגבי העבר, אתייחס לענין זה בתיק העיקרי. 10. הוצאות עודפות (חשמל, מיזוג וכביסה): נדרש סכום של 500 ש"ח לחודש בגין הוצאות חשמל, מפאת הצורך לדאוג לנקיון הסדינים, והבגדים של התובע. אין כל אינדיקציה על פיה ניתן לקבוע הסכום הנתבע. לגבי שימוש מוגבר בחשמל, לא צורפו חשבונות חשמל מהם ניתן ללמוד שעקב שהותו של התובע בסוף השבוע בביתו יש עליה בשימוש החשמל. ולגבי עלות התקנת המזגן אין זו הוצאה בגינה ניתן לפצות במסגרת התשלום התכוף. 11. הסעות התובע ועלות המטפלים בביתו: מזה כשנה, כל סוף שבוע מובא התובע לביתו באמצעות אמבולנס, שעלותו 700 ש"ח לגבי העבר נתבע סל של 350, 28 ש"ח ולגבי העתיד סך של 150, 3 ש"ח לחודש. מאחר והתובע נזקק לסיעוד כל שעות היממה, נטען כי המשפחה שוכרת לשם כך שירותים של שני מטפלים ביממה שעלותם החודשים כ-000, 7 ש"ח בממוצע. יש לציין, כי בבקשה נדרש סכום של 000, 9 ש"ח. לסיכומי התובע צורפו אסמכתאות לתשלום, מבלי שניתן היתר לכך ומבלי שבית המשפט התבקש להתיר זאת. מתוך האסמכתאות שצורפו לא ברור איזה שעות עבדו אותם מטפלים בכל סוף שבוע, מתי בדיוק, כמה שולם להם ועל ידי מי שולמו סכומים אלה. לעמדת הנתבעת הוצאות אלה של הסעת התובע לביתו ועלות המטפלים בו בבית אינם צרכי התובע, אלא צרכי המשפחה וגם לעמדת המומחה שהות יתר מזיקה. עוד טוענת הנתבעת שמאחר וסכומים אלה ממומנים על ידי ב"כ התובע, כמיטיב אין מקום להזקק לתביעה זו במסגרת הבקשה. עוד נטען, שאין מקום להבאתו של התובע כל סוף שבוע לביתו. אכן מעדותה של אשת התובע מתברר שכל ההוצאות הכרוכות בהסעת התובע מבית החולים ועלות המטפלים שולמו על ידי עורך דינה, שהינו בגדר מיטיב ואין מקום לדון בתשלומי העבר ששולמו על ידו במסגרת התשלום התכוף. שונה המצב לגבי התשלום השוטף לגבי העתיד שטרם שולם על ידו. בשלב זה של תשלום תכוף לא אכנס לצורך, אם בכלל, בהבאת התובע מדי סוף שבוע לביתו ענין יוכרע בתביעה העיקרית. בשלב זה, מחייבת את הנתבעת לשלם עבור הסעת התובע לביתו בסך של 700ש"ח לשבוע. הנתבעת רשאית להסיע את התובע על חשבונה ואז תהיה פטורה מתשלום סכום זה. לא הוברר באמצעות מי מועסקים העובדים, האם חברת דנאל, האם ישירות על ידי אשת התובע. מהאישורים, כאמור, לא ניתן ללמוד דבר ואשת התובע לא יכלה לתרום כל מידע בנושא. זאת ועוד, עיון בחשבוניות 24 ו- 25 המתייחס לחודש 5/00 שעניינו העסקת מטפלים על ידי חברת דנאל מצביע על סכום נמוך מהנתבע. מכל מקום, משלא הוכחו הסכומים בצורה ברורה, ישולם בשלב זה על ידי הנתבעת סך של 000, 5 ש"ח לחודש בגין מטפלים מהיום ועד ליום 31.12.99. 12. ציוד מתכלה: עלות ציוד זה מוערך ב- 500 ש"ח לחודש בגין טיטולים , זונדות לתזונה וכיו"ב, אין התייחסות לפריט זה בתביעה ולא בתצהירה של אשת התובע ולא צורפה ולו אסמכתא כלשהי לרכישת פריטים אלה וגם לא נתנה לנתבעת הזכות לומר דברה. לפיכך אני דוחה הבקשה בפריט זה. 13. טיפולי הידרותרפיה: הגב' רזניק, מנהלת שירות הפיזיוטרפיה בבית חולים רעות, שהעידה בפני, המליצה, לתקופה מוגבלת לנסות טיפולי הידרותרפיה. הנתבעת מתנגדת וטוענת שאין לשמוע מהעדה עדות שברפואה, שכן המומחה התייחס לכך והשיב שזו אפשרות אחת לקבלת טיפול פיזיקלי שמטרתו לשמר את התפקוד הקיים. יש לאפשר טיפול הידרותרפי לתובע כדי לבדוק אם אכן יש בו לשפר את מצבו. לפיכך לתקופה של שלושה חודשים תשלם הנתבעת את עלות הטיפול ההידרותרפי והעלות הכרוכה בהסעתו לקבלת טיפול זה. 14. טיפול גרייה: רצון אשת התובע לנסות כל טיפול חדשני או כל טיפול המוצע לה מתוך תקווה שיהא בו כדי לעזור לתובע לשפר ולו קמעא את מצבו, אך אנושי וניתן להבנה, שכן התקווה תמיד מפעמת בלב שמא ובכל זאת ימצא אותו טיפול פלא, שישפר ולו במעט את מצבו של התובע, אך לא כל טיפול שנראה לאשת התובע או שהוצע לה, אכן ניתן להטיל על כתפי הנתבעת. הרצון לנסות כל דבר אכן הביא לאותו נסיון של טיפול בבעלי חיים, העולה מהמסמך של ד"ר מ.כהן, מומחה לרפואה פיזקלית ושיקום. מסמך זה צורף ללא אישור לסיכומי התובעים והינו בגדר חוות דעת. אין מקום לחייב הנתבעת בטיפולי גירויי בחיות משלא הוכח הצורך בכך. 15. עלות עזרים: נתבקש תשלום סך 160, 98 ש"ח בגין עלות עזרים. פריטים אלה מקומם בתביעה העיקרית ולא במסגרת התשלום התכוף. לסכומים שפסקתי יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של % 13 בצירוף מע"מ. 16. סעיף 5ה (ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים תשל"ה - 1975 קובע כי לא יפסוק ביהמ"ש תשלום תכוף בעד התקופה העולה על שנתיים מיום קרות התאונה. יחד עם זאת, לביהמ"ש הסמכות לשנות התקופות מטעמים שירשמו. בנסיבות התאונה, הנזק שנגרם לתובע ובהתחשב בכך שהתיק קבוע להוכחות לחודש יוני 2001, סבורה אני שיש להאריך את התקופה לתשלום התכוף עד ליום 31.12.2001. תשלום תכוף