הלכה פסוקה היא שאין מרשים תביעה ייצוגית לגבי תביעות פיצויים המגיעים לתובעים שונים, אפילו תובעים כולם בשל הפרת אותו החוזה: (1910) co. V. Knight steamship co& markt[3], ולא לגבי תביעות פיצויים המגיעים לתובעים שונים, אפילו תובעים כולם בשל נזק שנגרם להם על-ידי אותה העוולה:ו. Churchill v[5] ;( 8291wing v. Burn[4] (1910) .whetnallאילולא תבעו פיצויים (על נזקים אשר הם, מטבע הדברים, שונים במידתם, מתובע לתובע), אלא תבעו, למשל, צו מניעה, אשר הוא, מטבע ברייתו, פועל לטובת כל הניזוקים כולם במידה שווה, כי אז תהא התביעה הייצוגית כשרה medcalf v. Strawbridge[6] (1937). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת תביעה של עובדים כתביעה ייצוגית: .1עניינה של הבקשה שבפני להתיר למבקשים לייצג בתובענה ייצוגית את עובדי המשיבות בתובענה שהגישו כנגד המשיבות בתיק נד/1711- 3(להלן - התובענה). .2בא-כוח המבקשים סומך בקשתו זו על הוראות תקנה 21לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"א- 1991(להלן - התקנות). .3המבקשים הגישו תובענה כנגד המשיבות בה הם עותרים לסעד הצהרתי הקובע כי ההסכם הקיבוצי מיום 9.6.1992, אשר קבע את הסדי הביניים למעבר של עובדי הדפוס והייצור של העיתון למבנה החדש בראשון לציון (להלן - ההסכם הקיבוצי), הוא תקף וכן לסעד המורה למשיבות לנהל משא ומתן עם המבקשים עד לחתימת ההסכם הכולל במתחייב מההסכם הקיבוצי הנ"ל. .4בא-כוח המבקשים טען כי יש להתיר למבקשים לייצג את כלל העובדים עליהם חל ההסכם הקיבוצי בתובענה ייצוגית וזאת מן הטעמים הבאים: מספרם של העובדים רב ואין כל אפשרות מעשית להגיש תביעה בשם כל אחד מהם באופן אישי. המבקשים הם חברי הוועד של עובדי המשיבות בתחום הרוטציה, האספדיציה והמסדרה. נשוא התובענה הן הזכויות הנורמטיביות הנגזרות מן ההסכם הקיבוצי. הסעד הוא זהה לכל העובדים ועל כן ההליך הנכון הוא תביעה ייצוגית. .5בא-כוח המשיבות התנגד לבקשה וטען כי: התובענה אינה ממלאת אחר מאפייני התביעה הייצוגית וזאת מאחר והרשימה של העובדים היא רשימה שמית סגורה וניתן להגיש תביעה בשם כל אחד מהם. הטענה השניה היא כי יהא בכך כדי לסרבל את הדיון. וכן יש להחיל את הכלל של חזקת יישום התוצאה, דהיינו: בהנחה והמבקשים יזכו בתביעם יש להניח כי המשיבות תיישמנה את תוצאות פסק הדין על כלל העובדים עליהם חל ההסכם הקיבוצי. ובתחום דיני העבודה יש לשים לב לכך כי יש מנגנון ייצוגי מכוח הדין וזאת באמצעות ארגון העובדים. התרת תביעה ייצוגית במקרה כגון זה יהא בה כדי להחליף מנגנון זה. המבקשים הם חברי ועד עובדים ועליהם לפעול במסגרת תקנון ועד העובדים ולפעול על-פי תקנון זה גם כשהם מגישים תביעתם. .6א) תקנה 21לתקנות זהה בנוסחה לתקנה 29לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, וניתן ללמוד מן ההלכות שנפסקו לגביה על תקנה 21שבתקנות בית הדין לעבודה. (ראה: דב"ע מח/194- 3(1), בע' 477); ב) על-פי האמור בתקנה תתאפשר תביעה ייצוגית בהתקיים כמה תנאים מצטברים: (1) קיומם של מספר מעוניינים בתובענה אחת. (2) מספר המעוניינים גדול. (3) נכונות מקצתם לייצג באותה תובענה את כל המעוניינים. (4) מתן רשות של בית המשפט למקצת המעוניינים לייצג את כל המעוניינים; ג) השאלה הקובעת בהקשר לתביעה ייצוגית היא, מי יכולים להיות מעוניינים בתובענה אחת ומה מידת העניין וטיב העיניין המשותף בין המעוניינים כדי שתחול תקנה זו. למקרא הפסיקה של בית המשפט בהקשר זה של התובענה הייצוגית, ניתן ללמוד כי המושג "מעוניינים" התפרש כבעלי עניין זהה אשר לפחות זכאים לסעד אחד ומשותף כגון פסק-דין הצהרתי או צו מניעה, במובחן מתשלום כספי אשר כל אחד מן המעוניינים זכאי לתשלום אחר. ראה לעניין זה דברי כב' השופט ח' כהן: "...ייתכן והמצב היה שונה אילולא תבעו המערערים את סכומי הכסף המגיעים להם; אילו תבעו, למשל, פסק הצהרתי שסדרת העסקאות כולה נעשתה תוך כדי תרמית, כי אז ייתכן והיה מקום להרשות להם לתבוע בתביעה ייצוגית - שלגבי סעד הצהרתי שכזה עניינם של כל 'המעוניינים' שווה הוא וזהה. מה שאין כן כשהסעד המגיע לכל אחד מן 'המעוניינים' אינו זהה אלא שונה, וכשהעילה לתביעת סעד זה אינה תרמית אחת שהפילה קורבנות רבים, אלא עסקה מיוחדת ומסוימת שנעשתה עם תובע פלוני בלבד. הלכה פסוקה היא שאין מרשים תביעה ייצוגית לגבי תביעות פיצויים המגיעים לתובעים שונים, אפילו תובעים כולם בשל הפרת אותו החוזה: (1910) co. V. Knight steamship co& markt[3], ולא לגבי תביעות פיצויים המגיעים לתובעים שונים, אפילו תובעים כולם בשל נזק שנגרם להם על-ידי אותה העוולה:ו. Churchill v[5] ;( 8291wing v. Burn[4] (1910) .whetnallאילולא תבעו פיצויים (על נזקים אשר הם, מטבע הדברים, שונים במידתם, מתובע לתובע), אלא תבעו, למשל, צו מניעה, אשר הוא, מטבע ברייתו, פועל לטובת כל הניזוקים כולם במידה שווה, כי אז תהא התביעה הייצוגית כשרה medcalf v. Strawbridge[6] (1937). טענת המערערים, כאילו שונה תקנה 29דנן מן התקנה האנגלית (צו 15, תקנה 12) ומן התקנה הארצישראלית (תקנה 65לתקנות הפרוצידורה האזרחית, 1938), בכך שלפי שתי אלה דרוש 'עניין זהה' (the same interest) גם של התובעים וגם של 'המעוניינים', בו בזמן שבתקנה 29אין עוד זכר לעניין זהה שכזה - אין בה ממש, 'המעוניינים בתובענה אחת', האמורים בתקנה 29, הם המה בעלי העניין הזהה באותה התובענה; ואין להרחיב את יריעת התקנה לאמור, שעניינם של המעוניינים השונים יכול ויהא שונה אצל כל אחד מהם. המונח 'המעוניינים' שבתקנה 29אינו, למעשה, אלא תרגום עברי (או ניסיון של תרגום עברי) של המונח 'בני אדם בעלי עניין זהה" שבתקנות בלשון האנגלית". (ע"א 86/69; 79/69[2] בע' 649). דבריו אלה של כבוד השופט ח' כהן ממצים את ההלכה הפסוקה בבתי המשפט בנושא הקריטריונים לפעלת התקנה בדבר תביעה ייצוגית; ד) בבקשה שבפני אין ספק כי מדובר בתובענה העותרת לסעד הצהרתי זהה ומשותף לכל קבוצת המעוניינים וכי הבעיה היא עקרונית ומשותפת. מדובר בסעד הצהרתי זהה לגבי תקפותו של ההסכם הקיבוצי, לרבות חובת ניהול משא-ומתן עם המשיבות מכוח אותו הסכם קיבוצי, שאמור לחול על אותה קבוצת מעוניינים; ה) חוט השני העובר בפסיקת בתי המשפט בנושא התובענה הייצוגית הוא כי השיקול המכריע בבקשה לתביעה ייצוגית הוא זהות הסעד לקבוצה מסוימת של מעוניינים, כאשר ברור בדרך של תובענה ייצוגית יקל וייעל את הדיון בתובענה. נדמה לי כי הטענה בדבר רשימה שמית ידועה וסגורה, היא בעלת משקל פחות בהתמלא התנאים האחרים שבתקנה; ו) בבקשה שבפני מצאתי כי מאחר ומדובר בקבוצה גדולה של מעוניינים, אשר הסעד המבוקש בתובענה זהה לכולם, הרי שהיענות לבקשת המבקשים להתיר להם לנהל את התובענה בדרך של תביעה ייצוגית על-פי תקנה 21אך לתקנות תקל על הדיון ותייעל אותו. .7סוף דבר הוא כי הנני מתירה למבקשים לייצג את המעוניינים בתובענה זו בדרך של תביעה ייצוגית. .8החלטה זו של בית הדין תפורסם כדלקמן: .9לעניין ההוצאות הן בבקשה לצווים הזמניים והן בבקשה זו: לאור התוצאות של שתי הבקשות, כאשר הבקשה הראשונה נמחקה בהסכמת המבקשים והשניה נתקבלה, אין צו להוצאות.תביעה ייצוגית