החזרת תשלום תכוף לחברת הביטוח

התובעת קיבלה תשלום תכוף ע"ס 3.000 ש"ח (על תנאי שבית המשפט יקבע שארעה תאונה) ובית המשפט הורה לה להשיב הסכום לחברת הביטוח. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזרת תשלום תכוף לחברת הביטוח: התביעה שבנדון, תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). 1. לטענת התובעת, היא נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 92/12/2 כאשר מכונית נהוגה בידי נתבע מס' 1 ומבוטחת ע"י נתבעת מס' 2 פגעה בה (להלן: "התאונה"). הנתבעים מכחישים שאירעה תאונת דרכים וממילא מכחישים שהתובעת נפצעה ונגרמו לה נזקים כלשהם ומשכך נדונה תחילה שאלת החבות. 2. גירסת התובעת לגירסת התובעת, ביום 92/12/2 בשעות הבוקר, ב7: 40- לערך (להלן: "יום התאונה") היא הלכה מביתה לתחנת האוטובוס דרך מגרש חניה "לפתע שמעתי רעש, הבטתי לצד וראיתי רכב נע במהירות, בנסיעה אחורנית לעברי, ניסיתי לזוז לצד אולם לא הספקתי והרכב פגע בי בצד שמאל. ניסיתי לעשות הכל על מנת שלא ליפול, כדי שהרכב לא ידרוס אותי, הרמתי את ידי למעלה וצעקתי, הספקתי לזוז הצידה צעד או שניים, הרכב המשיך לנוע ואני חושבת שהרכב פגע בי פעם שניה ואז הוא נעצר" (ס' 4 לתצהיר עדותה). גירסת הנתבע: ביום התאונה הוא נסע לאחור כדי לצאת מהחניה: "כשלפתע הבחנתי בהולכת רגל יוצאת בריצה מאחורי אוטובוס חונה שהיה במקום, מיד כשהבחנתי בה בלמתי את רכבי בפתאומיות ונעצרתי עצירה מלאה כחצי מטר מהולכת רגל. לא שמעתי כל קול או מכה או פגיעה ברכב. יצאתי מיד מרכבי לבדוק מה קרה. התובעת פתחה בצעקות וקולות והכתה ברכבי. שאלתי אותה אם פגעתי בה והיא ענתה לי תוך כדי צעקות: "לא אבל הבהלת אותי מאוד, יכולת להרוג אותי..." (סעיף 3-6 לתצהיר עדותו). 3. פסק הדין בהליך הפלילי נגד הנתבע הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בירושלים, בת.פ. 3-528267-2 (להלן: "כתב האישום"). בכתב האישום הואשם הנתבע בעבירות על תקנות 21(ג) 45(ו) ו144-(א) לתקנות התעבורה תשכ"א1961-. לאחר שהחלו להתנהל הוכחות הגיעו הצדדים להסדר טיעון על פיו הנתבע הודה והורשע בעבירות על תקנות 21(ג) ו45-(ו) לתקנות התעבורה, קרי, נהיגה לאחור בחוסר זהירות. סעיף 144 שעניינו נהיגת רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, נמחק מכתב האישום. משמע, הנאשם לא הורשע בפגיעה בתובעת. 4. א. עסקינן בתביעה במישור האזרחי ועל התובעת לשכנע את בית המשפט על פי מאזן ההסתברות שאכן היא נפגעה בתאונה. ספק שאינו מאפשר לבית המשפט להכריע בין הגירסאות פועל לרעת התובעת, ואולם במקרה שבפנינו החלטתי לדחות את תביעת התובעת לא מחמת שהיו בפני שתי עדויות שהיו שקולות זו כנגד זו והותירו בי ספק, אלא מחמת שאינני מייחסת אמון לדבריה ואינני מקבלת גירסתה שנפגעה בתאונה. עוד יאמר, שאם התובעת היתה מעידה שנבהלה מהרכב הנוסע לאחור, אזי גם אם לא היה מגע פיסי והיה נגרם לה נזק עקב הבהלה אפילו נזק בגדר כאב וסבל, היה מקום לקבוע ש"נפגעה" בתאונת דרכים ולפסוק לה פיצוי בהתאם לנזק שהיתה מוכיחה, אלא שהתובעת לא טענה כדבר הזה, התובעת טענה רק שנפגעה פגיעה פיסית. ב. ביום האירוע התובעת פנתה לחדר המיון ובימים שלאחריהם נעדרה מהעבודה. לענין זה אעיר שהוצגו לבית המשפט מסמכים סותרים באשר לשאלה האם נעדרה מעבודתה לאחר התאונה ואולם לאור עדותם של עדי התביעה 2 ו3- עולה שהמסמך ת/2 הוא המשקף את המציאות, והמסמך נ/1 אינו אלא פרי טעות. יוער עוד בענין זה שבית המשפט איפשר להביא כל ראיה שנדרשה לאחר שהוצגו בפניו מסמכים שהיה חשד שאחד מהם אינו נכון וזאת מאחר וסבורה אני שבית המשפט לא יכול להתעלם שעה שמוגשים לו שני מסמכים סותרים כאשר יש חשד שאחד אינו נכון (בלשון אחרת, מזויף) מבלי למצות הבירור באשר לעצם החשד שהתעורר. מכל מקום, בעניננו, עלה שת/2 משקף את המציאות והתובעת נעדרה מעבודתה מספר ימים. בגליון חדר המיון נכתב כדלקמן: "נחבלה ע"י מכונית הבוקר, מכה מצד שמאל של הגוף מאז כאבים ב... גבי וצוארי" "ממצאים: "הגבלה בתנועה מקסימלית בגב צווארי, רגישות במישוש בגב גבי עליון וצואר רגישות מעל הכתפיים, אין חוסר נוירולוגי אין סימנים של חבלת גב חיצונית". בעדותה במשטרה למחרת האירוע דווחה התובעת שהרכב פגע בה "בצד שמאל של הגוף עם החלק האחורי שלו" וכתוצאה מהמכה כאב לה הגב (נ/6). בפנותה לטיפול פזיותרפי כעבור שבוע מהתאונה דווחה התובעת כי "נפגעה בת.ד. - אוטו שנסע לאחור פגע בה באגן, לא נפלה..." (נ/10). בהודעה למל"ל נרשם: "טוענת שנפלה וקיבלה מכה בגב כשבועיים שהתגברו כאבים באיזור עמ"ש גבי עליון" (נ/1). בתצהיר הבקשה לתשלום תכוף הצהירה כי נחבלה בעמוד השדרה (סעיף ה1 לנ/4). בחקירתה בבית המשפט העידה שהפגיעה היתה "קצת מעל הברך" (עמ' 4 לפרוטוקול). וכשנשאלה מדוע הצהירה בתצהיר עדותה שנפגעה בגב ולא בירך השיבה: "בגו ולא בגב הכוונה לכל החלק הצדדי של הגוף בצד שמאל"! (עמ' 4 לפרוטוקול). בחקירתה בבית המשפט לתעבורה כשעומתה עם העובדה שפגיעה באגן מפגוש של מכונית ספורט שהוא נמוך במיוחד ומגיע ל53.5- ס"מ (כעולה מעדות מר בן-נון בעמ' 36 לפרוטוקול) השיבה התובעת שהיא נפגעה בירך, בחלק התחתון (נ/5 עמודים 8-9). שואלת אני את עצמי באיזו מן הגירסאות אבחר שהרי גם לדידי התובעת היא נפגעה מהמכונית במקום אחד שכן היא לא נפלה, היא הניפה את ידיה ע"מ לשמור על שווי משקל ואם כך, האם נפגעה בברך, בירך, באגן, בגב, או בצוואר? אילו היתה זו המכשלה היחידה בעדותה ואם הייתי מתרשמת לחיוב מעדותה באופן כללי יכול והייתי אומרת התובעת נכשלה בחוסר דיוק או חוסר זכרון, אך הדברים שיובהרו להלן לא הותירו בי ספק שאין המדובר בחוסר דיוק בלבד. 5. לעצם האירוע - גם בעדותה בפני וגם בתביעה לתשלום תכוף העידה "הסתובבתי לכיוון הרעש וראיתי רכב פשוט מתקרב אלי במהירות" (עמ' 2 לנ/5). אין צורך בחוות דעת מומחה כדי לקבוע שפגיעה עקב נסיעה של רכב במהירות אחורנית סביר שתגרום לנפילת התובעת או לפחות תותיר סימן כלשהו במקום הפגיעה, אך בעניננו לא זאת ולא זאת. גם ביחס לתגובתה לאירוע עצמו מסרה התובעת בעדותה בפני, בעדותה בבית המשפט לתעבורה, במשטרה ובתביעה לתשלום תכוף גירסאות שאינן משתלבות זו עם זו באופן מלא. 6. בנוסף, כמצוות התקנות צירפה התובעת לכתב התביעה "תצהיר בריאות". ברם, מסתבר שהצהרת התובעת שלא נפגעה בתאונות בעבר לא היתה מדוייקת שכן התובעת הגישה תביעה למל"ל בגין תאונה שארעה לה לטענתה ביום 92/11/26 ובה נפגעה בצוואר כעולה ממסמכי המל"ל (נ/1). מסתבר גם שהתובעת סבלה בעבר מכאבים בעמוד השידרה ואך שלושה ימים לפני התאונה סיימה סדרת טיפולי פזיותרפיה (עמ' 7 לפרוטוקול). הדבר לא הפריע לה לקשור בין כאבי עמוד שידרה צווארי עליהם התלוננה בעקבות התאונה שכזכור היא נפגעה (לטענתה) בברך בירך או באגן מפגוש-המכונית לתאונה. כשהתובעת נשאלה האם התלוננה בעבר על כאבים בעמוד שידרה גבי העידה וחזרה והעידה שסבלה רק מכאבים בגב העליון ולא מכאבים בגב תחתון (עמ' 8 לפרוטוקול) מסתבר שגם לענין זה דבריה לא היו מדוייקים בלשון המעטה הואיל ובמל"ל התלוננה גם על כאבי גב תחתון (כעולה מנ/1). 7. התובעת כשלה בעוד אי אלו אמירות. כך בתביעה לתשלום תכוף (נ/4) הצהירה שלא קיבלה שכר במשך 5 שבועות ואולם מעדותו של עת/2 מר מנשה רפאל עולה שהתובעת נעדרה מעבודתה 5 ימים ובכל מקרה היא קיבלה שכר מלא ורק ניכו לה ממאגר ימי המחלה 5 ימים, כך גם עולה מת/5 ות/6. 8. סיכום כל הנאמר לעיל, הוא שאין בידי לקבל עדות התובעת, אוסיף ואומר שלאורך כל עדותה חזרה התובעת ואמרה "אל תתפסו אותי במילה" היא לא העזה להשיר מבט לבית המשפט ולא התרשמתי שאותות האמת ניכרו עליה. אינני מקבלת איפוא טענתה שנפגעה בתאונה וממילא אינני מקבלת טענתה שנגרם לה נזק כלשהו ואני מוצאת לנכון לדחות התביעה. התובעת קיבלה תשלום תכוף ע"ס 3.000 ש"ח (על תנאי שבית המשפט יקבע שארעה תאונה) ואני מורה לה להשיב הסכום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת התשלום. בנוסף, תשלם התובעת הוצאות לנתבעת ובנוסף שכ"ט בסך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. חברת ביטוחפוליסהתשלום תכוף