קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החמרת מצב נפשי בצבא / החמרת בעיות נפשיות בצבא: לפנינו ערעור על החלטת קצין התגמולים (להלן - המשיב), מיום 9.8.90(להלן: ההחלטה), לפיה נדחתה תביעת המערער להכרת זכות נכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט- 1959(להלן: החוק). השאלה שבמחלוקת השאלה השנויה במחלוקת, כפי שנקבעה בישיבה מיום 9.12.90, היא כדלקמן: האם המחלה הנפשית ממנה סובל המערער נגרמה או הוחמרה כתוצאה מתנאי שירותו הצבאי. העובדות א. המערער, יליד 1959, התגייס לשירות חובה בצה"ל בשנת 1977, בפרופיל .76 לאחר שסיים את שירות החובה המשיך לשרת בצבא קבע. המערער שירת כחשמלאי מטוסים. ב. משנת 1984, כחמש שנים, שירת המערער במחלקת חיווט חוליית מתקני הרצה (מסמך 50בת"ר). ג. תנאי העבודה היו רגילים ואופי העבודה מסודר, בשעות קבועות, מקובלות (מסמכים 50, 53בת"ר). המערער לן מידי יום בביתו, פרט לתורנויות שהתקיימו פעם בחודש. מדובר בבסיס "תל-נוף", שהוא בסיס גדול ומסודר. ד. המערער היה אחראי על כשנים-עשר חיילים. הממונה עליו היה מ"ע, ליפסמן יצחק. מעליו היה רס"ב חזן משה ומעליו-המפקד רס"ן שלום גואטה. רס"ן משה מרגלית (עורך מסמכים 50, 53בת"ר) החליף את רס"ן שלום גואטה. כל העת, שמ"ע ליפסמן יצחק שימש בתפקידו ולא היה למערער קשר ישיר עם החיילים, מבחינת המשמעת. הוא שימש כסגנו של ליפסמן וליפסמן היה אחראי המשמעת עליהם. ה. לקראת סוף 1987יצא המ"ע ליפסמן לחו"ל לתקופה של חודש עד חודשיים. אזי, הוטלה על המערער המטלה לשמש כאחראי המשמעת על החיילים במקום המ"ע ליפסמן. בתקופה זו התקשה המערער לשלוט בחיילים אשר הפרו משמעת. המערער לא היה מסוגל, או שלא ידע כיצד, להטיל את משמעתו על החיילים. המערער רצה לעזוב תפקיד זה וביקש להחליפו, אך מפקדיו עודדו אותו להשאר מכיוון שלא היה מחליף למ"ע שנסע לחו"ל. המערער הרגיש שיש לו תמיכה ממפקדיו אם כי הרגיש שענייני המשמעת אינם מתנהלים כדבעי. המערער שמע להנחיות מפקדיו, אותם יידע על המצב, לנהוג בסבלנות. אך, יחד עם זאת, הוא היה חרד לאי-הצלחתו (האמור בסעיף זה יצויין להלן "תנאי השירות"). ו. באותה עת, כנראה בנובמבר 1987(מסמך 48בת"ר), נערך "מבחן פסיכומטרי". הכוונה לשאלון שמילאו חיילי היחידה, בו היה עליהם לדרג, לפי סקלה מ-1-10, את אנשי היחידה לרבות מפקדיהם (להלן- "המבחן"). התוצאות נשמרות חסויות. לאחר שנבדקו התוצאות הוזמן המערער למפקדו רס"ן גואטה והוא הודיעו על דבר כישלונו הכבד; התוצאות היו גרועות ביותר. התוצאה הכתה את המערער קשות מפני שזו הפעם הראשונה, במשך 13שנות שירות, שהוא מקבל תוצאה כזאת, במיוחד שמדובר ב"מבחן" הנערך באופן שגרתי מידי שנה. בסמוך לאחר קבלת תוצאות "המבחן" התחיל המערער להתמוטט. הוא החל לחוש בחוסר ביטחון עצמי, שהביאו לפחד עצום, עליו לא התגבר, ויצא מכלל שליטתו (מסמך 48בת"ר). המערער הגיע להתמוטטות עצבים בנובמבר .1987לאחר מספר ימי שהייה בבית פנה המערער לקב"ן. ז. המערער המשיך לשרת ביחידה במשך כשנתיים, כשהוא נמצא בהשגחה של פסיכיאטר ופסיכולוג ומקבל טיפול תרופתי. בספטמבר 1988, התגברה המחלה עד שהיה צורך לאשפז את המערער. ח. אנו מבקשים לציין שלא באי-כוח הצדדים ואף לא המומחים הרפואיים נתנו לנו לוח זמנים כרונולוגי לאירועים, כנראה, לא ייחסו לכך חשיבות. היה קושי בקביעת לוח זמנים זה מפני שהזמנים שננקבו על ידי המערער ואשתו בעדויותיהם, אינם עולים בקנה אחד עם אלה שבמסמך 48בת"ר. נראה לנו, שדווקא הזמנים שנקובים במסמך 48הם הזמנים הקרובים לאמת. זאת אנו קובעים לאור הנתון בכרטיס הרפואי (מסמך 47בת"ר) ממנו עולה שב- 27.6.88מתלונן המערער על עייפות והרדמות (עליהן גם העיד) ושהחל לחוש בהן לאחר שהוסיפו לו על המינון התרופתי- שבעקבות תלונה זו הוזמן לביקורת אצל הפסיכיאטר. מכאן, שבמועד זה הוא נתון כבר בעיצומו של טיפול פסיכיאטרי. זאת ועוד, בסיכומי המחלה מ- 26.9.90(מסמכים 17- 52בת"ר) מדובר על "התקף פסיכוטי פראנואידלי (הלוצינדטורי) לפני שנתיים וחצי". אמור מעתה, שיש לייחס את אירוע פריצת המחלה לאחר קבלת תוצאות "המבחן" לסוף 87ראשית .88למרות האפשרויות לזמן עדים, אשר נטלו חלק באירועים ובאופן זה לאמת או לסתור את הסמיכות הכרונולוגית שבין התפרצות המחלה לבין גילוי תוצאות "המבחן", נמנעו שני הצדדים מלעשות זאת, אף כי שמות העדים היו נתונים. כיוון שכך, קבענו את העובדות כפי שקבענו, לאור החומר שהיה לפנינו. באת-כוח המשיב לא טענה בסיכומיה נגד מסמך 48בת"ר ולא ביקשה להעמידו בעימות כנגד עדויות המערער ואשתו. ח. לא נכנסנו לשאלה בדבר השפעת החלפת הדירה על המחלה. גם אם החלפת הדירה אירעה קודם האישפוז בספטמבר 1989, היא אירעה לאחר שפרצה המחלה בסוף 1987או ראשית .1988על כן אין היא רלוואנטית. חוות הדעת הרפואיות א. המערער הגיש חוות-דעת רפואית של ד"ר פורטנוי, מ- .13.9.91ד"ר פורטנוי מתייחס לשני נתונים: האחד, "תנאי השירות" (סעיף ה' לפרק העובדות בהחלטתנו); והשני, "דו"חות הערכה של החיילים במחלקה" שקראנו להם, כפי שהמערער כינה זאת, "המבחן". ד"ר פורטנוי רואה בהם את ה"טריגר". האמת ניתנת להיאמר שד"ר פורטנוי, בסיכום חוות-דעתו, ייחס חשיבות דווקא ל"תנאי השירות". ב. המשיב הגיש שתי חוות-דעת רפואיות של ד"ר זהר, האחת מיום 2.7.90, והשנייה מיום .19.10.91לדעתו, לא היה בתנאי השירות כדי לשמש "טריגר". ד"ר זהר אינו מתייחס לאירוע "המבחן", אף שהוא מוזכר בחוות הדעת של ד"ר פורטנוי. ההכרעה א. כבר אמרנו שמצאנו סמיכות זמנים כרונולוגית בין "תנאי השירות" ואירוע "המבחן", לבין פרוץ ההתקף הפסיכוטי הראשון. לסמיכות זו לא התייחסו הצדדים כלל. השאלה היא, אם סמיכות כרונולוגית זו יש בה גם כדי לשמש "טריגר" לקשר סיבתי. ב. ד"ר זהר לא התייחס לסמיכות כרונולוגית זו. הוא הסתמך על כל תנאי השירות הנוחים שהיו למערער, על רקע תורשתי (לאם המערער בעיות נפשיות) ועל האישיות הסכיזואידית של המערער. ג. ד"ר פורטנוי סבור, שיש קשר רפואי בין "תנאי השירות" ואירוע "המבחן" לבין פרוץ המחלה לראשונה. ד. עלינו להשיב לשתי שאלות משני העברים: האם הקשר הסיבתי הרפואי שמצא ד"ר פורטנוי עונה גם לדרישותיו של קשר סיבתי-משפטי, והאם הנתונים שהעלה ד"ר זהר (סעיף ב' לעיל) יש בהם לשלול, משפטית, את הקשר הסיבתי של "עקב השירות". ה. אין אנו סבורים, שיש לראות קשר סיבתי-משפטי בהתאם לחוק בין מחלה לבין מתחים ולחצים המצויים בשירות ארוך ואשר מקורם בתנאי שירות שגרתיים, תוך מילוי המטלות השוטפות של אותו בעל תפקיד, אפילו התפקיד השגרתי, השוטף והמקובל, כרוך באחריות, בסיכון ובמתחים. לא כן במקרה דנן, הוטלה על המערער מטלה חריגה שלא הסכין לה, מכורח נסיעתו של מפקדו לחו"ל לתקופה קצרה. המערער ביקש להחליפו. מפקדיו היו ערים לבעיות בהן הוא נתקל ולקשיי התפקוד שלו במטלה חריגה זו שהוטלה על כתפיו. המפקדים עודדוהו, תמכו בו וסברו שבינתיים יחלוף הזמן והמ"ע, שנסע לחו"ל, מר ליפסמן, יחזור ואזי הכל על מקומו יבוא בשלום. דא עקא, שלא כך התפתחו הדברים. הופיעו תוצאות "המבחן" ודעתו של המפקד אודותיו היכו את המערער "מכה בפטיש", מכת "קש ששבר את גב הגמל", דבר שהביא להתמוטטותו. גם אם היו למערער חרדות לגבי הצלחתו ותפקודו (שהרי הוא ביקש להעבירו מתפקידו) גם קודם לקבלת תוצאות "המבחן" וחוות הדעת של מפקדו, היו אלה חרדות שלא הביאו להתמוטטותו. נתונים אלה הם נתונים חריגים לתנאי שירות שוטפים ושגרתיים ואנו סבורים שמבחינה משפטית הם מתאימים למבחן שעניינו "עקב השירות". לעומת זאת, רקע תורשתי ואישיות סכיזואידית, חרף היותם נתונים קונסטיטוציונאליים, שיש בהם כדי להצביע על "גולגולת דקה" ועל הנטייה לפרוץ המחלה, אין בהם כדי למנוע הכרה בגרימת הנכות עקב השירות, כאשר המחלה פרצה עקב "טריגר" שמקורו בתנאי השירות הצבאי, כפי שסבורה הפסיקה. ו. אף שד"ר פורטנוי לא הזכיר בסיכום חוות-דעתו את גורם "המבחן" הלכנו לקראת המערער בזה ששיתפנו גורם זה שהעלה ד"ר פורטנוי במהלך חוות-דעתו. נהגנו כך, משום שבאותו הקשר אומר ד"ר פורטנוי על המערער: "החל להרגיש שמדברים עליו, מאחורי גבו, דברים שאינם מציאותיים. החל להתפתח מצב פארנואידי אקוטי". מכאן שהדו"חות השליליים של החיילים במחלקה על המערער ("המבחן") הם היו, כאמור, "הקש ששבר את גב הגמל". המורם מהמקובץ ומהמוטעם הוא, שאנו מקבלים את הערעור וקובעים שמחלתו הנפשית של המערער נגרמה עקב שירותו הצבאי. המשיב ישלם למערער, הוצאותיו בגין חוות הדעת של ד"ר פורטנוי, כנגד קבלה/חשבונית, תוך 45יום מיום ההצגה. אם לא ישולם הסכום במועד הוא יישא הצמדה וריבית של %5, מהיום הנקוב בקבלה/חשבונית ועד לתשלום בפועל. כן ישלם המשיב למערער שכ"ט עו"ד בסך 000, 2ש"ח + מע"מ, תוך 60יום מיום שתומצא החלטה זו לבאת-כוח המשיב. אם לא ישולם סכום זה במועד, הוא יישא הצמדה וריבית של %5, החל מהמועד שקבענו לתשלום ועד לתשלום בפועל. צבאשירות צבאי