באשר לסוגיית ההימורים בהקפה, התייחס בית המשפט קמא לפסיקה המעטה שמצא בנושא, וקבע כי חוק החוזים חלק כללי, תשל"ג - 1973, אינו אוסר על עריכת הסכם על הימור בהקפה, או על מתן הלוואה לשם הימור, כל עוד אינו נוגד את תקנת הציבור. במקרה דנן, סבר כי לא היתה בהסכם בין הצדדים סטייה מתקנת הציבור. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הימור בהקפה: בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הש' שמעון שר) בת.א. 17898/07 מיום 3.1.10. 1. העובדות הצריכות לענייננו א. המשיבה הפעילה דוכן של מפעל הפיס (להלן: הדוכן), החל משנת 06', תחילה בעיר עכו ולאחר מכן בקרית חיים. המערער היה לקוח של המשיבה ורכש ממנה כרטיסי הימור. ב. ביום 22.10.07 הגישה המשיבה כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערער, לפיו נותר המערער חייב לה סכום של 168,438 ₪ (להלן: החוב). החוב נבע לטענתה מאשראי שנתנה לו למטרת הימורים, תחילה מאחר שרכש את אמונה, ולאחר מכן מתוך תקווה שתקבל חזרה את כספה באמצעות זכיות צפויות של המערער. משניסתה לנתק את היחסים עימו ולגרום לו לשלם לה את החוב, התנהג המערער באלימות פיסית ומילולית, עד אשר נדרשה לקבל צו הגנה מבית משפט השלום בקריות. המערערת הצהירה כי חובו של המערער עולה לכדי הסך הנתבע, על פי כרטסת אשר רשמה בהסתמך הן על פנקס שניהלה והן על כרטיסי הגרלה שהמערער שלח באמצעותה, ושעל חלק מהם רשם בכתב ידו, מדי פעם, את היתרה הזמנית של חובו לה. כרטסת החוב, העתק מפנקסה, העתקים מכרטיסי הגרלה, לרבות אלה עליהם רשם המערער את יתרת חובו נכון לאותה שעה, צורפו כנספחים ב'-ה' לכתב התביעה. ג. המערער דחה מכל וכל את טענותיה של המשיבה בדבר חוב שנותר לו כלפיה, והצהיר כי במרבית הפעמים בהן הימר זכה, והמשיבה אף שלחה ביחד עמו כרטיס לוטו באופן קבוע במשך חודש וחצי. לדבריו, זכה לאורך התקופה בה הימר בדוכן המשיבה בסכומים העולים כדי 140,000 ₪, ולכן לא ברור כיצד יכול להיות חייב סכום כה גבוה. המסמך עליו מסתמכת המשיבה ובו תרשומת בכתב ידו, מציין סכומים שהיא היתה חייבת לו ולא ההיפך, וזאת מאחר שלא היתה משלמת לו באופן מיידי. עוד טען כי מפעל הפיס אוסר בכל תוקף על מכירה בהקפה, והמשיבה הפרה הוראה זו, אשר יכלה לגרום לה להפסד הזיכיון. לדבריו, כתב ידו לא הופיע על כרטסת המשיבה, אין התאמה בין הכרטסת לנתונים של מפעל הפיס, אין רציפות בכרטסת, ומכל מקום אפילו ייקבע כי למערער חוב למשיבה, יש לייחס לה אשם תורם בשיעור של 100%. לדבריו, הגישה המשיבה תביעתה אך ורק מתוך יצר נקמנות, מאחר שהפסיק להגיע לדוכן שלה, וזו אחת מהדרכים בהן ניסתה להתנקם בו בנוסף לפעולות אחרות שעשתה נגדו. המערער הכחיש כל אלימות כלפי המשיבה, ציין כי צו ההרחקה הנטען מעולם לא הגיע לידו, ולכן אף לא התייצב לדיון שנקבע. ד. בית משפט קמא, אשר בחן את המחלוקות בין הצדדים על יסוד הראיות שהובאו בפניו, קיבל את התביעה, אך הפחית סכום מסויים בגין רשלנות תורמת של המשיבה בהתנהלותה כלפי המערער. בית משפט קמא קבע ואף נימק התרשמותו, כי עדותה של המשיבה היתה מהימנה עליו ועומדת במבחן השכל הישר. לעומת זאת, לא ראה ליתן אמון בדברי המערער, בין השאר עקב הסתירות בגרסתו. הוא לא ראה לקבל דבריו כי התרשומות שערך על כרטיסי ההגרלה מעידים על חוב של המשיבה לו, משנראו לו בלתי מבוססים, והתרשם כי החזית אשר הציג בבית המשפט נועדה לאפשר לו לחמוק מחובו כלפי המשיבה. באשר לגובה חובו של המערער למשיבה, קבע בית משפט קמא כי הכרטסת של המשיבה (נספח ב' לכתב התביעה), המביאה את החוב לידי 168,438 ₪ ביום כתיבתה, מהימנה עליו, בין השאר לאור העובדה כי חלק מהכתוב נכתב גם בכתב ידו של הנתבע. עוד ציין כי הכרטסת תואמת פנקס שהמשיבה ניהלה בזמן אמת, (נספח ה' לכתב התביעה). בנתונים אלה, משנתבססה על כתב ידו של המערער, קבע כי אין מדובר בעדות יחידה של בעל דין. עם זאת, אפילו דובר בעדות יחידה, ניתן לתת בה אמון לאור מכלול הראיות אשר בתיק. באשר לסוגיית ההימורים בהקפה, התייחס בית המשפט קמא לפסיקה המעטה שמצא בנושא, וקבע כי חוק החוזים חלק כללי, תשל"ג - 1973, אינו אוסר על עריכת הסכם על הימור בהקפה, או על מתן הלוואה לשם הימור, כל עוד אינו נוגד את תקנת הציבור. במקרה דנן, סבר כי לא היתה בהסכם בין הצדדים סטייה מתקנת הציבור. עם זאת, ראה לייחס למשיבה אשם תורם, משאפשרה למערער להמשיך ולנהל הימורים עד אשר הגיע לסכום עתק יחסית להונה. בהתרשמו שחלק מהתנהלותה נבע כתוצאה מחששותיה מפני המערער, העמיד את אשמה תורם על 10%. לפיכך, פסק כי הנתבע ישלם לתובעת 151,494 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. המערער מיאן להשלים עם קביעותיו של קביעותיו של משפט קמא, ומכאן הערעור שבפני. 2. טענות המערער א. המערער טען כי בית משפט קמא טעה משקבע כי כתב ידו של המערער הופיע על כרטסת המשיבה. כתב ידו של המערער הופיע על כרטיס ההגרלה ובעניין זה ניתן הסבר הן בתצהיר העדות הראשית שהגיש והן בחקירתו. המערער חויב בחוב על יסוד הכרטסת, ומשנערכה זו על ידי המשיבה ועל ידה בלבד, אין לראיה זו כל אסמכתא תואמת. ב. כן טעה בית משפט קמא משהתעלם מאי ההתאמה הקיימת בין הכרטסת לנתונים של מפעל הפיס, המודפסים באמצעות מחשב המקושר למפעל הפיס, והמשקפים את כל ההגרלות לאותו יום. מדובר בדו"ח אמין שלא ניתן לשנותו, ומשקיים פער בין הרישומים מחייב הדבר את דחיית התביעה. המערער נתן דוגמאות לסתירות בין הרישומים. לטענת המערער, נוצר מצב בו המשיבה רשמה סכומים של הגרלות שכביכול הימר, בסכום גבוה מסך ההגרלות באותו יום. בנוסף לכך, קיימות אי התאמות נוספות. בניגוד לטענת המשיבה כי ניהלה כרטסת מסודרת ובה נרשמו כל חובות המערער, עיון בכרטסת מעלה כי נפסקה ביום 19.4.07 והתחילה בדף חדש ביום 29.5.07, קרי חסרים 40 יום. אולם, מכרטיסי ההגרלה הרשומים בכתב ידה עולה כי המערער הימר כביכול גם ביום 27.5.07 בסך של 3,400 ₪, אשר אינו רשום כלל באותה כרטסת "מסודרת". ג. עוד טען המערער כי יש חוסר בראיות מן הבנק בדפי ההפקדות למפעל הפיס, והמשיבה לא הוכיחה כי העבירה כספים שנחסכו על ידה ממקום עבודתה הקודם להראות כי היתה בעלת הממון הנטען על ידה. ד. המערער חזר על טענתו לפיה נאסר על המשיבה למכור בהקפה, כמפורט לעיל. ה. כן הלין על כך שבית משפט קמא ייחס למשיבה אשם תורם בשיעור של 10% בלבד. 3. טענות המשיבה א. המשיבה, אשר ביקשה לדחות את הערעור, הסתמכה על נימוקיו של הבית משפט קמא. עוד ציינה כי המערער לא הגיש עיקרי טיעון, ומשכך יש לדחות את הערעור על הסף ולחייבו בהוצאות לדוגמא. ב. ראשית, אישרה המשיבה כי בפסק דינו של בית משפט קמא נפלה טעות סופר משנכתב כי כתב ידו של המערער מופיע על כרטיסי ההגרלה ולא על הכרטסת גופה, אך מדובר בטעות סופר, אשר תוקנה מפורשות על ידי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 23.5.10, במסגרת דיון בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין, בקשה שנדחתה. כן הודיעה כי על אף דחייתה של הבקשה, לא שילם לה המערער את חובו. ג. המשיבה חזרה על נימוקי התביעה ועל טענותיה בבית משפט קמא, ולא אחזור עליהם. לטענתה, המערער רכש את אמונה, משהציג מצג לפיו הוא בעל אמצעים ו"שחקן הצ'אנס החזק ביותר בארץ, אשר מהמר בסכומים נכבדים", עד אשר נתנה לו אשראי משמעותי. משלא שילם את חובו, ניסתה לנתק יחסיה עמו, אך אויימה על ידו ונאלצה לפעול להוצאת צו הרחקה. ד. המשיבה טענה כי הלכה היא שאין להעלות בשלב הערעור טענות אשר לא נטענו בערכאה הקודמת, ומשכך אין המערער רשאי לטעון כי כתב ידו מופיע על כרטיסי ההגרלה אשר צורפו כנספח ג' לכתב התביעה. ה. המשיבה הסבירה כי הכינה את הכרטסת על בסיס כרטיסי הגרלה, עליהם רשם המערער מפעם לפעם את יתרת חובו הזמנית, וכן על פנקס שניהלה בזמן אמת בדבר פירוט חובה לו. תרשומותיו של המערער מהוות ראיה חיצונית, המשמשת הנמקה לקבלתה של העדות היחידה של המשיבה. 4. באת כוח המערער הסבירה כי עיקרי הטיעון נשלחו עם שליח, אך האופנוע של השליח נגנב עם כל החומר שנתבקש להעביר, ורק יום לפני הדיון הצליחה לשחזר את המסמכים שנגנבו. לכן, הוגשו עיקרי טיעון רק בבוקר הדיון. דיון 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לאור המסמכים והראיות שהוגשו לבתי המשפט בשתי ערכאות, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה המבררת, ואין זה אחד מאותם מקרים חריגים בהם על בית המשפט לנהוג באופן זה. "אינספור פעמים חזר בית משפט זה ושנה כי ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בקביעות אלה, או כאשר המסכת העובדתית שקבעה הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת... ביתר שאת נכונים הדברים מקום שבית המשפט ביסס הכרעתו על ההתרשמות ממהימנות העדים שבפניו (ע"א 6094/03 זאב שמעון בע"מ נ' בוקריץ, תק-על 2005(1) 3559). ביסודה של גישה זו ההנחה והאמונה כי הערכאה הדיונית נהנית מהיתרון שבהתרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן העדים המעידים בפניה ועל כן יש "לסמוך על תחושתו, על הגיונו ועל שיקול דעתו של בית משפט של דיון"...". (ע"א 10281/03 קורן נ' עמינדב, לא פורסם, ניתן ביום 12.12.06; וכן ע"א 640/85 קופר ו- 2 אח' נ' איגוד המוסכים בישראל, פ"ד מד(1) 594, 598; וע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי, לא פורסם, ניתן ביום 10.3.09). בית משפט קמא, אשר לו היתה ההזדמנות להתרשם מן הצדדים שבפניו, בחן את גרסאותיהם, על רקע המסמכים שהובאו בפניו, וראה להעדיף באופן גורף את עדותה של המשיבה, מנימוקים שהסביר, ולדחות את גירסתו של המערער כמפורט לעיל. בית המשפט קיבל את דברי המשיבה כי הכיתוב בכתב ידו של המערער על כרטיסי ההגרלה שהוגשו לעיון בית המשפט שיקף את חובו של המערער למשיבה נכון ליום התרשומת, ודחה את גירסתו לפיהם שיקף את חובה של המשיבה אליו. המערער טען כי הכרטסת של מפעל הפיס לא תאמה את התרשומות של המשיבה בכתב ידה, וכי אי התאמות אלה מצביעות על כך כי לא ניתן לסמוך על הכרטסת, ולבסס עליה את חובו של המערער. באשר לטענותיו לגבי אי ההתאמה בין הכרטסת שערכה המשיבה לבין הנתונים של מפעל הפיס, בנוגע לגובה סכומי ההימור מול גובה החוב, הסבירה המשיבה כי הכרטסת של מפעל הפיס משקפת אך ורק את ההימורים בטפסים של "משחק הצ'אנס", ואילו המערער נהג להמר גם באופן אחר, שלח כרטיסי לוטו וכדומה (ראו עמ' 5 לפרוט' בית משפט קמא, ש' 25-27). לדבריה, שכנע אותה המערער לזרוק חלק מהאישורים של ההימורים הכרטיסים והיא שמעה לו. "הוא דאג שאני אשמיד אותם ואזרוק אותם, וכשהחוב תפח אני שמרתי חלק. לפעמים אני הייתי רושמת ולפעמים הוא היה רושם. הוא היה בן בית בדוכן, והייתי עסוקה עם עוד מהמרים והוא לקח במקרים הללו שצירפתי את הדפים וסיכם...". (עמ' 6 לפרוט' בית משפט קמא, ש' 1-4). המשיבה הסבירה כי יש לקרוא את הכרטסת של מפעל הפיס לפי מספרי הגרלות ולא לפי תאריכים, ואף הראתה התאמה בכרטיס למספרי ההגרלות. "התאריך קפץ, אבל מספר ההגרלה הוא הקובע". (עמ' 4 לפרוט' בית משפט קמא, ש' 25- 26; עמ' 5, ש' 25-29). דבריה אלה של המשיבה לא נסתרו בראיות נוספות שהביא המערער. המערער העלה טענה לפיה בין 19.4.07 לבין 29.5.07 אין כל רישום, ואולם מעיון בתרשומת שערכה המשיבה, עולה כי הוא הימר בסכום של 3,400 ₪ ביום 27.5.07. המשיבה לא נחקרה לעניין זה בחקירה הנגדית, ומשהועלתה הטענה בערעור, הסבירה כי המערער הודיע כי הוא הולך לגייס את הכסף ולצורך זה הוא עושה הפסקה קצרה. משראתה שהמערער חוזר להמר, החלה שוב לערוך רישום ביום 29.5.07. לטענתה, מדובר בטענות מינוריות, אשר אינן טעויות אלא סיכומים של מספר משחקים. לא למותר לציין כי טענותיו של המערער לגבי אי התאמות בנספחים שצירפה המשיבה לתצהיר העדות הראשית, לא באו לידי ביטוי בתצהיר העדות הראשית שהגיש או בבקשת הרשות להגן, בה טען המערער טענות אישיות נגד המשיבה, וכן כי אין מניעה ליצור כרטסת יש מאין, וכי כרטיסי הגרלה ניתן למצוא ליד כל פח שנמצא ליד כל דוכן פיס. גירסאות הצדדים, טענותיהם, ראיותיהם והסבריהם, לרבות טענותיו של המערער ביחס לאי ההתאמות בין הנספחים השונים לכתב התביעה עמדו בפני בית משפט קמא, אשר בחן אותם לגופם, וראה לקבל את גירסתה של המשיבה, על הסבריה בסוגיות שהעלה המערער, נוכח התרשמותו כי המערער הציג בבית המשפט חזית שנועדה לאפשר לו להתחמק מחובו כלפי המשיבה. לא ניתן לקבוע כי גירסתה של המערערת אינה סבירה, ואם סבר המערער כי גירסת המשיבה לגבי סכומי כסף שהיו בבעלותה, ואשר התקבלו אצלה מפיצויי פרישה, אינה נכונה, לא היה לו קושי לדרוש ממנה לגלות מסמכים אלה. המערער טען כי אינו חייב דבר למשיבה, וכי היא פעלה נגדו מתוך נקמנות. אולם, לא נתן הסבר ממשי לצו ההרחקה שהוצא נגדו, למעט טענה כי לא קיבל את צו ההרחקה ולכן לא התייצב לדיון. המערער השליך יהבו על הסכמתה של המשיבה לתנאי הזיכיון, בהם אישרה כי ידועה לה המדיניות השיווקית של מפעל הפיס בדבר איסור מכירות בהקפה, ובמקרה של עסקאות באשראי, להקפיד ולקיים הנחיות של חברות האשראי לגבי סכום העסקה. מבלי להיכנס לעובי הקורה בשאלה זו, המערער אינו רשאי ליהנות מהתחייבות זו, הרלוונטית ביחסים שבין המשיבה למפעל הפיס. המשיבה הסבירה באופן משכנע את הטעם בשלו נתפתתה לאפשר למערער להמר בהקפה, וגירסתה היתה מקובלת כאמור על בית משפט קמא. אפילו פעלה המשיבה בניגוד להסכם בינה לבין מפעל הפיס, אין הדבר פוטר את המערער מלשלם חובו למשיבה, ולעניין זה נבחן תום הלב היחסי בין שני הצדדים. (לענין בחינת תום הלב הסובייקטיבי בין הצדדים להסכם ראו ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, נ(1), 185; בפסק דינו של כב' הנשיא ברק; השוו ת"א 2774/05 זלמן נ' וילדרמן, לא פורסם, ניתן ביום 22.8.07 מפי כב' הש' שירי רפאלי). 6. האשם התורם בית המשפט בחן את סוגיית האשם התורם של המשיבה, משאפשרה למערער להמשיך ולנהל הימורים עד שהגיע לחוב גבוה באופן משמעותי ביחס להונה, על יסוד הראיות שהובאו בפניו. קביעתו כי האשם התורם המיוחס למשיבה יעמוד על 10% בלבד, מתבססת לכאורה הן על יחסי הכוחות של הצדדים, והן על אמונתה כי בבוא היום תראה את כספה. מדובר בקביעה עובדתית על יסוד התרשמותו של בית משפט קמא, ואיני רואה להתערב בה, בעיקר משנתמכה בצו ההרחקה שהוצא נגד המערער עת עלו יחסי הצדדים על שרטון. בעת החלוקה של אחריות עקב אשם תורם בדיני החוזים, רשאי בית המשפט להביא בחשבון בין השאר את מידת חוסר תום הלב שדבק בכל אחד מהצדדים, להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחד מהם לנזק שנגרם כתוצאה מהפרת ההסכם, ולחלק את האחריות ביניהם תוך שילוב בין השניים. (ראו ע"א 3912/90 eximin s. A, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ''ד מז(4), 64). מדובר בקביעה עובדתית של בית המשפט, ובית המשפט שלערעור לא יתערב בה, אם לא נפלה טעות חריגה בפסק הדין. 7. הערעור נדחה איפוא. המערער ישלם למשיבה שכר טירחת עו"ד בשיעור 12,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. המזכירות תעביר את שכר הטרחה בצירוף מע"מ מתוך הפיקדון שהפקיד המערער, לב"כ המשיבה עבור המשיבה, ויתרת הסכום תשולם על ידי המערער בתוך 30 יום מהיום. אם לא ייעשה כן, יישא הסכום שנפסק הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. חוזהחוק החוזים