המומחה הגיש חוות דעתו בה נקבע כי אין קשר בין מחלת התובע (כאבי גב תחתון על רקע שינויים ספונדילוטיים, דיסקוגניים שמקורם ניווני) לבין העבודה כמתואר בעובדות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שינויים ספונדילוטיים כתאונת עבודה / הכרה בשינויים ניווניים בגב כתאונת עבודה:   1. ביום 6.9.99 הגיש התובע תביעה להכרה באירוע שארע לו ב-25.2.99 כתאונת עבודה. לאחר שנשמעו עדויות התובע הסכימו הצדדים על מינוי מומחה רפואי לפי העובדות שבהודעת התובע. בהתאם להסכמת הצדדים מונה ביום 24.8.00 מומחה יועץ רפואי (ד"ר י. אגינסקי) והופנו אליו העובדות דלהלן :   א. התובע, יליד 1941, עובד כמפעיל מפלסת. ב. בבוקר יום 25.2.99 החליף התובע גלגל במפלסת בגין תקר. ג. לאחר יום העבודה, ביקש התובע להרים הגלגל ששכב בטנדר. התובע הכניס את רגלו למרכז הגלגל כמנוף ובידו משך את הגלגל אל כיוונו. ד. במהלך פעולה זו הגלגל התרומם והתיישר, התובע איבד שיווי משקל ונפל לאחור, מהטנדר לרצפה. גובה הנפילה 1.2 מטר. ה. מהנפילה נחבל התובע לדבריו באיזור האגן ועצם הזנב. ו. לאחר שאנשים אחרים טיפלו בגלגל, נהג התובע לביתו ברכבו, כ-20 דקות, מרחק כ-18 ק"מ. ז. התובע טוען כי למחרת פנה לרופא משפחה, שהפנתה אותו לאורטופד וקיבל טיפול. 2. בהודעתו מ-30.8.00 ביקש המומחה חומר רפואי נוסף והפנה לכך כי ברישום רפואי מ-26.2.99 צויין כי התובע נפל לפני כשבוע, קרי: 6 ימים לפני יום 25.2.99.   ביום 16.11.00 הגיש המומחה חוות דעתו בה נקבע כי אין קשר בין מחלת התובע (כאבי גב תחתון על רקע שינויים ספונדילוטיים, דיסקוגניים שמקורם ניווני) לבין העבודה כמתואר בעובדות. עוד קבע המומחה כי לא חלה החמרה בממצאים שנמצאו בצילומי הרנטגן וההדמייה, אך בשל תלונותיו לכאבים בעקבות הנפילה, יש לזקוף לזכותו 14-10 ימי אי כושר (מנוחה).   המומחה הפנה לרישום מ-26.2.99 וכן לכך כי ב"כ התובע הפנה אליו רישום רפואי מ-1.7.99 לפיו הרישום מ-26.2.99 רישום מוטעה הוא.   לאחר שנתקבלו עמדות הצדדים נשמעה עדות הרופאה שתיקנה את הרישום הרפואי. הרופאה העידה כי את כל הרישומים הרפואיים (כולל השינויים) ביצעה לפי דברי התובע.   הצדדים סיכמו טענותיהם לענין הרישומים הרפואיים, ובהחלטתי מ-13.2.02 קבעתי כי לא שוכנעתי כי מדובר ברישום מוטעה שמקורו ברופאה, אלא הרישומים משקפים את דברי התובע (הרישום המקורי והרישום המתוקן).   3. ב"כ התובע ביקש כי תינתן החלטה בבקשתו להצגת שאלות הבהרה למומחה. בהחלטה מ-14.3.02 נדחתה הבקשה תוך הנמקה בהתייחס לכל אחת מהשאלות וניתנה החלטה על סיכומים.   4. בסיכומיו מ-10.4.02 טוען התובע כי נפגע בעבודתו ב-25.2.99 עת נפל אחורה מארגז הטנדר לאדמה. לטענתו, גרסתו אומתה בתצהיר ולא נסתרה בעדותו, גרסה שעולה בקנה אחד עם ההודעה שמסר לחוקר המל"ל. עוד טוען הוא כי הרישום מ-26.2.99 בכרטיסו הרפואי ולפיו מדובר בנפילה שלפני שבוע - רישום מוטעה הוא (עדותו, עדות העד, כרטיס עבודה) וכי חוו"ד המומחה מטעם ביה"ד מנותקת מהמציאות, שהרי ברור מאליו שהתובע נפגע בתאונת עבודה, ולא ראוי שתביעתו תכשל בשל רישום מוטעה בקופ"ח שתוקן מיד בתום לב.   5. הנתבע טען בסיכומיו (8.5.02) כי הסכים למינוי מומחה והמומחה קבע חד-משמעית העדר קשר סיבתי בין האירוע למצבו הרפואי. משכך, על ביה"ד לדחות התביעה. עוד נטען כי המומחה קבע כי האירוע גרם ל-14-10 ימי אי-כושר, בשל כאבים זמניים וחולפים, וכי לא חלה החמרה במצב התובע.   הנתבע טען כי התובע לא הוכיח כי כתוצאה מהפגיעה נגרם לו אי-כושר לעבוד של 13 יום (יום הפגיעה + 12 יום, ס' 93 (ב) לחוק), ובהיותו עצמאי אינו זכאי לד"פ ל-9 הימים הראשונים (ס' 94 (ב) (2)) ומשכך, לכל היותר, זכאי הוא ליומיים ד"פ, אלא שהמומחה קבע 10-14 ימי אי-כושר.   יתר על כן, מועד הפגיעה אינו מדוייק דיו לאור הרישומים הסותרים בתיק הרפואי. נטען עוד כי אין בסיכומי התובע הוכחת קשר סיבתי רפואי.   6. לאחר ששבתי ועיינתי בכל החומר שבפניי - להלן הכרעתי : א. המומחה-יועץ רפואי נתן חוות דעתו המקצועית באופן ברור ומפורט. בחווה"ד מצוייה התייחסות ברורה לממצאים הרנטגניים למיניהם (צ.ר., צילומי הדמייה ומיפוי). המומחה מפרט הממצאים ומציין כי יש בהם כדי להראות הן רקע ניווני/קונסטיטוציונלי קודם בחוליות השונות והן כי לא חלה החמרה כתוצאה מהפגיעה.   המומחה ראה לציין כי משסבל התובע מכאבים בעקבות הפגיעה, אף כי עפ"י מיפוי העצם נלמד כי לא חלה החמרה בממצאים - יש לזקוף לזכותו 14-10 ימי אי-כושר.   בפני המומחה הונחו ממצאי רנטגן מאוחרים לפגיעה ומהם למד על אופי הליקויים האורטופדיים שבתובע. מדובר בקביעה רפואית-מקצועית, שבתחום מומחיות (ראה חווה"ד מ-14.11.00).   ב. ביחס לרישום הרפואי מ-26.2.99, מה שכונה בהליך "הרישום המוטעה", וביחס ל"תיקון" הרישום מ-1.3.99 - ניתנה החלטה (החלטתי מ-13.2.02).   עפ"י החומר שבפניי - נעשו 2 הרישומים בכרטיס הרפואי עפ"י דברי התובע לרופאה, ולא מדובר בטעות של הרופאה עצמה.   ג. בהתאם לאמור - לא התרתי הצגת שאלות הבהרה למומחה - כאמור בהחלטה מ-14.3.02. אוסיף ואזכיר כי המומחה נדרש לייעוץ לביה"ד בדבר קשר סיבתי (גרימה/החמרה) בין אירוע נטען למחלה שנמצאה בתובע. המומחה קבע העדר קשר כאמור, הן של גרימה והן של החמרה, והבהיר כי אך בשל הכאבים רואה הוא לזקוף לזכות התובע ימי אי-כושר (10-14 יום).   ראוי לציין כי המומחה לא קבע העדר קשר סיבתי (גרימה/החמרה) בשל העובדה כי עסקינן באירוע שנגרם (אולי) כשבוע לפני 26.2.99, ובפועל, אף ביה"ד לא קבע כן עובדתית. כל שנקבע הוא כי התובע טען בפני הרופאה ב-26.2.99 כי לפני כשבוע אירע לו אירוע, ומנגד כי ב-1.3.99 ביקש לתקן רישום זה.   ד. מדובר בעובד עצמאי שהנטל עליו להוכיח כי אירוע שאירע תוך כדי ועקב עבודתו גרם לליקויו הרפואי. משעפ"י חוו"ד היועץ-המומחה אין כל קשר סיבתי רפואי בין האירוע שתואר בהחלטת העובדות לבין הליקוי הרפואי - אין מנוס מדחיית התביעה, ודאי כשעולה ספק לגבי מועד האירוע הנטען. אין צו להוצאות. עמוד השדרהשינויים ניוונייםכאבי גב / בעיות גבמפלסתציוד מכני הנדסי (צמ"ה)הכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה