קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בתאונת עבודה של עוזרת בית: השופט י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (תב"ע נב / 0-1113; השופט פליטמן ונציגי הציבור יום טוב ו-שגדרי), בו נדחתה תביעת המערערת להכיר בתאונה שארעה לה ביום 7.5.1991 כתאונת עבודה. בדיון בבית הדין האזורי הסכימו ב"כ הצדדים כי עובדות המקרה ייקבעו על-פי הודעת המערערת לחוקר המוסד לביטוח לאומי, והתיק יועבר למומחה-יועץ רפואי, לאחר קבלת החומר הרפואי. 2. בהתאם לכך קבע בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 3.1.1994, את עובדות המקרה כדלקמן: "א. התובעת, שהינה ילידת 1932, עבדה אצל משפחה במשך כשנה כסוכנת משק בית. ימי עבודתה היו מיום א' עד ה'. שעות עבודתה היו כל יום משעה 12: 30 עד 17: 00 פרט ליום ד', בו עבדה משעה 08: 00 עד 17: 00. ב. לגבי אופי עבודתה, יום ד' הוקדש לנקיון הבית ובשאר הימים נעשו יתר עבודות הבית כרחיצת כלים, כביסה, קיפול, הכנת אוכל לילדים וכו'. ג. ביום המקרה (7.5.91) יום שלישי, עסקה התובעת ברחצת הכלים בכיור, וכשפתחה את דלת הארון שמעל הכיור כדי לשים את הכלים הרחוצים על מתקן היבוש, קפצה הדלת מציריה והתובעת נפגעה בפניה באיזור עין ימין. מיד עם הפגיעה הרגישה התובעת לדבריה "כאילו כדורים שחורים רצים בעין כמו זבובים", אבל מכיוון שלא ידעה מה זה היא ישבה קצת לנוח ואח"כ המשיכה בעבודה (להלן: "האירוע בעבודה"). ד. במשך השבוע שלאחר הפגיעה עבדה התובעת כרגיל, אבל כל הזמן הייתה לה תחושה שיש לה חול בעין, הדבר הפריע לה, אולם היא לא פנתה לקבלת טיפול רפואי, משום שסברה שזה יעבור. ה. כשבוע לאחר המקרה בעת שהייתה התובעת בביתה וניגבה פניה באיזור עין שמאל, היא שמה לב שאינה רואה בעין ימין. היא סיפרה זאת לבתה ששכנעה אותה לגשת מיד לטיפול רפואי, לכן היא נלקחה ע"י בנה לחדר המיון בביה"ח שיבא, ולמחרת נותחה שם." 3. בית הדין האזורי מינה את ד"ר אשר אב-שלום כמומחה-יועץ רפואי והציג לו את השאלה: "האם יש קשר סיבתי בין היפרדות הרשתית בה לקתה התובעת ואי הכושר שנגרם לה עקב כך, לבין האירוע בעבודה". 4. ביום 13.1.1994 השיב המומחה לבית הדין כדלקמן: "עיינתי במסמכים הרפואיים שהומצאו לי, הלוקים בחסר בכך שאינם כוללים כל חומר על מצב העין לפני הנתוח הראשון ב- 15.5.91... ובתשובה לשאלה - אינני יכול לענות באופן פסקני: בחומר שבידי אינני מוצא נתונים שיעידו על כך שהתובעת היתה מועדת ללקות באופן "טבעי" בהפרדות רשתית; היינו - היא אינה קצרת ראיה, והרשתית של עין שמאל תקינה לגמרי. ואשר לעין ימין - אין כל פרטים על מצבה לפני האשפוז. הממצאים בעת האשפוז מגלים הפרדות רשתית נרחבת מאד וקרע ענק ברשתית. כדי שייוצר מצב כזה בעין שאינה קצרת ראיה, וברשתית תקינה לחלוטין, תוך ימים מספר, יש צורך במכה חזקה מאד על העין. אם אכן קבלה התובעת מכה כזו בעת הארוע, אינני יכול לשלול בודאות קשר סיבתי. דרך אגב עלי לציין כי פתולוגיה בקרעים והפרדות רשתית אינה כרוכה בכל כאב או כיוצא בו, ולכן תחושת חול בעין שהתובעת חשה אחרי הארוע אינה תורמת להבהרת הבעיה. בסכום: אין לי כל אסמכתא לקשירת הפרדות הרשתית לארוע בעבודה דווקא, אף כי איני יכול לשלול בודאות אפשרות של קשר כזה." 5. למומחה לא הוצגו שאלות הבהרה על ידי הצדדים. 6. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי "שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה להפרדת הרשתית תלויה בעוצמת המכה שקיבלה התובעת". בהמשך קבע בית הדין כי "לאור הודעת התובעת לחוקר לפיה נתבקש ביה"ד לקבוע את עובדות המקרה - אין לומר כי התובעת קיבלה מכה חזקה בעינה". כן ציין בית הדין האזורי כי בגליון הרפואי של המערערת מבית החולים תל השומר אין התייחסות לחבלה. 7. מאחר והתשתית העובדתית בעניין שלפנינו לא נקבעה על-פי התרשמות בית הדין מעדים, אלא על פי הודעת המערערת לחוקר המוסד, אין מניעה כי אנו - כערכאת הערעור - נתייחס גם כן לתשתית העובדתית על פי ההודעה האמורה, שניתנה ביום 3.12.1991. בהודעה לחוקר מסרה המערערת, בין השאר: "... והדלת קפצה על הציר שלה ונפגעתי בראש בפנים באזור עין ימין. באותו רגע הרגשתי כאילו כדורים שחורים רצים לי בעין כמו זבובים אבל לא ידעתי מה זה ... ... ולקח אותי למיון בבי"ח שיבא ושם בדקו אותי במחלקת עיניים. הרופא שאל אותי מה קרה, איך זה קרה, אם נחבלתי, ובהתחלה אפילו לא זכרתי כי הייתי בלחץ ובהלם... ש. איפוא פגעה לך הדלת. ת. בפנים באזור העין אני לא יודעת בדיוק... הפגיעה היתה מפציעה בפנים ובמצח. ש. האם נוצר לך פצע כלשהוא. ת. לא, לא היתה לי פציעה חיצונית כלשהיא..." 8. גם אם יש חוסר בהירות באמירותיה של המערערת בדבר הנסיבות המדויקות של האירוע במקום עבודתה, נראה לנו כי יש מקום לתת לה ליהנות מן הספק, ועל-פי הודעתה יש לקבוע כי היא קיבלה מכה בפניה באזור עין ימין. עצמתה של המכה אינה ניתנת להערכה, אולם המערערת הרגישה מיד לאחר קבלת המכה הפרעות בראיה. מכאן ניתן להסיק שעצמת המכה היתה לא שגרתית ולא קלה. 9. לאור זאת, החלטנו בהחלטה מיום 28.12.1994 להפנות למומחה-היועץ הרפואי ד"ר אשר אב-שלום, את שאלות ההבהרה הבאות: 1. במקרים של קרע והפרדות רשתית, כפי שהיה אצל המערערת, האם אכן מתרחשות התופעות עליהן התלוננה המערערת ("כדורים שחורים רצים לי בעין כמו זבובים", תחושה של "חול בעין")? 2. לאור התיאור הנ"ל של המכה בפניה של המערערת, האם המומחה בדעה כי יש קשר סיבתי בין הפרדות הרשתית בה לקתה המערערת לבין האירוע בעבודתה? 10. בתשובתו מיום 11.1.1995 השיב המומחה לשאלות ההבהרה, כדלקמן: "1. במקרים של קרע והפרדות רשתית יכולים להופיע כעין "כדורים שחורים שרצים לפני העין" - שיכולים להיות בטוי של שטף דם בתוך העין. תחושה של "חול בעין" אינה קשורה לפתולוגיה של הפרדות רשתית. 2. הסיבה היחידה שהפריעה לי לקבוע בוודאות בחוות דעתי המקורית קשר סיבתי בין הארוע בעבודה לבין הפרדות הרשתית, היא מרחק הזמן של כשבוע בין השנים. לא היה לי כל ספק אלו היתה סמיכות מידית ביניהם. נראה לי שיש סבירות גבוהה שהארוע בעבודה הוא שגרם להפרדות הרשתית". לב"כ הצדדים ניתנה אפשרות להגיב לתשובת המומחה. 11. בתגובת ב"כ המערערת מיום 7.2.1995 נאמר כי על פי תשובות המומחה, יש להכיר בתביעתה של המערערת. מטעם ב"כ המוסד לא נמסרה תגובה לתשובות המומחה. 12. לאחר עיון בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה, המסקנה העולה היא כי יש להכיר בתאונה שארעה למערערת ביום 7.5.1991, כפגיעה בעבודה. 13. לאור זאת, הערעור מתקבל כמפורט בפיסקה 12 לעיל. 14. המשיב ישלם למערערת הוצאות בהליכים בבית הדין האזורי ולפנינו, בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ.הכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה