השאלה במחלוקת הייתה מהי הגדרת המושג "נשואים" בחברה המוסלמית ומשמעותה של חתימה על הסכם "תנאי נישואים" ? ? בחוות דעתו , הבהיר המומחה באופן חד משמעי כי הסכם "תנאי נשואים" הוא חוזה נישואים תקף וכי מכוחו חייב בן הזוג , מהבחינה הפורמלית של המשפט המוסלמי , בתשלום מזונות האשה. לצד זאת , מוסיף ואומר המומחה כי "נהוג אצל המוסלמים בישראל לערוך הסכם נישואים והאשה הנשואה נשארת אצל הוריה" עוד הוסיף המומחה כי "החברה המוסלמית תופסת את בני הזוג כמאורסים למרות שמבחינת המשפט המוסלמי שני בני הזוג הינם נשואים." קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם תנאי נישואים בחברה המוסלמית: 1. לפנינו תביעה לתשלום קצבת ילדים. ואלה העובדות הרלבנטיות , כפי שנקבעו כל ידי בית הדין - א) התובע אב לארבעה ילדים ביניהם ביתו X (להלן: "X"). ב) ביום 01/10/98 , התארסה X עם בחיר ליבה Y (להלן: "Y"). האירוסין נערכו בהתאם למסמך "תנאי הנישואים" שסומן כמוצג ת/1 (להלן: "האירוסין"). ג) חגיגת הנשואים הייתה ביום 4.5.99 . ד) בתקופה שמיום 1.10.98 ועד 4.5.99 X התגוררה בבית הוריה והם אלו שפרנסו אותה בפועל. ה) בעקבות ההסכם הנ"ל לא שולם כל סך שהוא ע"י הארוס מר Y לX או למשפחתה. 2. ביה"ד החליט ביזמתו , למנות את ד"ר מוסא אבו רמדאן , שהנו מומחה למשפט המוסלמי , כמומחה מטעם בית הדין (להלן: "המומחה") , על מנת שיחווה דעתו בשורה של שאלות , בראשן השאלה האם על פי הסכם "תנאי הנישואין" מיום 1.10.98 קמה לY חובה לזון ולפרנס את X בתקופה החל מיום החתימה עליו , שהלא הוא יום האירוסין , ועד ליום 4.5.99 - היום בו נערכה חגיגת הנישואים והחל ממנו התגוררה גיהאן עם Y ועזבה את בית הוריה. השאלות שנשאל המומחה היו כהאי לישנא - : א) מה משמעותו של מסמך "תנאי הנשואים" אשר נחתם ביום 1.10.98 והאם לפיו ועל פי הדין השרעי קמה לY חובה לזון ולפרנס את X אם לאו. ב) האם היה משקל לעניין חובת Y לזון את X לעובדה שעד למועד הנשואים, זו התגוררה בבית הוריה. ג) ככל שY וX היו מחליטים להיפרד ולא להינשא לאחר עריכת "תנאי הנישואים" מה היו הצעדים שעליהם לנקוט מבחינת הדין השרעי. המומחה ענה בחוות דעתו מיום 24.4.02 , בין היתר את הדברים הבאים: א) מסמך "תנאי הנשואים" אשר מסומן ת/1 הנו חוזה נישואים.......ראוי לציין שנהוג אצל המוסלמים בישראל לערוך הסכם הנשואים והאשה הנשואה נשארת אצל הוריה. לאחר תקופה מסוימת שיכולה להיות חודש,שבוע או כמה שנים, עורכים שני הצדדים טקס חגיגי ולאחר הטקס הזה האשה עוברת לגור עם בעלה. מבחינת המשפט המוסלמי שני בני הזוג יחשבו כנשואים בעת כריתת חוזה הנישואים.......בתקופה שלאחר כרית החוזה הנישואים ולפני הטקס החגיגי החברה המוסלמית תופסת את בני הזוג כמאורסים למרות שמבחינת המשפט המוסלמי שני בני הזוג הינם נשואים. ב) על פי סעיף 69 לחוק המשפחה העותמני, הבעל יחויב במזונות אשתו לאחר כריתת חוזה הנשואים. כדי להבהיר סעיף זה עלינו לפנות לסעיף 162 לקדרי פאשה אשר קובע מפורשות: האשה זכאית למזונות מבעלה וגם אם תשב בבית אביה וכל עוד לא דרש בעלה שתעבור להתגורר לביתו והיא תסרב באופן לא חוקי. ג) הצדדים נשואים וכדי להיפרד עליהם לפרק את נישואיהם.......בישראל כדי שצדדים יפרקו את נישואיהם עליהם לפנות לבית הדין השרעי אשר לו בעניין הזה סמכות יחודית. 3. הצדדים הגישו סיכומים בכתב של טענותיהם , לאור העובדות שנקבעו והעולה מחוות דעת המומחה. להלן תמצית טענותיו העיקריות של התובע: א) בעקבות הסכם הנשואים הנתבע הפסיק לשלם לתובע קצבת ילדים ואף קיזז סכומים ששולמו לאחר קשירת קשר הנישואין מקצבת הילדים שהגיעה לתובע עבור ילדיו. ב) התובע טוען כי בתו X המשיכה לחיות אצלו, לא ניהלה חיים כלכליים וחברתיים משותפים עם ארוסה, וחייהם המשותפים החלו בעצם רק ביום 4.5.99 כאשר התקיימה חתונה בפועל. ג) עריכת מסמך "תנאי הנשואים" הנו טקס דתי בלבד, מעין טקס אירוסין, מטרתו לאפשר לX ובעלה המיועד להיפגש ולשוחח טרם נישואיהם. ד) התובע עמד בנטל ההוכחה הרובץ עליו ע"מ להוכיח שאכן בתו לא ניהלה משק בית עם ארוסה. להלן תמצית טענות הנתבע בסיכומיו: א) בתיק דומה עב"ל 141/99 הנדייה זועבי נ' המל"ל נקבע בבית הדין הארצי כי ככל שהוחלט לאור חוות דעת המומחה כי קמה לגבר החובה לזון ולפרנס את האשה- הרי שלא קמה להוריה הזכאות לקצבת ילדים בגינה, לא משנה היכן היה מקום מגוריה של האשה, ככל שהאשה אינה זכאית שבעלה יזונה ויפרנסה - והיא גרה באותו פרק זמן אצל משפחתה הרי שקמה להוריה הזכאות לקצבת ילדים. ב) בתיק זה קבע המומחה למשפט מוסלמי ד"ר מ. אבו רמדאן כי "תנאי הנשואים" מיום 1.10.98 הנו חוזה נישואים תקף עפ"י המשפט המוסלמי, מיום כריתתו ומבחינת המשפט המוסלמי שני בני הזוג יחשבו כנשואים בעת כריתת החוזה ואין צורך בטקס חגיגי. ג) המומחה קבע כי האשה זכאית למזונות גם אם תמשיך להתגורר בבית אביה. ד) לאור האמור לעיל הנתבע טוען כי מכיוון שX נישאה לפי "הסכם נישואים" ביום 1.10.98 הייתה זכאית שבעלה יפרנסה ויזונה לפי המשפט המוסלמי ואין להוריה זכאות לקצבת ילדים בגינה. 4. אשר לדעתנו: סעיף 66 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] התשנ"ה 1995 קובע כי: "הורה מבוטח זכאי לקצבת ילדים חודשית לפי פרק זה בעד כל ילד" הגדרת "ילד" בסעיף 1 "לרבות ילד חורג וילד מאומץ ולמעט נער ונערה נשואים". השאלה במחלוקת הינה , למעשה , מהי הגדרת המושג "נשואים" בחברה המוסלמית ומשמעותה של חתימה על הסכם "תנאי נישואים". בחוות דעתו , הבהיר המומחה באופן חד משמעי כי הסכם "תנאי נשואים" הוא חוזה נישואים תקף וכי מכוחו חייב בן הזוג , מהבחינה הפורמלית של המשפט המוסלמי , בתשלום מזונות האשה. לצד זאת , מוסיף ואומר המומחה כי "נהוג אצל המוסלמים בישראל לערוך הסכם נישואים והאשה הנשואה נשארת אצל הוריה" עוד הוסיף המומחה כי "החברה המוסלמית תופסת את בני הזוג כמאורסים למרות שמבחינת המשפט המוסלמי שני בני הזוג הינם נשואים." ההלכה הפסוקה קבעה בבהקשר בו עסקינן כי: "במספר פסקי דין הצביעו בתי הדין האזוריים על נוהג מוסלמי הקיים במדינת ישראל המבחין בין "אירוסין" ל-"נישואים" כאשר בתקופת האירוסין בני הזוג חיים כל אחד בנפרד בביתו שלו או בבית הוריו, ואינם מקיימים חיי משפחה ומשק בית משותף, לעומת זאת בני הזוג יחשבו מבחינה דתית לנשואים רק עם מעבר בת הזוג להתגורר במעון בן זוגה תוך קיום משק בית משותף". (תב"ע מז 6-04 זיויתי מוסא מחמד - המוסד לבטוח לאומי פד"ע י"ט י"ב). במקרה שלפנינו כבר קבענו כעובדה , כי בתקופה בין חתימת הסכם הנשואים ועד חגיגת הנשואים ג'יהן לא חיה עם Y והוא לא שילם עבור הוצאותיה , מזונותיה וכלכלתה , ואלה היו על הוריה. ועל כך נאמר בהלכה הפסוקה: "ניתן לומר שמבחינה צורנית הסכם הארוסין נעשה לפי המסגרת של הסכם נשואים,אבל מבחינה מהותית הסכם הנשואים ורישומם , ה"אירוסין" נחשבים בעיני הציבור כאירוסין בלבד ולא כנשואים". ובלשון אחרת , "לא הקנקן (רישום הנישואים) עיקר אלא מה שיש בו (התנהגות הצדדים)". (תב"ע מז/04-6פד"ע יט יב; תב"ע שן/04-25השופטת וימן מיום 12.12.1990; תב"ע נג/04-217השופטת פיקרסקי מחודש אפריל 1996). על פסקי הדין הללו לא ערער המוסד לבית הדין הארצי חרף העובדה שהתוצאה בפסקי דין אלה היתה הכרה בזכות לגמלה בנסיבות אלה" (וראה , המלל - הניה עיסא חאג' מחמוד, פד"ע לג 369, 379). יצויין כי בדב"ע נז/136-04 הנ"ל התעוררה שאלת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה ולא לקיצבת ילדים. בית הדין הארצי בחן את שאלה זו כלדקמן: "נשאלת השאלה, האם לצורך שלילת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה די בכך שבני הזוג היו רשומים כנשואים, ולא נבחנו ככאלה, על פי חוק הבטחת הכנסה, או שמא יש לבחון מה טיבם של נישואין אלה. התשובה לכך היא, שאכן יש לבחון נישואין אלה מה טיבם ובחינה זו יש לעשות לאור הוראות חוק הבטחת הכנסה והתקנות שהותקנו על פיו"  דברים אלה יפים, בשינויים המחוייבים, אף לענייננו. השאלה האם בתו של התובע, X , היתה "נשואה" אם לאו, ראוי שתיבחן על פי מבחן עובדתי להבדיל מפורמלי - צורני, אשר יבוצע לאורה ובהתאם לרוחה של תכליתו של חוק הביטוח הלאומי בכלל, ותכליתה של הענקת קצבאות ילדים בפרט. בפסק דין קודם שניתן ע"י בית דין זה , ובו נדונה אותה הסוגיה , אמרנו , בין היתר , את הדברים הבאים - "נאמר כי סבורים אנו שיש להחיל את הפרשנות והעקרונות שנקבעו  בפסה"ד בעניין הנייה גם לענייננו, הגם שבאותו מקרה דובר על זכויות  מכוח חוק הבטחת הכנסה.  הזכות לקצבת ילדים, כהרי הזכות להבטחת הכנסה שתיהן זכויות  מתחום הביטחון הסוציאלי.  מטרת הענקת קצבת הילדים הינה תמיכה בהורה אשר הילד סמוך על  שולחנו, והוא מפרנסו.  סבורים אנו שמקריאת הסעיפים הנוגעים לנושא קצבת הילדים כמכלול,  יש ללמוד שהמבחן בהקשר בו עסקינן הוא מבחן ה"פרנסה".  וכך, זכאי מבוטח לקצבת ילדים בגין ילד גם מקום שאיננו הורהו באם  הוכח שהמבוטח פרנס את הילד (לגבי הורה אין מבחן הפרנסה מופיע  וזאת, כך נראה, מכוח החזקה לפיח הורה מפרנס את ילדו)".... "נראה לנו, אם כן, שגם בהקשר בו עסקינן, יהא זה נכון לקבוע את זכאות  הוריה של הנערה הרשומה כנשואה מכוח המנהג האסלאמי שהוזכר,  לקצבת ילדים בגינה, בהתאם למבחן הפרנסה ולאור אורח חייה לאשורו, ולא לאור רישומה במשרד הפנים. תוצאה כזו תהלום יותר את מטרת החוק בו עסקינן ואת רוחו. נפנה לדוגמא אחרת מחוק הביטוח הלאומי, ממנה ניתן ללמוד מלשונוהמפורשת מסקנה דומה. סעיף 1 לחוק, מגדיר את המונח "אשתו" - "לרבות הידועה בציבורכאשתו והיא גרה עמו". בהקשר זה - החוק קובע כי הדין באשר לאשתאיש ה"נשואה" לו, והה לדין החל על מי שידועה בציבור כאשתו וגרהעמו, היינו שבין בני הזוג הגם שאינם "נשואים" מתקיימים המבחניםהמעשיים שניתן למצוא בזוג נשוי, בראשם מגורים משותפים ; בענייננו, אם כן, הגם שסבורים אנו שיש לבחון זכאות התובעים לקצבהלאור הוראות החוק הנוגעות לאותה קצבה, יהא נכון לומר שאמנםתהאני ומחמד היו רשומים כ"נשואים", אולם לא התקיים לגביהם כלמבחן מעשי של מי שנשואים, בין אס מגורים משותפים, חיי אישות, זיקה כלכלית וכל זיקח אחרת. (בל 1324/99 תהאני זועבי נ. המל"ל). חשוב לציין כי על פסק דינו זה של בית הדין הוגש , אמנם , ערעור לבית הדין הארצי , אולם הנתבע חזר בו , לאחרונה , מהערעור , ובעקבות זאת הערעור נמחק ,תוך חיוב הנתבע - המערער שם - בהוצאות. 5. בהתחשב בעובדות שקבענו , ובמכלול הדברים שנאמרו לעיל , אנו מקבלים את התביעה , וקובעים כי היה על הנתבע לשלם לתובע קיצבת ילדים בגין X , וזאת עד ליום 04/05/99 , שבו עברה X להתגורר עם Y (ועדיין טרם מלאו לה 18 שנה). 6. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ. 7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה , עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. חוזהנישואין / חתונהבית הדין השרעי (מוסלמי)