הפניית לקוחות בין סוכני ביטוח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סכסוך בנושא עמלות בגין הפניית לקוחות בין סוכני ביטוח: 1. בתביעה זו נדון סכסוך בנוגע לחלוקת עמלות בין שני סוכני ביטוח. התובע והנתבע מס' 1 (להלן- הנתבע) הם סוכני ביטוח. הנתבעת מס' 2 (להלן-הנתבעת) היא סוכנות ביטוח, בבעלותו ובשליטתו של הנתבע. התובע, שעסק בביטוחי חיים, ביקש להפנות לנתבעים את לקוחותיו, שהתעניינו בביטוחים אלמנטריים (ביטוחי רכב, דירה ועסק), וזאת משום שהתובע, לפחות באותה עת, לא היה סוכן מורשה לביטוחים אלה. המחלוקת היא בעיקר בשאלת ההסכם שהיה ביניהם באשר לאופן חלוקת העמלות בגין הביטוחים שיבוצעו על ידי הנתבעים ללקוחות שהופנו על-ידי התובע. 2. גירסת התובע: הוסכם על קבלת מחצית מהעמלות שיתקבלו, למעט העמלות בגין הביטוחים שיבוצעו לחברה בשם SCH, שיועברו בשלמותן לתובע. 3. גירסת הנתבעים: הוסכם על העברת מחצית מכלל העמלות, ללא אבחנה. כמו-כן, הוסכם על עמלת מינימום בסך של 800 ₪ לחודש, בתנאי שכלל הביטוחים האלמנטריים של לקוחות התובע יבוצעו באופן בלעדי באמצעות הנתבעים. אולם, כיוון שהתובע הפר הסכם בלעדיות זה, הם זכאים לעמלת מינימום בסך של 2500 ₪ לחודש. 4. בעקבות גירסת הנתבעים, ועל-פי חישובם, עוד חייב התובע לנתבעת הסכום הנתבע בתביעה-שכנגד. לטענת הנתבעים, ההסכם נעשה עם הנתבעת בלבד, היא התובעת- שכנגד. 5. הצדדים חלוקים גם בשאלת סכומי העמלות שהתקבלו למעשה ובשאלות נוספות, שיועלו להלן. 6. לא הוצג הסכם בכתב, שנעשה בין שני הצדדים. בהעדרו, הראיה היחידה של כל צד באשר למה שהוסכם ביניהם, היא עדותו בלבד. זאת, למעט עדה נוספת מטעם הנתבעים, שעדותה התייחסה לנקודה מסויימת בלבד. אקדים ואומר, כי גם התובע וגם הנתבע לא שכנעו אותי במהימנותם, ולא אוכל לומר, כי עדותו של האחד מהימנה יותר משל האחר. במצב דברים זה, ההכרעות תינתנה על סמך הכלל הידוע בדבר הנטל המוטל על התובע (וכמוהו התובעת שכנגד) להוכיח את תביעתו, והכלל לפיו בעל-הדין, הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפטו, הוא הנושא בנטל השכנוע להוכחתה (א. הרנון, דיני ראיות (חלק ראשון), עמ' 200), ובכפוף למבחני סבירות, ככל שניתן. 7. אופן חלוקת העמלות: הנתבעים מסכימים , כי הוסכם על חלוקה שווה בעמלות שיתקבלו בגין הביטוחים שיבוצעו ללקוחות,שיפנה התובע אליהם. 8. חלוקת עמלות ביטוחי חב' SCH: התובע לא הראה, מדוע יש להעדיף את גירסתו, לפיה הוסכם, כי עמלות אלה יועברו לו בשלמותם. כפי שנראה להלן, העמלות שהתקבלו בגין ביטוחים אלה היוו בין 50% ל - 60% (תלוי על-פי איזו גירסה) מסך כל העמלות שבמחלוקת. ומדוע שהנתבעים יסכימו להסדר שכזה, כאשר כל העבודה לגביהם נעשית על ידם? 9. סכום העמלות שהתקבל למעשה: התובע עשה את חישוביו על-פי הערכות והנחיות מסויימות (סעיף 4 (ג) לתצהירו). הנתבעים, לעומתו, הציגו פירוט מדוייק של העמלות שהתקבלו בתקופה הנדונה, בצירוף תדפיסי מחשב המוכיחים את נכונותו (סעיף 9 (א) ונספחי ב' וג' לתצהיר הנתבע). לפיכך, יש להעדיף את גירסת הנתבעים בנדון, לפיה העמלות שנגבו בתקופה הנדונה, עמדו ע"ס 24,866 ₪. 10. דמי לימוד / עמלת מינימום: הנתבעים טענו (סעיף 4 (ג) לתצהיר הנתבע), שמכיוון שהיקף הלקוחות שיופנה אליהם לא היה ברור לנתבע, ולעומת זאת, היה ברור לו, כי ידרש להשקיע בהדרכת התובע כשעה וחצי עד שעתיים ליום, דרשו עמלת מינימום של 2,500 ₪ לחודש. לאחר משא-ומתן, הוסכם ביניהם על עמלת מינימום של 800 ₪ לחודש, בתנאי שהתובע יפנה את לקוחותיו באופן בלעדי אליהם. התובע מכחיש בתוקף הסכמה שכזו, כמו גם הצורך ב"דמי לימוד" (סעיף 19 לתצהירו). בעניין זה העידה עוד מזכירתם דאז של הנתבעים, גב' ריקי חליפזדה. לדבריה, (סעיף 4 לתצהירה), היא היתה עדה לויכוח שפרץ בין התובע לבין הנתבע "באמצע תקופת ההתקשרות", כאשר הנתבע דרש עמלת מינימום של 2500 ₪ והתובע התעקש על סכום של 800 ₪. בתצהירה, היא אינה מפרטת תוצאות הויכוח, אולם בעדותה (עמ' 8 לפרו') טענה, כי הנתבע הראה לה מסמך חתום, לפיו הסכים התובע על עמלת מינימום של 2500 ₪. הנתבע עצמו, לאחר התפתלויות מסויימות, הודה, כי לא היה הסכם בכתב בנדון (עמ' 12 שורה 25, עמ' 13 שורה ראשונה). יתירה מזו, הנתבע בעצמו לא טען בתצהירו, ואף בעדותו (עמ' 15 שורה 17), שהתובע הסכים לעמלת מינימום של 2500 ₪ לחודש. גם את עמלת המינימום של 800 ₪ לחודש, ניתן לומר, כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח - על-פי עדות חליפזדה, למשל, כל השאלה התעוררה רק "באמצע תקופת ההתקשרות" - אולם, בין כה וכה, בחישוב לחודש של סה"כ העמלות (24,866 ₪) בחלוקה ל -12 חודשים (התקופה הרלבנטית על-פי נספח ב' לתצהיר הנתבע) , נגיע לסכום העולה על עמלת מינימום של 800 ₪, כך שאין עוד צורך להכריע בשאלה זו. 11. תשלום ביטוח הרכב של התובע: הנתבע סיפר (סעיף 6 לתצהירו), כי שילם את הפרמיה בגין ביטוח מכוניתו של התובע בסך של 3,264 ₪ , סכום שהוסכם לקזז מהעמלות, שצריכות היו להיות מועברות לתובע. התובע הודה בכך (פר' עמ' 2 שורה 8). 12. שאלת רשיונו של התובע כסוכן ביטוח אלמנטרי: טוענים הנתבעים, כי על-פי חוק נאסר עליהם להעביר לתובע סכומי עמלות שהתקבלו בגין ביטוחים אלמנטריים, כל עוד אין לתובע רישיון בתחום זה. התובע הכחיש התנאה שכזו, ומכל-מקום טען, שבינתיים הרישיון התקבל. הרישיון לא הומצא (פר' , עמ' 1 ). יש לדחות טענה זו. מלבד זאת, שהנתבעים לא הפנו להוראת חוק ברורה בנדון, הרי שהם מנועים מלטעון טענה זו, לאחר, שלטענתם שילמו עבור התובע את הפרמיה עבור מכוניתו, על-חשבון העמלות, ודין תשלום זה, אם כן, כדין תשלום עמלה. ודאי שהדעת אינה נוחה מכך, שבעל-דין יפטור עצמו מתשלום חוב בטענה שכזו. 13. חוסר יריבות עם הנתבע 1: אין לטענה זו כל בסיס. אין חולק, כי כל המשא-ומתן וחילופי הדברים היו בין התובע ובין הנתבע בלבד. התובע קשר קשר עם הנתבע משום שהיה לו רשיון ביטוח בתחום האלמנטרי, ומדובר ברישיון אישי של הנתבע עצמו. במצב דברים זה, אילו רצה הנתבע, שההתקשרות תהיה עם הנתבעת בלבד, היה עליו להבהיר ולסכם זאת במפורש עם התובע, וגם הוא איננו טוען שכך היה. זאת שהנתבע פועל, מטעמיו, תחת שמה של חברה שבבעלותו הבלעדית (הנתבעת), אינו מוריד ואינו מעלה לעניין זה. 14. העולה מכל האמור הוא, שהנתבעים חייבים לתובע מחצית מהעמלות שהתקבלו; 12,433 ₪ (24,866:2) , בניכוי הסכום ששולם כדמי ביטוח רכבו של התובע : 3,264 ₪, ובסה"כ: 9,169 ₪. סכום העמלות נפרש על כל שנת 1998. למען נוחות החישוב, יוצמד הסכום למועד תשלום ביטוח הרכב: 17.9.98 (סעיף 6 לתצהיר הנתבע). 15. תוצאה: א. הנתבעים בתביעה העיקרית ישלמו לתובע סך של 9,169 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.9.98 ועד לתשלום בפועל. ב. התביעה שכנגד נדחית. ג. הנתבעים בתביעה העיקרית, ישלמו לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. לקוחותסוכן ביטוח