קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד רופא שיניים על הפסקת טיפול באמצע / סירוב רופא שיניים להמשיך טיפול: התובע בתביעתו מבקש לחייב הנתבע, שהינו רופא שיניים במקצועו ובהכשרתו, לפצותו בסך של 10,000 ₪ וזאת בשל סירובו של הנתבע, כך לטענת התובע, להמשיך בטפול שיניים שהתובע החל לקבלו אצל הנתבע. לכתב התביעה לא צירף התובע כל מסמך ואף כתב התביעה מנוסח בצורה לאקונית ובעיקר נעדר כל פירוט לגבי הסכום הנתבע. הנתבע הגיש כתב הגנה ארוך אשר בו פרט את כל השתלשלות העניינים. למעשה הנתבע מאשר כי החליט להפסיק את הטיפול, אלא שהוא טוען כי לענין הפסקת הטיפול אין לתובע להלין אלא על עצמו בלבד. בדיון שהתקיים בפניי סיפר התובע בהרחבה את כל אשר אירע מאז פנה לנתבע, וכן שמעתי עדות הנתבע ועדות אשתו. כבר עתה חשוב לציין כי מן הפן המשפטי - פורמלי ביהמ"ש לא יכול, גם לא במסגרת תביעה לאכיפת חוזה, לכפות על אדם לתת שירות אישי. ראה הוראת סעיף 3 [2] לחוק החוזים [תביעות בשל הפרת חוזה] תשל"א - 1970. והדברים מקבלים משנה תוקף כשמדובר בטיפול רפואי המצריך מידה רבה של שיתוף פעולה מצד המטופל ומצד המטפל. מהעדויות שבאו בפניי נדמה כי משבר האמון שנוצר בין התובע לנתבע יורד לשורש ההתקשרות שבין הצדדים וספק בעיניי האם יכול היה הנתבע להמשיך וליתן לתובע טיפול רפואי שעה שהתובע הטיח ומטיח בו כי עבודתו לקוייה, רשלנית וכיוצא באלו דברים. יאמר עוד כי הדיון בפניי היה טעון רגשית מצד שני הצדדים ולא פעם הנתבע חרף חזותו המאופקת, לא שלט ברוחו ואין כלל ספק כי פרשה זו לא נעמה לו וכל שכן שהזקקותו להתדיין בביהמ"ש, היתה מבחינתו מעמד קשה שרישומיו הקשים נקרו עליו היטב. למעשה ניתן היה לסיים הדיון בתביעה זו עוד בטרם יוחל בבירורה אילו ביהמ"ש היה מדייק ומקפיד עם התובע, שכן תביעתו חרף היותה כרוכה בברור טענות באשר לרשלנות רפואית ואף מצריכה ברור עניינים שברפואה, אינה נתמכת בחוות דעת רפואית או בכל מסמך רפואי אחר אשר יכול לתמוך או לחזק טענות התובע בדבר רשלנותו של הנתבע. רק מאחר ומדובר בתביעה קטנה והואיל וכידוע בית משפט לתביעות קטנות אינו כבול לסדרי הדין והראיות הנהוגים בבתי משפט השלום, סברתי כי לא יהיה זה נכון להקפיד עם התובע שבפניי, במיוחד לאור המעורבות הרגשית של התובע בענין. יחד עם זאת, אין כלל ספק כי בהעדר מסמכים רפואיים כאמור אין לביהמ"ש כל אמצעי על פיו ניתן לבחון טענות התובע כי הטיפול שקיבל מאת הנתבע היה לקוי ורשלני. ויש להדגיש כי התובע אינו טוען כי לא קיבל טיפול מאת הנתבע. למעשה בענין מהות הטיפולים שניתנו לתובע אין מחלוקת בין הצדדים, אלא שהתובע טוען כי הגשר שביצע עבורו הנתבע לא התאים לפיו ואף שיווה לפניו מראה אחר שאינו סביר. באשר לכך, טען הנתבע כי ביצע את הטיפול הרפואי הנדרש לפי מיטב הבנתו ואף הגשר שהכין עבור התובע היה מאיכות טובה, השתלב באופן סביר בפיו של התובע ובוודאי, שלא היה בו כדי לשנות את חזות פיו של התובע, כנטען על ידו. הנתבע מוסיף וטוען כי התובע כלל לא ניסה להתמודד עם הגשר שהורכב בפיו וכי מספר שעות לאחר שהושלמה הרכבת הגשר ובשעת ערב מאוחרת, הגיע התובע למרפאתו ודרש בתקיפות כי הגשר יוסר מפיו. בענין זה מוסיף הנתבע וטוען כי התובע, עת הורכב הגשר בפיו, התעקש כי הגשר יודבק ולא יחובר באופן זמני ועל כן הסרתו היתה יכולה להיעשות אגב קידוח בפיו של התובע, כפי שאכן נאלץ הנתבע לעשות, משהתמיד התובע בדרישתו כי הגשר יוצא מפיו. אוסיף ואציין כי הנתבע הודה כי התאמת הגשר לפיו של המטופל הינה תהליך ארוך ומורכב המחייב נכונות וסבלנות מצידו של המטופל וכל זאת, על מנת לנסות ולהסתגל לקיומו של הגשר. הנתבע אף הוסיף וטען כי הסביר זאת לתובע, אלא שזה התעקש כי אינו יכול להתרגל וכאמור מספר שעות לאחר שהגשר הורכב בפיו, חזר התובע למרפאתו של הנתבע ודרש נמרצות להסיר הגשר. להשלמת התמונה ראוי לציין כי במעמד הסרת הגשר היו חלופי דברים בין הצדדים שהגיעו לכדי קטטה, עד לקיומו של צורך דחוף כי המשטרה תתערב ואכן רק בהתערבות פעילה של שוטרי תחנת אשקלון ניתן היה להביא את התובע למצב שבו הוא יסכים לעזוב את מרפאתו של הנתבע. הנתבע ואף אשתו העידו כי במעמד זה משנכשלו מאמציהם להסביר לתובע כי רק אם ישאר הגשר בפיו הוא יוכל להתרגל לשימוש בו, ולנוכח עקשנותו של התובע כי הגשר יוסר מפיו, הודיע לו הנתבע כי אינו מוכן עוד להמשיך ולטפל בו ואף הוסכם כי התובע יגיע למחרת היום לקבל כספו חזרה. כפי שציינתי לעיל בהעדר חוות דעת רפואית אשר בה בחן רופא שיניים את טיב עבודתו של הנתבע, כי אז אין לבית המשפט האפשרות לחוות דעתו ביחס לטיב העבודה ובוודאי שבית המשפט אינו רשאי על סמך טענותיו של התובע, שעם של הכבוד אינו בר- סמכא בתחום רפואת השיניים. לפיכך ביהמ"ש אינו יכול לקבוע כמימצא כי עבודתו של הנתבע היתה לא מקצועית. לנוכח מסקנתי זו ומשהסכים הנתבע להשיב לתובע התמורה ששולמה על ידו כל שנותר להכריע בו הינו שאלת התמורה ששולמה. בעדותו בפני טען התובע כי שילם 6,400 ₪ וכי מסכום זה הוחזר לו 400 ₪ בלבד. מנגד טען הנתבע כי היקף העבודה המוזמנת עמד על 6,400 ₪ ואולם עד לשלב של פרוץ הסכסוך שולם לנתבע על חשבון הטיפול בתובע סך של 1,400 ₪ וכן ניתן צ'ק בטחון על סך 3,000 ₪. הנתבע הוסיף וטען כי עת הודיע לתובע על הפסקת הטיפול בו, הוחזר לתובע סך של 400 ₪ ואף הושב לידו צ'ק הבטחון. בהמשך עדותו בפניי אישר התובע כי שילם 400 ₪ בלבד ואלה הוחזרו לו וכי מטעם אגף הרווחה הועבר לנתבע בעבור התובע סכום של 1,000 ₪ נוספים. באשר לצי'ק הבטחון, אישר התובע כי זה הוחזר לידיו. הנתבע הצהיר כי שכרו צריך היה להסתכם ב- 1,900 ₪ וכאמור לעיל עבור כך, עלה בידי הנתבע לגבות סך של 1,400 ₪ בלבד. משאישר התובע כי קיבל חזרה לידיו את 400 ₪ ששילם ואף את צ'ק הבטחון, אינני סבורה כי יש מקום להורות לנתבע להשיב לתובע הסך של 1,000 ₪ וזאת הן מהטעם כי סכום זה לא שולם ע"י התובע, אלא ע"י אגף הרווחה בעבור התובע, והן מן הטעם כי התובע הודה כי מעבר להכנת הגשרים, הנתבע אכן ביצע בעבורו 2 עקירות, 4 טיפולי שורש ושתי סתימות לבנות והרי בגין טיפולים אלו לא באה כל טענה מאת התובע, שכן כל תלונותיו היו ביחס לגשר שהוכן בעבורו. במצב דברים זה הגעתי לכלל מסקנה כי אין יסוד לתביעת התובע כי ביהמ"ש יורה לנתבע להשיב לו יתרת התמורה ששולמה וכל שכן, שבהעדר כל יסוד לטענת הרשלנות המקצועית, אין בית המשפט יכול ורשאי לפסוק לתובע פיצוי בגין הטיפול האמור. התביעה נדחית אפוא. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. טיפול שינייםשיניים