קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסקת עבודה מרצון - דמי אבטלה: .1בפנינו ערעור על החלטת ועדת העררים שליד מועצת לשכת שירות התעסוקה בחיפה (העתק ההחלטה צורף לכתב הערעור). טענת המערער היא, כי הוועדה הנ"ל טעתה בפירוש סעיף 127ח(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, פרק ו1: ביטוח אבטלה. הוראת חוק זו קובעת לאמור כי מי שהפסיק את עבודתו מרצונו בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד שלושים הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה. בתקנה 8לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), תשל"ג- 1972(ק"ת תשל"ג 2938, 2948) נקבע, כי לעניין סעיף 127ח (א) הנ"ל יראו התפטרות ממקום עבודה מהסיבות האמורות בסעיפים 6או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, כהצדקה להפסקת עבודה מרצונו של המבוטח. המשיבה עבדה במוסד לביטוח לאומי במעמד עובדת ארעית ומשנודע לה כי לא אמורים להעניק לה קביעות וכי עבודתה תופסק בעוד כחצי שנה החליטה להקדים את פני הדברים והתפטרה על מנת להבטיח עתידה, כדבריה, על-ידי חיפוש מקום עבודה אחר. .2ועדת העררים נימקה את החלטתה לזכות את התובעת בדמי אבטלה בעד שלושים הימים הראשונים לאחר הפסקת העבודה בפירוש כוונת המחוקק, כי התפטרות פירושה מעשה אובייקטיבי מסיבה אישית כלשהי תוך קבלת סיכון של הישארות ללא מקור פרנסה על מנת לנסות את המזל ולחפש עבודה אחרת. פירוש זה של ועדת העררים הוא, לדעתנו, פירוש מוטעה של החוק. כפי שראינו, המחוקק הראשי העניק לשר את הסמכות לקבוע מה זאת הפסקת עבודה מרצון והשר עשה זאת בתקנה 8הנ"ל. מבין מספר רב של התפטרויות שדינן כדין פיטורים, השר החליט על שתיים מהן בלבד, לאמור: התפטרות מחמת מצב בריאות והתפטרות בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה. זה ותו לא. החלטתו זו של השר מונעת בפירוש פירוש כה רחב וגורף כפי שעלה מהחלטת ועדת העררים. מכיוון שהמשיבה לא התפטרה בשל מצב בריאות או בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, נמצא כי נימוקי ועדת העררים אינם מעוגנים בהוראות החוק וההחלטה הנ"ל לא בדין יסודה. העולה מכל האמור לעיל, הוא, כי המשיבה לא היתה זכאית לדמי אבטלה בעד שלושים הימים הרשונים שלאחר הפסקת העבודה. .3על יסוד כל האמור לעיל, אנו מחליטים בזאת לקבל את הערעור ולבטל את החלטתה הנ"ל של ועדת העררים. .4אין צו להוצאות. .5הדיון התנהל כל כולו בהעדר נציג מעבידים.הפסקת עבודהדמי אבטלה