קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת הסכם שכירות רכב עם ניו קופל: זוהי תביעה בגין הפרת הסכם. התובע שכר מהנתבעת רכב בשכירות תפעולית על-פי הסכם מיום 2.2.1977, כאשר תקופת השכירות היתה מיום 21.2.1997 ועד 21.2.2000. בין הצדדים היה הסכם דומה בגין רכב אחר, אשר נגנב. התובע טוען, בתביעתו, כי התשלומים בגין הרכב שנגנב שולמו בהוראת קבע, אשר נפרעה גם בעת שהתובע לא עשה שימוש באותו רכב בגין גניבתו, הוסכם כי התובע יזוכה בגין התשלום הראשון בעבור הרכב החדש, בפועל טוען התובע, חייבה אותו הנתבעת בתשלום הראשון בניגוד למוסכם, פניותיו של התובע לנתבעת לא הועילו. רק כאשר התובע הורה לבנק שלו שלא לכבד תשלום חודשי אחד בחודש מאי 97' לצורך קיזוז החוב נאותה הנתבעת להחזיר לו את התשלום ואז שילם התובע את אותו תשלום של חודש מאי 1997. עוד נטען בכתב התביעה, כי בחודש ספט' 97' לא כיבד הבנק של התובע הוראת קבע בגין תשלום אחד מסיבות שאינן תלויות בתובע. התובע התקשר מיוזמתו לנתבעת וביקש כי תשלח לו הוראת תשלום ידנית בצירוף ריבית והצמדה. חודש אוקטובר 97' שולם לנתבעת במועדו באמצעות הוראת הקבע. התובע מוסיף, כי להפתעתו קיבל ביום 5.11.97 הודעה מטעם הנתבעת, כי הרכב נלקח על ידי התובעת. ביום 6.11.1997 קיבל מכתב על ביטול ההסכם. על-פי האמור בהסכם בין הצדדים רשאית הנתבעת לבטל את ההסכם אם לא שולמו 2 תשלומים במועדם, אך התובע טוען, כי תשלום חודש מאי 97' אין לראות בו אי תשלום במועד, שכן הוא קיזז את חובו. לפיכך טוען התובע כי הנתבעת היא זו שהפרה את ההסכם. התובע עותר לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב הפרת ההסכם. הנתבעת בכתב הגנתה טוענת, כי אין קשר בין הסכם השכירות של הרנו (המכונית שנגנבה) לבין ההסכם לגבי המזדה לנטיס (הרכב נשוא תיק זה). כל הסכם עומד בפני עצמו על התחייבויותיו וזכיותיו. הובטח לתובע, כי יוחזר לו תשלום שנגבה ממנו בגין ההסכם הקודם ואילו היה מדובר על קיזוז הדבר היה מקבל ביטוי בהסכם לענין המזדה. על-פי האמור בהסכם הרי כל שינוי צריך שיעשה בכתב. ההסכם ממצא ומחליף כל הסכמים שהיו לפניו. על-פי ההסכם התחייב התובע לשלם תשלום מראש של 3 חודשי השכירות האחרונים. יתרת דמי השכירות ב- 33 תשלומים חודשיים, רצופים וצמודים למדד בכל 17 לחודש החל מחודש מרס 97'. אין המדובר בהתחייבויות מותנות או שלובות. בהסכמה לשלם לתובע סך של 2,282 ₪ אין כדי לוותר על דמי השכירות החודשיים. התשלום האמור נמוך מדמי השכירות החודשיים והנתבעת לא קיבלה מהתובעת את הפרש הסכום. עוד מוסיפה הנתבעת כי ביום 13.5.97 מיד לאחר שהודיע התובע לנתבעת על כוונתו לבטל את תשלום דמי השכירות בחודשי מאי 97' הוא קיבל מכתב מהנתבעת ובו הובטח לו החזר התשלום וביום 14.5.97 הוצא שיק לפקודתו, ולפיכך אין קשר עם ההפרה שנטענה של הנתבעת. השיק נפרע על ידי התובע בחודש מאי 97' אך התובע שילם לנתבעת את תשלום חודש מאי 97' רק ביום 5.8.97. לפיכך טוענת הנתבעת, כי התובע הוא זה שהפר את ההסכם. הנתבעת אף מכחישה כי המדובר בתנאים מקפחים בחוזה אחיד. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד נגד התובע לתשלום חוב שוטף של חודש ספט' 97', הפרשי הצמדה וריבית וכן בגין פיצוי מוסכם על פי סעיף 8 להסכם. התובעת בכתב ההגנה לתביעה שכנגד חוזרת על האמור בכתב התביעה, וכי הנתבעת היא שהפרה את ההסכם ונהגה בחוסר תום לב. הראיות וניתוחן נ/1 הינו ההסכם בין הצדדים. בהסכם נקבע גובה דמי השכירות ובסעיף 5.2 נקבע, כי דמי שכירות בגין 3 חודשי השכירות האחרונים ישולמו בעת החתימה על ההסכם. סעיף 5.3 קובע כי יתרת התשלומים 33 במספר ישולמו כל חודש ב- 17 לחודש, החל מחודש מרס 1997. סעיף 8.2 להסכם קובע כי : "מבלי לגרוע מהאמור לעיל, מוסכם כי היה והשוכר לא ישלם שני תשלומי שכירות חודשיים, תהא המשכירה רשאית לבטל את ההסכם ולהחזיר לחזקתה את המכונית. במקרה זה יהא השוכר חייב לשלם, מיד עם דרישה, פיצוי מוסכם שיחושב ע"י הכפלת סכום דמי השכירות האחרון עובר לביטול ההסכם בצרוף מע"מ כדין במספר חודשי השכירות הנותרים בתקופת השכירות, שהשוכר לא שילם עבורם ... השוכר מצהיר כי סכום זה סביר והגיוני ביחס לנזק שניתן לראותו מראש בעת כריתת ההסכם כתוצאה מסתברת של ההפרה, בהתחשב בשווי העסקה והיקפה". בסעיף 22.2 מסכים השוכר כי אם יבוטל ההסכם תהא המשכירה רשאית לתפוס את המכונית ולהחזירה לחזקתה ובסעיף 22.3 הוא מוותר על כל נזק או הפסד שיגרמו לו מתפיסת הרכב. סעיף 26.1 קובע כי הפרת סעיף 5 העוסק בסכומי התשלום ומועדם הינה הפרה יסודית שתקנה למשכירה זכות לבטל החוזה. סעיף 28 קובע, כי כל שינוי בתנאי ההסכם או ויתור על זכות יהיו אך ורק בכתב. ואילו סעיף 29 קובע כי ההסכם מבטא את ההסכם המלא והממצה בין הצדדים לגבי העניינים הנדונים בו והוא מחליף ומבטל את כל מצגים, התחייבויות והסכמים קודמים ששררו בין הצדדים בעניינים האמורים ערב חתימתו. המחלוקת בין הצדדים היא באשר לתשלום של חודש מאי 97' האם יש בו משום אי תשלום במועד והוא מהווה הפרת ההסכם, שכן לא שולם גם תשלום חודש ספטמבר 97'. על-פי האמור בהסכם כל שינוי צריך להיות בכתב. טענת התובע היא , כי לאחר שנגנבה המכונית והוא שכר את המכונית נשוא תיק זה הוא סיכם על ניכוי הסכום שנגבה ממנו ביתר מהתשלום הראשון. המשמעות היא שהסיכום היה עוד קודם לתשלום הראשון. מאחר וההסכם נחתם ביום 2.2.97 הרי אם הסיכום היה קודם לחתימת ההסכם היה עליו להופיע בהסכם עצמו. ואם נוצר שינוי בהסכם היה עליו להיות בכתב. שניהם לא נעשו. ההסכם גם קובע כי התובע לא יוכל לקזז מכל סכום שעליו לשלם למשכירה על פי הסכם זה חוב בפועל או נטען של המשכירה כלפיו. (סעיף 31 להסכם). דהיינו התובע לא רשאי היה לקזז את הסכום שנגבה ממנו ביתר בהסכם אחר. גם אם יש קשר בין ההסכמים, הרי הקשר נוצר כאשר תקופת ההסכם הראשון מתמלאת ולא אם ההסכם הופסק באמצע כפי שקרא להסכם בענין הרנו. גם התשלום החודשי שהיה חייב התובע לנתבעת גדול יותר מהסכום שהוא היה זכאי לקבל מהנתבעת, אך הוא לא חישב הסכום המדוייק ולא שלח לנתבעת את ההפרש. העובדה שקיבל מהתובעת את התשלום שהיא היתה חייבת לו בחודש מאי 97' אך הוא שילם לתובעת את התשלום רק בחודש אוג' 97' מוסיפה ומחזקת את המסקנה כי התובע הפר את ההסכם בכך שלא שילם 2 תשלומים במועדם. בהסכם נקבע מנגנון פיצוי במקרה של הפרת ההסכם. התובע ידע על מנגנון זה בעת שחתם על ההסכם. לפיכך עליו לשלם את מה שנקבע בהסכם במקרה של הפרתו על ידי התובע. התוצאה היא כי תביעתו של התובע נדחית, מאחר והוא זה שהפר את ההסכם. מאידך התביעה הנגדית מתקבלת. אשר על-כן אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת סך של 51,718 ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 14.7.99 ועד לתשלום בפועל. עוד אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום. חוזה שכירותהפרת חוזהחוזהרכבשכירות