קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות יוצרים על עבודת תכנון של מהנדס אלקטרוניקה / הפרת זכויות יוצרים של מהנדס אלקטרוניקה: .1זוהי תביעה לצו-מניעה נגד הנתבעים בגין הפרת זכות-יוצרים אשר לטענת התובעים קיימת להם במערך אב למעגל חשמלי מודפס שאותו כינו "002", ואשר צילומים ממנו צורפו לתביעה כנספחים א ו-ב. כן הם מבקשים למנוע ייצור והפצה של המערך על-ידי הנתבעים בעילה של גניבת-עין. בנוסף הם מבקשים לפסוק להם פיצויים בגין ההפסדים אשר סבלו, לטענתם, כתוצאה מייצור והפצת המערך "002" על-ידי הנתבעים. .2ואלו העובדות הצריכות לעניין, ואינן שנויות במחלוקת אלא במידה שאציין זאת ואכריע בה. התובע 1(להלן "קוטליצקי") הנו מהנדס אלקטרוניקה, והוא מנהל ובעל מניות בתובעת 2(להלן "ויסוניק"), אשר עיסוקה בייצור של ציוד למערכות אזעקה ואביזרים להן מאז .1974 ב- 1975תכנן קוטליצקי סידרה של מעגלים חשמליים מודפסים לשימוש במערכות אזעקה. מעגל מודפס כזה נבדל ממעגל חשמלי רגיל בכך שהמוליכים החשמליים שלו "מודפסים" בתהליך של צריבה על גבי לוח בידוד מצופה נחושת. צורבים, ועל-ידי כך "קולפים" חלק מציפוי הנחושת לפי תכנית העורך, והנותר מציפוי הנחושת מהווה את המוליכים. במעגל רגיל לעומת זאת המוליכים הם חוטים בודדים התלושים מן המסגרת. המעגל שתכנן קוטליצקי, כאשר מורכבים עליו הרכיבים האלקטרוניים הדרושים, מהווה חלק ממיתקן שהוא לב מערכת האזעקה (עמ' 41). את מערך האב (master layout) לסדרת המעגלים, כינה קוטליצקי בסיפרה "002". לשם הכנת מערך האב תכנן, ערך ושרטט קוטליצקי את התרשים נספח א' הנ"ל. אין חולקין, כי לפני שעשה זאת לא היו מעגלים זהים לאלה בשוק בישראל, אף שנמכרו כאן מעגלים בעלי ייעוד דומה. עורך של מעגל מודפס כזה צריך להיות בקי בשטח ההנדסה והאלקטרוניקה. עליו להביא בחשבון את תכנית מערכת החיבורים החשמליים של המעגל האלקטרוני ואת הרכיבים שיש להרכיב עליו. כן עליו להתחשב בדרישות לגבי תפקוד המעגל כולו, כגון מידות הלוח המודפס, מיקום הרכיבים העיקריים, ורוחב המוליכים. רק משאסף את כל פריטי המידע המקצועי הזה, קובע אז העורך את ניתוב המוליכים במעגל, ניתוב אשר לבסוף משתקף במערך האב. .3קוטליצקי העיד כי הוא עמל כשמונה חודשים על מערך האב (עמ' 46). עד ההגנה, המהנדס טוניק, העיד כי אילו נקרא הוא לתכנן מעגל כזה, היה יכול לבצע זאת ב- 3עד 4שבועות, כיוון שיש לו הרבה נסיון. אלמלא כן - "היה לוקח לי זמן רב" (עמ' 71).ד אין צורך שאקבע כמה זמן אמנם דרוש לתכנון כזה. יתכן שזה שונה ממתכנן אחד למשנהו. לענייננו מספיק אם אומר, כי לאור העדויות הנ"ל אני מסיקה כי מהנדס אלקטרוניקה מיומן זקוק לפחות למספר שבועות כדי לתכנן מערך אב כזה. .4קוטליצקי העביר את מערך האב 002לידי ויסוניק, שה הוא מנהל ובעל מניות, לשם ייצור והפצה. המערך צולם, הכינו גלופה מן הצילומים, ומגלופה זו "הדפיסה" ויסוניק מספר רב של מעגלים מודפסים. ממערך האב הוכנו 4ואריאציות לצרכים שונים, אשר ויסוניק נתנה להם הכינויים psps, st-ps ,a-ps ,s- .atהשוני בין הוואריאנטים האלה הוא ברכיבים בלבד. ויסוניק החלה לשווק את המעגלים המודפסים האלה. .5המהנדס טדי קשת היה תחילה סוכן מורשה להפצת מוצרי ויסוניק, ומ- 1976היה ל"שותף" בחברה (עמ' 12). לדבריו, עזר הוא לקוטליצקי גם בתכנון מערך האב, אך עיקר עיסוקו היה בשיווק של המעגל .002המדובר היה בטכניקה חדשה בארץ, והיה צורך מצידו בפעולות הסברה והדגמה של המוצר. ויסוניק גם ערכה פרוספקטים ועלוני הדרכה דוגמת ת/ 3ו-ת/4, אותם חילקה ללקוחותיה, וכן נתנה שירות אחזקה במוצרים האלה שלה. לדברי קשת, הגיעה ויסוניק ממכירה של מערכות בודדות ב- 1976למאות כל חודש בתחילת 1979, אך אז נעצרה ההתפתחות. .6אחת הלקוחות של ויסוניק היתה "אלקטרו-תקע" (להלן "תקע) (הנתבעת 2ו-3, שבשתיהן הנתבע 4הוא המנהל). "תקע" משווקת בסיטונות מוצרים כגון אלה הנדונים, והיתה לקוחה של ויסוניק עד סוף .1978אותה עת חדלה ויסוניק לשווק ל"תקע". קוטליצקי אומר כי חדל לספק ל"תקע" כיוון שזו לא שילמה כסדר עבור המוצרים שרכשה (עמ' 47, 52ו-62). מנדלסון טוען לסיבה אחרת (עמ' 118-121). הסיבה אינה חשובה לתביעה זו. העובדה של הפסקת האספקה מוסכמת. משה אלקלעי (הנתבע 1) היה טכנאי שכיר אצל עמוס גונן (הנתבע 6), שאף הוא עוסק במכירת מערכות אזעקה. באוקטובר 1978עזב הוא את גונן ופתח עסק עצמאי. מששמע אלקלעי על הפסקת יחסי המסחר בין ויסוניק ו"תקע", הציע הוא למר מנדלסון "לייצר" עבורו את המעגלים הנדונים. כך הוא אומר: "ידעתי שמקובל להעתיק. הבנתי שויסוניק לא יתנו לי אישור להתחרות בהם..." (עמ' 94). "אצל עמוס גונן העתקתי את .002התחלתי באפריל .78המעגל המודפס היה זהה..." (עמ' 103). "נתתי לו לגרפיקאי מעגל של ויסניק והוא העתיק הכל כולל ה- ...002" (עמ' 99). "לא היה צורך להעתיק אותם, אבל הקל ביותר היה להעתיקם" (עמ' 104). עוד העיד אלקלעי, כי על קופסאות הקרטון שבהן שיווק את המערכות שייצר על-פי ההעתקים שהעתיק ממערך האב, החתים את שמו שלו בחותמת גומי. שתי קופסאות נושאות חותמת כזאת הוצגו בדיון בצו הביניים בתביעה זו. בדיון הנוכחי לא הוצגה קופסא נושאת חותמת כזאת. .7אלקלעי אומר כי תחילה הכין 200העתקים, עוד בעת שעבד אצל גונן (עמ' 103). אחר-כך הזמין אצל שרון 100מעגלים לנסיו, ובפברואר 1979הכין 000, 3"פרינטים" משני הסוגים (היינו נספח א ונספח ב הנ"ל). "הגדולות הלכו, הקטנים - לא" (עמ' 109), בהזמנה נוספת הדפיס 000, 1הדפסים נוספים (עמ' 109סיפא). הוא השקיע, לדבריו, 000, 30ל"י בהדפסים אלה, אשר כל אחד מהם מהווה חלק מיזערי בלבד של המערך כולו על רכיביו. העובדה שהמעגל היה זהה לזה של ויסוניק הקלה עליו את החדרת המוצר לשוק, מלאכה שלדבריו היתה קשה (מ' 111סיפא). מנדלסון (הנתבע 2וחברותיו הנתבעות 3ו-4) מוכר כ- 50עד 60מעגלים של אלקלעי לחודש. במרס 1980הוא היה קונה בכ- 500ל"י ומוכר במחיר שבין 700ל- 900ל"י. הרווח שלו: כ-%30- 20על מחיר הקניה (עמ' 127). .8לאור עדותו הנ"ל של אלקלעי, נדמה, שמיותר לקבוע כי אין אפשרות להבחין בעין בהבדל בין מעגל 002מייצורה של ויסוניק לבין זה שמייצורו של אלקלעי. הוא הרי מודה, שפשוט העתיק את מערך האב. נותרה רק השאלה, האם מותר היה לאלקלעי להעתיק כפי שעשה, לדבריו, על- פי עצה משפטית שקיבל, או שמא היה זה אסור. בהחלטתה לגבי צו מניעה זמני, הגיעה חברתי הנשיאה התורנית אבנור למסקנה, כי במערך האב הנדון לא קיימת זכות יוצרים, למרות שלא נותר ספק גם אצלה בזהות המעגלים של אלקלעי עם אלה של ויסוניק, "שכן הדמיון לעין הוא מוחלט". מסקנתה מבוססת, ראשית, על כך שכדי לזכות בהגנת זכות היוצרים, המערך צריך להחשב ליצירה אמנותית, ושנית, על כך שהמערך צריך להיות "מדגם" שראוי היה לרישום על-פי חוק הפטנטים והמדגמים, בהיותו מכוון לשמש דגם להכפלה על-ידי תהליך תעשייתי. אחרי שמיעת הראיות והטיעון המלא שבסיכומים, אין דעתי כדעתה. לי נראה, כי במערך האב הנדון קיימת זכות יוצרים לתובעים. לפי חוק זכות היוצרים, 1911[1], אשר עדיין חל אצלנו (בניגוד לאנגליה, שם הוחלף ב-1956), "תרשימים ותכניות" (charts, plans) כלולים בהגדרה של "יצירה ספרותית" שבסעיף 35(1). לדעתי, מערך האב הנדון הינו תרשים או תכנית במובן אותו סעיף, ולכן הוא מהווה "יצירה ספרותית" לפי הגדרת החוק. אומר קופינג'ר [3] (הוצאות. 10ס' 113עמ' 46) (בתרגום חפשי): "הגנת זכות יוצרים ניתנת ליצירות ספרותיות ולא לרעיונות. לכן מה שנדרש היא מיומנות או עבודה מקורית בביצוע ולא-דווקא מקוריות של מחשבה. מסיבה זו מוגנות טבלאות מתימאטיות, אם מחברן עיבד אותן בעצמו, אפילו פורסמו קודם טבלאות זהות; למרות שאין חידוש ברעיון ובמידע אשר גלום בטבלאות, הרי התוצאה של עבודת האיסוף (compilation) של המחבר היא מערכת של טבלאות שלגביהן עשה המחבר עבודה מקורית". ועוד הוא אומר: "אין דבר אשר יותר נכון לכנותו רכושו של אדם מאשר פרי שכלו. לעולם אין כופרים בבעלותו בחפץ או בחומר שבא לו מעמל כפיו המכאני: עמל שכלו אינו פחות מאמץ, ולפיכך אינו פחות ראוי להגנת החוק". (שם, ס' 3עמ' 4). ב"יצירה ספרותית" במובן שבו פורשה ההגדרה הנ"ל אין צורך שתימצא מידה של אמנות דווקא, והגנת החוק חלה על קטלוגים וטבלאות לא פחות מאשר על ספרות יפה. .9נותרה השאלה, אם יש להחיל לגבי מערך האב הנדון את ס' 22(1) לחוק משנת 1911, השולל את ההגנה ממדגם הראוי להרשם על-פי חוק הפטנטים והמדגמים, אלא אם אין המדגם מכוון לשמש או אינו משמש כמודל או דגם לשכפול בתהליך תעשייתי. ההגדרה של "מדגם" (design) בפקודת הפטנטים והמדגמים [2] מתייחסת למאפיינים חיצוניים בלבד של חפץ כלשהו, אשר ניתנים לאותו חפץ בתהליך תעשייתי, והעשויים למשוך את העין בלבד ולהיבחן על-ידה. הדוגמה הקלאסית לכך היא אריג לשמלות או נייר טאפטים לציפוי קירות. קופינג'ר מסביר, כי מה שמאפיין "מדגם" על-פי חוק זה הוא כי החפץ שעליו מיושם המדגם, נרכש לא בשל תכונותיו של המדגם בתור שכזה, אלא בגלל שמישותו של החפץ עצמו שעליו יושם המדגם, שמישות שקיימת באותו חפץ גופו, ובנפרד מאותו "מדגם" שיושם עליו (שם, ס' 189עמ' 80). החפץ הנדון - לוח דק מפלסטיק או חומר דומה מצופה נחושת, אין לו כל שימוש לכשעצמו, אלא לאחר ש"נצרב" מציפוי הנחושת, המדגם, כביכול, של המוליך החשמלי המודפס שנוצר בתהליך הצריבה שתארתי. הלוח עצמו אינו חפץ שימושי אשר מיישמים עליו "דוגמא או קישוט" שימשוך את העין, אלא מוצר תעשייתי שנוצר על-פי תוכנית שעובדה בעמל שכלו ומיומנותו של מהנדס הבקי בכך. שאלה דומה התעוררה בפני לאחרונה בת"א 1252/76. שם נדונה תכנית שערך אדריכל לצורך ייצור תעשייתי של מבנה נייד מפיברגלס. גם לגבי תכנית זו (ותכניות מישנה שלה) נטען, כי הן מהוות "מדגם" לשכפול בתהליך תעשייתי, באשר אמנם יוצרי כמה מאות מבנים ניידים כאלה בתהליך כזה. בפסק-דין מיום 9.6.81דחיתי הטענה מאותם נימוקים שציינתי לעיל, וקבעתי כי, למרות דרך הייצור הזאת, קיימת לו לאדריכל זכות יוצרים בתכנית המבנה הנייד, אפילו אין בו ערך אמנותי. אין אני רואה מבחינת החוק הבדל בין עבודת תכנון של אדריכל בתכניות של מבנה לבין עבודת תכנון של מהנדס אלקטרוני בתכנון מערך אב למעגל מודפס חשמלי. לפיכך, אין לדעתי תחולה במקרה הנוכחי לס' 22(1) לחוק זכות היוצרים, ואין בו כדי לפגוע במסקנתי, כי מערך האב הנדון, על כל הואריאציות שלו (שסימוניהן הבאתי בס' 4לעיל), מוגן על-ידי חוק זכות היוצרים, .1911 .10יכולתי להסתפק בכך ולהימנע מלדון בשאלה אם פעולות הנתבעים מהוות גם עוולה של גניבת-עין, אך כיוון שאף שאלה זו הועמדה במחלוקת בקדם- המשפט, אדון בה בקצרה. נראה לי, כי העובדות שהוכחו, כפי שתארתי אותן לעיל, מראות לא ספק על קיום האלמנטים של עוולה זו, כפי שפורטו בס' 59לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). כאמור, אין חולקין כי אלקלעי העתיק את כל המערך כולו של התובעים, כולל הכינוי "002" והאותיות הלאטיניות שבהן זוהו הואריאציות השונות, ואשר להן מובן לבעל-המקצוע הבא לעשות שימוש במעגל המודפס (כגון ,psשפירושו ,power upplyמשמע שהמערכת השלימה מתאימה גם לחיבור למקור זרם חשמלי ולא רק לבאטריות). כמובן, שאין לתובעים זכות יוצרים בצירוף האותיות הנ"ל או בסיפרה "002", אך הצירוף של ההעתק המושלם עם הספרות והאותיות הלאטיניות, שבהן ראו התובעים לסמן את מוצריהם, אינו יכול שלא להטעות קונים שהכירו את מוצריו, לחשוב שגם אלה שאלקלעי מוכר הם משל התובעים. כך למשל אומר העד יוסף שרון: "למעגלים קוראים .002כך היה מראשית הדרך" (עמ' 91). "אני לא מבקש (המוצר), אני ניגש למדף ולוקח. אני יודע שויסוניק הסתכסך עם אלקטרו ושאלקטרו העתיק את המעגל ואין לי מה לחשוש, שזה אותו דבר. פנס אמר לי שהעתיק". (עמ' 88). משמע, הוא חיפש מעגל 002של ויסוניק שאותו הכיר, וקנה ההעתק אצל "אלקטרו-תקע" (מסיבות מסחריות שהסביר) כיון שידע שזה אותו דבר. אדם שלא קיבל הסבר כי מדובר בהעתק מדוייק של תכנית 002של ויסוניק, ודאי שיכול היה להיות מוטעה. לעניין זה אין חשיבות לשאלה אם הקונה היה איש מקצוע המתמצא בכגון אלה - כפי שאמנם הם רוב הקונים של מוצר זה המשמש כחלק ממערכת אזעקה (שיש צורך להתקינה בעזרת טכנאי) - או שהיה הדיוט. אין גם חשיבות לשאלה אם היתה כוונה להטעות. מספיק שבעובדה היה במוצר המועתק כדי להטעות. אני מוצאת שכך היה, אפילו הטביע אלקלעי בחותמת גומי את שמו על עטיפת הקרטון של המוצר - עובדה היא, כי לא השתכנעתי שהתקיימה בכל ההעתקים שמכר אלקלעי. נראה לי, שגם אין ההטעיה הזאת מתבטלת אם במקום המספר "002" השתמש אלקלעי - במועד שלאחר צוהבינים - במספר "102" למעשה, מודה אלקלעי כי לא טרח לערוך מערך משל עצמו משתי סיבות: כיוון שהכי קל היה להעתיק, וכיון שגם היה קל להחדיר את ההעתק לשוק (עמ' 104ו-111). זוהי בדיוק הפקת הנאה מפרי עמלו של אחר, אשר עליה אוסר החוק. .11איני רואה צורך לדון בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, אשר נראה לי שמתמזגת בשתי העילות האחרות הנ"ל. .12נותרה שאל הסעדים שלהם זכאים התובעים. א. אין קושי לקבוע על-פי ס' 7של חוק זכויות היוצרים, 1911, כי כל ההעתקים הפוגעים של מערך-האב 002על הוואריאציות שלו, והגלופות המשמשות ל"הדפסתם" על-ידי צריבה, כאמור, שייכים לתובעים - כאשר התובעת מייצרת ומפיצה את העתקי המערך על-פי מערך האב אשר הועבר לידיה מן התובע לצורך זה. לפיכך, ניתן בזה צו המחייב את כל הנתבעים למסור לידי התובעים את כל ההעתקים הפוגעים הנ"ל שברשותם, וכן גלופות או אמצעים אחרים המשמשים לייצור ההעתקים הפוגעים. למען הסר ספק, אציין, כי צו זה חל גם על ההעתקים אשר סומנו במספר "102" על-פי צו-הביניים בתיק זה. ב. התובעים זכאים לצו-מיעה קבוע נגד כל הנתבעים, וניתן בזה צו בהתאם לעתירה שבס' 23(א), (ב) ו-(ג) לכתב התביעה המתוקן (2) מ.6.9.79 ג. שאלת הפיצויים קשה יותר. לא הובאו בפני נתונים מדוייקים על המכירות, הן של התובעות והן של הנתבעים. אין חולקין כי כל ההעתקים הפוגעים שנמכרו על-ידי הנתבעים הם מתוצרת אלקלעי. מעדותו של אלקלעי נובע, כי הדפיס לפחות 300, 4"פרינטים", כמפורט בס' 7לעיל - חציים קטנים (מסוג ת/2) וחציים גדולים. אלקלעי העיד כי המערכים הקטנים "לא הלכו", ובמרץ 1980"נשאר תקוע" עם כ-500, 1מערכים קטנים מסוג ת/ .2משמע, שמכר עד אז כ-800, 2מערכים, מהם 650קטנים ו- 2150גדולים. אני מאמינה לקוטליצקי ולעד קשת, כי מחיר המכירה של ויסוניק במרץ 1980היה 700ל"י למערך הקטן ו-100, 1ל"י למערך הגדול - מחיר שכלל את הרכיבים שהורכבו על לוח המערך. לפיכך, במרץ 1980המחיר שהיתה ויסונוק עשויה להשיג עבור המערכים שמכרו הנתבעים, הוא 650x007 = 000, 455ל"י עבור המערכים הקטנים, ועוד 150, 2x100, 1ל"י = 000,365, 2ל"י עבור המערכים הגדולים, ובסך הכל 000,820, 2ל"י. אם אניח שהרווח הנקי הסביר של התובעים ממכירות כאלו יכול היה להיות %25, יוצא כי הפסד הרוח שלהם מהמכירות שנמנעו מהם ונפלו בידי הנתבעים, היה 000, 705ל"י שהם 500, 70שקל. .13בא-כוח התובעים, עו"ד גינת, מבקש לחייב את הנתבעים הדדית בסכום הנזק הזה. על-פי הראיות, עיקר המכירות של אלקלעי היו ל"תקע", ורק מיעוטן לנתבע 6ולקונים אחרים. לפיכך, נראה לי להטיל על הנתבע 6(אשר מצא לא להגיש כתב-הגנה ולא להופיע לדיון) % 10מסכום הנזק הנ"ל, ואת עודף % 90הדדית על הנתבע 1יחד עם הנתבעים 2, 3, 4ו-.5 סכום הפיצוי הנ"ל של 500, 70שקל יהא צמוד למדד מרץ 1980וישא ריבית בשעור % 3על הקרן מאותו מועד ועד התשלום בפועל. כן אני מחייבת את הנתבעים 1, 2, 3, 4, הדדית ב-% 90ואת הנתבע 6- ב-% 10מהוצאות המשפט ומשכ"ט עו"ד בסך 000, 30שקל + מ.ע.מ. נותר לי להודות לבאי-כוח צדדים על הניהול היעיל של המשפט ועל סיכומיהם המפורטים ולבקש סליחתם על האיחור במתן פסק-הדין, אשר נבע מלחץ של עבודה רבה. הנדסה / מהנדסזכויות יוצרים (הפרת)