הצהרת בעלות על רכוש בדירה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הצהרת בעלות על רכוש בדירה: 1. בפניי בקשה להצהיר שהמבקשת הנה הבעלים של המיטלטלין בדירה שבה היא מתגוררת עם המשיב מס' 3 ברחוב המגל 6, סביון. אין מחלוקת שבני הזוג: המבקשת והמשיב מס' 3 נשואים משנת 1972 ומנהלים משק בית משותף. למעשה הבקשה מתבססת על טענה אחת בלבד לגבי רכישת המיטלטלין במסגרת ה.פ 177401/98 (להלן:"התובענה הקודמת"). בהליך זה בין המבקשת לבין בנק הפועלים בע"מ הגיעו הצדדים להסדר פשרה שבעקבות הערכת שמאי שנשלח ע"י הבנק שהעריך את שווי כל המיטלטלין בסך של 18,400.- ש"ח תשלם המבקשת למשיבה מס' 1 סך של 9,688.- ש"ח שהם שוויים של 50% מהמיטלטלין, ובכפוף לפירעון התשלום יינתן פסק-דין הצהרתי שהמיטלטלין בבעלות המבקשת בלבד. לטענת המבקשת בעקבות זאת ניתן פס"ד שמצהיר כי המיטלטלין נרכשו במלואם ע"י המבקשת ולכן למבקשת יש זכות קניינית של בעלות מלאה במיטלטלין הגוברת על זכות המשיבים, כשבמקרה זה אין גם שותפות בחובות, שכן מדובר בחובות אישיים של המשיב מס' 3. לטענת המשיבים מס' 1,2 בין בני הזוג קיימת חזקת שיתוף הן בזכות והן בחובות, כשגם אם המבקשת רכשה את המיטלטלין מגורם חיצוני זר, הרי עקב השותפות ביניהם והעובדה שהמיטלטלין משמשים את שני בני הזוג ביחד על המבקשת להשתתף בחובות גם אם מדובר בעיקול ו/או קניה מחדש של המיטלטלין. לטענת המשיבים מס' 1,2 (וטענה זו לא הוכחשה ע"י המבקשת), בזמן מתן פסה"ד והסדר הפשרה בה.פ 177401/98 בחודש 03/99, היו בין המבקשת למשיבים מס' 1,2 הליכי הוצל"פ (כשהשיקים הוגשו לביצוע והייתה התנגדות לביצוע שטר), ומשלא הוזמנו המשיבים מס' 1,2 לדיון בתובענה בין המבקשת לבנק ולא היו צד להסכם הפשרה ולפסה"ד, אין הליכים אלו מחייבים אותם. הצדדים גם הסכימו במהלך הדיון שהשיקים נשוא הליכי ההוצל"פ שפתחו המשיבים מס' 1,2 כנגד המשיב מס' 3 עומדים על כ600,000- ש"ח. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים אני מחליט כדלקמן: א. אני קובע שגם במקרה שמדובר בבני זוג שאחד מהם אינו חייב אישית, הרי ברגע שהמבקשת פדתה את המיטלטלין (במידה ומדובר בפדיון מלא) בלא שהוכח שמדובר בפעולה בחוסר תום לב או חוסר תמורה, הרי היא רוכשת מיטלטלין אלו מכוח אותה רכישה וקניה בתנאים הדומים לאלו של "תקנת השוק" או בדומה להגנה הקבועה בסעיף 34א' לחוק המכר לגבי מכירה ע"י רשות. במקרה של פדיון כאמור שמקבל את אישור ביהמ"ש ותוקף של פסק-דין, אני סבור שהדבר, במידה ונעשה כדין, מהווה תחליף למכירה בהוצל"פ, ובמקרה שהפדיון נעשה כדין, בתום לב ובתמורה מלאה הוא מהווה רכישה קניינית של הפודה שהמיטלטלין עוברים לבעלותו מכוח אותה רכישה. אני סבור שאין הגיון כלכלי ו/או אחר לכך שגם לאחר אותו פדיון יוכלו לשוב ולעקל את המיטלטלין הנ"ל בגין חובות של אחר (בן הזוג-החייב), שכן המיטלטלין כבר נפדו ונרכשו ע"י המבקשת, ויש להגן על זכות קניינה ולא לאפשר מצב שלא תהא כל משמעות לאותו פדיון בכל פעם שיופיע נושה. כל זאת בכפוף לכך שהמכירה נעשתה בתמורה ראויה ובתום לב שכולל לדעתי גם את צירופם של כל הנושים או הנושים הפוטנציאליים שאוחזים בפסק-דין או שפתחו בהליכים משפטיים או הליכי הוצל"פ כנגד החייב במועד התובענה המקורית כדי לאפשר לאותם נושים להשתתף בדיון וכדי לא לקבל פסק-דין נגד נושים אחדים או נושים "מוזמנים" או נושים נוחים בלבד. בעקרון, פסה"ד בתביעות מהסוג הנ"ל אינו חפצי ואינו מחייב צדדים שלישיים אלא מחייב רק את הנושים שהיו צד לו ואינו נותן הגנה וחסינות למבקשת שמקבל פסק-דין כנגד נושים מסוימים בלבד. במקרה זה אני קובע שלאור הליכי ההוצל"פ שהיו קיימים בעת מתן פסה"ד כנגד בנק הפועלים בתובענה הקודמת מן הראוי היה לצרף את המשיבים מס' 1,2 לתובענה הקודמת, ומשלא עשתה כן המבקשת לא נהנית המבקשת מההגנה של הפדיון מכוח הרכישה כלפי המשיבים שלא היו שותפים לדיון ולא יכלו לטעון את טענותיהם בדיון. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מכך ששמאי מטעם בנק הפועלים העריך את כל המיטלטלין בבית בהליך הקודם בסך של 19,400.- ש"ח וששולמו ע"י המבקשת מחצית מהסכום הנ"ל לפדיון מחצית מהמיטלטלין. למעשה המבקשת לא טענה לבעלות מלאה במיטלטלין בנימוק אחר מלבד ההסתמכות על התובענה הקודמת, ומשקבעתי שפסה"ד אינו מחייב את המשיבים מס' 1,2 דין התובענה להידחות, ובמידה והמבקשת מבקשת לטעון לבעלות מלאה או במחצית מהמיטלטלין מנימוקים אחרים, עליה להגיש בקשה נפרדת (כדוגמת התובענה המקורית) ולטעון לבעלות מלאה ו/או במחצית מהמיטלטלין, ומכוח מה נטענת הטענה (תוך אפשרות למשיבים להגיב על כך ולחקור). כל נושא סוגיות השותפות בחובות לא נטען כלל, לא בבקשה ולא בתגובה (כשלא הוגש תצהיר תשובה), ולאור זאת שהבקשה התייחסה רק לבעלות מכוח הפדיון איני רואה מקום להיכנס לכך. יחד עם זאת, לאור העובדה שאני סבור שהיה מקום לאפשר למבקשת לפדות את המיטלטלין ולאור העובדה שמלוא המיטלטלין הוערכו בסך של 19,400.- ש"ח שמתוכם שולמה מחצית ע"י המבקשת, אני קובע שגם אם היו משתתפים המשיבים מס' 1,2 בדיון בתובענה הקודמת וטוענים את כל טענותיהם, כולל טענת השותפות בחובות, וגם אם הייתה מוכחת טענה זו (ואינני נכנס כרגע לשאלת הנטלים והחזקות בסוגיה זו), הרי לכל היותר היה מדובר בתשלום של מחצית נוספת שתשלים את מלוא הפדיון של המיטלטלין, דהיינו סך נוסף של 9,700.- ש"ח שזה המקסימום שהמשיבים מס' 1,2 יכולים היו להפיק לטעמי מתובענה זו, גם אם היו משתתפים בדיון בתובענה המקורית. 3. לפיכך, במכלול השיקולים והאיזונים כאמור וכדי למנוע הגשת בקשה נוספת וטענות לגבי השותפות בחובות (טענות שלא נידונו במקרה דנן לאור ההסתמכות רק על הפדיון) אני דוחה את התובענה ומחייב את המבקשת לשלם למשיבים מס' 1,2 ביחד ולחוד הוצאות משפט בסך של 1,500.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין, ברם במידה והמבקשת תשלם למשיבים מס' 1,2 סך של 9,700.- ש"ח תוך 90 ימים מהיום יינתן פסק-דין המצהיר כי המיטלטלין נשוא הבקשה הנם בבעלותה הבלעדית של המבקשת, ואינם ניתנים לעיקול ע"י המשיבים מס' 1,2, ובמקרה שהמבקשת תשלם את הסך הנ"ל כאמור יבוטלו גם הוצאות המשפט שנפסקו. הצהרת בעלותבעלות