קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השעיה מהעבודה בגלל היעדרות: הודעה מוקדמת, לתשלום שכר בגין שעות נוספות בתקופת השעיה מעבודה וכן לתשלום בגין דמי הבראה. להלן עובדות המקרה: 1. התובע עבד כצבע רכב במוסך מחודש מרס 1990 ועד חודש דצמבר 1994. 2. בחודשים ספטמבר - אוקטובר 1994, היה התובע מושעה כחודש ימים מעבודה עפ"י מכתב הנתבעת שסומן ב' וצורף לתצהיר התובע (ללא תאריך), וזאת לאחר שלקח יומיים חופשה להסדרת חובותיו הכספיים במס רכוש. התובע טען, כי קיבל אישור מראש להיעדרות הנ"ל, אך למרות זאת הושעה מעבודתו. 3. עם חזרתו מההשעייה עבד התובע עד יום 21.12.94, מועד שבו התרחשו האירועים שהם נשוא תביעה זו. 4. ביום הארוע ב- 21/12/94 בעת הפסקת אוכל, פנו אל התובע אנשים, שלדבריו הוא לא הכירם קודם לכן, וביקשו לקנות את מכוניתו. מנהל הנתבעת צילם את הפגישה. בעקבות בזאת בין התובע לבין מנהל הנתבעת - סמי מאזריב התפתחה קטטה, במהלכה תקף פיזית את סמי מאזריב - אך גם הנ"ל תקפו וגרם לו לחבלה גופנית. 6. שני הצדדים הגישו תלונות הדדיות במשטרת ישראל, אך גם נגד התובע הוגש כתב אישום לבימ"ש השלום בחיפה בתיק פלילי 6033/95 והתובע הורשע בתקיפה. 7. בו ביום נותקו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. לטענת התובע הוא פוטר מעבודתו. לטענת מנהל הנתבעת התובע התפטר מעבודתו. לתובע לא שולמו פיצויי פיטורים או דמי הודעה מוקדמת. לדברי התובע נציג מועצת הפועלים גורש בקללות ובתנועות מגונות ע"י מנהל הנתבעת. להלן טענות התובע: 8. הושעה שלא כדין לחודש ימים בגין ההיעדרות של יומיים מהעבודה. 9. בתקופת העבודה עבד שעות נוספות מידי יום שישי ולא שולם לו שכר עבור עבודה זו. לכן תובע תשלום בגין עבודה בשעות נוספות. 10. עבור השנה האחרונה לא שולמו לתובע דמי הבראה, לכן תובע דמי הבראה. 11. התובע דורש שכר עבודה גם לתקופת השעייתו, שלא היתה מוצדקת, כי נעדר מהעבודה ברשות מראש, וכן פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. להלן טענות הנתבעת: 12. התובע הפגין התנהגות לא ראויה בעבודה, עסק בעבודות פרטיות והסית עובדים נוספים. כראיה, גם העיד בתביעותיהם של עובדים לשעבר של הנתבעת כנגדה בהמשך להסתות שלו. 13. ביום הארוע ב- 21/12/94 עסק התובע במכירת מכוניתו הפרטית בשעות העבודה בתוך שטחה של הנתבעת, ונדרש לא לעשות זאת. מנהל הנתבעת צילם את התובע והאנשים שעימו, ואז הותקף ע"י התובע ומהמצלמה חובלה. מנהל הנתבעת הגיש תלונה במשטרה כנגד התובע על תקיפה גופנית וגרימת נזק לרכוש, התובע הורשע בביהמ"ש על הסעיף הראשון עפ"י הודאתו. 14. התובע לא פוטר מעבודתו אלא עזב, ביוזמתו אפילו אם היה מפוטר, בנסיבות הארועים לעיל אינו זכאי לפצויי פטורין. לו היה התובע מתנצל בפני מנהל הנתבעת על מעשיו היה מתקבל מחדש לעבודה. 15. אין כל הוכחה שהתובע עבד שעות נוספות בימי שישי ובוודאי לא כפי שטען שהיה נקרא לעבוד גם בשבתות. 16. התובע לא הוכיח את הבסיס המשפטי לטענתו, כי יש לשלם לו שכר עבודה עבור תקופת ההשעיה. 17. דמי הבראה שולמו לתובע בחודשים מרץ וביולי 1993, והללו מכסים את התשלום גם עבור שנת 1994. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 18. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום העבודה האחרון היה ריב קשה בין התובע למנהל הנתבעת, במהלכו הגיעו הצדדים למגעים גופניים שהולידו תלונות הדדיות במשטרה כמו-כן. 19. אף אחד מהצדדים לא נקט פעולות פורמליות לעניין סיום יחסי העבודה - מכתב פטורים או התפטרות וגם לא אמירה מפורשת בנושא. התובע לא שב לעבודה ולא ביקש שיחזירו אותו לעבודה. הנתבעת לא כתבה לתובע שהוא מתבקש לשוב לעבודה. 20. תביעה קודמת של התובע בתיק נ"ה/1410-3 אשר דומה בסעיפיה לתביעה שלפנינו, נמחקה מחוסר מעש מצד התובע, וזאת עוד בתאריך 14/5/96. התביעה החדשה בתיק זה הוגשה בתאריך 22/9/99. 21. התובע טען, כי הושעה מעבודתו בספטמבר 95 עקב היעדרות בת יומיים, שהיתה באישור מראש. מנהל הנתבעת מכחיש, כי נתן את הסכמתו להיעדרות הנ"ל. ממכתב ההשעיה עולות טענות שונות נגד התובע שעניינן יחסו לעבודה ולמקום העבודה. במכתב ההשעיה מוזכר, כי תוקפה יהיה עד שצד ג' מוסכם על הצדדים יפסוק בעניינה. 22. אין כל הוכחה אובייקטיבית שגורם שלישי כלשהו אכן עשה בירור בין הצדדים לסכסוך ופסק בעניין. בפועל אחרי כחודש חזר התובע לעבודה. מתלושי השכר של השנה האחרונה עולה, שהתובע עבד חלקית בספטמבר ובאוקטובר 97. 23. נוכח כל האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: א. הנתבעת תשלם לתובע יתרת דמי הבראה עבור 16 חודשים בסך 1,867 ₪. נדחית טענת הנתבעת, כי מה ששולם לתובע ביולי 93 וקודם לכן מתייחס לתקופה שעד מועד סיום העבודה. לא הוכח בביה"ד שהנתבעת נהגה לשלם מראש את דמי ההבראה לשנת העבודה. ב. נדחית התביעה לתשלום עבור שעות נוספות בהעדר הוכחה לטענה שהתובע אכן עבד אותן. התובע לא הרים את נטל הראיה בנדון. ג. ממכתב ההשעיה עולה שהסיבה להשעיה הייתה התנהגות שלילית וחמורה של התובע. יחד עם זאת, מצופה מהנתבעת, כי אכן תקיים בירור עם גורם שלישי, כעולה ממכתב ההשעיה - דבר שלא נעשה כלל. הנתבעת טוענת שהתובע לא העלה כל סעיף משפטי המחייב תשלום שכר עבודה בתקופת ההשעיה. בשרות הציבורי מקובל לשלם בתקופת ההשעיה 50% משכר העבודה. הנתבעת לא הוכיחה את הבסיס המשפטי להשעיה וגם לא מה מקובל בשירות הפרטי. על כן - התובע זכאי לשכר מלא בגין תקופת ההשעיה. 24. התובע אינו "טלית שכולה תכלת", אבל גם מנהל הנתבעת. מנהל הנתבעת- סאמי מזאריב היה קשוח ותובעני והתעלם מהעובדה שהתובע היה חבר של אחיו ועשה איתו עבודות פרטיות, ולכן, כנראה, הרשה התובע לעצמו להתנהג מעבר למותר במקום עבודה. 25. יחד עם זאת, הוצאת המצלמה וצילום התובע כשהוא משוחח עם אנשים אחרים בקשר לרכבו, גם היא מעידה על התנהגות לא סבירה של מנהל הנתבעת, כי לא כך ניתן לצפות ממנהל להתנהג בזמן עבודה. מספיק היה להורות לתובע לעזוב מיד את המקום ביחד עם הלקוחות. 26. התקרית הנ"ל גרמה לאלימות פיזית בין התובע לבין סאמי מזאריב, כאשר התובע שבר את המצלמה של מנהל הנתבעת, וכן הואשם, כאמור, בתקיפה פיזית שלו, והתובע הורשע בגין התקיפה, אך נמחק סעיף גרימת נזק לרכוש במסגרת עסקת טיעון בין הנאשם לבין התובע המשטרתי. התובע חויב לחתום על התחייבות להתנהגות טובה ולהימנע מעבירה שיש בה אלימות למשך שנה. (ראה תיק פלילי 6033/95 בבית משפט השלום בחיפה בפני כב' השופטת י' אבירם, פסק דין מיום 13/1/99). יש לציין שלא רק מנהל הנתבעת קיבל סטירה, על פי כתב האישום הנ"ל, מהתובע, אבל גם התובע עצמו הותקף פיזית על ידי סאמי מזאריב אשר נתן לו מכות אגרוף, ולתובע נגרמו שפשופים קלים על השפה העליונה, וכן פציעות קלות באצבעות יד ימין. (ראה תעודה רפואית מיום 21/12/94 מסמך ה/2 שצורף לתצהירו של התובע). 27. היות וגם התובע וגם מנהל הנתבעת, התנהגו בצורה לא נאותה ולא סבירה במסגרת יחסי העבודה במקום העבודה - כמתואר לעיל, על כן - אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע מחצית מפיצויי הפיטורים שזכאי להם התובע, בנסיבות העניין. 28. לתיק ביה"ד הוגשו רק תלושי שכר מינואר 1994 עד אוקטובר 94. היות ובחודשים ספטמבר ואוקטובר 94 היה מושעה מהעבודה ועבד חלקית בלבד, על כן אין לקחת את החודשים הללו בחשבון והמשכורת הקובעת תקבע על פי סך כל המשכורות של התובע בחודשים שבין ינואר עד סוף אוגוסט 1994 שמגיעים לסך של: 27,452 ₪ לחלק 8 חודשים והתוצאה תהיה שהשכר הקובע הינו 3,431.5 ₪ לחודש. התובע עבד מחודש מרץ 90 עד 21/12/94, כלומר 4 שנים ו- 9 חודשים. על כן התובע זכאי היה לפיצויי פיטורים בסך של 16,299.6 ₪. היות והחלטנו שהתובע זכאי רק למחצית מפיצויי הפיטורין על כן על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 8,149.8 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 22/12/94 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 29. כמו-כן על הנתבעת לשלם לתובע שכר עבודה בסך 3,431.5 ש"ח בגין תקופת ההשעיה, כשהסך הנ"ל ישא ריבית והצמדה כחוק מיום 22/12/94 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 30. התביעה לדמי הודעה מוקדמת נדחית בזאת, לאור נסיבות סיום העבודה בין הצדדים. 31. עפ"י תלושי השכר של התובע, היות וכנראה הופרשו כספים לחברת "צור" ביטוח, על כן על הנתבעת לשחרר לזכות התובע את כל ההפרשות שנצברו לזכותו בחברת הביטוח הנ"ל. היות ולא הובהר לנו בביה"ד אם מדובר בקופת גמל או בביטוח מנהלים הכולל סעיף של פיצויי פיטורים על כן אם הכספים שהופרשו לחברת "צור" ביטוח כוללים פיצויי פיטורים, אזי יש לשחרר לתובע את הכסף שהצטבר שם ואשר לא יעלה בסכומו על שווי מחצית סכום פיצויי הפיטורים, כפי שנפסק כאמור לעיל. 32. על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. השעיה מעבודההשעיה