קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות היועץ המשפטי לשחרור אסיר בטחוני: הנשיא י. פלפל: 1. עתירה של היועץ המשפטי לממשלה (להלן - "העותר") כנגד החלטת ועדת השחרורים בכלא קציעות (להלן: "הועדה"), מיום 26.9.04, על פיה שוחרר המשיב מספר 2 (להלן: "המשיב") ממאסרו בשחרור על תנאי. העותר מבקש לבטל את החלטת ועדת השחרורים. 2. המשיב מרצה תקופת מאסר של 18 חודשים בגין עבירות בטחוניות של חברות בארגון טרור. על פי כתב האישום המתוקן, שהובא לידיעתנו, המשיב היה חבר בהתאגדות בלתי מותרת - חוליה צבאית השייכת לארגון התנט'ים, בשם כתאאב שוהדאא אלאקצא. בכתב האישום, שהוגש לבית המשפט הצבאי בשומרון ב-26.8.03, נכתב כי "הנאשם נותר חבר בארגון עד ליום מעצרו". גזר הדין קימץ מאוד במילים והוא מחזיק שבע שורות בלבד ואינו מוסיף מאומה לגבי העבירה המיוחסת למשיב. 3. החלטת הועדה לקבל את בקשתו של המשיב לשחרור על תנאי, היתה מהנימוק - "שהשב"כ לא צירף מסמך ובו מידע עדכני. השב"כ מתייחס בחוות דעת לאישום השני שנמחק. השב"כ אינו מתייחס לעובדה שנמחקו עובדות באישום הראשון. סיכומו של דבר בפנינו אסיר שהורשע על פי הודאתו בחברות בחוליה צבאית של ארגון התנזים אך לא ביצע כל פעילות מאז שהפך להיות חבר ועד שנעצר... לא הוצג בפני הועדה מידע המלמד על סכנה לציבור אם ישוחרר האסיר". 4. ב"כ העותר מסתמך על החלטתו של כב' השופט מישאל חשין ברע"ב 1443/04 בשאר ברגותי נ. היועץ המשפטי לממשלה מיום 22.4.04. ההחלטה הנ"ל היתה בבקשת רשות ערעור שהגיש ברגותי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (שניתנה ברוב דעות של כב' השופטת יפה-כ"ץ והח"מ נגד דעתו החולקת של כב' השופט הנדל). פסק דין הרוב קבע, כי לא היה מקום לשחרר את ברגותי על תנאי, בין השאר, כי "על רקע האקלים הבטחוני הנוכחי, במיוחד לאור חומרת העבירה (עבירה של אי מניעת עבירה), קיים חשש כבד, כי האסיר ישוב למעגל האלימות, יסכן את הציבור ויסכן את בטחון המדינה". עוד הוסיפו שופטי הרוב וקבעו, כי שחרורו של ברגותי על תנאי יכול לשדר מסר לציבור, שבתי המשפט אינם מתייחסים בחומרה מספיקה לעבירה שהוא עבר, וכי ניתן לעבור עליה לסדר היום. "שחרורו של המשיב בנסיבות הזמן והמקום", כך כתבתי, "הינו בלתי סביר במידה קיצונית ועל כן מן הראוי לקבל את העתירה ולבטל את השחרור". כב' השופט חשין סבר, כאמור, שאין ליתן לברגותי רשות ערעור וכי פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו מגלה טעות המזכה רשות ערעור. גם בבג"צ 4681/97 היועמ"ש נ' וועדת השחרורים פ"ד נא(4)674 נקבע על ידי ביהמ"ש העליון, כי כאשר מדובר בעבירות בעלות רקע לאומני, יש לקחת בחשבון גם את המועד בו נעברו, ובלשון כב' השופט חשין: "שאלת המועד לא לבדד תשכון. קשורה היא בטבורה לשיקוליה של הועדה לגופם-של-דברים, ותולה היא עצמה על אותם שיקולים... ההכרעה בשאלת שחרורו המוקדם [של המשיב - י.פ.] תושפע, על פי טבע הדברים, מן השאלה האם מדובר בזמן רגיעה או בזמן של מתיחות בטחונית. שהרי במקרה זה האחרון, גדול יהא החשש כי האסיר ישוב לדרכו הרעה...." 5. בענייננו, אכן ישנן מספר נקודות תורפה בשיקולי הועדה, כפי שציינה ועדת השחרורים בסעיף 3 לעיל. אולם דעתי היא, כי המאזן הכללי נוטה בכיוון ההחלטה, שאין לקבל את בקשת המשיב לשחרור על תנאי, וכי החלטת הועדה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. במצב הבטחוני השורר היום בישראל, תהיה זאת טעות לשחרר את העותר שחרור על תנאי מהמאסר שאותו הוא מרצה. ועדת השחרורים התעלמה ולא נתנה משקל מספיק לחוות הדעת של גורמי הביטחון, כאשר הדגש הוא על התקופה הנוכחית "בה ארגוני הטרור פועלים באינטנסיביות להוציא לפועל פיגועים כנגד מדינת ישראל". יתכן שהמשיב למד את הלקח ולא יחזור לסורו, אולם העתרות לבקשה, בנסיבות הזמן והמקום אינה צריכה לאפשר שחרורו של המשיב, שכן יש בכך סיכון. רשויות הכלא מוסמכות לתת חוו"ד לגבי התנהגותו של האסיר בכלא, ובצדק שקלה הוועדה את המלצתם, אולם, לא היה מקום להפחית מן המשקל הראוי שיש לתת לחווה"ד של גורמי הבטחון. נקבע לא פעם על ידי ביהמ"ש העליון, כי הדרך להעריך את המסוכנות של אסירים בטחוניים היא על ידי קבלת חווה"ד מן הגורמים המקצועיים, הם גורמי הבטחון (ר' החלטת כב' הנשיא ברק ברע"ב 1049/97 סלימאן נ' וועדת השחרורים, תק' על' 97(2)943), והתעלמות מחוות דעת זו, הינה בלתי סבירה. יש לזכור, כי המידע על המשיב, כפי שמופיע גם בכתב האישום המתוקן בו הורשע, הוא טרי - אך משנת 2003, ואין כל מידע נוסף המלמד, כי המשיב שוב איננו מסוכן לציבור, אם משום שזנח את דרכו הקודמת ואם משום שניער עצמו מן החברות בארגון הטרור בו היה חבר. לפיכך, לו דעתי היתה נשמעת, מן הדין היה לקבל את העתירה ולבטל את החלטתה של ועדת השחרורים. י. פלפל - נשיא השופט נ. הנדל: 1. רשת הביקורת המנהלית פרושה לא רק על התוצאה אליה הגיעה הרשות אלא גם, ואולי בעיקר, על ההנמקה. כב' הנשיא י. פלפל לא חלק על מסקנת הועדה לפיה עמדת גורמי הבטחון שהוגשה בהליך קמא לוקה בחסר. אם כך, הדרך להתמודד עם העניין אינה, לדעתי, לקבל החלטה על פי המאזן הכללי בשל המצב הבטחוני השורר היום בישראל. תהא הפרשנות של החלטת בית המשפט העליון שלא לתת רשות ערעור בפסק דין ברגותי אשר תהא, אין היא דוגלת בפרופוזיציה שהאקלים הבטחוני הנוכחי מייתר את הצורך בבדיקה פרטנית של המקרים השונים על ידי הרשות המנהלית. 2. הנושא של שייכות ארגונית או חברות בחוליה במקרה בו הקשר עם הארגון כלשעצמו מהווה עבירה הינו נושא מורכב. חוות דעת גורמי השב"כ הינה כלי חשוב בהליך בפני ועדת השחרורים כאשר אסיר הורשע בעבירה בטחונית. דווקא בשל כך יש לדקדק בבחינת תוכנה, ככל שניתן. כמובן, חוות דעת של הגורמים המקצועיים הינה דרך להעריך מסוכנות של אסיר. אך במה דברים אמורים? כאשר אין בה סתירות או חסרים. פשיטא שיש לתת לה את המשקל הראוי ולא פעם יהא משקלה רב, אך אין להעמיד אותה בגדר של "כזה ראה וקדש". לדעתי, בנסיבות העניין, הואיל והועדה הצביעה על חסר בדו"ח השב"כ מוטב היה לו ביקשה דו"ח מעודכן ומדוייק. ועדת השחרורים רשאית לבקש חומר נוסף. אפשרות כזו הינה לפעמים החלטה זוטא ראויה טרם מתן החלטה לגופו של עניין. החזרת ההליך אל הרשות המנהלית אכן מאריכה את הדרך אך השביל מוביל לגורם המכריע הראוי. תפקידו של בית המשפט המנהלי הינו לבקר את הרשות המנהלית ולא להחליפה. 3. לו דעתי היתה נשמעת נכון להורות על החזרת הדיון לועדה תוך מתן הזדמנות לגורמי הבטחון להגיש חומר חדש אשר יקח בחשבון את הפגמים בחוות הדעת הקודמת, עליהם הצביעה הועדה. כמובן, לדיון החוזר יש להזמין את הצדדים ואת באי-כוחם. בכפוף לכך העתירה מתקבלת וההחלטה להורות על שחרורו של המשיב על תנאי מבוטלת בזה. נ. הנדל - שופט השופטת ר. יפה-כ"ץ: חבריי מסכימים, והדבר אף מקובל מזה שנים רבות, כי על וועדת השחרורים לתת דעתה, כאשר היא מחליטה באם יש לשחרר אסיר שחרור מוקדם על תנאי, הן על תקנת הכלל והן על תקנת הפרט. הוועדה צריכה לבחון מה הסכנה הצפויה לציבור אם ישוחרר האסיר מכלאו, מצד אחד, ומאידך עליה לשקול את סיכויי שיקומו של האסיר, כאשר למעשה שני השיקולים ענינם אחד והם יבחנו על ידי אותם פרמטרים: עברו של האסיר (ככל שיש לעבר כדי ללמד על התנהגותו לעתיד לבוא), ההרשעה בגינה נדון למאסר (שוב, ככל שיש לכך כדי להצביע על התנהגותו לעתיד), התנהגותו בכלא, תוכניות שיקום וכד' (ר' בג"צ 4681/97 המוזכר בחוו"ד של כב' הנשיא והוראות סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי). המחלוקת היחידה בין חברי הינה מה משקל יש לתת לשיקולים השונים, כאשר כב' הנשיא סובר, כי המשקל המכריע, במקרה הנדון, צריך להינתן לחווה"ד של גורמי הבטחון, וזאת נוכח המצב הבטחוני השורר היום בארץ. גם כב' השופט הנדל סובר, כי יש לתת משקל לחווה"ד של גורמי הבטחון, אך לדעתו במקרה זה העובדה שחווה"ד לוקה בחסר מצדיקה החזרת הדיון בענינו של העותר בפני הוועדה. אכן החזרת הדיון בפני הוועדה, כפי שהורה כב' השופט הנדל, תאפשר לוועדה לדון מחדש בענינו של העותר מבלי שהפגמים, אשר צויינו בחוות דעתו של כב' הנשיא, יעמדו לרועץ, ואני מצטרפת לדעתו בעניין זה. ר. יפה-כ"ץ - שופטת אשר על כן, הוחלט כאמור בחוות דעתו של כב' השופט הנדל. בית סוהר / כלאאסיריםאסירים בטחונייםשחרור מוקדם מהכלא