מה הדין בנושא התנגדות המשפחה להוצאת גופה מהקבר לצורך בדיקה פתולוגית ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות המשפחה לבדיקת סיבת המוות: .1ערעור זה הינו על-פי סעיף 27לחוק חקירת סיבות מוות, תשכ"ח 1968[2] (להלן ייקרא - "החוק"). .2ביום 6.11.81מצאו את מותם עלי מחמוד חסן ואל חוסיין אחמד חוסיין (להלן - "המנוחים") בערב אל היי; בעת ריתוך בעבודת הרכבת סככה על-ידי אחד אלחוסיין אחמד, אירעה התפוצצות. כפי שהוברר, הגורם להתפוצצות היה בונגלור - מטען לפריצת גדרות בצורת צינור, שהיה מורכב באותה סככה. כתוצאה מהתפוצצות זו מצאו המנוחים את מותם. בבקשה לחקירת סיבת מותם של המנוחים, שהוגשה על-ידי ממ"ש אורית אלסטר, בשם משטרת ישראל, נאמר: "אין זה ברור מהו מקורו של הבונגלור וכיצד הגיע למקום הנ"ל וקיים יסוד סביר להניח שהבונגלור הגיע למקום בדרך בלתי חוקית. אשר על-כן, מתבקש בית-המשפט לחקור בסיבת מותם של הנפטרים הנ"ל". בהחלטה שניתנה על-ידי השופט החוקר (כב' השופט ג'יג'י) לאחר שהוגש בפניו חומר ראיות הנוגע לפרשה, החליט השופט המלומד לחייב את המשטרה להמשיך בחקירה מהשלב בו הופסקה, עד שתגיע למסקנה ברורה, וכן הורה על פתיחת הקברים, בהם נטמנו גוויותיהם של המנוחים, ושליחת הגוויות למכון לרפואה המשפטית לבדיקתן ולהגשת מימצאים מוסמכים. .3הערעור בפנינו הינו על החלק האחרון של ההחלטה, דהיינו על ההוראה לפתוח את קברי המנוחים ונתיחת הגוויות. ערעור זה הוגש על-ידי בני משפחת המנוחים. טענתם היא, שלא היה, בנסיבות המקרה, הצדקה להורות על פתיחת הקברים, וביצוע בדיקת הגוויות של המנוחים .4על-פי סעיף 26לחוק: "שופט חוקר רשאי, אם הדבר דרוש לבירור סיבת המוות בחקירה לפי סעיף 29, לצוות על בדיקתה או ניתוחה של הגוויה על-ידי רופא או מומחה אחר... או על פתיחת הקבר והוצאת הגוויה לשם ביצוע הבדיקה או הניתוח". על-פי נוסח סעיף זה ברור הוא, שרשאי השופט החוקר לצוות כאמור בסעיף 26, רק אם הדבר דרוש לבירור סיבת המוות. (וראה גם בג"צ 66/81 המפקח הכללי של המשטרה נ' שופט בית משפט השלום ברמלה [1]). אם סיבה זו ברורה - אין לצוות על כך. ענין זה של נתיחת גוויות, או הוצאתן מקבר ובדיקתן, קשור לא אחת בפגיעה ברגשותיהם - דתיים או אחרים - של בני משפחת המנוחים. לפיכך מצא המחוקק לנכון לאזן בין אינטרס זה שלא לפגוע ברגשות, לבין הצורך בנתיחת או בדיקת גוויה לצורך גילוי סיבת המוות, ככל שדרוש הדבר, אם לצורך גילוי עבירות ואם לצרכים אחרים, שהמחוקק ראה אותם לחיוניים. בחקירת סיבת מוות מוקנית הסמכות לחוקר סיבת המוות להורות על נתיחה או בדיקה כאמור, רק אם סיבת המוות אינה ידועה. והנה, בענייננו, ברור הוא על-פי ראיות אחרות שבאו בפני השופט החוקר, וכעולה מחקירת המשטרה, שסיבת מותם של המנוחים הינה אותה התפוצצות, שנזכרה לעיל. זו היתה גירסת הבקשה שהוגשה לשופט החוקר וזו עמדתה של המשטרה גם בערעור בפנינו. זו גם גירסת בני המשפחה, אשר הגישו ערעור זה. אין בכוונתנו לקבוע, שעמדתם של הצדדים בפני השופט החוקר יש בה לחייבו, כשמגיע הוא למסקנה אחרת, וסביר הוא, שלצורך קביעת סיבת המוות חשוב הוא שתתקיים נתיחה של הגוויה. אך בנסיבות המקרה שבפנינו, נראית לנו עמדת הצדדים, ולא יכול להיות ספק, שהמנוחים מצאו את מותם כתוצאה מאותה התפוצצות. מכיוון שכך- אין כל צורך בהוצאת הגוויות מקבריהן ובבדיקתן, לצורך גילוי סיבת המוות. מטעם זה, לא יכולה החלטתו של השופט המלומד בענין זה לעמוד. אנו מחליטים, על-כן, לקבל את הערעור ואנו מבטלים את החלטתו של השופט המלומד להוציא את גוויות המנוחים מקבריהם והעברתן לבדיקה במכון לרפואה משפטית. .5הערעור בפנינו הינו רק על ההחלטה להוציא את הגוויות מקבריהן ובדיקתן, ואין מקום שנתייחס לחלק האחר של החלטת השופט החוקר המלומד, בו הורה למשטרה להמשיך בחקירתה. אך הואיל ובאי-כוח הצדדים התייחסו בפנינו גם לחלק האחר של ההחלטה, נוכל להוסיף הערה, שאת החלטתו של השופט המלומד כי על המשטרה להמשיך בחקירה ניתן, אולי, להבין שכוונתה היא לדחות המשך החקירה על-ידו, עד שיובאו בפניו ראיות נוספות, כפי שרשאי הוא להחליט על-פי סעיף 31לחוק. מתוך עיון בחומר הראיות שבא בפני השופט החוקר, עולה, שיש מקום לחקירה נוספת על-ידי המשטרה, וגם באי-כוח משפחות המנוחים גרסו, שהמשטרה לא מיצתה את החקיר. מן הראוי, איפוא, וזאת אומרים אנו באמרת אגב, שהמשטרה תמצה את החקירה ככל שאך ניתן, ותביא את חומר החקירה הנוסף בפני השופט החוקר, שאז אולי יכול יהיה להגיע למסקנה לגופו של ענין.מקרי מוותחקירת נסיבות מוות