קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות לשאלות בשאלון לגבי בדיקת פוליגרף / התנגדות לשאלות בשאלון לתובע: הנתבעת היא חברת ביטוח והיא נתבעת לשלם דמי נזק שנגרמו בפריצה לעסקו של התובע. בשאלון שהציגה לתובע היא שאלה, בין היתר, שלוש שאלות אלו: " .13א. האם נכון שהנתבעת הציעה לך לעמוד בבדיקת פוליגרף? ב. האם נכון שסירבת להצעה הנ"ל? .14מדוע סירבת לעמוד לבדיקה של פוליגרף? .15האם הינך מוכן כיום לעמוד לבדיקה של פוליגרף?" השאלות נשאלו על רקע טענות הנתבעת שהתובע הוציא סחורות מחנותו הנפרצת, לפני בוא המשטרה ולפני מתן הודעה לחברת הביטוח, כדי להגדיל את תביעתו מחברת הביטוח. בא-כוח התובע התנגד להשיב על שאלות אלו ובתור אסמכתא לסירובו זה הצביע על פסק-הדין ע"פ 36/70 דוד כהן נ' מדינת ישראל [1] ועל הדברים שומר פרופ' הרנון בנדון זה בספרו דיני ראיות [5] חלק ב' עמ' 332ואילך. פרופ' הרנון (שם) סוקר את התפתחות נושא הפוליגרף בבתי-המשפט בארצות- הברית, את הדעות בעד את הדעות נגד ואין טעם לחזור על הדברים הבהירים והמפורטים שהובאו אצלו. אולם דומני, שמאחר ומדובר בנושא טכנולוגי שההתקדמות בו הולכת ורבה, יש מקום לבחון מחדש אם לאור השינוים הטכנולוגיים שחלו בו מאז ניתנו ההלכות הקודמות, אין מקום לשנותן. אני מסב את תשומת הלב לספר a polygraph handbook for attorneys[6] מאת סטנלי אברמס שיצא בטורנטו ב-1977, ובו סקירה מקיפה על הצדדים המשפטים של הפוליגרף בעמודים 121-139, כאחד הספרים שהתפרסמו בשנים האחרונות בנושא זה. ידועה לי גם העובדה שוועדה בראשותו של השופט יצחק כהן מביתהמשפט העליון יושבת על מדוכה זו ויש להניח שמסקנותיה יתרמו לגיבוש ההלכה בענין זה. כל זה אינו פוטר אותי מלדון בסוגיה הנדונה בתיק זה לאור הפסיקה הקיימת ולקבוע האם יש להתיר את השאלות אם לאו. בפסק-הדין הנ"ל, ע"פ 36/70 דוד כהן נ' מדינת ישראל [1], דן השופט ברנזון בערעור על הרשעה פלילית. שם נשאל הנאשם על-ידי השופט קמא אם הוא מוכן לעבור חקירה בפוליגרף, ותשובתו היתה שלילית. ביתהמשפט העליון חשש שמא סירוב זה היה בו כד להשפיע על השופט בפסיקתו הסופית ולכן ביטל את ההרשעה. כהנמקה לפסילת ראיה בנושא סירוב נאשם להצעת חקירה בפוליגרף מביא השופט ברנזון את ההנמקה בת"פ (ת"א) 999/68 מדינת ישראל נ' שניר [2] לאמור: "כשהחוק אינו מחייב בדיקה זו, סירוב הנאשם לא יהיה לו לרועץ שכן אם לא תיאמר כן, תתערער זכות הנאשם אשר יראה עצמו אנוס לקבל את ההצעה". כשהוא מביא את סיקור הפסיקה בארצות-הברית אומר השופט: "הדעה הרווחת שם היא כי בדרך כלל (ההדגשות שלי - א' ו') אין להתיר הבאת עדות משום צד על בדיקה במכונת אמת ועל תוצאותיה, כדי להצביע על אשמתו או חפותו של נאשם במשפט פלילי, אף לא על הסכמת הנאשם או סירובו להיבדק, שסכנתה מרובה עוד יותר... הסיבה העיקרית להרחקת עדות על תוצאות בדיקה זו נעוצה בעובדה שמכונת האמת טרם זכתה להכרה כאמצעי בטוח ומדויק לגילוי האמת..." הפסיקה המובאת בפסקי-הדין מארצות-הברית היא מהשנים 1923, 1951ו- .1957הרנון (שם, [5] בעמ' 334) מזכיר את הנטייה הגוברת והולכת בארצות-הברית החל מ- 1972לסטות מכלל הפסילה המסורתי ולקבל כראיה בנסיבות מסוימות את מימצאי הבדיקה (ראה פסק-דין של בית-משפט פדרלי לערעורים united states v. Oliver[3]). מאידך, בפסק-דין אחר מאותה שנה u.s. v. Alexander[4], לא קיבל בית- המשפט את המימצאיים של הבדיקה בפוליגרף, משלא באה הסכמת שני הצדדים לכך. ולגישה זו שותפים - לדברי פרופ. הרנון - רוב בתי-המשפט בארצות- הברית. בספרו של אברמס שהוזכר לעיל, בעמ' 135, מתוארות ההתפתחויות העצומות חלו במכשירי הפוליגרף ובהיבטים המדעים הקשורים בהפעלתו ובמסקנותיו במשך השנים האחרונות. כך, שמבחינה זו, כדאי וראוי לבחון מחדש את ההלכה בקשר לקבלת מימצאי הפוליגרף כראיה. אולם בפנינו, בתיק זה, עומדת שאלה השונה בהיבטיה מהענינים שנדונו בפסק-הדין הנ"ל של השופט ברנזון. ראשית, מדובר שם במשפט פלילי ואילו אצלנו, עוסקים במשפט אזרחי. בנוסף לכך התביעה הנדונה היא בין מבוטח לחברת הביטוח וכידוע, היחסים בין השניים מוסדרים בעקרונות של נאמנות מוחלטת ,uberimae fideiדהיינו, המבוטח חייב בנאמנות מלאה ובגילוי מלא של אינפורמציה בקשר לאירועים נשוא תביעתו כלפי חברת הביטוח (ראה: ivary, general 389, 385, 384,. 382th edition p 4, principles of insurance law[7]). כאשר יש לחברת הביטוח חשש או טענה שהיתה העלמת עובדות מצד המבוטח המזכה אותה בחילוט החבות שלה כלפיו יש לה הזכות לקבל את מלוא האינפורמציה - בתצהיר - מאת התובע. עתה אנו בים לשאלות המסויימות שבשאלון. איש אינו בא לטעון שסירובו של המבוטח-התובע להיחקר במכונת אמת מצביעה על-כך שהוא משקר או שיש לו מה להסתיר מפני חברת הביטוח. אך איני רואה מדוע ראייה כזו לא תילקח בחשבון על-ידי השופט שישמע את המשפט, בין שאר ראיות, על-מנת שיתן לה את המשקל הראוי לה בנושא המהימנות של התובע. אם הנימוק של השופט ברנזון לדחות השאלה הנדונה היה, בין היתר, שאין הוראה בחוק המחייבת את הנאשם להיבדק במכונת הפוליגרף, הרי במקרה שלנו יש חיוב, מכוח עקרונות חוקי הביטוח, על התובע דנן לעזור לחברת הביטוח לאמת את תביעתו או טענותיו. איני רוצה לומר שבתביעות ביטוח, כגון זו שלפנינו, כבר פתוחה הדלת להבאת מימצאי הפוליגרף כראייה, אך נראה לי שעובדת סירובו של המבוטח - שהוא התובע מאת חברת הביטוח - להיחקר, יש לה השלכות לגבי מהימנותו ולגבי תביעתו כולה. אני מתיר איפוא את הצגת השאלות הנ"ל ועל התובע להשיב עליהן תוך 30יום. ניתנת רשות לערער.שאלוניםמסמכים