ויכוח בטלפון שגרם להתקף לב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על הכרה בויכוח בטלפון שגרם להתקף לב כתאונת עבודה: סגן הנשיא (קובובי): .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי נויגבורן - אב-בית-הדין; ה"א שושני ומלינוביץ - נציגי ציבור; תב"ע מח/245-0) שדחה את עתירת המערער להכיר באוטם שריר הלב שפקד אותו ב- 26.1.1981כתאונת עבודה. .2בהחלטת ביניים שנתקבלה ביום 1.8.1986(בראש ההרכב ישב השופט הראשי דאז, נ. גוטמן) נקבעו עובדות המקרה כלהלן: א) התובע, יליד 1936, עובד משדד החוץ החל בשנת 1953; ב) מחודש אוגוסט 1979, שימש התובע קצין מינהלה בשגרירות ישראל בלונדון. בעבודתו היה התובע אחראי על כל עובדי המינהלה של השגרירות והנספחים, צוות של כ- 120איש; ג) עבודתו של התובע היתה כרוכה בלחץ נפשי ופיזי, ללא שעות עבודה קבועות, כאשר עמד לרשות העבודה 24שעות ביממה; ד) ביום 26.1.1981סמוך לשעה 10.00התקיימה שיחה טלפונית בין השגריר שלמה ארגוב לבין התובע בענייני המינהלה. באותה שיחה סירב התובע לדרישה מסוימת של השגריר, וכתוצאה מכך התנהל בין השניים ויכוח חריף מאד, שהיה מלווה בצעקות שני הצדדים. הוויכוח ארך כ-3- 2דקות, ונסתיים שעה שהשגריר טרק את הטלפון. מיד לאחר מכן הרגיש התובע כי לבו דופק בחוזקה, ולאחר מספר דקות החל התובע חש בכאבים בחזהו, נשימתו היתה קשה והוא הוסע על-ידי אשתו לבית-החולים, שם אושפז; ה) בשבועיים לפני ה- 26.1.1981חש התובע מיחושים בחזהו, אך בבדיקה של רופא השגרירות, ד"ר סלבי, לא נמצאו עקבות למחלת הלב; ו) התובע נהג לעשן 15סיגריות ליום משנת 1954ועד לשנת .1969אז חדל התובע לעשן עד 1979, מועד בו החל לעשן סיגרים. .3בית-הדין מינה מומחה-יועץ רפואי (הד"ר א. ויסנביק) והציג לו את השאלות שנהגו לשאול בשעתן לפי מבחן הסיכון, על-פי סיווג המבוטח. הד"ר ויסנביק חיווה את דעתו (ב- 13.12.1986ושוב ב-30.1.1987) כי השפעת האירועים בעבודה על בוא האוטם היתה פחותה בהרבה מהשפעת הנתונים הקליניים. .4משפרש השופט גוטמן לגמלאות, ביקש בא-כוח המרער כי ימונה שופט אחר שישמע התיק מתחילתו, מפני ש"התיק מעורר שאלות עובדתיות ועקרוניות אשר חלקן הגיעו לידיעת בא-כוח התובע לאחר הסיכומים...". .5השופט הראשי החדש (נויגבורן) החליט בהסכמת הצדדים, שהמותב בראשותו "ימשיך מהמקום בו נפסק הדיון", והסכים לקבל שני מסמכים רפואיים נוספים מטעם התובע. עוד קבע בית-הדין כי לאור הלכות דן יצחק (דב"ע מו/239- 0[1]), יש למנות מומחה נוסף, ולשאול אותו את "השאלות המתאימות". .6הד"ר קרן, המומחה הרפואי הנוסף, נשאל סדרת שאלות התואמות את המבחן החדש (מבחן המאמץ הבלתי רגיל). במערכת העובדות כפי שנקבעה על-ידי ההרכב בראשותו של השופט הראשי גוטמן (סעיף 2דלעיל) - הוכנס שינוי אחד: במקום האמור בפסקה ו' (לעניין עישון), נקבע כי - "ו. התובע נהג לעשן 15סיגריות ליום משנת 1954ועד שנת 1969, אז חדל לעשן במשך כ- 10שנים. בשנת 1979החל לעשן סיגריות מסוג ,fobert burnsכאשר מעשן כ-4- 3ליום מבלי לשאוף את העשן לריאות". .7בחוות דעתו קבע הד"ר קרן ש"אין קשר סיבתי בין האירועים בעבודתו של התובע והופעת האוטם החריף". .8בית-הדין קמא פסק שמדובר אומנם באירוע חריג וחריף בעבודה, אולם השפעתו על בוא האוטם היתה פחותה בהרבה מהשפעת הליקויים הבריאותיים החמורים, שעשו את התובע פגיע במיוחד ללקות בלבו בכל עת: הוא היה אז בשלב הקריטי של תסמונת תעוקתית שהחלה שבועיים לפני כן, ונתנה סימנים ברורים של החמרה בלילות האחרונים. .9בא-כוח המערער טען לפנינו שקביעת בית-הדין קמא אודות "אירוע חריג וחריף" מחייבת את המסקנה שהשפעת האירוע היתה גדולה מזו של הנתונים בדבר מצב בריאותו של המערער. היתה אמנם אפיזודה קלה של כאבים ב-1969, אך ללא אוטם שריר הלב. ערב צאתו לחו"ל נבדק המערער, ונמצא כשיר לתפקידו מעבר לים. כאשר פקדוהו מיחושים, בשבועיים לפני בוא האוטם; נבדק על-ידי רופא השגרירות, בוצעו בו בדיקות והכל היה תקין, בקיצור: המערער חש בריא ופעל בבריאות שלמה עד קרות התקרית החמורה. .10בא-כוח המוסד טען שהגרסה בדבר התקרית אינה גרסת אמת. בטופס התביעה לדמי פגיעה לא הזכיר המערער במילה אחת את עניין הויכוח הסוער והנרגש, וכשנשאל על כך השיב שמפאת כבודו של השגריר לא דיווח על הויכוח לא לרופאים בעת אשפוזו, ואף לא לעובדי השגרירות. אשר למצבו הבריאותי עובר לאירוע, יש לשים לב לכאבים הליליים בשני לילות רצופים, דבר המעיד, לדעת הרופאים, על מצב חמור, כך שבוא האוטם מיד אחרי תופעות אלה היה צפוי ובלתי-נמנע. .11חרף ספקותיו בדבר נכונות הגרסה העובדתית, החליט בית-הדין למנות את הפרופ' להמן כמומחה רפואי נוסף, שתי שאלות הופנו אליו: האחת - על טיב הכאבים שפקדו את המערער בשבועים עובר לבוא האוטם, ועל קשר סיבתי בינם לבין בוא האוטם; והשניה - על השפעת האירוע בעבודה, אם בכלל, על בוא האוטם. .12בחוות דעתו מיום 24.11.1988עמד הפרופ' להמן על אותם הנתונים שציין הד"ר קרן: תעוקת לב ב-1969; עישון של 60סיגריות עד 1971, ומאז 5ליום; כאבים תעוקתיים שבועיים לפני קבלתו לבית-החולים; כאבים בלילה, יום ויומיים לפני האשפוז; צנתור ב- 3.3.1982ובעקבותיו ניתוח מעקף (חמישה מעקפים) ב-.23.2.1983 הפרופ' להמן סבר אף הוא שהכאבים, שהופיעו שבועיים לפני האשפוז, באו על רקע של טרשת העורקים הכליליים, וכך גם האוטם. אשר לארוע בעבודה, הוא סייע במעט לבוא האוטם במועד שבא, אצל אדם שהיה חשוף במידה רבה לחלות במחלה זו, וזאת בגלל גורמי הסיכון שהיו בו. בתשובה לשאלות ההבהרה השיב (ביום 3.1.1989) כי "ייתכן שאלמלא הוויכוח, הופת האוטם היתה נדחית למועד אחר כלשהו... באותו משקל אפשרי גם להניח שהאוטם הופיע במקרה (מודגש במקור) אחרי השיחה הטלפונית". .13בא-כוח המוסד ביקש לאפשר לצדדים להשמיע טיעונים משלימים בעקבות חוות דעתו של הפרופ' להמן. את טיעונו פתח הפרקליט המלומד בהשיגו שוב וביתר שאת, על קבלת גרסת המערער כגרסת אמת. מבוקשו היה שפסק-הדין שבערעור יאושר שלא מטעמו. הכיצד, הקשה, ניתן להתעלם מדברי המערער עצמו בטופס התביעה לדמי פגיעה. "במשך כשבועיים התהלכתי עם כאבים בחזה וב- 26.1.1981גברו הכאבים והובלתי לבית-החולים, ביום עבודה רגיל בנציגות..." (ההדגשות נוספו). דבר שתיקתו של המערער בעניין "התקרית", הוסבר כרצון לחוס על כבודו של השגריר, וכי יש בהסבר זה כדי לתרץ העלמת עובדה מרכזית זו מהמוסד, כ- 4שנים לאחר מעשה, אחרי שובו של המערער ארצה, כאשר זמן קצר לאחר מכן יצאה כל "האמת" החוצה, מפי המערער? ועוד: בסיכום המחלה, בבית-החולים בלונדון, דיווח, על-פי האנמנזה, על עישון כ- 60סיגריות ליום עד לפני 10שנים, ואחר-כך 5 סיגריות בלבד. אשת המערער "הסבירה" בעדותה כי נפלה כנראה טעות שמיעה: היא דיברה על 16- 6(סיגריות) (באנגלית: סיקס-סיקסטין) ורשמו 60(סיקסטי)! עם זאת רשמו נאמנה כי בשני הלילות שקדמו לאשפוז הופיעו כאבים רטרוסטרנליים קשים במרכז החזה. בא-כוח המוסד הוסיף וטען כי אם הגרסה בדבר "התקרית" תעמוד על כנה, ויהיה מקום להידרש להיבט הרפואי, כי אז ראוי לציין ששני המומחים הרפואיים הראשונים שללו קשר סיבתי בין "התקרית" לבוא האוטם, והפרופ' להמן היה מוכן לייחס לתקרית השפעה מועטת בלבד, בבחינה הקש ששבר את גב הגמל, גב שקולות הקריסה כבר בקעו ממנו. יש גם לזכור שהפרופ' להמן סבר בטעות, שהכאבים שהופיעו שבועיים לפני בוא האוטם, היו חד-פעמיים, בעוד שכאבים אלה חזרו ונשנו וגברו לקראת הסוף, כדברי המערער עצמו בטופס נ/.1 .14בא-כוח המערער חזר על הטענה שמדובר באירוע חריג בחריפותו. הוויכוח נסב על נושא רגיש: הוצאותיו האישיות של השגריר. אשר לטענה שהמערער חש כאבים במשך שבועיים ובפרט בלילות האחרונים, טען הפרקליט המלומד שהיא הנותנת: לא זאת בלבד שהמדובר במתח נפשי בלתי רגיל, אלא שהנפגע לא היה בעת המקרה במצבו הרגיל (ראה דב"ע לא/17- 0[2], בע' 180), וכאמור, היתה סמיכות פרשיות בין האירוע הנפשי הבלתי רגיל לבין הופעת האוטם. עד כאן טענות הצדדים. .15בתום הדיון המשלים חזרנו ועיינו בכל החומר שבתיק, והגענו למסקנה שהמקרה דנן נמנה עם אלה, הנדירים, המצדיקים חריגה מן הכלל לפיו ערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה מדרג ראשון. לשון אחר: יש לקבל את טענת בא-כוח המוסד, ולאשר את פסק-הדין שבערעור, שלא מטעמיו. הגרסה שקנתה שביתה בהחלטת הרכבו הקודם של בית-הדין קמא, (ביום 1.8.1986), אינה יכולה לעמוד מול ביקורת המביאה בחשבון את מכלול נסיבות העניין. גרסת "התקרית" עם השגריר מציגה עימות חריף בין שני גורמים שווי-עוצמה, כביכול. אומר המערער: "התנהל ויכוח חריף מאוד בטלפון והתבטא בצעקות מצידו ומצידי..." (נ/2). "...חילופי הדברים הגיעו לטונים גבוהים כשעמדתי על שלי...". בהודעה לחוקר המוסד נאמר שהוויכוח הסתיים "בטריקת טלפון מצידו". ואילו בחקירה הנגדית, צוטטו דברי השגריר כאומר: "דע לך שאינני רוטשילד ואינך חייב לאשר את בקשתי...". כיצד מתישבים דברי נועם אלה (אם נאמרו) עם ויכוח "בצעקות רמות ובטונים גבוהים" (אם היו) ובסופו, טריקת טלפון (אם היתה). .16לא זו בלבד שמעשה התקרית לכשעצמו אינו אמין ואינו סביר, אלא שילוו לו סימנים המקעקעים את אמינות הסיפור, כגון העדר כל אזכור באנמנזה, בדבר התרגשות בלתי-רגילה כגורם מידי לאשפוז. אם שמירת כבודו של השגריר אכן היתה הסיבה להעלמת העובדה כולה, הרי מצופה היה שידווח על התרגשות מסעירה, אף בלא להזכיר את השגריר. גם ההסברים בדבר מספר הסיגריות ("סיקס - סיקסטין סיקסטי") אינם תורמים לאמינות הגרסה. .17הוסף לכך כי בסיכום המחלה נאמר שהחולה נתקבל עם סיפור של כאבים רטרוסטרנליים קשים במרכז החזה שני לילות לפני האשפוז, וסיפור נוסף ביום שקדם לאשפוז. די והותר בכך כדי להסביר, לדעת הרופאים, את בוא האוטם בנסיבות כפי שתוארו על-ידי המערער בגרסתו הראשונית: "במשך כשבועיים התהלכתי עם כאבים בחזה וב- 26.1.1981גברו הכאבים והובלתי לבית-החולים ביום עבודה רגיל בנציבות...". .18אנו סבורים שיש לקבל דברים אלה פשוטם כמשמעם, כמשקפים את האמת לאמיתה וכי יש לאשר את פסק-הדין שבערעור, שלא מטעמיו. .19הערעור נדחה.ויכוחטלפוןהתקף לב / אוטם שריר הלב