זיכיון על הקרקע למשך 40 שנה

המבקש טוען בבקשתו נשוא החלטה זו כי למרות שפורמלית הוגבלה תקופת השימוש בחניון, קרי תקופת הזיכיון על הקרקע, למשך 40 שנה, כוונת הצדדים היתה שלימן קונה את זכות החכירה לדורות ואת החניון בתמורה ששילמה לתקופה בלתי מוגבלת וכי חוזה החכירה עם המינהל על החניון הוא רק בגדר "נאמנות" עבור המבקש. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכיון על הקרקע למשך 40 שנה: 1. המבקש הוא מושב עובדים-אגודה שתופית רשומה כדין בגליל המערבי. המשיבה הינה מועצה אזורית שבתחומה ממוקם המבקש. המשיבה הינה חליפתן של מועצות אזוריות שקדמו לה וביניהן, המועצה האזורית סולם צור שהיו לה זכויות חכירה בנכסים שונים וביניהן בחניון אכזיב, מצפה ראש הנקרה וברכבל שבו, והיא הפעילה נכסים אלו באמצעות הזרוע הכלכלית שלה שהיתה אגודת ישובי סולם צור אגודה חקלאית שיתופית לפיתוח אזור סולם צור (להלן: ב"האגודה"). 2. ערב ביטול המועצות האזוריות הקודמות והקמתה של המשיבה, החליטה אסיפת אגודת ישובי סולם צור למכור או להעביר את זכויותיה בנכסים שונים למושבים שעשו שימוש בהם בפועל, ומאחר והמבקש הוא שעשה שימוש בחניון אכזיב, התקבלה ב 7.3.83, החלטה באסיפת האגודה בזה הלשון: "מליאת האגודה החליטה למכור או להעביר למושב לימן זכויותיה ורכושה בחניון אכזיב תמורת 3,145,000 שקל". עוד נאמר באותה החלטה בזו הלשון: "הוסכם שהשטח ימשיך להיות בחכירת המועצה האזורית לבין מינהל מקרקעי ישראל, מושב לימן ישלם למועצה דמי חכירה". 3. ביום 11.5.83, נחתם חוזה בין האגודה לבין המבקש ששיקף את ביצוע ההחלטה האמורה (להלן: ב"החוזה") בס' 1 לנספח לחוזה נאמר כי האגודה תדאג לכך שהמשיבה תאשר את החוזה ותחכור את הקרקע עליה מצוי החניון מהמינהל למשך 40 שנה ותתיר למבקש לנהל את החניון למשך תקופה זו. עוד נאמר כי אם מכל סיבה שהיא המשיבה לא תתיר למבקש לנהל את החניון, יבוטל ההסכם והאגודה תחזיר למבקש את התמורה ששולמה לה. 4. המבקש שילם את התמורה המוסכמת לאגודה ולטענתו המשיבה אישרה את ההסכם וחתמה על חוזה חכירה עם המינהל ובמקביל חייבה את המבקש לשלם את דמי החכירה כפי שאכן המבקש עשה. 5. המבקש טוען בבקשתו נשוא החלטה זו כי למרות שפורמלית הוגבלה תקופת השימוש בחניון, קרי תקופת הזיכיון על הקרקע, למשך 40 שנה, כוונת הצדדים היתה שלימן קונה את זכות החכירה לדורות ואת החניון בתמורה ששילמה לתקופה בלתי מוגבלת וכי חוזה החכירה עם המינהל על החניון הוא רק בגדר "נאמנות" עבור המבקש. 6. בהזדמנויות שונות המבקש דרש שחוזה החכירה עם המינהל יועבר ישירות על שמו, אך משום מה המשיבה סירבה להענות לדרישה זו למרות שהיא כן העבירה זכות חכירה כזו לקבוץ ראש הנקרה, עימו הגיעה להסדר דומה לגבי הרכבל של ראש הנקרה. המבקש החל בשלב מסוים, ולטענתו באישור המשיבה, להפעיל את החניון באמצעות מפעילים פרטיים (להלן: ו"המפעילים הפרטיים"). 7. לטענת המבקש, הבטיח ראש מועצת המשיבה בספטמבר 1966 להענות לדרישה להעברת חוזה החכירה על שמו בתנאי שהמבקש יבוא עם תכנית יזמות על חלק משטח החניון. בהסתמך על הבטחה זו החל המבקש לטענתנו להעסיק מומחים להכנת תוכנית יזמות והשקיע בכך סכומים נכבדים. 8. ב 29.5.97-, שיגר ראש המשיבה מכתב למבקש ובו בין היתר הודעה כי הפעלת החניון באמצעות מפעילים פרטיים אינו חוקית והמשיבה מכינה הסכם הפעלה עם מפעילים אלו. 9. בעקבות זאת ומפגשים שהתקיימו בין הצדדים לצורכי מו"מ דרשה המשיבה, ובכתב, מהמבקש לסלק ידו מהחניון. תגובת המבקש לדרישה זו היתה הודעה על ביטול הנאמנות של המשיבה והגשת תביעה זו נגד המשיבה לסעדים הבאים: א. להצהיר שהנאמנות של המשיבה על החניון בוטלה כדין. ב. לצוות על המשיבה להעביר למבקש את זכויות החכירה. ג. לחלופין להצהיר שהמבקש זכאי להמשיך ולהשתמש בחניון ללא הגבלת זמן. 10. הסעד הזמני שהתבקש והוא נשוא החלטה זו הוא ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לפנות את המבקש מהחניון וכן לצוות על המשיבה להימנע מלהתקשר בכל הסכם שיב בו דיספוזיציה לגבי החניון לצד שלישי. 11. הצדדים הסכימו בישיבה מיום 27.5.98, בה נדונה הבקשה כי ימנעו מחקירה זה על תצהירו של זה ויסכמו טענותיהם בכתב. 12. לאחר עיון בטענות הצדדים נראה לי לנכון לצוות כמבוקש עד למתן פס"ד בתביעה שהוגשה ולמרות שב"כ הצדדים כ"דרכם בקודש" האריכו בטענותיהם אני מקצר, שכן לטעמי פשוט הוא שכל עוד לא התבררה התביעה לגופה יש למנוע שינוי ה"סטטוס קוו". גם אם בסופו של דבר יידחו רוב העתירות של המבקש בתביעתו העיקרית, לכאורה סיכויי המבקש כי ינתן הסעד החלופי המבוקש (לפחות בחלקו) המאפשר למבקש להפעיל את החניון לפחות עד תום 40 שנה מיום שחכרו, היינו עוד 25 שנה גדול יותר מהסיכוי שתתקבל עמדת המשיבה כי היא זכאית לפנות את המבקש לאלתר. 13. החלטות האגודה כפי שהוזכרו לעיל והתנהגות המשיבה לכל אורך הדרך מצביעות לפחות לכאורה על כך שהמשיב ראה את המבקש כחוכר משנה שהרי כעולה מנספח ו' לסיכומי המבקש שצורף לתצהירו של מר שוסטרמן (המצהיר מטעם המבקש), המשיבה דרשה מהמבקש לשלם את דמי החכירה והחשבון אכן שולם ע"י המבקש. 14. ראיה לכאורית נוספת התומכת בעמדת המבקש, לפחות לצורך הסעד הזמני המבוקש, הוא ביטול הדרישה מהמבקש לשלם ארנונה: שטחים השייכים למשבצת הקרקעות של המבקש אינם חייבם במיסים למועצה האזורית ולפי נספח ז' לתצהיר מר שוסטרמן המשיבה נימקה את ביטול דרישתה לתשלום ארנונה עבור החניון במילים אלו: ו"מאחר והחניון נמצא במשבצת הקרקעות של מושבכם" יתכן אמנם שבמסגרת בירור התביעה לגופה תצליח המשיבה להוכיח כי אין ללמוד דבר מביטול הדרישה לתשלום הארנונה כפי שהיא אכן טוענת בתצהיר התשובה שלה ובסיכומיה, אך בשלב זה לפחות הדברים שצוטטו מדברים בעד עצמם. 15. גם אם אין בפני בשלב זה ראיה בכתב כי המשיבה אישרה את ההסכם שבין המבקש לאגודת סולם צור, די בהתנהגות המשיבה שהוכחה לכאורה במשך 15 שנה, כדי להסיק על אישור כזה לצורכי הבקשה שלפני. 16. לפחות לכאורה הוכח כי המבקש דיווח למשיבה על הסכמי השכירות עליהם חתם עם מפעילים שונים לגבי החניון (אגב, עובדה זו "מכרסמת" בטענת המבקש כי היא הבעלים של הנכס וכי המשיבה רשומה במינהל כחוכרת רק בתור נאמנה של המבקש... ). המשיבה לא טענה נגד השכרה זו ולכן אין לראות בהשכרה זו משום הפרת הסכם שתצדיק את דרישת הפינוי. 17. אשר על כן, אני נענה בזה לבקשת המבקש ואוסר על המשיבה לפנות את המבקש מהחניון ואני אוסר על המשיבה להתקשר התקשרות עם צד ג' בקשר לחניון שיש בה משום הענקת זכויות כלשהן לצד ג' בחניון וזאת עד למתן פס"ד סופי בתביעה שהגיש המבקש נגד המשיבה. המשיבה תשא בהוצאות המבקש ובשכ"ט עורך דינו בסכום כולל של 5,000 ש"ח + מע"מ כדין. זיכיון