זכויות דוור ברשות הדואר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות דוור ברשות הדואר: 1. לפני תביעה לתשלום שכר עבודה בשעות נוספות, דמי כלכלה, פרמיה, החזר הוצאות נסיעה לירושלים ושכר עבור "דואר חריג" ובסה"כ עומדת התביעה על סך 19,207.24 ₪. לגרסת התובע הוא עבד אצל הנתבעת כדוור מחודש 06/95 עד חודש 11/95 בסניף דואר רעננה אזור 16 ומחודש 07/97 עד 05/98 בסניף דואר כפר סבא איזור 10. התובע צירף לכתב התביעה פירוט שעות וסכומים שתבע וטבלאות שונות שערך לצורך התביעה. 2. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התביעה חסרת בסיס עובדתי וכי למעט הפרשים בסך 136.89 ₪ אשר שילמה לתובע בגין דואר חריג לאחר שבדקה טענותיו לעניין זה ועבור החודשים אוקטובר ונובמבר 1996, אין היא חייבת לו סכום כלשהו בגין שכר או כל רכיב אחר שבתביעתו. 3. ביום 19/02/01 החל התובע במתן עדותו, ואז התברר כי תביעתו, שרב בה הנסתר על הנגלה, מצריכה עריכה מחודשת על פי נתונים שביקש מהנתבעת. ב"כ התובע הצהיר לפרוטוקול כדלקמן: "לאחר שיוגש לי החומר כאמור לעיל - נגיש תצהיר שיבהיר את תביעתו. נעשה כן תוך 30 יום מקבלת החומר". התובע אכן הגיש תצהיר עדות ראשית מפורט ביום 24/07/01 וטבלאות -תחשיבים מתוקנות ושונות מאלו שצירף לכתב תביעתו. הנתבעת הגישה תצהירי עדות ראשית מפורטים, בנוסף לתצהירים הראשונים שהוגשו על ידה בטרם תיקן התובע גרסת-תצהירו. 4. לאחר ששמעתי עדותו של התובע ועדויותיהם של אברג'ל וצברי מטעם הנתבעת ולאחר שעיינתי בכל הראיות ובסיכמו הטענות של הצדדים, אני פוסקת כדלקמן: - א. כעולה מן התצהירים, העדויות והמסמכים שהוגשו, עבד התובע כדוור אצל הנתבעת (עובד ארעי) מיום 01/06/95 עד יום 21/11/95, יצא אז לחופשת מחלה ללא תשלום ועבד שוב מיום 01/06/96 עד יום 30/06/97 (ראה מכתבו של התובע לבית הדין מיום 08/10/99 וסעיף 2.1.1. בסיכומיו). ב. כעולה מן העדויות והראיות שבתיק מחושב השכר לדוורים אצל הנתבעת ע"י מועצת הייצור בדרך של "זמן מוקצב לחלוקה" - זמ"ק - והבסיס לקביעת הזמ"ק הוא, בין השאר, מספר הבתים שבאיזור חלוקת דברי הדואר, סוג הבתים (משותפים או בודדים) מרחקי ההליכה באזור החלוקה וכיוצ"ב. השכר מורכב גם מתשלומים בגין פרמיה, שעות נוספות ודמי כלכלה. ג. בקליפת-אגוז ניתן לצמצם טיעוני התובע ולבססם על טענה אחת ויחידה: משעודכן הזמ"ק באזורי חלוקת הדואר בהם עבד אצל הנתבעת, היה עליה לשלם לו, רטרואקטיבית, תוספות שכר לפרמיה, שעות נוספות ודמי כלכלה. ה"שעות הנוספות" נגזרות, עפ"י התובע בסיכומיו, מעצם עדכון הזמ"ק, דהיינו: אם במועד נתון עודכן הזמ"ק פירושו, עפ"י גרסת התובע ובא-כוחו, כי יש לראות בזמני-עבודתו בפועל כ"שעות נוספות" על הזמ"ק הקודם ולשלם לו בשל כך גמול שעות נוספות. עוד יש לציין כי היקף המשרה בו הועסק התובע נגזר מהזמ"ק - ראה פירוט בסעיף 17 לסיכומי הנתבעת, וסעיף 2.2.1 לסיכומי התובע. ד. בסיכומיו פירט ב"כ התובע את הסכומים והמועדים לפיהם תבע הפרשי-שכר ותוספות כאמור בתביעתו, אולם לא התייחס כלל לעדויות הנתבעת ולנתונים העובדתיים והמשפטיים שפורטו על ידם בתצהיריהם ובעדויותיהם בפני. ה. כאמור לעיל, הטבלאות וה"תחשיבים" שערך התובע בנספחים לתביעתו ולתצהירו אינם מבוארים ולא ניתן ללמוד מהן דבר, ואין עליהם אפילו ראשית-הראיה לביסוסם. יתר על כן, בחקירתו הנגדית אישר התובע שאין בידו מסמך כלשהו לביסוס המועדים והסכומים שתבע, ואמר: " ... נכון שלו הייתי רואה שלא קיבלתי רכיב מסויים הייתי פונה לממונה הישיר שלי " (עמ' 2 שורה 20 לפרוטוקול). את תביעתו מבסס התובע על הרגשתו שמגיע לו: כשנשאל בעמ' 3 שורה 5 מה מקור הזכות לתביעתו השיב: " אני עבדתי באותה רמה של בתים באותו קצב של בתים... לכן אני מרגיש שמגיע לי את התמורה על העבודה שביצעתי " (ראה שם). כשנחקר התובע בנושא התשלום עבור דואר חריג הוא אישר כי "סכום דמי דואר חריג הוא לא סכום קבוע" (עמ' 3 שורה 15 לפרוטוקול) ומאידך גיסא הוא לא ביסס את הסכום שתבע ולא הביא ראיות להוכחתו והעיד: " נכון שאני ערכתי את החישוב על פי ממוצע, זו הדרך ההגיונית ביותר שיכולתי למצוא " (עמ' 3 שורה 20 לפרוטוקול). בחקירתו החוזרת אישר התובע שקיבל כ- 3,300 ₪ פרמיה מהנתבעת. ו. על התובע מוטל נטל הראיה להוכיח תביעתו מראשיתה ועד תומה. התובע לא הביא בפני ראיות כלשהן להוכחת הרכיבים והסכומים שבכתב התביעה או בתצהיריו, לא נסתרו עדויותהם של אברג'יל וצברי מטעם הנתבעת, ובחקירתם הנגדית לא הופרכו הנתונים הבדוקים שפירטו בתצהיריהם. כאמור, בסיכומיו לא התייחס ב"כ התובע בכלל לעדויות ההגנה ולנתונים שמסרו עדיה. ז. אני דוחה גרסתו של התובע לפיה היה על הנתבעת "לעדכן" רטרואקטיבית את רכיבי-שכרו על-פי עדכוני הזמ"ק טענה זו היא אבסורדית שהרי על פיה יכול היה, לכאורה, כל עובד לתבוע תיקון רטרואקטיבי של רכיבי שכר עד לשבע שנים (עפ"י חוק ההתיישנות) בכל פעם שעודכן הזמ"ק . אין ספק שפרשנות או הצעת-פרשנות שכזו איננה עומדת במבחן ההגיון וסותרת את הסכמי העבודה המחייבים ביחסי הנתבעת עם עובדיה. הרכיב היחיד אשר על הנתבעת "לתקן" בחישוב רטרואקטיבי הינו רכיב הפרמיה (שאף הוא נקבע כמשתנה התלוי בזמ"ק) ועדכון כזה מותנה בהחלטה של מועצת הייצור ברשות. ואכן, התובע מאשר בעדותו בעמ' 4 שורה 17 ועמ' 5 שורה 4 כ שילמו לו הפרשי פרמיה ע"י הנתבעת. אני מעדיפה, כאמור, את עדויות ההגנה על תחשיביה על פני עדותו ותחשיביו של התובע שאינם אמינים ואינם מבוססים כלל ועיקר. ט. באשר לתביעה להפרשות לקופת גמל: טענה זו לא נזכרה בכתב התביעה ואף לא בדיונים המוקדמים שנערכו בבית הדין ובתצהירו הראשון של התובע. ב"כ התובע לא ביקש לתקן את כתב התביעה, ובתצהירו הנוסף של התובע הוא הוסיף אך שורה אחת (סעיף 9): "קופת גמל - על כל תשלומי ההפרשים היתה אמורה רשות הדואר להפריש 5% לקופת גמל ". יותר מ"הרחבת חזית" יש בהכנסת שורה זו לתצהיר, שהרי ב"כ התובע הצהיר, כמבואר לעיל, שהוא יתקן התביעה עפ"י נתונים שביקש מהנתבעת. בשום מועד לא ביקש, לא טען ולא התייחס התובע או בא-כוחו לנושא הפרשות לקופת גמל. בשל האמור לעיל, כמו גם מעצם דחיית התביעה לרכיבים האחרים שבה- אני דוחה התביעה בגין רכיב זה. י. סוף דבר: אנו דוחה התביעה על כל רכיביה וסכומיה. מתוך התחשבות בתובע אינני מחייבת אותו בהוצאות לטובת הנתבעת, אף שראוי היה לחייב בהן. דואר ישראל / רשות הדוארדואר