זכויות מדריך מקצועי במשרד העבודה והרווחה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות מדריך מקצועי במשרד העבודה והרווחה: 1. בתביעה זו מתבקש בית הדין ליתן את הסעדים הבאים: א. פסק דין הצהרתי לפיו, עבד התובע בשירות הנתבעת בדירוג עובדי ההוראה (כמדריך מקצועי מוסמך) מאז התמנה לתפקיד של רכז בחינות בחודש 5/81 ולחילופין, מאז שנת 1985 או שנת 1991 או, לחילופין, כל מועד אחר, כפי שבית הדין הנכבד ימצא לנכון ולצודק בנסיבות העניין. ב. לחייב את הנתבעת לשלם לתובע רטרואקטיבית, את כל הפרשי השכר והתנאים הסוציאלים האחרים המגיעים לו כתוצאה מקביעת דרגתו בדירוג עובדי הוראה, בהתאם להעלאתו בדרגות בדירוג זה, בשים לב לוותק שצבר, עפ"י הסכומים המפורטים בנספח לג לתצהירו ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום התגבשותה של כל עילה ועילה. העובדות 2. התובע היה עובד הנתבעת כמדריך מקצועי במסגרות מיום 14.4.67 ועד ליום 31.8.77. בתקופה זו, היה התובע מדורג בדירוג עובדי הוראה. ביום 2.11.80, חזר התובע לעבודה בשירות הנתבעת כעובד חדש לכל דבר, בתפקיד מרכז משק במעון "בני ציון" בראש העין וסיים עבודתו ביום 15.1.81. בתפקידו זה היה התובע מדורג בדירוג האחיד. בחודש אפריל 81', החל התובע לעבוד בתפקיד "רכז בחינות בנין אזורי "ביחידת הבחינות באגף להכשרה ולהשתלמות מקצועית שבמשרד העבודה. התובע דורג בדירוג האחיד וזאת בהתאם למכרז על פיו התקבל לתפקיד זה (נספח ט' לתצהיר התובע). בשנת 85' החל משרד העבודה להעביר עובדים שלא עוסקים בהוראה ישירה, לדירוג עובדי ההוראה וגם התובע ביקש שינהגו בו באופן דומה. ביום 5.3.87, הודיע מר שמעון גוטליב מנהל המחלקה לכח אדם במשרד העבודה לתובע, כי בקשתו נדחתה. עוד כותב מר גוטליב,כי התובע התקבל לעבודה כעובד חדש לכל דבר ומשרתו נקבעה לפי הדירוג האחיד. מוסיף מר גוטליב, כי קביעת דירוג ודרגת משרה בתקן, נקבעת על ידי גורמים מוסמכים בנציבות שירות המדינה ולא על ידי מנהלי יחידות. (נספח א' לתצהיר גב' סולימני). בתגובה לפנייה נוספת בענין זה (נספח יא'), השיב מר שמעון גוטליב ביום 9.9.87 לממונה על תפקידים מיוחדים בנציבות שירות המדינה, כי דרגת משרתו של התובע בתקן הינה בדירוג האחיד ובתיאור התפקיד, אין שום אספקטים פדגוגיים וחינוכיים. באשר לשלושה מעובדי יחידת הבחינות אשר הועברו לדירוג עובדי הוראה, מציין מר גוטליב כי מדובר בעובדים שתפקידם מרכזי פרוייקט בחינות ועל פי תיאור תפקידם, עוסקים הם בנושאים פדגוגיים (נספח יא' 1). התובע פנה פעמים רבות לגורמים שונים בבקשה להעבירו לדירוג עובדי הוראה בטענה, כי תפקידו כולל אספקטיים פדגוגיים וחינוכיים. בטענה זו, הסתמך התובע על שני מכתבים של מר פרץ קרנות מנהל יחידת הבחינות. מכתב אחד הינו מיום 19.6.85 (נספח יג') בו נאמר כדלקמן: " אל: מר ח. בן משולם, רכז בחינות אזורי בנין- תל אביב הנדון: דרוג עובדי הוראה מזכרך מיום 21.4.85. בהמשך לבקשך שבמזכרך הנ"ל ברצוני לציין שמתאור משרתך עולה שמסגרת תפקידך כוללת אספקטים פדגוגיים וחינוכיים. אספקטים אלה באים לביטוי בתיאור התפקיד הפורמלי והן בביצוע התפקיד האיפורמלי בהתאם להוראות מהמטה". במכתב נוסף מיום 2.8.90 (נספח טו') כותב מר קרנות את הדברים הבאים: "אל מר ש. גוטליב, ממונה משאבי אנוש הנדון : מר ח. בן משולם להלן תאור עיסוקו של מר ח. בן משולם: "ארגון בחינות מעשיות במגוון רחב של מקצועות. תדרוך בוחנים ופיקוח על פעולתם. דאגה למציאת אתרים וסדנאות ביצוע בחינות מעשיות. רכוז והפעלת ועדות מקצוע והנחיתן בעבודתן. קשר עם מעבידים ועובדים ולשכות שירות התעסוקה בנושאי הבחינה. יו"ר ועדת מקצוע בשרברבות חבר ועדת מקצוע בטרקטוראות בוחן במקצועות מתכת יוזם שינויים ועדכונים בנושאים הנ"ל. סיוע בכל תחומי הבחינות לפי הנדרש. מתן שירותים בתחומי בחינה יחודיים לכל המחוזות". בהערה בכתב יד כתב מר גוטליב על עותק מכתבו של מר קרנות מיום 2.8.90, כי ד"ר הכט (מנהל האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה) הודיע לו חד משמעית שעיסוקו של התובע, אדמיניסטרטיבי ולא פדגוגי. (נספח ב' לתצהיר גב' סולימני). האמור במכתביו של מר קרנות, לא היה מקובל על מר שמעון גוטליב והוא חזר על עמדתו במכתב מיום 29.7.90 למר טאובמן מזכיר הסתדרות עובדי המדינה במחוז תל אביב לפיה, התפקיד שאותו ממלא התובע, איננו כולל היבטים פדגוגיים אולם הוסיף וציין, כי אם יתברר שהתובע ממלא תפקיד אחר מזה שאליו נבחר בזמנו ותפקיד זה כולל היבטים פדגוגיים מובהקים - עניינו יטופל (נספח יד'). ביום 9.10.91 (נספח טז') הודיע מר גוטליב לתובע, כי לאחר בדיקת עניינו, אין הצדקה לשנות את דירוג משרתו לדירוג עובדי הוראה. ביום 30.5.93, התקיים דיון בעניינו של התובע וזאת לפי בקשת מר טאובמן ובנוכחות התובע. בסיכום הדיון נאמר לתובע על ידי מר טאובמן, כי גם מסקנתו הינה שאין הצדקה לשנות את דירוג התקן שבו משובץ התובע לדירוג עובדי הוראה ועל כן, אין הוא זכאי לשכר של עובדי הוראה. דברים אלו נכתבו במכתבו של מר גוטליב לתובע ביום 20.6.93. (נספח ג' לתצהיר גב' סולימני). התובע פנה ביום 9.3.95 למנכ"ל משרד העבודה מר אברהם בן שושן בבקשתו זו אולם נענה בשלילה (נספח יח'). בשנת 96' החליפה גב' יפה סולימני את מר שמעון גוטליב בתפקיד מנהלת תחום משאבי אנוש במשרד העבודה. התובע פנה גם לגב' סולימני באותה בקשה אולם תשובתה של גב' סולימני במכתבה מיום 3.8.97 היתה, כי התובע נבחר למשרה בדירוג האחיד ובתפקידו הנוכחי, אין צורך בנתונים של עובדי הוראה ואין שום אספקטים פדגוגיים וחינוכיים במשרה זו (נספח יט'). ביום 13.11.97, הודיעה גב' סולימני לתובע, כי המוסמך היחיד לאשר שינוי תקן הוא נציב שירות המדינה וכי הדירוג, הדרגה ודרישות המשרה, נקבעים על ידי מחלקת התקן בנציבות שירות המדינה והאישור ניתן על ידי הנציב. מנהל היחידה והמשרד הינם בגדר ממליצים בלבד ולא קובעים.הוסיפה גב' סולימני, כי הנהלת המשרד בתיאום עם הנציבות, הקימה ועדה משותפת לצורך בחינה של משרות המדורגות בדירוג עובדי הוראה ושל משרות שיש לדרגן בדירוג זה. בפני אותה ועדה הובאו תיאור תפקיד משרתו של התובע בצירוף המלצתו של מר קרנות והועדה לא ראתה מקום לדרג משרה זו בדירוג עובדי הוראה (נספח כא'). בעקבות ישיבה שהתקיימה גם בהשתתפותה של הגב' סולימני, ביקש מר יוסי פרחי מנהל האגף להכשרה ופיתוח כח אדם במכתב מיום 14.5.98 לגב' סולימני, לשנות את תיאור תפקידו של התובע ביחידת הבחינות "לנושא הנחיה במערך הבחינות בתחומי המקצועות - גז ועגורנות" (נספח כב'). ביום 20.10.98, השיבה הגב' סולימני לתובע - לאחר פנייתו של התובע לשר העבודה ולמנכ"ל משרד העבודה - כי הועדה לדירוג עובדי הוראה זומנה מחדש לדיון בעניינו ובחנה את זכאותו בשתי דרכים; בהתייחס לתפקידו הנוכחי וכישוריו, אין הועדה רואה מקום לאשר דירוג עובדי הוראה לתפקיד זה. באשר לפירסום המכרז במשרת פיקוח בנושא עגורנות, הגיעה הועדה למסקנה שהדרישה המינימלית היא תואר אקדמאי ולתובע אין תואר כזה. נוכח האמור, דחתה הועדה את בקשתו של התובע (נספח כה'). הועדה בהרכב מר שמעון שטמפפר מנהל היחידה לתנאי שירות של עובדי ההוראה במשרד החינוך, גב' שולה להב, מנהלת תחום בנציבות שירות המדינה וגב' סולימני, דנה בעניינו של התובע ביום 2.9.98 וכאמור, דחתה את בקשתו (נספח ד' לתצהיר גב' סולימני). בתשובה לפנייתו של ב"כ התובע, הודיעה גב' סולימני במכתב מיום 25.2.99, כי הועדה קבעה תנאי סף למשרות בדירוג עובדי ההוראה בדרגות פיקוח והן: תואר אקדמאי, תעודת הוראה או רשיון הוראה/הדרכה קבוע ונסיון בפועל בהוראה/בעבודה מינהלית חינוכית. (נספח כח'). ביום 11.4.99 פנה ב"כ התובע לגב' סולימני והבהיר שיש לתובע תעודת הסמכה לשמש מדריך מוסמך והוא הוזמן להופיע בשנת 95 בפני ועדת בוחנים למשרת מפקח כולל ארצי אף שאין לו השכלה אקדמאית (נספח ל'). ההכרעה 3. לטענת התובע, מן הדין היה להעבירו לדירוג עובדי ההוראה הואיל והיה בדירוג זה במשך למעלה מ-10 שנים משנת 67' ועד לשנת 77'. לטענתו, פעלו מר גוטליב וגב' סולימני בשירירות לב תוך מניעים פסולים ובחוסר תום לב. מוסיף התובע וטוען, כי אין כל ספק שאם מי מהממונים על התובע היו ממליצים על העברתו לדירוג עובדי הוראה, הנציבות היתה מאשרת זאת ללא כל סייג כפי שנעשה לגבי עובדים אחרים. העובדה, כי התובע היה מדורג בתפקיד קודם בדירוג עובדי הוראה, אין לה ולא כלום עם תפקידו נשוא דיון זה. בתפקידו עד לשנת 77', היה התובע מדריך מקצועי ובתפקידו החל משנת 81', היה רכז בחינות בנין. לא הובאה בפניי כל ראיה לטענה, כי יש קשר בין שני התפקידים. יתר על כן, לעבודה בשנת 80' כמרכז משק, התקבל התובע בהסכמתו כעובד חדש לכל דבר כך שאין כל רצף בין עבודתו בתקופה עד לשנת 77', לעבודתו בתקופה החל משנת 81'. אין יסוד לטענה, כי מר גוטליב וגב' סולימני נהגו בתובע שלא כדין ושלא בתום לב. ממכלול המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין עולה, כי התובע פנה וחזר ופנה בבקשתו וזו נדונה פעם אחר פעם ונדחתה תוך הנמקה מפורטת לדחייה זו. עמדה זו היתה מקובלת גם על גורמים נוספים במשרד העבודה שלגביהם אין התובע טוען כי התנכלו לו. התובע לא פירט בעדותו בפניי, מהם אותם היבטים פדגוגיים וחינוכיים בהם עסק המחייבים העברתו לדירוג עובדי הוראה. לא הובאה כל עדות מטעם התובע באשר לענין זה. התובע אף לא טרח להזמין לעדות את מר קרנות או גורם אחר על מנת לפרט נתונים אלו. מכתבו של מר קרנות (נספח טו') אין די בו על מנת לשכנע, כי אכן מדובר בתפקיד הכולל היבטים פדגוגיים. ברור, כי מר קרנות הוא אך אחד מהגורמים הרלוונטיים לענין זה. משעמדתו זו לא היתה מקובלת על גורמים אחרים בכירים יותר - מר הכט מנהל האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה ומר גוטליב - אין כל סיבה לקבל דווקא את עמדתו של מר קרנות. כאמור, לא מצאתי שעמדתו של מר גוטליב - ולאחריו גב' סולימני - נגועה בחוסר תום לב. מקובלת עליי עמדת הנתבעת, כי הגורם המוסמך לאשר תקן, לרבות הדירוג הצמוד אליו, הינו נציב שירות המדינה, וזאת מכח סעיפים 13 - 14 לחוק שירות המדינה (מינויים). הנציב מפעיל את סמכותו זו לאחר קבלת המלצת הגורמים הרלוונטיים בנציבות שירות המדינה עם פניית הגורמים המתאימים במשרד הרלוונטי. מסיכומי ב"כ התובע עולה, כי אין הוא חולק על טענה זו. ממכלול הנתונים שבתיק לא שוכנעתי, כי אם היה מובא עניינו של התובע בפני הנציב או בפני הועדה בנציבות, הם היו מאשרים או ממליצים על שינוי התקן. למותר להוסיף, כי נוכח הנתונים באשר לאופי משרתו של התובע, לא היה חייב מר גוטליב להעביר לגורמים המוסמכים בנציבות שירות המדינה, בקשה או המלצה לשינוי תקן המשרה. לא הונח כל יסוד עובדתי לטענת ההפליה בין עובדים אחרים לבין התובע. בכל הקשור לאותם שלושה עובדים שהועברו לדירוג עובדי ההוראה, הרי שמדובר בעובדים שתפקידם מרכזי פרוייקט בחינות להבדיל מהגדרת תפקידו של התובע. מהשוואת תיאורי התפקידים (נספחים ט' ו- יב') עולה, כי קיים שוני בתיאור התפקידים כמו גם בדרישות המשרה. אין בסיס לטענת התובע בכל הקשור לבקשה לשינוי תיאור התפקיד לנושא הנחיה במערך הבחינות בתחומי המקצועות גז ועגורנות. מתצהירה של גב' סולימני עולה, כי משרת פיקוח מציבה דרשה מינימלית של תואר אקדמאי ראשון ועל כן, לא ניתן היה להיענות להמלצתו של מר פרחי בענין זה. באשר לעובדה שהתובע זומן למכרז לתפקיד פיקוח בשנת 95', מציינת גב' סולמני, כי באותה עת, תואר אקדמאי לא היה תנאי סף לאיוש שתי רמות השכר הנמוכות של תפקיד פיקוח כלל ארצי וזאת בניגוד לדרישות המשרה בעת ישיבת הועדה. עובדות אלו לא נסתרו והן מקובלות עליי. אוסיף ואציין, כי תביעתו של התובע נגועה בשיהוי ניכר. עמדתה העקבית של הנתבעת היתה ידועה לתובע לפחות החל משנת 87'. התובע פנה לבית הדין רק בשנת 99'. נוכח מהות התביעה, אין די בהבאת עניינו לגורמים שונים בנתבעת והתובע אמור היה לפנות לבית הדין סמוך לאחר שהובררה לו עמדת הנתבעת. גם אם היה התובע מוכיח במסגרת תביעתו הנוכחית, כי מי מהגורמים במשרד העבודה לא נהג כיאות, ספק אם היה מקום להיענות לתביעתו נוכח העובדה, כי הסמכות העניינית לאישור שינוי הדירוג מסור בידי נציב שירות המדינה. לאור האמור לעיל, נדחית תביעתו של התובע להצהיר, כי הינו זכאי להיות מדורג בדירוג עובדי הוראה. בנסיבות אלו, אין מקום להתייחס לשאלה האם הוכיח התובע את תביעתו הכספית הנובעת מהתביעה למתן הצהרה כאמור. 4. התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. משרד העבודה והרווחה