זכות עיכבון של רואה חשבון - חברה בפירוק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות עיכבון של רואה חשבון - חברה בפירוק:

לפני ערעור על החלטת המנהל המיוחד עו"ד דורון לנגה, לפיה דחה את טענת הנושה רו"ח במקצועו, להכיר בו כבעל זכות עיכבון הקיימת לו, לטענתו, על הדוחות הכספיים של החברה, ועל כך שהמנהל המיוחד לא אישר את מלוא תביעתו, ובתוך כך לקבוע כי הינו נושה מובטח.

הרקע לערעור וטיעוני המערער
1. הנושה - המערער - הינו רואה חשבון במקצועו, ונתן שירותי ראיית חשבון לחברת דילעם בניה ופיתוח ועבודות עפר (1999) בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה"). המנהל המיוחד דן בתביעת החוב שהגיש המערער, וקבע כי אין לו זכות עיכבון על פנקסי החשבונות של החברה, וכן קבע כי אין להכיר במלוא החוב הנטען ובהיות המערער נושה מובטח.

המערער טוען כי המנהל המיוחד שגה בקביעתו, שכן הוא בעל זכות העיכבון מכוח סעיף 5 לחוק חוזה הקבלנות תשל"ד - 1974, (להלן: "חוק חוזה קבלנות"), ובצירוף הגדרת "נושה מובטח" בפקודה, (ראו להלן) ולאור הגדרת עיכבון בחוק המיטלטלין, וכי עונה הוא על דרישת הדין.
לטענתו, אין צורך שהחוב במקורו יהא חוב מובטח, וזכות העיכבון היא שמקנה לבעליה מעמד זה.
מדובר בקבצי מחשב שהכין המערער ולגביהם, לטענתו, יש לו זכות בעלות וזכות יוצרים כל עוד החברה לא שילמה תמורתם, ואלה מהווים "נכס" של רואה החשבון.
מכאן לדעתו, שהחלטת המנהל המיוחד ובתוך כך הסתמכותו על סעיף 103 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), שגויה היא.

2. המערער (להלן: "המערער" או רו"ח ששתיאל") אף משיג על קביעת הסכום שתבע בתביעת החוב בכך שלא אושר, כמפורט בערעורו, הן בענין החוב שנותר לחברה כלפיו, שכ"ט בגין 28 שעות עבודה בנושא מכירת מניות החברה, הכנת תחשיב בהליך הבוררות על התוצאה העסקית בפרוייקט מצפה רמון - ובסה"כ מבוקש לאשר למערער סך של 54,000 ₪, כנושה מובטח.

כן מפנה המערער לבש"א 3172/07 (פש"ר 259/07) רפאל כמוס נ' עו"ד אהוד פורת, הנאמן לתקופת הקפאת ההליכים של חב' ציוני ממן, (אתר נבו) (18.12.07) (להלן: "עניין כמוס").
המערער טוען כי קריאה נכונה של סעיף 103 לפקודה מלמדת שהוא מצוי בפרק על מימוש נכסים, ולא בפרק של מימוש זכויות. המטרה הינה לאפשר לנאמן להתחיל מיד בתפקידו ולאפשר לו לקבל מיד את הספרים.
המערער מפנה לפסיקה בדבר המקרים המלמדים על היותו נושה מובטח. הוא בדיעה כי מסמכי הנהלת החשבונות הם בגדרה של הגדרת "נכס".

תשובת המנהל המיוחד
3. מבדיקת החומר שהגיש המערער בתביעת החוב ברור כי הוא לא הקפיד על גיבויה במסמכים, לא הקפיד בזמנו על עריכת הסכמי שכר טרחה, על המצאת ראיות לקיום החוב, ויחד עם זאת, נמצא מלין כנגד החלטת המנהל המיוחד שלא להכיר באותם חובות בהיעדר אותם מסמכים.

4. מעיון בדוח מטעם המנהל המיוחד דאז, עו"ד עדיאל שומרון, עולה כי רו"ח ששתיאל טען לזכות עיכבון על ספרי הנהלת החשבונות של החברה. לפיכך הוגשה בזמנו בקשה למתן הוראות (בש"א 3317/03, שנדונה לפני כב' השופט (כתוארו אז) ד' חשין), בה נתבקש בית המשפט להורות לרו"ח ששתיאל להעביר את ספרי הנהלת החשבונות והעתקי הדוחות הכספיים של החברה וספריה לידי המנהל המיוחד.

כן נקבע שם כי רו"ח ששתיאל יהא רשאי להעלות את טענותיו בדבר היותו נושה מובטח – מכוח זכות העיכבון לה הוא טוען, בשלב בדיקת תביעת החוב כנגד החברה, וכך נאמר בהחלטה:
"בהידרשם לסעיף זה [103 לפקודת פש"ר] אומרים ד"ר ש' לוין וד"ר א' גרוניס כי "זכות העיכבון לא תחול לגבי פנקסי החשבונות של פושט הרגל" (לוין וגרוניס פשיטת רגל מהדורה שניה, התשס"א), עמ' 260). העולה מן הדברים, לכאורה כי לרו"ח ששתיאל אין זכות עיכבון בספרי החברה. אומר אני לכאורה, משום שכאמור איש מהצדדים לא התייחס להוראות סעיף 103 לפקודה." (שם, פסקה 5).

בסיס החלטת המנהל המיוחד, מקורו בסעיף 353 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג – 1983, הקובע:
"בחברה חדלת פרעון ינהגו על פי דיני פשיטת רגל החלים על נכסיו של מי שהוכרז פושט רגל, בכל הנוגע לזכויותיהם של נושים מובטחים ושאינם מובטחים, לחובות הניתנים לתביעה, לשומת שוויין של אנונות ושל התחייבויות עתידות או מותנות, ולקבלת דיבידנד."

והמשכו בסעיף 103 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980:
"הנאמן יקח לידו, בהקדם ככל האפשר, את הפנקסים והמסמכים של פושט הרגל וכל נכס אחר מנכסיו הניתן למסירה ביד, ולא תהא לשום אדם זכות למנוע את הכונס הרשמי או את הנאמן מלהחזיק בפנקסי חשבונות השייכים לפושט הרגל, או לטעון לעכבון עליהם לעומת הכונס או הנאמן."

5. לטענת המנהל המיוחד קיימות שתי נפקויות לעניין העיכבון: הראשונה - האפשרות להיפרע כלכלית מהעיכבון על ידי מימוש הנכס המעוכב , אשר אינה רלוונטית לענייננו זה – היות ומדובר במאגר מידע הנחוץ אך ורק לחברה.

בעניין זה נפסק, בבש"א 1756/06 ג.פ.י. שיווק ושירות רכבים בע"מ ואח' נ' חורי אליאס, [אתר נבו], כי:
"המסמכים המוחזקים על ידי רואה החשבון, נטולי ערך כספי כלשהו, וערכם הוא רק ללקוח עצמו. יתרה מכך הוגדרה פרשנות זכות העיכבון באופן הבא: "הרי שיש לבחור בפרשנות המצמצמת באשר לתכליתו של העיכבון, היינו היותו סעד שיאפשר למעכב להיפרע מהנכס המעוכב, ולזנוח את הגדרתו "אמצעי לחץ" גרידא." (שם, עמ' 4). .

יתרה מכך, טוען המנהל המיוחד, כי נקבע שם שאין לרו"ח זכות לעכב מסמכים חשבונאיים השייכים ללקוחו, לאור זכות היסוד לקניין הקבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (שם, סעיף 14).

השנייה - הפעלת אמצעי לחץ על החברה. ככלל, בתי המשפט נמנעים מלהתיר שימוש גורף בכלי זה, הואיל והפעלת אמצעי לחץ מסוג זה עלול לגרום נזק, ואף לחבל בפעולת פירוק החברה. המחברים אלשיך ואורבך מציגים את הבעייתיות ואת הזהירות הראויה טרם אישור גורף למתן זכות עיכבון מסוג זה, בספרם "הקפאת הליכים, הלכה למעשה", מהדורת 2005, בציינם:
"א. ראשית, קשה להגדיר את "שוויו" של הנכס המעוכב והשווי פתוח לתימרון מצד גורמים אינטרסנטיים. טול לדוגמה מסמכי הנהלת החשבונות: ברור, כי שווים עולה לאין ערוך על שווי הנייר והדיו שנדרשו להכנתם. משעוסקים אנו במצב בו הוכנו הניירות בידי המעכב בעבור שכר שנקבע, ניתן לומר כי שווי השכר מייצג פחות או יותר את ערך הנכס. אך מהו הדין בניירות החברה אשר הופקדו, למשל בידי רואה חשבון לצורך עריכת מאזן? מהו הדין במסמכים המתעדים את פעולות החברה שלא הוכנו בידי עורכי הדין אלא הופקדו בידם למשמרת, בין לצורך שירות משפט ובין לצורך אחר? במקרים אלו נקל להיווכח בכל, כי חוב שכר הטרחה אינו משקף בהכרח את שווי הנכס, באשר שכר הטרחה לא חושב ולא נקבע על בסיס נכס פלוני דווקא. מאידך גיסא, קשה יהיה לקבל טענה מצד רואה החשבון, אם תועלה, כי ערך הנכס זהה לערך הקנס האסטרונומי שיטילו רשויות המס על החברה בהיעדרו, שכן ספק אם ניתן לגרוס זהות בין ערכו האובייקטיבי של נכס (לצרכי עיכבון), לבין ערך הנזק שיגרם בגין היעדרו. לדוגמה: מכונית המוחזקת כעיכבון בידי מוסך. ערך הנשייה המובטחת של הקבלן-המשביח בעניין זה ייקבע לפי שווי הרכב ולא לפי שווי הנזק שיגרם לחברה בגין הפרת חוזה הובלה שאותו רכב אמור היה לבצע.


ההכרה במוחלטות עיכבון כזה יוצרת פירצה של ממש שניתן לנצל לרעה לצרכי הברחת נכסים וביצוע פעולות לא כשרות אחרות בחברה ערב קריסתה. מן המוסכמות הוא כי המפרק או הנאמן בהקפאת הליכים נכנס אל חברה שאין הוא מכיר את עסקיה. לכן הוא נזקק בדחיפות למסמכי החברה ולמידע שנאגר בהם, כדי שיוכל לתפקד כיאות הפעלת החברה (במקרה של הקפאת הליכים או פירוק מפעיל), באיתור נכסיה ובמיצוי הדין עם גורמים אשר פעלו בהם שלא כדין. במצב זה עלולים בעלי השליטה לעשות יד אחת עם עורכי דינם (דרך משל) ולהפקיד בידיהם את המידע האסטרטגי, כדי ליצור באופן מלאכותי עיכבון על המסמכים, באופן שיסבך את בעל התפקיד וירחיק אותם מהישג ידו למשך חודשים ארוכים". (שם, 261).


6. כך נקבע בפסיקה כי המסמכים החשבונאיים של החברה- שייכים לה בלבד בע"א 465/68 אולשטיין נ' גוטובסקי בע"מ, פ"ד כב (1) 53, כדלקמן:

"תביעת המערער לתשלום שכרו שכבר הוגשה היא כמובן ענין למפרק לענות בו. בית-המשפט המחוזי העיר על כך, שהמפרק אינו עומד על דרישתו למסור לו מסמכים אחרים שנעשו על-ידי המערער אחר הפירוק, כנראה לפי הזמנת המשיב. אף לגבי מסמכים אלה נפלה מחלוקת, והואיל ואלה הם מסמכים ששימשו למערער, לפי טענתו, כחומר גלמי שהוא הכין לשם עשיית מאזן, ייתכן שאין למפרק זכות לגביהם. אך המסמכים שלגביהם ניתן הצו, ספר הקופה, ספר השטרות וכרטסת החשבונות, הם חלק ממערכת הפנקסים של החברה, והם חייבים להימצא במשרדה הרשום או לעמוד במקום אחר לרשות המפרק. לפיכך צדק בית-המשפט המחוזי כאשר חייב את המערער במסירתם." (שם, 56).

וכך אף בת"א 8854/86 (ת"א 1514/86) נשיץ , עורכי דין, כונסי נכסים ומנהלים של אז"ק בע"מ נ' רו"ח קוסיאק (לא פורסם), נקבע:
"הן חומר הגלם ששימש יסוד לרישומים והנהלת החשבונות והרן הרישומים, הדוחות, המאזנים ויתר החומר המעובד הם חסרי כל ערך למאן-דהוא מלבד לחברה עצמה ולמנהלה (ולכונסים, לנאמנים ולמפרקים הבאים בנעליהם בעת פירוק ופשיטת רגל). אין הם נכסים שניתנים למימוש, אין הם על-כן יכולים לשמש ערובה לתשלום חוב. הם לכל היותר משמשים "בני ערובה" ליצירת אמצעי לחץ על הכונסים, הזקוקים להם, שישלמו למשיבים את החוב, מתוך העדפתם על נושים על פני נושים אחרים".

רו"ח ששתיאל ביקש להפעיל את אותו "אמצעי לחץ", לצורך העדפתו כנושה, אולם נקבע, כאמור לעיל, כי עליו להגיש את המסמכים, תוך שעניין הכרעת מעמדו של המבקש כנושה - תהא בידי המנהל המיוחד.
בהיעדר אפשרות להשתמש בזכות העיכבון כאמצעי למימוש או האפשרות לשימוש בזכות העיכבון כ"אמצעי לחץ" היות והמסמכים אינם ניתנים לעיכוב לאור האמור לעיל, מבקש המנהל המיוחד לדחות טענותיו של המבקש ולקבוע כי זכות העיכבון לא תחול בעניינו, וכי הסכום 19,480 ₪ אותו אישר, יוגדר כחוב של נושה רגיל שאינו מובטח, ואינו בדין קדימה כלשהו.

פירוט החובות בתביעת החוב - על ידי המנהל המיוחד
א. לעניין החוב בגין הכנת דוחות מנהלים – ע"ס 3,000 ₪
7. המנהל המיוחד דחה דרישה זו, היות ובסיסה - דוחות שנערכו בעבור מנהלים באופן אישי (ראה סעיף 2 עמ' 2 לתביעת החוב).
כן טוען הוא כי המערער לא ביאר מה בסיסן של אותם דוחות מנהלים – אלא ציין כי המדובר ב"דרישות שלטונות המס" - ומכאן היעדר בסיס ראייתי ומשפטי לתביעת החוב בנושא זה.

ב. החוב בגין 28 שעות עבודה
8. בערעורו של רו"ח ששתיאל אין כל איזכור לגבי תעריף שעות העבודה. כל שצוין הוא 28 שעות עבודה. המנהל המיוחד הניח כי הכוונה היא לאותו הסכום הנדרש בתביעת החוב ע"ס 8,400 ₪.
המערער דורש להכיר ב 28 שעות עבודה – כאשר לטענת המנהל המיוחד לא הוצג יומן עבודה לאותן שעות, או לחלופין פירוט של אותן שעות עבודה, לא בשלב בירור תביעת החוב, ואף לא כאן בעת הדיון בערעור.
המנהל המיוחד פנה ביום 20.4.09 למערער בבקשה להמציא פרטים ומסמכים לצורך בדיקת תביעת החוב, אך רו"ח ששתיאל השיב ביום 4.5.2009 כי אין בידיו תיעוד של פעולותיו, לא נתן הסבר לחישוב שכר הטרחה לא צירף צילום יומן העבודה ו/או טבלת שעות עבודה המפרטת ביצוע העבודה, ואף לא פירט כיצד בוצע חישוב שכר הטרחה. המערער אף לא צירף לתביעת החוב את פרטי העבודה שבוצעה או כל מסמך אחר שיעיד על מהות העבודה, כמו כן המערער לא צירף הסכם שכר טרחה.
לטענת המנהל המיוחד, המערער עצמו מודה כי כרו"ח לא נהג לערוך הסכמים בכתב לגבי שכר הטרחה, והדבר מדבר בעד עצמו.


ג. חוב ע"ס 20,000 ₪
9. המדובר בשכר בגין הכנת תחשיב בהליך בוררות. גם בעניין זה נתבקש המערער להמציא למנהל המיוחד הסכם שכ"ט או הסבר לחישוב הסכום. לטענת המערער הסכם שכ"ט נעשה בעל פה, הסכום נקבע באופן גלובאלי וללא חישוב שעות עבודה. המסמכים הספורים שהועברו בעניין זה כללו מסמך המעבד את הדוחות הכספיים של החברה – נתונים שממילא מצויים בידי רו"ח החברה.

עמדת כונס הנכסים הרשמי
10. אף הכונס הרשמי סומך ידיו על הוראת סעיף 103 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש ) התש"ם -1980, כמצוטט לעיל, בצוותא חדא עם סעיף 288(ב) לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג – 1983, הקובע:

"(ב) בית המשפט רשאי לדרוש מאדם שהוזמן לפי סעיף זה להגיש לו פנקסים שברשותו , או בשליטתו בנוגע לחברה; ואולם אם האדם טוען שיש לו עכבון על הפנקסים שהגיש , לא תפגע הגשתם באותו עכבון, ובית המשפט יוכל בפירוק להכריע בכל שאלה הנוגעת לעכבון ".


לדעת הכנ"ר סעיפים אלה משלימים זה את זה במהותם. סע' 103 לפקודה מתייחס לגופם של פנקסי חשבונות והעדר האפשרות לעכב אותם מפני העברתם לנאמן, ודן בחובה למסור פנקסי חשבונות לידי מפרק /נאמן ולא לעכבם מבחינה מעשית, על מנת שלא יגרם נזק ממשי לחברה/פושט רגל שממילא מצויים בחובות.

החוק קובע חיוב ראשוני להעברת החומר לידי הנאמן /המפרק ללא אפשרות לעכב את המסמכים . סעיף 288 לפקודת החברות , הוא המחדש כי עצם העברת הפנקסים לידי הנאמן אין בה כדי לשלול מן המחזיק את האפשרות לטעון בדיעבד לזכות עיכבון, אשר יכול ותעניק לו מעמד כנושה מיוחד לאחר מכן – ואין בהעברת המסמכים לידי המפרק משום ויתור על זכותו של המעביר לטעון לזכות עיכבון.

ב"כ הכונס הרשמי סבורה כי זכותו של המבקש לטעון לזכות עיכבון נגזרת הן מהחוק ובמקרה דנן , נגזרת זכותו זו גם מעצם החלטתו של בית המשפט מיום 3.11.2003 (השופט ד' חשין) אשר הקנה לו זכות זו באופן מפורש.

דין פנקסי חשבונות של החברה ומסמכים שנמסרו לרו"ח לשם ביצוע עבודתו וכן קבצי מחשב ודוחות כספיים אשר הינם פרי יצירתו של רו"ח אשר נערכו ונוצרו על ידו, ועל כן ניתן להחיל עליהם את זכות העיכבון.

11. כן טוענת ב"כ הכנ"ר כי הפסיקה בעניין פנקסי החשבונות וניירות החברה, נחלקת. קיימת הסכמה כי ניתן לראות ברו"ח לצורך הענין כקבלן, שכן משמעות החוק הינה התייחסות לנותני שירותים שונים, ועל כן בהתאם ניתן היה להניח כי לרו"ח תהא קיימת זכות עיכבון על פנקסי החברה, בהתאם לאמור בסעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, הקובע כי:

"לקבלן תהא זכות עיכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו כיד תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב עסקת הקבלנות".

המחלוקת בפסיקה נסובה בעיקר סביב הגדרת המונח "נכס" לצורך הענין.
בבש"א (נצרת) 3172/07, עניין כמוס, הנ"ל, וכן בר"ע (ב"ש ) 698/00 מוריס אזולאי רו"ח ואח' נ. ר.א.ם.ד.ר. בע"מ, , נקבע כי לאור הגדרת המונח 'נכס' המוגדר בחוק המטלטלין כך: "נכסים בלתי מוחשיים חוץ ממקרקעין", הרי שבהיות ספרי החשבונות של החברה ופנקסיה נכס מוחשי , הרי הם בגדר נכס בר עיכבון .

לעומת זאת קיימת פסיקה הקובעת כי הגדרת המושג "נכס" צריכה לטמון בחובה ערך ממשי למעכב, שממנו יוכל להפרע, ומסמכים המוחזקים על ידי רו"ח אינם בבחינת "נכס" בעל ערך חומרי וממשי כשלעצמם אלא רק כלפי בעליהם.
(ראו: ת.א. 1415/86 פ.ג. נשיץ נ' מרסלו קוסיאק, דינים מחוזי כרך לב (4) , 298).

בניגוד לעמדת המנהל המיוחד, הכונס הרשמי סבור כי קיימת לרו"ח זכות העכבון על פנקסי החברה וחשבונותיה , ותומך יתדותיו , אף על חוק לשכת עורכי הדין תשכ"א-1961 הקובע הוראה ספציפית בסע' 88 , על פיה יכול עו"ד לעכב נכסים ומסמכים של לקוחות:

" להבטחת שכר טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא , רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי לקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירות ללקוח ... וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידיו עקב שירותו ללקוח ..."

מהותם של המסמכים , לצורך הענין הינה זהה , שכן בשני המקרים מדובר במסמכים השיכים ללקוח ואשר הועברו לעורך הדין , או לרו"ח במקרה שלנו, על מנת שיבצע עבודה כלשהי על בסיסם .

עוד מוסיף הכנ"ר כי העדר הסדר זהה בחוק רואי החשבון, אין בו כשלעצמו כדי להוות הסדר שלילי, היות והפסיקה נוטה לראות ברואה החשבון כקבלן, ובכך להחיל עליו ממילא את האפשרות להפעיל זכות עיכבון. אלא, שבניגוד לחוק לשכת עורכי הדין , הדבר לא מצא ביטוי בחוק רואי החשבון, אלא מתוך גזירה שווה מחוקים אחרים כאמור לעיל.
דין מסמכים שניתנו לעו"ד צריך להיות זהה לדינם של מסמכים שניתנו לרו"ח ולכן יש להחיל עליהם דין זהה גם לענין זכות העכבון.

שלילת אפשרות החלת זכות העכבון על נכסים שהינם בעלי ערך לבעליהם בלבד והינם חסרי ערך למעכב, יש בה לדעת כנ"ר משום סיכול חלק ממטרות החוק בעצם יצירת זכות העיכבון.
זכות העיכבון על פי החוק והפסיקה נועדה הן לשם אפשרות להפרע מן הנכס המעוכב לשם פרעון החוב הקיים , במקרה שלנכס יש ערך ממשי ומוחשי או שהוא ניתן להשבחה , והן כאמצעי ליצירת לחץ לשם גביית החוב , וככזה די שלנכס יהיה ערך כלפי בעליו בלבד .

כדברי המחבר אהרון ברק , בספרו דיני השליחות (תשנ"ו), המציין כי:

"מטרת העיכבון אינה החזקה לצרכי מימוש . מטרת העיכבון היא החזקה לצרכי שכנוע השולח לפרוע את חובו " (שם, ס' 116).

כך גם מציינת נינה זלצמן , עיכבון , מהדורת תשנ"ט):

"זכות העיכבון היא ערובה לחיוב המתקיימת על ידי החזקה של הנושה בנכס . עיכוב הנכס הוא אמצעי בידי הנושה ליצור לחץ על החייב על מנת להניעו לקיים את חיובו לנושה ...לערך הכלכלי של הנכס, אובייקט הזכות , אין כל משמעות לענין זה, אלא רק כאחד הגורמים העשויים להשפיע על כוחות של העיכוב להשיג את ביצוע החיוב . אפשר ששווי הנכס נמוך משווי החיוב או שהנכס חסר כל ערך חומרי ועף אל פי כן יפעל על העיכוב את פעולתו על החייב."(שם, 220).


13. חיזוק נוסף לעמדת הכונס הרשמי, על פיה יש לראות במסמכי החברה ופנקסיה ככאלה שניתן להחיל עליכם את זכות העיכבון, ניתן למצוא בהצעת הקודקס האזרחי וחוק דיני ממונות (ראו להלן).
על פי הצעת החוק המושג "נכס" כולל באופן מפורש מסמכים וניירות ערך, ולגביהם העיכבון מתממש באמצעות העיכוב הפיזי של המסמכים עצמם . (ראה עמ' 269 לדברי ההסבר ועמ' 119 להצעת החוק).

דיון
14. מן האמור לעיל על ידי הצדדים עולה, כי לעניין נושא העיכבון והיותו של המערער נושה מובטח, חלוקות הדעות בין עמדת המנהל המיוחד לבין דעתם של המערער והכנ"ר.

לא בכדי ציין כב' השופט (כתוארו אז) ד' חשין, בבש"א 3317/03 נשוא התיק העיקרי דכאן, כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי העיקר חסר מן הספר. כוונתי היא להעדרו של סעיף 103 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח משולב], התש"ם-1980, מטיעוניהם..." (שם, פסקה 5).

ואכן, בית המשפט הורה להעביר לאלתר את ספרי החשבונות למנהל המיוחד, תוך שקבע, כמצוטט בפסקה 4 לעיל, כי נושא העכבון יידון במסגרת תביעת החוב, ואכן כך נעשה.
ב"כ הכנ"ר לומדת לעניין זה ממעמדו של קבלן, וכן מפנה להוראת חוק לשכת עורכי הדין.

התייחס לכך המשנה לנשיא ש' לוין בע"א 5821/92 מועין דאוד חורי, עו"ד, נ' דב פישלר, עו"ד, פ"ד מט(5) 833(1996), (להלן: 'פרשת חורי'), בציינו:

"העובדה שמדובר בעכבון לפי סעיף 88 לחוק אין בה כדי לגרוע מזכויותיו של עורך הדין ולנוכח ההגדרה הרחבה של "נכסים" בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"מ-1980 יכולים גם מסמכי פושט הרגל להיחשב כנשוא לזכות עיכבון. בענין זה קיימת חפיפה בין ההגדרה האמורה לבין ה"מסמכים" הנזכרים בסעיף 88 לחוק. מקובלת עלי גם גישתו של המערער כי אין צורך שהחוב עצמו שבגינו נוצרה זכות העכבון יהיה מלכתחילה חוב מובטח, שהרי זכות העכבון עצמה היא שמקנה לבעליה את זכותו כנושה מובטח. לפיכך אין מקובלת עלי גישתה של הערכאה הראשונה שדיני הפירוק ופשיטת הרגל דוחים את זכות העכבון. גם ההלכה הנזכרת בפסק הדין בפרשת WEST RIDING לא תוכל לסייע למשיב, משום שויתור על זכות העכבון יגדיל ממילא את נכסי פשיטת הרגל או הפירוק." (שם, פסקה 5).


ב'פרשת כמוס" הנ"ל, כב' השופט ע' עיילבוני סומך ידיו על דברי בית המשפט ב'פרשת ח'ורי", ומוסיף כדלקמן:

"לאור הפסיקה המובאת לעיל, חוק חוזה קבלנות, והצעת חוק דיני ממונות, אני סבור כי יש להעדיף את הפירוש הרואה במסמכי הנהלת חשבונות כנכס בר עיכוב - המקים את זכותו של רואה החשבון או מנהל החשבונות הנושה לעיכבון, בהיותם נכס בעל ערך לחברה החייבת, ולאור העובדה כי המסמכים נמצאים בחזקתו של מנהל החשבונות, יש לקבוע כי למבקש קמה הזכות לעכב המסמכים אשר ברשותו, עד לסילוק החוב." (שם, עמ' 13187).

אכן סמכויותיו של בית משפט של פירוק רחבות הן, וכוללות הוראות בדבר מסירת מידע או מסמכים או נכסים אחרים השייכים לתאגיד שבפירוק, לרבות חקירת נושאי משרה בו, והדברים עתיקים. סעיף 288 לפקודה, מכיל את הסמכות להזמין נושה משרה בחברה, וכן כל אדם אחר לצרוך המפורט בו, ואביאנו בשלמותו:

"(א) בית המשפט רשאי בכל עת, לאחר שמינה מפרק זמני או לאחר שנתן צו פירוק, להזמין נושא משרה בחברה או כל אדם הידוע כמחזיק נכסים של החברה או החשוד בכך או הנראה כמי שחייב לה כסף או שהוא יכול, לדעת בית המשפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה , ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה, ורשאי הוא לחקור אותו באזהרה בכל הענינים האלה, בעל פה או בשאלון שבכתב, לרשום את תשובותיו ולדרוש שיחתום עליהן.

(ב) בית המשפט רשאי לדרוש מאדם שהוזמן לפי סעיף זה להגיש לו פנקסים שברשותו או בשליטתו בנוגע לחברה ; ואולם אם האדם טוען שיש לו עכבון על הפנקסים שהגיש, לא תפגע הגשתם באותו עכבון, ובית המשפט יוכל בפירוק להכריע בכל שאלה הנוגעת לעכבון.

(ג) מי שהוזמן לפי סעיף זה והוצע לו סכום סביר לכיסוי הוצאותיו, אך סירב לבוא לפני בית המשפט בזמן שנקבע, ולא היתה לפני בית המשפט בישיבתו כל הודעה המניחה דעתו על סיבה כדין שמנעה אותו מלבוא, רשאי בית המשפט לצוות שייעצר ויובא לפניו לחקירה."

הלשון הרחבה בה נוקט הסעיף, כך לפי הפסיקה שפירשה אותו, נועדה לפצות את המפרק על נחיתותו האינהרנטית במידע לעומת בעלי העניין והמעורבים בעסקי החברה (ראו: ע"א 1211/96 עו"ד יורם ל. כהן מפרק אדאקום טכנולוגיות בע"מ (בכינוס נכסים ובפירוק נ' נשיונל קונסלטנטס (נטקונסלט) בע"מ ואח' פ"ד נב(1), 481 בעמ' 492).

כך, לאור אופי ההליך נקבע בפסיקה כדלקמן:

"שיקול כללי נוסף, אשר מן הדין להתחשב בו, הינה העובדה כי המפרק איננו צד סולבנטי רגיל להליך אזרחי, אשר עיתותיו בידו. עסקינן בבעל תפקיד מטעם בית המשפט, אשר תפקידו לנהל ביעילות את ענייני החברה בפירוק כדי לחסלה ולחלק את נכסיה בין נושיה, אשר נגרם להם בדרך כלל נזק חמור בלאו הכי עם קריסת החברה; אי לכך, עקרון כללי ומרכזי הוא כי הדין שואף לייעל ולהאיץ עד כמה שניתן את ההליכים בהם מעורב המפרק – ומבקש למנוע, ככל שאפשרי הוא הדבר, את אילוץ המפרק לשקוע בהליכים אזרחיים ארוכים וסבוכים כדי למצות את זכויות החברה". (בש"א (ת"א) 9117/02 (פש"ר 2021/01) עו"ד אורי דניאל בתפקידו כמנהל מיוחד של חברת ריצ'קאסט בע"מ נ' יוני שטרן (אתר נבו) (28.4.03), שם, פסקה 18).

הפיצוי , כאמור לעיל, בא לידי ביטוי בסעיף 103 לפקודת פשיטת הרגל וסעיף 288 לפקודת החברות.


15. עתה, משנמסר הנכס למנהל המיוחד, כאמור בסעיף 103 לפקודה, חוזרים אנו לנקודת המוצא, דהיינו מהו עיכבון?

בחוק המיטלטלין, התשל"א -1971 (להלן: "חוק המיטלטלין"), מוגדר מיטלטלין כ"נכסים מוחשיים, חוץ ממקרקעין", ובסעיף 11 מצינו את ההגדרה לעיכבון מהו:

"(א) עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק".

ואולם בהתייחס לדיני חדלות פרעון, חרף מסירת הנכס לבעל התפקיד, נראה את מי שהיה בידו הנכס כנושה מובטח, כהגדרתו בסעיף 1 לפקודה:

"מי שבידו שעבוד או עיכבון על נכסי החייב או על חלק מהם, בחזקת ערובה לחוב המגיע לו מהחייב"


במקרה דנן נראה בעיני כי ניתן לראות את מעמדו של רואה החשבון כמעמדו של קבלן, אשר זכותו נובעת מכח סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות התשל"ד - 1974, הקובע:

"לקבלן תהא זכות עכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב עיסקת הקבלנות".

חיבור הוראות חוק אלה, מביא תוצאה משפטית ראויה כשביסודה הן שיקולי מדיניות, ובעיקר במטרה להקל על הפעילות הכלכלית, הן במהלך מסחר תקין והן במקרה של חדלות פרעון, כבמקרה שלפנינו.

16. על הרציונאל של שיקול זה עמד כב' השופט י' טירקל בע"א 1776/97 אאורליה ליבוביץ-בית מלאכה לתפירה נ' גדעון אוברזון תעשיות אופנה (1978) בע"מ, פ"ד נד(3) 49(2000), בציינו:

"השיקול של הקלה על הפעילות הכלכלית - שניתן לכנותו גם שיקול המסחר התקין - הוא ראציונל נוסף לקיומה של זכות העיכבון. השיטה המשפטית המקובלת איננה מעמידה לרשותם של נותני שירותים שונים - כגון, תיקונים בנכס, שמירה עליו, פעולות שליחות בקשר אליו וכיוצא באלה - אמצעים יעילים די הצורך להבטחת שכרם. בעיסקות כגון אלה - ובעיקר כאשר מדובר בעיסקות קטנות ושוטפות - אין זה מעשי להתנות את הביצוע בתשלום מראש של השכר או במתן ערובה להבטחתו. יש, איפוא, יסוד להנחה שאלמלא הוענקה לנותני השירותים זכות עכבון היו נרתעים מלתת את שרותיהם. (וראו עניין רשות שדות התעופה, בעמ', 212-211; וכן זלצמן, בעמ' 114-113; לעניין חשיבות העיקרון של חיי המסחר התקינים ראו גם דבריו של כבוד השופט ברנזון - אומנם בהקשר של תקנת השוק בסעיף 34 לחוק המכר - בע"א 716/72 רוזנשטרייך נ' חברה א"י לאוטומובילים בע"מ, פ"ד כז(712 ,709 (2; לגבי תחולתו של עיקרון זה גם בעיסקות באשראי ראו סעיף 8 לעיל)." (שם, פסקה 9).


יחד עם זאת, בפסיקה מן התקופה האחרונה, בע"א 4588/06 ‏ ‏ אלוניאל בע"מ נ' כונס הנכסים עו"ד שי גרנות (אתר נבו) (30.9.09 ), מתייחס כב' השופט א' גרוניס לסוגיה בציינו:

"ההוראות היוצרות זכות עיכבון פזורות בחקיקה הישראלית (ראו, ע"א 790/85 רשות שדות התעופה נ' גרוס, פ"ד מד(3) 185, 208-207 (1990) (להלן - עניין רשות שדות התעופה)). לזכות העיכבון שני פנים: פן אובליגטורי ופן קנייני. הפן האובליגטורי מסדיר את היחסים בין הנושה בעל זכות העיכבון לבין החייב; הפן הקנייני מסדיר את מערכת היחסים בין בעל זכות העיכבון לבין צדדים שלישיים (ראו, עניין רשות שדות התעופה, עמ' 192; ש' לוין וא' גרוניס פשיטת רגל, 260-259 (2000) (להלן - פשיטת רגל); מיגל דויטש קניין כרך שני, 196-195 (1999) (להלן -דויטש))." (שם, פסקה 7).


ובהמשך:

"העיכבון הרלוונטי לענייננו הוא זה הקבוע בסעיף 19 לחוק התרופות, שזו לשונו:  
"קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עיכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה".
 
על פי הסעיף, לנפגע מהפרת חוזה קיימת זכות עיכבון על נכס שקיבל עקב החוזה. החיוב המובטח על ידי העיכבון הוא כל סכום המגיע לנפגע עקב הפרת החוזה. בספרות נמתחה ביקורת על רוחב פרישתה של זכות העיכבון לנפגע מהפרת חוזה, אשר אינה מכילה דרישה לזיקה ספציפית בין הנכס מושא העיכבון לבין החיוב המובטח (ראו, נינה זלצמן עיכבון, 52-51 (1998) (להלן - זלצמן)). במקרה דנא נוצר החיוב המוגן בשל עבודות שבוצעו בנכס המושכר והביאו להשבחתו. במקרה כזה דומה שגם התומכים בצמצום זכות העיכבון לנפגע מהפרת חוזה, יסכימו שיש הצדקה להכיר בקיומה של זכות עיכבון. נבחן אפוא האם במקרה בו עסקינן מתמלאים תנאיו של סעיף 19 לחוק התרופות." (שם, פסקה 7 ).

וכן:

"העיכבון הרלוונטי לענייננו הוא זה הקבוע בסעיף 19 לחוק התרופות, שזו לשונו:  
"קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עיכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה".
 
על פי הסעיף, לנפגע מהפרת חוזה קיימת זכות עיכבון על נכס שקיבל עקב החוזה. החיוב המובטח על ידי העיכבון הוא כל סכום המגיע לנפגע עקב הפרת החוזה. בספרות נמתחה ביקורת על רוחב פרישתה של זכות העיכבון לנפגע מהפרת חוזה, אשר אינה מכילה דרישה לזיקה ספציפית בין הנכס מושא העיכבון לבין החיוב המובטח (ראו, נינה זלצמן עיכבון, 52-51 (1998) (להלן - זלצמן)). במקרה דנא נוצר החיוב המוגן בשל עבודות שבוצעו בנכס המושכר והביאו להשבחתו. במקרה כזה דומה שגם התומכים בצמצום זכות העיכבון לנפגע מהפרת חוזה, יסכימו שיש הצדקה להכיר בקיומה של זכות עיכבון. נבחן אפוא האם במקרה בו עסקינן מתמלאים תנאיו של סעיף 19 לחוק התרופות." (שם, פסקה, 8).

לאור כל האמור אני קובע כי לרו"ח ששתיאל זכות עיכבון על הדוחות הכספיים ובתוך כך הינו נושה מובטח.

סכום תביעת החוב
17. אשר לגובה הסכום שאושר בהחלטת המנהל המיוחד בתביעת החוב, מצאתי מקום להתערב, חלקית, בסכומים שאושרו על ידי המנהל המיוחד, שאת חלקן קבע על דרך האומדן בהעדר פרטים ותיעוד מספק. נראה בעיני לאור הנספחים שהוגשו על ידי רו"ח ששתיאל, הגם שאין מסמך לגבי שעות העבודה והסכם לענין הטיפול, כי יש להעריך את מכלול עבודתו, ולהעמיד את הסכום באופן גלובלי על 30,000 ₪.

אשר לנושא דוחות המנהלים, קבע המנהל המיוחד, כי אין מדובר בחוב של החברה.


לטענת המערער, הואיל וישנה דרישה של רשויות המס להגשת דוחות לגבי המנהלים יחד עם הדוחות של החברה, ובפרקטיקה החברה נושאת אף בתשלום עבורם, ובהינתן שלא ברורה החלוקה ביניהם, ואין מחלוקת כי הסך של 3,000 ₪ הינו יתרת חוב, נראה בעיני, כי יתרה זו ניתן לייחס לחלקם של המנהלים, ולפיכך אין להתערב בקביעת המנהל המיוחד בפרט זה.

התוצאה היא אפוא, כי סכום הנשייה של המערער יעמוד על סך 30,000 ₪ (כולל מע"מ); כנושה מובטח.

אין צו להוצאות.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תביעה לפירוק חברה

  2. פירוק חברה רווחית

  3. נכס של חברה בפירוק

  4. עורך דין פירוק חברה

  5. פירוק חברה עקב סכסוך

  6. בקשת נושה לפירוק חברה

  7. ערבות לחוב חברה בפירוק

  8. עיכוב ביצוע פירוק חברה

  9. פירוק חברה חדלות פירעון

  10. היטל השבחה חברה בפירוק

  11. פטור מאגרה לחברה בפירוק

  12. פירוק חברה מטעמי צדק ויושר

  13. הגשת תביעה נגד חברה בפירוק

  14. דוח רואה חשבון בהליך פירוק

  15. התיישנות ממועד צו פירוק חברה

  16. סמכות עניינית פירוק חברת חוץ

  17. מס רווחי הון בפירוק חברה מרצון

  18. חוק גל: בקשה לפירוק חברה חקלאית

  19. פירוק חברה עקב חוב שנוי במחלוקת

  20. בקשה לפירוק חברה על ידי המנכ''ל

  21. יחסי עובד מעביד לפני פירוק חברה

  22. צו עיכוב יציאה מהארץ בפירוק חברה

  23. אי דיווח על רווח הון בפירוק חברה

  24. פירוק חברה עקב סכסוך בין מנהלים

  25. היטל השבחה מקרקעין של חברה בפירוק

  26. הגדלת כמות הזמנות לפני פירוק חברה

  27. מע''מ על חלוקת נכסים בפירוק חברה

  28. בקשה למתן צו פירוק חברה בגין חובות

  29. תביעה נגד יועץ משפטי של חברה בפירוק

  30. זכות הסירוב הראשונה בהליך פירוק חברה

  31. רישום שעבוד על רכב בהליכי פירוק חברה

  32. האם אפשר לקיים בוררות עם חברה בפירוק ?

  33. תביעה אישית נגד אורגנים של חברה בפירוק

  34. עיכוב הליכים נגד בעל מניות בחברה בפירוק

  35. זכות עיכבון של רואה חשבון - חברה בפירוק

  36. העדפת נושים אסורה בעל מניות בחברה בפירוק

  37. צו עיכוב יציאה מהארץ נגד מנהל חברה בפירוק

  38. תניית שימור בעלות בתוצרת חקלאית לחברה בפירוק

  39. קיזוז בגין יתרת חוב בחשבון בנק של חברה בפירוק

  40. ערעור על חיוב אישי של בעל מניות בחברה בפירוק

  41. האם "הימנעות מביצוע התשלום" עילה לפירוק חברה ?

  42. סמכות להורות על המשך דיון בתביעה נגד חברה בפירוק

  43. המפרק הנוכחי ביקש להגיש תביעה אישית נגד המפרק הקודם

  44. הפקדת כספים באוצר לרכישת מכוניות מחו''ל - פירוק חברה

  45. בקשת מפרק הזמני של חברה להורות לחברה זרה בהודו להעביר כספים לקופת הפירוק

  46. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון