קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב על עבודות שיפוץ - תביעות קטנות: 1. התובע עבד כפועל אצל הנתבע, בעבודות שיפוץ שהנתבע ביצע בביתו, במהלך כשישה חודשים, עד נובמבר 1999. 2. התובע טוען, כי הנתבע נותר חייב לו 2500 ש"ח, שכר עבודה שלא שילם לו. תחילה טען התובע, כי הנתבע שילם לו 120 ש"ח ליום עבודה, וכך אף כתב בכתב תביעתו, אך במהלך החקירה הנגדית הודה, שהנתבע שילם לו 130 ש"ח ליום עבודה. 3. הנתבע טוען, כי אמנם נותר חייב כסף לתובע, כשהלה סיים את עבודתו, אך סכום החוב היה 900 ש"ח, ולא 2500 ש"ח, כטענת התובע. בכתב ההגנה טען עוד הנתבע, כי שתיים מתוך העבודות, שהתובע ביצע בביתו, נתגלו - עם בוא הגשם הראשון - כלקויות ביותר: א. עבודה של מריחת בטון ואיטום על רשת תעלת ניקוז מים בגג הבית. כבר בגשם הראשון כשל האיטום, מים חדרו בעד הרשת וגרמו לרטיבות ולקילוף בכל התיקרה שמתחת לגג, בקירות ובפנלים של עץ שבריצפת הפרקט. על מנת לתקן את הנזקים נאלץ הנתבע להזמין פחח גגות, אשר סגר ועטף את הקרניז בפח, סגירה שנראית לעין ופוגמת בחזות הבית. לטענת הנתבע, נזקי הרטיבות עלו על 5000 ש"ח. ב. עבודה של הרכבת קרניז מאבן בחזית הבית, ליד מקום החניה. העבודה שהתובע ביצע נסדקה והתפרקה, באופן שהיה צורך לפרק אותה לחלוטין ולבצעה מחדש. לעניין זה הציג הנתבע את התצלומים נ/ 1 ו-נ/ 2. התובע אישר, כי בתצלום נ/ 1 אכן נראה הקרניז שבו מדובר, אך לטענתו - לא הוא ביצע עבודה זו. 4. הנתבע טוען, כי הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהליקויים בעבודתו של התובע, עולים בהרבה על יתרת החוב (900 ש"ח לגירסתו), שנותר חייב לתובע, ועל כן יש לקזזם, ובסופו של דבר - לדחות את התביעה. עוד טען הנתבע בכתב ההגנה, כי התובע הגיע לביתו מספר חודשים לאחר סיום עבודתו - ביום 16.1.2000 - וכי הוא הראה לו את הליקויים שבעבודות האמורות ואת הנזקים שגרמו. לדברי הנתבע, בשיחה בינו לבין התובע, באותו מעמד, סוכם שהנתבע ישלם לתובע 200 ש"ח בלבד, לסגירת החשבון ביניהם. לטענת הנתבע, הוא אכן שילם לתובע סכום זה, באותו מעמד. התובע מעולם לא נתן לנתבע קבלות על הסכומים ששילם לו, ואף בהזדמנות זו לא נתן לו קבלה. 5. בעדותו בבית המשפט הכחיש התובע את טענות הנתבע מכל וכל. גירסתו היתה, כי הוא פועל בלתי מקצועי, וכי כל אשר ביצע בביתו של הנתבע, לאורך כל תקופת עבודתו שם, היה רק: טאטוא של לכלוך ופסולת בניה ופינויים מהבית, הא ותו לא. הנתבע טען בכתב ההגנה, כי התובע הציג עצמו לפניו כבעל מקצוע עם ניסיון רב בבניה ואחזקה, וכי הוא אחראי לטיב עבודתו. הנתבע אישר אמנם, כי לעבודות מקצועיות של טיח וריצוף הוא הזמין בעלי מלאכה מקצועיים יותר מהתובע. עם זאת, טען כי את העבודות שפורטו בכתב ההגנה - ביצע התובע. התובע שלל דברים אלה בתוקף ועמד על טענתו, כי לא ביצע אצל הנתבע עבודות כלשהן שקשורות בהכנת בטון או במריחתו, או בהתקנת הקרניז. הנתבע עימת את התובע עם כך, שאת הרכבת הקרניז בחצר ביצע התובע ביחד עם פועל נוסף, שהוא עצמו הביאו עמו. על כך השיב התובע: "עשיתי משהו, קצת... אמרת לי לסתום עם טיח וכך עשיתי" (בעמ' 2 לפר'). עוד אישר התובע, כי הוא אכן הביא עמו פועל נוסף מהשטחים, לצורך הרכבת הקרניז, אולם - "אני לא עשיתי את העבודה בנ/ 1 (התצלום שבו נראה הקרניז). זה הפועל השני". הנה כי כן, בניגוד לטענתו הנחרצת, כי פרט למאטא לא עבד עם אף כלי אחר, ופרט לפינוי פסולת לא עשה מאומה - אישר התובע, בחקירה הנגדית, כי ביצע סתימה עם טיח וכי הביא עמו פועל נוסף, לצורך הרכבת הקרניז. אין זה סביר, שהתובע יביא פועל להרכבת הקרניז, כאשר הוא עצמו אינו אחראי לדבר מלבד פינוי פסולת הבניה מהבית. גירסתו זו של התובע בדבר העבודה שביצע אצל הנתבע סותרת אף את כתב התביעה: שם אמר התובע, כי ביצע אצל הנתבע עבודות של סבלות, גינון ובניין. כאשר התבקש להסביר זאת, אמר התובע כי ב"סבלות" - הכוונה להוצאת הפסולת מהבית; ואילו "בניין" משמעו - "אני שברתי עם קונגו לפי מה שהנתבע אמר לי". מסתבר, איפוא, כי גם מכשיר ה"קונגו" שימש את התובע בעבודתו, ולא רק המטאטא. 6. התובע העיד מטעמו את גב' אורית וייסנר, שבביתה הוא מבצע עבודות של גננות ופינוי אשפה. העדה מסרה, כי התובע עבד גם אצל אחיה, שהוא שכנו של הנתבע, וכי גם אצל אחיה ביצע התובע אך ורק עבודות של גננות ופינוי אשפה, ולא אף עבודה אחרת. הנתבע שאל את העדה במפורש, אם אצל אחיה התובע "לא חפר, הכין יציקות"?; ותשובתה היתה: "לא" (בעמ' 3). אלא שתשובה זו עומדת בסתירה לדבריו של התובע עצמו, אשר העיד כי ביצע אצל אחיה של העדה חפירה בת כשלושה מטרים, שנועדה ליציקת בטון, אם כי אינו יודע מי יצק את הבטון. העדה, גב' וייסנר, אישרה, כי היא שכתבה עבור התובע את כתב התביעה. התרשמתי מעדותה של עדה זו כמגמתית, וכמכוונת להציג את התובע כפועל "פשוט", שמעולם לא ביצע כל עבודה, פרט לגינון ואיסוף אשפה; למרות שהצגתו בדרך זו אינה תואמת את העובדות כהווייתן. הסתירה בין העדה לבין התובע עצמו, בקשר לעבודה, שהתובע ביצע אצל אחיה, מחזקת התרשמות זו. 7. התובע הכחיש נמרצות אף את דבריו של הנתבע אודות ביקורו של התובע אצלו ביום 16.1.2000, שבו הראה לו את ליקויי עבודתו ונזקיה ושילם לו 200 ש"ח כ"גמר חשבון". לטענת התובע, הוא מעולם לא היה בבית הנתבע, לאחר נובמבר 1999; הנתבע מעולם לא התלונן לפניו אודות ליקויים בעבודתו וממילא - לא הצביע לפניו על ליקויים כאלה; הנתבע לא שילם לו סכום של 200 ש"ח במעמד הנטען. 8. לאחר ששמעתי את התובע ואת הנתבע, ואף את העדה מטעם התובע, התרשמתי בבירור, כי התובע אינו דובר אמת, לאורך כל הדרך. לעומת זאת, התרשמתי בחיוב מאמינותו של הנתבע. אינני מאמינה לתובע, כי לא ביצע בבית הנתבע את העבודות, שהנתבע טוען שביצע. אין זה סביר, כי הנתבע יביא פועל בשכר יומי של 130 ש"ח, רק על מנת להוציא פסולת מהבית בזמן עבודות השיפוץ, וכי יעסיק פועל בתנאים כאלה, לאורך תקופה של חצי שנה, רק למטרה זו. התובע עצמו חזר בו במספר נקודות, כפי שפורט לעיל, מאותה גירסה "מוחלטת" שנקט תחילה, ואישר כי אמנם ביצע עבודות של טיח ושל קידוח בקונגו, ולא "רק" טאטוא ופינוי פסולת. אף העובדה, שהביא עמו פועל נוסף, כפי שאישר, מצביעה על כך, שאין מדובר רק באותן עבודות, שהתובע ציין, ותומכת בגירסת הנתבע אודות מהות העבודות. אינני מאמינה לתובע, כי לא ביקר בבית הנתבע בתאריך שהנתבע נקב, וכי לא קיבל ממנו 200 ש"ח. אני מעדיפה את עדות הנתבע ומאמינה לו גם בעניין זה. 9. התובע לא הציג כל פירוט של חשבונו אודות יתרת החוב שטען לה. לדבריו, בידו פנקס, שבו החזיק במהלך הדיון, ובו רשומים במדוייק ימי עבודתו והתשלומים שהנתבע שילם לו. אולם התובע לא הציג פרטים אלה ולא הבהיר, כיצד הגיע לחישוב של יתרת החוב. הנתבע צודק אף בטענתו, כי לנוכח הגירסה של שכר בן 120 ש"ח ליום, שהתובע הציג בכתב התביעה, בניגוד להודאתו בבית המשפט, כי הנתבע שילם לו 130 ש"ח ליום - הרי יש להפחית מחישובו של התובע, יהא אשר יהא, את ההפרש שלזכות הנתבע, שנובע מנסיבה זו. נטל הראייה בדבר החוב הוא על התובע, ובהעדר ראייה ברורה כזו, אתייחס לגירסת הנתבע, אשר הודה ביתרת חוב בסך 900 ש"ח. מסכום זה יש להפחית 200 ש"ח, אשר אני מאמינה לנתבע ששילם לתובע. אם כך, מדובר ביתרה בסך 700 ש"ח, ואף פחות מזה, בהתחשב בהפרש שלזכות הנתבע, שנובע מתשלום בפועל של 130 ש"ח ליום, כפי שפורט לעיל. כאמור, אני מאמינה לנתבע, כי התובע ביצע בביתו את העבודות, שהנתבע תאר בפרוטרוט בכתב הגנתו וגם בבית המשפט. עוד מאמינה אני לנתבע, כי עבודות אלה כשלו, וכי כתוצאה מכך נגרמו לו נזקים. לגבי הקרניז מעל הגדר שליד מקום החניה, הנתבע הציג את התצלומים שצויינו לעיל, שבהם נראים בבירור הן הנזק מעבודתו של התובע, והן פעולת הפירוק וההרכבה מחדש, שנעשו כעבור מספר חודשים. די בכך כדי שאקבל את טענת הנתבע, כי מדובר בנזק, ובהוצאות נילוות, שעולות על סך של פחות מ- 700 ש"ח, שהוא נותר חייב לתובע. נוסף לכך, אני מאמינה גם לטענתו בעניין האיטום הכושל ברשת הגג, שגרם לנזקי רטיבות. 10. לאור האמור, אני מקבלת את טענת הנתבע, כי יש לקזז נזקים אלה כנגד הסכום, שוודאי קטן מהם, אשר הנתבע נותר חייב לתובע. לפיכך אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבע הוצאות המשפט בסך 500 ש"ח, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.תביעות קטנותשיפוצניקשיפוציםחוב