החייבת טענה כי חובותיה נוצרו מניהול מזנון בנהריה, מזנון שעודנה מנהלת אותו יחד עם בן זוגה. המזנון רשום על שם בנה. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובות ניהול עסק בפשיטת רגל:## 1. החייבת הגיש לבית משפט זה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתה פושטת רגל. בהחלטתי מיום 26/03/00 נעתרתי לבקשת החייבת ונתתי, בהסכמת הכונס הרשמי, צו לכינוס נכסי החייבת. באותה החלטה חייבתי את החייבת לשלם לקופת הכינוס, לטובת נושיה, סך של 300 ש"ח מדי חודש בחודשו. עתה עלי להחליט אם להכריז על החייבת פושטת רגל אם לאו. 2. החייבת הציעה הצעת הסדר לפי סעיף 33 לפקודה: החייבת הציעה כי יבוצע פיצול של דירה שבנתה לשתי יחידות דיור כאשר אחת מיחידות הדיור תמכר ומן התמורה שתתקבל ישולמו המשכנתא לבנק טפחות, מלוא חובותיה בדין קדימה וכן 50% מן החובות הרגילים. במהלך הדיון שהתקיים בפני בית המשפט בעניינה של החייבת (לאחר שהצעת ההסדר הובאה בפני אסיפת הנושים), טען בא כחה המלומד של החייבת, עו"ד שמואל שדה, כי התברר שלא ניתן לפצל את הדירה לשתי יחידות דיור בשל כך שלא ניתן לקבל אישור לפיצול מבלי שיבנה במקום מקלט. עו"ד שדה העלה במהלך הדיון הצעת הסדר מתוקנת (בע"פ, מבלי שהדבר יוגש בצורה מסודרת ומאורגנת). על פי ההצעה המתוקנת, הואיל ולא ניתן לפצל את הדירה לשתי יחידות, הוצע כי הדירה כולה תימכר. לטענת בא כח החייבת, נעשו ניסיונות למכור את הנכס ואולם ניסיונות אלו נכשלו וכי בסופו של דבר התגבשה הצעה לפיה ירכוש בנה של החייבת את הדירה כולה תמורת סך של 200,000 דולר. עו"ד כורש, בא כחו המלומד של בנק מרכנתיל דיסקונט, טען במהלך הדיון כי החייבת לא המציאה הערכת שמאי לגבי שוויו של הנכס בשלמותו. לדבריו "אנו מעריכים את שוויו בכ- 400,000 ש"ח. אנחנו מוכנים לנסות ולמכור בעצמנו את הנכס". בסופו של דבר חזר בו בא כוחה המלומד של החייבת מן ההצעה. בעקבות כך התקיים הדיון בשאלה אם להכריז על החייבת פושטת רגל אם לאו. 3. הכונס הרשמי מתנגד להכרזת החייבת פושטת רגל. על פי סעיף 18 ג' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 (להלן - "הפקודה") ביצע הכונס הרשמי חקירה בעניינה של החייבת והגיש דו"ח לפי סעיף 18 ד' לפקודה. מחוות דעתו של הכונס הרשמי עולות העובדות שלהלן: א. החייבת הגישה את בקשתה בגין חובות מוצהרים בסך של 748,112 ש"ח ל- 32 נושים. נכון ליום עריכת חוות הדעת הוגשו כנגד החייבת 12 תביעות חוב על סך של 511,762 ש"ח שמתוכן נתבע על ידי המוסד לביטוח לאומי ועל ידי מס הכנסה סך של 11,108 ש"ח בדין קדימה. ב. החייבת טענה כי חובותיה נוצרו מניהול מזנון בנהריה, מזנון שעודנה מנהלת אותו יחד עם בן זוגה. המזנון רשום על שם בנה. בא-כוחו המלומד של הכונס הרשמי, עו"ד ארז אהרן, טען במהלך הדיון, בהקשר זה, כי - "החייבת ממשיכה לנהל את המזנון. המזנון הועבר על שם בנה, אותו בן שאני מבין קשור להצעת ההסדר שהוצעה. מכל הסיפור עולה ריח של הברחת נכסים". ג. בא כחו המלומד של הכונס הרשמי, עו"ד ארז אהרון, ציין בחוות דעתו כי החייבת לא המציאה דו"ח הכנסות והוצאות חודשי וכי לא ניתן לדעת מהי רמת הכנסתה. ד. בא כח הכונס הרשמי ציין בחוות דעתו כי חקירתה של החייבת העלתה שבין השנים 1997 עד 2000 קיבלו החייבת ובן זוגה כספים ממקורות שונים כדלקמן: (1) בשנת 1997 נלקחה משכנתא בסך של כ- 190,000 ש"ח כנגד מישכון דירת מגוריהם של החייבת ובן זוגה כאשר מתוך סכום זה סך של כ- 64,000 ש"ח שימש להחזר משכנתא לבנק ירושלים. לטענת בן זוגה של החייבת יתרת הסכום שימשה לסגירת חובו בבנק ברקליס דיסקונט סניף עכו. (2) בשנת 1998 קיבלו החייבת ובן זוגה פיצויים בסך של 70,000 ש"ח בגין תאונת דרכים שבה היו מעורבים בשנת 1995. (3) בשנת 1998 מכר בן זוגה של החייבת נכס מקרקעין בעכו לחברת בולוס גד בע"מ בסך של כ- 110,000 ש"ח. (4) בשנים 1997-1998 נלקחו הלוואות מבנקים שונים בסכום של 243,000 ש"ח. בא כח הכונס הרשמי ציין בחוות דעתו כי לא היו בפיה של החייבת הסברים על השימושים שנעשו בכספים האמורים לעיל. ה. בפי החייבת לא היה הסבר מדוע כשל העסק של המזנון אותו ניהלה וצבר חובות גדולים. החייבת לא המציאה את הדוחות הכספיים של העסק לשנים 1990-1999 וכן לא המציאה דו"ח כספי של העסק, הרשום על שם בנה, לשנת 2000. ו. ב"כ הכונס הרשמי ציין בחוות דעתו כי הנושים לא מיצו את הליכי ההוצל"פ כנגד החייבת. ז. לאור כל האמור לעיל הביע בא כח הכונס הרשמי את דעתו כי אין להיעתר לבקשתה של החייבת להכריזה פושטת רגל. 4. באי כח הנושים, בנק מרכנתיל דיסקונט ובנק הפועלים, שהשתתפו בדיון, הביעו את התנגדותם להכרזתה של החייבת פושטת רגל. באי כח הנושים טענו כי החייבת הינה בעלת אמצעים ויש ביכולתה לפרוע את כל חובותיה לנושיה. בא כח בנק הפועלים, עו"ד שגב, טען כי "לגבי העסק, ידוע לנו ויש לנו ראיות לכך שהעסק מתנהל כיום על שם הבן אמיר דוד. העוסק מורשה על השם שלו בעוד שזה ידוע שזה היה עסק של בריגיטה דוד". 5. א. בא כחה המלומד של החייבת, עו"ד שמואל שדה, הבהיר במהלך הדיון כי התברר שלא ניתן לפצל את הדירה לשתי יחידות דיור בשל כך שלא ניתן לקבל אישור לפיצול בלי שיבנה במקום מקלט. ב. בא כח החייבת טען כי עצם נכונותה של החייבת, שהיא אישה כבת 60, למכור את ביתה וקורת הגג שלה, מלמדת על תום ליבה. ג. עו"ד שדה ציין כי אמנם נכון שהחייבת ובעלה קיבלו סכום של פיצויים בעקבות תאונת דרכים שבה היו מעורבים. ברם, לדבריו, "הבנק גבה את כל סכום הכסף" ותחת לגרום בכך להקטנת סכום החוב לבנק, "כפי שהוא היה צריך לעשות, וחייב לעשות, הוא הפקיד אותו בכל מני תכניות חיסכון בחוסר תום לב, הגדיל את יתרות החובה ו(...) העמיד אותם בפני שוקת שבורה". ד. עו"ד שדה טען כי גם הכסף נתקבל ממכירת הזכויות בנכס המקרקעין לחברת בולוס גד הוזרם לקופת נושי החייבת ובעלה. ה. ב"כ החייבת טען כי לחצם של הנושים הביא במקרה זה למצב בלתי הפיך, היינו, כי החייבת "סתמה" חור אחד "ופתחה" חורים אחרים. לדבריו, בשל לחצם של הנושים ומתוך תמימות ותום לב, נטלה החייבת הלוואות כדי לסתום חוב אחד ופתחה חורים מרובים חדשים. ו. בעניין המזנון טען ב"כ החייבת כי מדובר בקיוסק שהושכר לחייבת. ברם, הואיל וחשבון הבנק שלה מוגבל "בעל הנכס לא הסכים לעשות עסקים (...) עם החייבת והוא רצה אדם בעל יכולת פירעון. לכן, מדובר באיזה קיוסק קטן שמוכר סיגריות ועיתונים וכל שווי הסחורה בערך 5,000.- ש"ח. (...) לכן, בעל הנכס לא היה מוכן לעשות הסכם עם החייבת, ובא הבן, לא למראית עין, אלא באופן גלוי, במטרה לעזור להוריו, והוא עשה את ההסכם. חתם על הסכם השכירות, והוא זה שמנהל את העסק בפועל, גם אם החייבת באה ויושבת שם ונהנית מכמה שקלים שהבן נותן לה, ולא הייתה כאן שום כוונה להונות אף אחד. זה אותו בן שהיה אמור לרכוש את הבית". 6. דיון א. לאחר עיון בטענות באי-כח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה. ב. השאלה העיקרית העומדת לנגד עיניו של בית המשפט בבואו להחליט אם להכריז על חייב, לבקשתו, פושט רגל אם לאו, היא השאלה אם פעל בתום לב אם לאו. הדגש באשר לתום ליבו של החייב, לעניין התקופה שקדמה להגשת בקשתו להכריזו פושט רגל, מושם, מטבע הדברים, על דרך יצירתם של חובותיו (ראו בספרם של כבוד השופטים שלמה לוין ואשר גרוניס "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169). על שום כך, מקום שחייב אינו נותן לכונס הרשמי, במהלך החקירה על פי סעיף 18 ג' לפקודה, הסבר המניח את הדעת באשר למקור חובותיו, אין הוא עומד בנטל הוכחת תום הלב הנדרש מחייב המבקש להכריזו פושט רגל. אין זה מתקבל על הדעת שחייב יפנה לבית המשפט ויבקש ממנו לפרוש עליו את הגנת פקודת פשיטת הרגל, ועם זאת ימנע מליתן הסבר באשר לאופן יצירת חובותיו. ג. במקרה שלפני נותרה השאלה באשר למקור חובותיה הגבוהים של החייבת, כאמור לעיל, בגדר תעלומה. לא מובן לי כיצד ניתן להיקלע לחובות בסדר גודל כאמור לעיל, בשל ניהולו של עסק זעיר, כנטען על-ידי החייבת, כאשר לדברי בא-כוחה המלומד, מדובר בקיוסק ששווי הסחורה המוחזקת בו הוא בסביבות 5,000.- ש"ח. המסקנה הנובעת מעצם קיומה של התעלומה האמורה היא כי החייבת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את תום ליבה באשר ליצירת חובותיה. ד. כאמור לעיל, לבד מן העובדה שהחייבת לא נתנה הסבר באשר להיווצרותם של חובותיה, היא גם לא המציאה דוחות כספיים כפי שנדרשה, ובכך סיכלה את האפשרות לקבל תמונה נכונה ומדוייקת באשר לנסיבות הסתבכותה הכלכלית. ה. חוששני שמי שכך נוהג, אינו ראוי להגנתו של בית המשפט במסגרת הליכי פשיטת הרגל. 7. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את בקשתה של החייבת להכריזה פושטת רגל. ב. אני מבטל את צו הכינוס שניתן כנגד החייבת ביום 26.3.00. ג. אני מבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד החייבת. חובפשיטת רגל