בענין ע"א (חיפה) 94/583 ש.א. דפוס אופסט תפן בע"מ נ. בל"ל, דינים מחוזי, כרך כו (3) 108, נקבע כי "משמעותו של היסוד הסביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון כוללת מרכיבים אובייקטיבים וסובייקטיבים המשמשים במשולב זה עם זה ונבחנים זה לאורו של זה". סבירות הנחתו של הלקוח הספציפי, דהיינו, היסוד האובייקטיבי צריך שייבחן על רק היסוד הסובייקטיבי. בדרך-כלל היסוד הסביר להנחת הלקוח, שעל הבנק מוטלת חובה לפרוע את השיק חייב להיות מבוסס על שיש יתרה מספקת בחשבון או הסכם עם הבנק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת הבנק לפרוע שיק: 1. בקשה לפי חוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א 1981, המבקשת טוענת, כי היה לה יסוד סביר להניח, כי המשיב יפרע את השיקים מכח הסכם שהיה למבקשת עם המשיב וכן בשל כיבוד שיקים אחרים ע"י הבנק כאשר החשבון היה ביתרת חובה גבוהה יותר. 2. בנוסף, נטען, כי שיק שנמשך לטובת צד ג' הוצג וסורב על אף דרישה מפורשת שתועדה במסמך, שלא להציגו לפרעון. 3. לטענת המבקשת, האובליגו שהועמד לרשות החברה עמד על סך של 600,000 ש"ח, ובמסגרת זו עמד חלקו של האשראי המאושר בחשבון חח"ד על כ- 150,000 ש"ח. כמו כן נטען, כי עובר לסירוב השיקים, כובדו ע"י המשיב שיקים ביתרת חובה גבוהה מזו שהיתה במועד הסירוב. לקראת חודש אוקטובר בעיקבות חילופי מנהלים בסניף, וחילופי מדיניות, הקשיח הבנק את עמדתו בנוגע ליחס אשראי - בטוחות שעמדו לרשותו לאור בקשת החברה לנצל את האובליגו שעמד לרשותה באשראים נוספים. נטען כי, עקב הקשחת המדיניות סורבו 2 שיקים כאשר במועד הסירוב של השיק הראשון, 1.10.96, עמדה היתרה על 227,310 ש"ח בחובה, כאשר לבנק היה ידוע על הפקדת 72,000 ש"ח בחשבון החברה באותו יום, דבר שהקטין את יתרת החובה ולמרות זאת סורב השיק. מאידך, כובדו ע"י המשיב באותו מועד 4 שיקים אחרים. ביום 17.10.96 סורב שיק נוסף ע"ס 16,000 ש"ח בעוד שכובדו שיקים ביתרת חובה של 170,000 ש"ח ושוב בידיעת הבנק כי ביום 2.10.96 הוזרמו לחשבון 55,000 ש"ח. 5. המבקשת טוענת כי בחודש דצמבר סרב מנהל הבנק לאשר הקצאת אשראי במסגרת המאושרת של 150,000 ש"ח במסגרת נכיונות. 6. במסגרת מו"מ שהתנהל בין המבקשת לבנק, הגיעה המבקשת לסיכום עם הבנק, לפיו יועבר לבנק סך של 360,000 ש"ח לכיסוי יתרת החובה כנגד שיחרור הבטוחות והשיעבודים לטובת הבנק הבינלאומי (אליו הועברה פעילות החברה) כן הוסכם, ששתי הלוואות ע"ס 150,000 ש"ח יישארו בבנק וישולמו בהתאם לתנאי ההלוואות שכנגדם נשאר שיעבוד שוטף כללי וערבויות אישיות של מנהלי החברה. המבקשת טוענת, כי המשיב חזר בו למחרת מהסכמתו, והודיעה לה כי הבנק אינו מאשר המשך ההלוואה וסילוקה לפי לוח תשלומים, וכי היא מתבקשת לסלק גם את ההלוואות. 7. כן טוענת המבקשת, כי כל השיקים שהוצגו ממועד זה ואילך היו שיקים מעותדים שהוצאו עובר ליום 21.11.96, כאשר היה לה יסוד סביר להאמין, כי הם יכובדו במועד הצגתם. נטען כי, לאחר השתלשלות זו של עניינים, הוסכם בין המבקשת למשיב על פרעון ההלוואה. על המשיב לתת למבקשת "מכתב הסכמה" בדבר העברת הבטוחות לבנק הבינלאומי כנגד העברת התשלום מהבנק הבינלאומי לחשבון אצל המשיב, הדבר לא נעשה. 8. במשך תקופה זו עמד החשבון ביתרות חובה גבוהות. החברה ביקשה לבצע נכיון שיקים, על-מנת להוריד את היתרות, אך בקשתה זו סורבה. 9. ביום 16.02.97 נמסר למבקשת אישור הבנק הבילאומי להעברת 420,000 ש"ח והאישור נמסר למשיב. עובר למועד זה, ביום 31.01.97 וביום 01.02.97 נגרעו מהמנין השנתי 2 המחאות והמשיב באופן מיידי סרב לכבד 3 המחאות חדשות. ביום 24.02.97 סרב המשיב לכבד שיק ע"ס 2,774 ש"ח, אך כיבד שיק אחר ע"ס 6,000 ש"ח. ביום 24.02.97 סורב השיק העשירי. באותו יום פנתה חברת "עורב" לסניף המשיב וביקשה, לאור פנית המבקשת אליה, כי השיק לא יוצג, ויוחזה לה. למרות זאת, השיק הוצג וסורב. 10. מנגד, טוען המשיב, כי מסגרת האשראי שנקבעה למבקשת ביום 27.12.93 היתה 60,000 ש"ח בלבד. ובמשך הזמן הועלתה מסגרת זו במועדים שונים והגיעה למסגרת של 150,000 ש"ח. לטענתו, סירב המשיב לפרוע את עשרת השיקים כדין, ומחמת א.כ.מ. משום שלא היתה ירתה מספקת לכיסויים. התראה בדבר החלת הגבלה נשלחה ביום 7.3.96 כאשר הודעה על החלת ההגבלה בפועל נשלחה ביום 2.3.96. מיום מועד סירוב השיק האחרון סורבו עוד 17 שיקים נוספים מחמת א.כ.מ. 11. כמו כן, טוען המשיב, כי השיקים שסורבו, סורבו כדין וכי למבקשת לא היה כל יסוד להאמין כי השיקים יכובדו בעוד שהחשבון מצוי ביתרת חובה גבוהה מהמסגרת המאושרת לה. לדבריו, כל עוד החשבון לא נסגר, המבקשת צריכה היתה להמנע ממשיכת השיקים החורגים מהמסגרת המאושרת. לטענתו, מכיוון שהמסגרת המאושרת עמדה על 150,000 ש"ח הרי שהחריגות הן שהביאו להגבלת החשבון. כן, טוען משיב, כי ביום 1.10.96 עמדה היתרה על סך של 164,543 ש"ח חריגה של כ - 14,000 ש"ח מעל למסגרת המאושרת. יתרה זו הושגה אמנם לאחר הפקדה של כ- 72,000 ש"ח אך מכיוון ש - 19,000 ש"ח מהסכום הנ"ל הופקד בשיקים - הרי שהיתה זו יתרה זמנית למשך 3 ימי עסקים. באשר לשיק השני, ע"ס 16.000 ש"ח שסורב ביום 17.10.96 - הפקדת הסכום של 55,000 נעשתה רק כעבור 4 ימים מיום הסירוב. וגם הפעם, הופקד סכום זה כולו בשיקים אשר הניכוי בחשבון לגביהם הינו למשך 3 ימי עסקים בלבד. 12. לטענת המשיב, הטענה בדבר היסוד הסביר של המבקשת אין לה על מה שתסמוך שכן, הוא התרה במבקשת חזור והתרה, כי אם לא יורדו היתרות, הוא יאלץ לסרב כיבודם של שיקים במקרים של חריגה מעבר למה שאושר לה, וכי כיבודו של שיק זה או אחר, מדי פעם, אינו מהווה הסכמה מצידו לנהוג כך כענין שבשגרה. לדבריו, עד היום, מוצגים שיקים בחשבון על אף שאין להם כיסוי. 13. באשר לסכום של 420,000 ש"ח שנועד לעבור לחשבונו - הדבר היחיד שנמסר למשיב היה ההוראה של המבקשת להעברת סכום זה לבנק הבינלאומי, אם כי בפועל, סכום זה מעולם לא הועבר לחשבון. באשר לשיק העשירי שסורב, טוען המשיב כי הפניה אליו נעשתה לאחר שהשיק כבר הוצג ועבר במסלקת הבנקים ועל כן לא ניתן היה להענות לבקשה. 14. בנוסף, טוען המשיב, כי הבטחת המבקשת להעביר כספים לחשבון אצל המשיב לא התקיימה ולמעשה לא הועברו כספים אלו עד היום. השאלה היא האם מתקיימת העילה שבסעיף 10(א)(3) לחוק והאם היה למבקשת יסוד סביר להניח, כי השיקים כי יכובדו מכח קיומו של הסכם כלשהו בין המבקשת למשיב. 15. דיון בענין ע"א (חיפה) 94/583 ש.א. דפוס אופסט תפן בע"מ נ. בל"ל, דינים מחוזי, כרך כו (3) 108, נקבע כי "משמעותו של היסוד הסביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון כוללת מרכיבים אובייקטיבים וסובייקטיבים המשמשים במשולב זה עם זה ונבחנים זה לאורו של זה". סבירות הנחתו של הלקוח הספציפי, דהיינו, היסוד האובייקטיבי צריך שייבחן על רק היסוד הסובייקטיבי. בדרך-כלל היסוד הסביר להנחת הלקוח, שעל הבנק מוטלת חובה לפרוע את השיק חייב להיות מבוסס על שיש יתרה מספקת בחשבון או הסכם עם הבנק. 16. בעניינו, אין מחלוקת על כך שהחשבון היה בחריגה מהמסגרת המאושרת בעת שסורבו השיקים. אלא, שטענת המבקשת היתה כי קודם לכן, בעת שהיתרה היתה גבוהה יותר כובדו שיקים שהוצגו לפרעון ומכאן, שהיתה לה צפיות סבירה שהשיקים יכובדו. אולם, כפי שנקבע, בע"א (אשקלון) 95/132, דנאור נ. בל"ל בע"מ, תקדין שלום, 96/6 תשנ"ו/תשנ"ז עמ' 1466, ייתכן פרעון שיק מדי פעם בחריגה מהאשראי המוסכם או מתן אשראי נקודתי במקרים מסויימים, אך הללו אינם מגבשים נוהג מחייב וכך גם בע"א 94/452 (ירושלים) אלחנני נ. בנק דיסקונט (לא פורסם). אמנם, טוענת המבקשת להסכם שבע"פ, אולם, נוהג זה לא הוכח ולכן די בחריגה מהמסגרת המאושרת, כדי לדחות טענת המבקשת בדבר קיומו של יסוד סביר להניח כי השיקים יכובדו. 17. באשר לטענה בדבר הצגת שיק לפרעון והפקדת סכום כעבור ימים ספורים בלבד - כל עוד לא נכנס הכסף לחשבון בפועל, גם אם ידע הבנק על דבר ההפקדה העתידית, אין הדבר משמש בטוחה ממשית. 18. לגבי השיק שנמשך לטובת צד ג', והדרישה של אותו צד ג' שלא להציגו, השיק נמשך והוצג וההודעה שלא להציגו לפרעון הגיעה באיחור. מכאן, שאחרו את המועד. כמו כן, כפי שיפורט להלן, אין די בגריעת שיק אחד ומכאן שגם אם יגרע השיק לא יועיל הדבר. 19. לגבי הטענה בדבר הסיכום עם נציג המשיב לפיו יעבור סך של 360,000 ש"ח לכיסוי יתרת החובה תמורת שחרור הבטוחות והשיעבודים לטובת הבינלאומי, טענה זו לא הוכחה אף היא. וככל שהדבר עולה מפרוטוקול הדיון, נכון ליום 3.9.97, הרי שיתרת החובה עומדת אף היום על 330,000 ש"ח ועוד 60,000 ש"ח בחשבון עו"ש כאשר מולה משועבדים שני כלי רכב. מנהל המשיב טען כי הוצעה למבקשת פריסת חובה אך דבר לא נעשה. 20. המבקשת בבקשתה, מתייחסת לעשרה שיקים בלבד, אך עולה מדפי הבנק כי בפועל סורבו כ - 27 שיקים. מכל האמור לעיל עולה כי קיים היה חשש סביר כי החברה נמצאת בקשיי נזילות באופן שחובות החברה גדלים ואין להם כיסוי, דבר העלול להביא לקריסתה של החברה. כמו כן, החשבון התנהל בפערי בטחונות, והבנק לא היה חייב להמשיך ולעבוד כך. לענין זה ראה ע"א (חיפה) 93/215 אגבריה נ. בנק ערבי ישראלי (לא פורסם) כי : "עצם קיומם של בטחונות בידי הבנק אינו אומר דבר לענין שיעור האשראי שהבנק חייב לתת... בדרך-כלל, המסגרת שנקבעה בהסכמה היא המחייבת". מכאן, שהבנק פעל כשורה שכן הוא חייב היה להערך ולהגן על עצמו מפני חשש לקריסת המבקשת. אשר על כן, יש לדחות את הבקשה. המבקשת תשלם למשיב הוצאות בסך של 1,500 ש"ח + מע"מ בצירוף ריבית והצמדה מהיום. הפקדון יחולט ע"ח ההוצאות וישולם למשיב. בנקשיקים