האם קיימים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, האם נכרת ביניהם חוזה עבודה פיקטיבי (חוזה עבודה למראית עין) ? עילת התביעה מעוגנת בקיום יחסי עובד-מעביד ובקיום חוזה עבודה אישי. קיום יחסי עובד-מעביד מעניק למערער זכויות כעובד מכוח חוק, כגון פיצויי פיטורים, חופשה ושכר עבודה/ החוזה האמיתי שנכרת בין הצדדים היה להעסיק את המערער כשרת. המערער הסכים לבצע עבודה זו, והמשיבה הסכימה לשלם לו שכר תמורתה. החוזה בוצע על ידי הצדדים. המערער ביצע את העבודה והמשיבה שילמה את שכרו (לאשתו, לפי הוראותיו); ההתקשרות בין הצדדים מורכבת מחלק סמוי ומחק גלוי. הראשון שיקף את המציאות, והשני שימש לו עלה תאנה. נעשה חוזה למראית עין, בין אשת המערער לבין המשיבה, מבלי שהיתה כוונה לקשור ביניהם יחסי עובדמעביד. חוזה זה בטל וחסר תוקף אשר לתשלום השכר. האשה הכחישה בתצהירה שקיבלה את השכר. אם השכר לא שולם לנאסר ג'בר הוא נתקבל על ידי המערער. השופט אדלר: .1המערער הגיש תביעה בבית-הדין האזורי בבאר שבע (השופט לובוצקי - אבבית-הדין; נציגי הציבור - אלון ואלבז; תב"ע מו/31-3) לחייב את המשיבה לשלם לו פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, הודעה מוקדמת, פיצויים על פיטורים שלא כדין, ושכר מולן בגין עבודה בשעות נוספות, שבתות וחגים. הגנת המשיבה היתה כי המערער לא עבד אצלה כלל. לטענתה, אשת המערער היתה רשומה כשרתת של בית-ספר, אך המערער לא היה רשום כעובד, ולא עבד בפועל. גרסת המערער היתה כי עבד כשרת וכשומר של בית-ספר, אף כי הסכים עם מנהל בית-הספר לרשום את אשתו כעובדת, וזאת כדי לעקוף את הוראות משרד החינוך האוסרות קבלת עובד בגילו. בית-הדין החליט לדון תחילה בשאלה אם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד. על החלטתו כי המערער לא היה עובד של המשיבה הוגש ערעור זה. .2העובדות - חלקן, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי: א) המערער ביצע עבודה של שרת בבית-הספר התיכון כסייפה אבו-רביעה. הוא טען כי עבד שם גם כשומר; ב) אף על פי כן, לא היה המערער רשום כעובד של המשיבה. ההסבר לכך הוא כי כשהתקבל לעבודה על-ידי מנהל בית-הספר, הוסכם ביניהם כי אשתו, ששמה נאסרה ג'בר, תירשם כעובדת, והמערער יהיה זה שיבצע את העבודה. הסדר זה נעשה כדי לעקוף את הוראות משרד החינוך והתקשי"ר, המונעות מאדם בגילו של המערער להתקבל לעבודה. אשתו צעירה ממנו ועל כן יכלה להתקבל לעבודה. בפועל לא עבדה האשה בבית-הספר; ג) בעת שסוכם על הסדר זה עם המערער, ניהלה את בת-הספר רשות החינוך המקומית כסייפה אבו-רביע. בשנת 1981בוטלה הרשות, והתמזגה עם רשות החינוך לבדואים במשרד החינוך; ד) תקופת העבודה היתה במחלוקת: מ- 1.9.1979ועד 2.9.1984לטענת המערער, ומחודש 5/80עד לחודש 8/84לטענת המשיבה; ה) השכר לא שולם למערער אלא לאשתו. מנהל בית-הספר הגיש לפקידי רשות החינוך לבדואים דיווח חודשי על שעות העבודה של נסרה ג'בר. לבית-הדין קמא הוגשו אישורים חתומים, בהם מצהירה נאסרה ג'בר כי קיבלה חופשה; ו) לפחות לגבי חלק מן התקופה בה היתה נאסרה ג'בר רשומה כשרתת בית-הספר, הפרישה המשיבה עבורה לקרן "מבטחים", בשיעור המעניק לה זכויות לפיצויי פיטורים; ז) המשיבה דיווחה לשלטונות המס ולביטוח לאומי על נאסרה ג'בר כעובדת. על המערער לא דיווחה כלל. .3אח החלטתו כי המערער לא היה עובד של המשיבה נימק בית-הדין קמא כך: א) לא נקשרו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, שכן לא היה חוזה עבודה ביניהם; ב) המערער התנהג שלא בתום לב, והוליך שולל את המשיבה (כך!). להתנהגות פקידי המשיבה לא התייחס בית-הדין קמא; ג) בן-הכפר (מנהל בית-הספר) שהסכים עם המערער על סידור העסקתו פעל בחוסר סמכות; ד) מעילה בת עוולה ומקנוניה לא תצמח עילת תביעה. .4בא-כוח המערער טען: א) כשקבע בית-הדין קמא כי המערער ביצע את העבודה, היה עליו לקבוע כי התקיימו בינו לבין המשיבה יחסי עובד-מעביד. לטענתו יש לקבוע את מעמדו של המערער על-פי העובדות; ב) ה"תרגיל" של ביצוע העבודה על-ידי המערער ורישום אשתו כעובדת לא נעשה מיזמתו של המערער, אלא מיזמת נציג משרד החינוך; ג) המערער לא היה קבלן משנה של אשתו, שכן לא ביצע עבודה בשבילה; ד) רישום תלושי שכר על-שם האשה לא הפך אותה לעובדת של המשיבה. בא-כוח המשיבה תמכה בפסק-הדין שבערעור, והוסיפה: א) המערער עבד כקבלן משנה של אשתו. העבודה בוצעה על-פי חוזה לעבודת שרתות, ולא במסגרת יחסי עובד-מעביד; ב) המדינה מוכנה לשלם פיצויי פיטורים, הן באמצעות תשלום ל"מבטחים" והן על-ידי השלמת סכום פיצויי הפיטורים שנקבע לפי חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963, אך אין היא מוכנה לשלם את התשלומים האחרים שתובע המערער. .5קביעת בית-הדין קמא פוגעת בזכויות אשת המערער, וזאת במקרה שתטען ותוכיח גרסה אחרת מזו של בעלה. אולם, היא ידעה על קיום המשפט והגישה תצהיר שהוכן עבור המשפט, ובו היא תומכת בגרסת המערער. בתצהיר אמרה נאסרה ג'בר שלא עבדה כלל, לא היתה בבית-הספר בו עבד בעלה, ולא ידעה כי הוא מקבל את שכרו על שמה. הגשת התצהיר מוכיחה כי אשת המערער ידעה על קיום המשפט, ואין היא יכולה לטעון שנפסק בעניין הנוגע לה, מבלי להודיע לה או לשמוע את גרסתה. מכאן, שלא טעה בית-הדין האזורי כששמע את הדיון בהעדר האשה. .6בערעור זה עלינו להכריע אם נכרת חוזה עבודה בין הצדדים, והאם נוצרו ביניהם יחסי עובד-מעביד. כמו כן, נתייחס לשאלה אם קיום קנוניה מונע מהמערער לתבוע את זכויותיו בעובד. .7האם קיימים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, האם נכרת ביניהם חוזה עבודה אישי? א) עילת התביעה מעוגנת בקיום יחסי עובד-מעביד ובקיום חוזה עבודה אישי. קיום יחסי עובד-מעביד מעניק למערער זכויות כעובד מכוח חוק, כגון פיצויי פיטורים, חופשה ושכר עבודה; ב) החוזה האמיתי שנכרת בין הצדדים היה להעסיק את המערער כשרת. המערער הסכים לבצע עבודה זו, והמשיבה הסכימה לשלם לו שכר תמורתה. החוזה בוצע על ידי הצדדים. המערער ביצע את העבודה והמשיבה שילמה את שכרו (לאשתו, לפי הוראותיו); ג) ההתקשרות בין הצדדים מורכבת מחלק סמוי ומחק גלוי. הראשון שיקף את המציאות, והשני שימש לו עלה תאנה. נעשה חוזה למראית עין, בין אשת המערער לבין המשיבה, מבלי שהיתה כוונה לקשור ביניהם יחסי עובדמעביד. חוזה זה בטל וחסר תוקף; ד) אשר לתשלום השכר. האשה הכחישה בתצהירה שקיבלה את השכר. אם השכר לא שולם לנאסר ג'בר הוא נתקבל על ידי המערער. על-פי הרישום הוא שולם לאשת המערער. אפילו אם שולם השכר לנאסר ג'בר, אין בכך כדי לשלול קיום יחסי עובד-מעביד בין המערער לבין המשיבה, משום שעובד רשאי להורות למעבידו לשלם את שכרו לאשתו (סעיף 6לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958). כמובן, שאין לעודד קנוניות ועקיפת הוראות משרד החינוך, אם עצם התשלום של שכר המערער לאשתו איננו שולל קיום יחסי עובד-מעביד ביניהם; ה) למערער ניתנה חופשה שנתית, שכן הוא קיבל שכר כשהיה בחופש (או אשתו קיבלה את שכרו לפי הוראותיו בעת שהיה בחופשה). אמנם הוגשו מסמכים לפיהם קיבלה נאסרה ג'בר חופשה, ועליהם חתימת בוהן אצבע המתיימרת להיות שלה. אולם, כל זה נעשה למראית עין ולמעשה קיבל המערער את החופשה. .8על סמך הראיות שהובאו לפני בית-הדין, אין לקבל את טענת המשיבה כי החוזה בין הצדדים היה חוזה קבלנות בין המשיבה לבין אשת המערער, וזאת מהטעמים הבאים: 1) בית-הדין קמא לא קבע כי אשת המערער היתה מעורבת בכריתת החוזה או בביצועו; 2) האשה לא קיבלה עבודה מהמשיבה, לא מסרה עבודה לבעלה, ולא היתה אחראית לביצוע העבודה. 3) יש למנוע ככל האפשר, הסדרים מפוקפקים לפיהם האיש המבצע את העבודה נרשם כ"קבלן משנה", והמעסיק אינו חייב לשלם לו בגין זכויותיו כעובד. הדבר נכון במיוחד כאשר ה"קבלן" המקבל את העבודה מהמזמין ומוסר אותה ל"קבלן המשנה" (שהוא העובד בפועל), אינו ממלא כל תפקיד בביצוע העבודה. מה היה קורה לו נפגע המערער בעבודה? יש להצטער כי המדינה כמעבידה מעורבת בהסדרים מסוג זה, הפוגעים בזכויותיהם של העובדים. .9האחריות עבור ה"קנוניה" רובצת על שני הצדדים - בית-הדין קמא קבע כי נעשתה קנוניה, וקיומה פוגע באכיפת זכויות המערער. אולם, הקנוניה נעשתה על-ידי שני הצדדים: המערער מצד אחד, ונציגי משרד החינוך (רשות החינוך לבדואים) מצד שני. המשיבה היתה צד פעיל בקנוניה, ומנהל בית הספר היה "שותף" לה: המערער קיבל שכר מהמשיבה במשך לפחות ארבע שנים; בית-הספר מסר לפקידי המשרד דיווח חודשי על ימי העבודה של השרתת נאסרה ג'בר ועל חלק מהדיווחים חתום מנהל בית-הספר; הוגשו מספר מכתבים של נאסרה ג'בר אל המשיבה בעניין חופשה שנתית החתומים בבוהן אצבעה; פקידי משרד החינוך מפקחים על הנעשה בבית-הספר, כולל ביקורים ומגע עם עובדיו. טעות יסודית היתה לטעון ולקבוע כי העובד "הוליך שולל" את משרד החינוך. האחריות היתה לפחות שווה, ולמעשה רובץ עיקרה על המעביד ולא על העובד. האם שילמה המשיבה שכר ל"עובדת" נאסרה ג'בר משך שנים רבות, מבלי שנתקלה בנוכחות המערער ובהעדרות "העובדת"? הייתכן כי הקנוניה לא התגלתה לפקידי משרד החינוך במשך כארבע שנים? יצויין כי זהו מקרה (נדיר?) בו הדיווח הכוזב למשרד החינוך ולשלטונות המס נעשה על ידי נציגי השלטון ! נכון הדבר כי עובד חייב נאמנות למעבידו, וחובת הנאמנות כוללת דיווח אמיתי. אולם, הדבר נכון הן לגבי מערער והן לגבי פקידי משרד החינוך. .10קיום הקנוניה אינו מונע מהמערער לתבוע את זכויותיו כעובד - העובדה שנעשתה הקנוניה איננה שוללת קיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. בדב"ע לח/73- 3[1] נפסקו לעובד פיצויי פיטורים על שכרו המלא, אף כי העובד והמעביד הסכימו ביניהם שחלק מהשכר ישולם, מבלי דווח עליו לשלטונות מס הכנסה. התנאי הבלתי חוקי בחוזה העבודה לא פסל את החוזה כולו, ולא שלל קיום יחסי עובד-מעביד. הוא הדבר גם לגבי קנוניה כמו זו שנעשתה בין הצדרים בתובענה דנן. לאחרונה התייחסנו בהרחבה לנושא בדב"ע מז/146- 3[2]. .11מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. הערעור מתקבל. הדיון מוחזר לבית-הדין קמא להמשך הדיון. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.חוזה עבודהחוזהלמראית עין