קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חומרת העבירה כשיקול בבקשת מעצר עד תום ההליכים: .1מתי, ובאילו נסיבות, מן הראוי לצוות על מעצרו של נאשם עד לסיום ההליכים, כאשר הנימוק העיקרי - אפשר היחידי - לכך הוא חומרתה של העבירה שמדובר בה? זו השאלה שהתעוררה בבקשה שלפני. .2ואלה הדברים הצריכים לענייננו: המשיב הינו סוהר בכלא רמלה. בתאריכים שונים בתחילת שנת 1983, כך נאמר בכתב-האישום שהוגש לבית-משפט זה נגד המשיב, רכב המשיב מצרכים שונים ומשקאות חריפים עבור אסיר השפוט ל- 12שנות מאסר, אותן הוא מרצה בכלא רמלה. המשיב מסר את המצרכים לאסיר ובכל פעם שעשה כן, קיבל מהאסיר 400שקל. בהתאם להוראות הקבע נאסר על סוהרים למסור מצרכים לאסירים. ונטען בכתב-האישום, שבכל אחת מן הפעמים הללו נעברה על-ידי המשיב עבירה של קבלת שוחד על-ידי עובד ציבור בעד פעולה הקשורה בתפקידו. לאחר האירועים הללו, נאמר עוד בכתב-האישום, קיבל המשיב מאותו אסיר, בין כתלי כלא רמלה, סך 800שקל, על-מנת שירכוש בסכום זה מצרכים עבור האסיר המשיב עשה כן ורכש בקבוק ערק, 3חבילות קפה, 5חפיסות סיגריות וממתקים. את כל אלה מסר המשיב לידי האסיר, תמורת 400שקל שהאסיר נתן לו. כך נעברה על-ידי המשיב עבירת שוחד נוספת. מוסיף כתב-האישום ואומר, שבתאריך בלתי ידוע בחודש פברואר 1983, סיפר המשיב לאסיר האמור, שהוא זקוק בדחיפות ל-000, 20שקל. האסיר הציע למשיב, שזה ירכוש עבורו 200גרם חשיש תמורת 000, 16שקל ואילו את הרווחים ממכירת הסם יקבל המשיב. המשיב הסכים להצעה זו, אך ביצוע העיסקה נדחה, על-מנת לאפשר לאסיר להשיג את הכסף לרכישת הסם. בשל הפרשה האמורה הואשם המשיב בעבירה של קשירת קשר לבצע פשע, דהיינו, סחר בסם מסוכן. ועוד נאמר בכתב-האישום, שבתאריך בלתי ידוע, סמוך ליום 23.2.83, הביא המשיב ממתקים שונים לאסיר אחר שהיה כלוא בכלא רמלה ונתנם לו תמורת תשלום. באופן כזה, נעברה על-ידי המשיב עבירה נוספת של קבלת שוחד. ולבסוף נטען בכתב-האישום, שביום 23.2.83נערך בכלא האמור מיפגש בין שני אסירים שהיו כלואים באגפים שונים של הכלא. המשיב נכנס לחדר שבו נערך המיפגש ואמר לשני סוהרים אחרים שהיו במקום, שהם יכולים לעזוב את החדר ואילו הוא ישאר במקום לשמור על שני האסירים הללו. באותו מעמד, ובנוכחות המשיב וידיעתו, החזיק אחד מן האסירים אקדח, אותו הכניס לנעלו. על-כך הואשם המשיב בעבירה של קשירת קשר עם מחזיק האקדח לבצע פשע, דהיינו, החזקת נשק שלא כדין בין כתלי הכלא. .3הבקשה שלפני היא לצוות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים. באת-כוח המדינה, גב' דותן, אמרה לי, שהנימוק העיקרי לבקשה נעוץ בחומרתם של המעשים האמורים. היא היפנתה אותי למספר אסמכתאות, שבהן, לדבריה, נקבעה מדיניות, דהיינו, שכאשר, המדובר בעבירות חמורות במיוחד, אזי יש, כרגיל, לצוות על מעצר עד לסיום ההליכים. ובמקרים כאלה - אמרה לי הפרקליטה המלומדת העובדה שלא קיים חשש שהנאשם ימשיך לעבור עבירות מאותו סוג, איננה משמשת סיבה להימנע ממעצר כאמור. ומכיוון שלטענתה, לא יכול להיות חולק שבעבירות חמורות עסקינן, לכן ביקשתני להיענות לבקשה. .4ואילו מר גולן, סניגורו המלומד של המשיב, בקשני שלא להיענות לבקשה האמורה. הוא אמר, שהעדויות נגד המשיב הן בעצם כמעט כולן מפי אסירים ואין סיבה להעדיף עדויות מפוקפקות כאלו על פני עדותו של המשיב, שכפר-בדבריו למשטרה-מכל וכל באשמות שיוחסו לו כאמור. הוסיף הסניגור וטען, שגם האשמה בקשר לחשיש אינה-בנסיבות-אלא הסכמה לקבלת שוחד תמורת ההכנסה לכלא של סם. ובאשר לאשמה בקשר לאקדח, הרי מעצם כתב-האישום, כך טען הסניגור, נראה שכל אשמתו של המשיב התבטאה ב"עצימת-עיניים" הסניגור גם אמר לי, שהמשיב קיבל הודעה משלטונות בית-הכלא, שלא יחזור בינתיים לעבודתו בכלא. מכיוון שכך, הוסיף וטען הסניגור, הרי שאין חשש שהמשיב יחזור על מעשים כאמור, או ישפיע על עדים שהם אסירים, וזאת לפחות עד לסיומו של המשפט ולאור תוצאותיו. .5אומר מיד, שאינני מוכן לקבל את הטענה שיש להעדיף את עדותו במשטרה של המשיב על עדויותיהם שם של האסירים השונים. העובדה שמדובר בעדויות של אסירים עדיין איננה מלמדת שאין הם אמינים. ומכל מקום, לא לי לקבוע, בשלב הנוכחי, שאלו עדויות מפוקפקות, כטענת הסניגור. השופט שישב לדין הוא שיקבע איזו עדות מהימנה ואיזו איננה כך ולאור קביעותיו לענין זה, ושיקולים אחרים, יצטרך להחליט אם אך העלילו האסירים על המשיב. ואם ביקשני הסניגור לומר, שאין המדובר לפני בעבירות חמורות - כטענת התביעה-הרי שגם טענה כזו אני דוחה מיניה וביה. לי אין ספק, שהעבירות המיוחסות למשיב, כאמור לעיל הינן חמורות, וזאת לא רק לפי עצם מהותן והעונשים העומדים לצידן בחוק, אלא גם לאור העובדה שביצוען מיוחס למשיב במסגרת בית-כלא ובמסגרת תפקידו, כעובד ציבור, שם. .6אולם, משדחיתי את טענותיו הללו של הסניגור המלומד, עדיין לא אמרתי, שאני ממילא מסכים לדבריו, שאין זה מקרה שבו עלי לצוות על מעצר כמבוקש. לענין זה, עלי לפנות לאסמכתאות השונות. מתוך נסיוני במשך השנים בבקשות מן הסוג הזה, נוכחתי לדעת שבבית-המשפט העליון לא נתגבשה דעה אחידה בעניינים אלה. ישנה אסכולה הגורסת שדי בחומרת העבירה כדי לצוות על מעצר וישנה אסכולה אחרת שאיננה גורסת כך. כך, למשל, נקבע מפי כבוד הנשיא אגרנט ב-ב"ש 101/76, שכאשר מיוחסות לנאשם עבירות של קשירת קשר לבצע פשע וקבלת שוחד - שהן העבירות המיוחסות למשיב במקרה שלפני - מן הדין לצוות על מעצר עד לסיום ההליכים, וזאת לאור חומרתן של עבירות כאמור. ב-ב"ש 109/79 נקבע, מפי כבוד השופט י' כהן (תארו אז), שלקשירת קשר לסחר בסם מסוכן נודעת חומרה יתרה, המחייבת החזקתו של מי שהואשם בה במעצר עד תום ההליכים. וכפי שראינו, אף המשיב שלפני מואשם בעבירה מאותו סוג. ב-ב"ש 339/79 נקבע, מפי כבוד השופט שמגר (כתארו אז), שכאשר שוטר הופך לשליח של עבריינים ובכך מועל לכאורה באמון שהציבור נתן בו, הרי חומרת המעשה היא כזו, שהיא, לכשעצמה, די בה כדי להצדיק מעצר עד לסיום ההליכים. ב-ב"ש 198/80 נאמר, מפי כבוד השופט שמגר, שבעבירות סמים, הרי חומרת העבירה ותוצאות הלואי שלה מצדיקות מעצר עד תום ההליכים, גם בהיעדר חשש של השפעה על עדים או הימלטות הנאשם. מאידך גיסא, בהחלטה שניתנה לא מכבר מפי כבוד השופט אלון ב-ב"ש 691/82 מצינו אותו קובע כך, בין השאר: א. לא די בעובדה, שיש ראיות לכאורה המצביעות על כך, שנעברה על-ידי הנאשם עבירה, כי אין לפגוע בזכותו היסודית של אדם לחירות, אלא אם כן קיים נימוק נוסף, המצדיק שלילתה בטרם משפט. ב. אמנם חומרתה של העבירה המיוחסת לנאשם מהווה נימוק חשוב בהקשר זה, אך גם היא, לעצמה, אין בה כדי לשמש נימוק למעצר בטרם נגזר הדין, אלא אם מעצם מהותה של העבירה ונסיבותיה נובע מאליו החשש של סכנה לציבור. ג. רק לענין שני סוגי עבירות חמורות גילה המחוקק דעתו, שבקיום חשד סביר בלבד נגד חשוד כמעורב בעבירות אלו יש כדי למנוע שחרורו ממעצר. ומאחר שבזכות יסוד של חירות האדם קא עסקינן, אין לנו להקיש מהוראות אלו לענין מעצרו של אדם, החשוד בביצוע עבירות אחרות, אף אם חמורות הן. ד. מעצרו של חשוד או נאשם בטרם נפסק דינו, כאשר לא קיים חשש סביר של סכנה לציבור או של הפרעה בחקירת העבירה או כיוצא באלה נימוקים, אין בו אלא משום "מקדמה" על חשבון העונש, ולא לשם כך קיים מוסד המעצר ולא לשם כך תתכן שלילת חרותו של אדם. ובאותו ענין החליט כבוד השופט אלון, מן השיקולים האמורים, לשחרר את החשוד בערבות, חרף העובדה שהואשם בעבירה של הריגה, שעונשה 20שנות מאסר. .7כאשר הפניתי את תשומת-ליבה של באת-כוח המדינה להחלטה האמורה, אמרה לי שיש לראות החלטה זו כחריגה. היא היפנתה אותי אז לב"ש 304/82אלמוני נ' מדינת ישראל [1] בענין זה-כך אמרה לי-נקבע, מפי כבוד השופט בך, שאין לומר שעל בית-המשפט להימנע ממעצר עד לסיום ההליכים בכל מקרה בו האשמה חמורה מאד, אך סיכויי הצלחתה של התביעה ניראים פחות מכמעט וודאיים, וניראים שקולים. אך לי נראה, בכל הכבוד לפרקליטה המלומדת, שהיא לא דקה פורתא. שהרי באותו ענין שבו הואשם העורר בנסיון לרצח, שעונשו 20שנות מאסר, גם אמר כבוד השופט בך דברים אלה: א. עבירה של נסיון לרצח נימנית בין העבירות, אשר חומרתן הרבה מצדיקה, בדרך כלל, החזקתו של המואשם בה במעצר עד תום ההליכים. מאידך גיסא, לא יקבל בית-המשפט בענין זה החלטה באופן אוטומטי, על סמך סעיף האישום החמור בלבד, אלא יבדוק כל מקרה על-פי נסיבותיו. ב. רצוי לשחרר נאשם בערובה אף-על-פי שהואשם בעבירה חמורה מאד, וגם ההוכחות לביסוס האשמה הינן איתנות ומשכנעות, אם לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה הספציפי או בגלל מצבו המיוחד של הנאשם אין מקום למעצרו עד גמר ההליכים. .8הנה כי כן, וכפי שכבר אמרתי לעיל, ישנן שתי אסכולות בבית-המשפט העליון. מכיוון שכך, סבור אני שאינני קשור בהחלטה זו או אחרת ואני חופשי לבור לעצמי את הדרך הנראית לי יותר. ואני בוחר ללכת בדרכו של כבוד השופט אלון, שאליה התייחסתי לעיל. כבר אמרתי שאני רואה את העבירות נשוא הדיון שלפני כחמורות במיוחד. אולם, מביא אני בחשבון שיקולים אלה: אין חשש שהמשיב ישפיע על עדים ואין חשש שלא יתייצב למשפטו; גם אין חשש, בנסיבות, שהמשיב יחזור על מעשים דומים, לפחות עד לסיום משפטו; וכך גם לא ניתן כיום לומר שהמשיב מהווה סכנה לציבור. לכן, החלטתי שלא להיענות לבקשה למעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים והוא יוכל להשתחרר בערבות לשביעת-רצונו של המזכיר הראשי של בית-משפט זה, בסך 000, 60שקל, מזה 000, 15פקדון במזומנים בקופת בית-המשפט. ברם, עד להמצאת הערבות כאמור ימשיך המשיב להיות נתון במעצר. מעצרמעצר עד תום ההליכים