קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חטיפה לשם עבירת מין - מעצר עד תום ההליכים: 1. בת"פ 181/99 מואשם המשיב בשני אישומים: הראשון, המייחס לו יחד עם שני שותפים שטרם נתפסו, ביצוע של חטיפה לשם עבירת מין, עבירה לפי סעיף 374 לחוק העונשין, תשל"ז1977-; השני, מעשה אינוס בשתי הזדמנויות, עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק האמור. בבקשה שלפני עותרת המבקשת להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים. לטענתה בידיה ראיות לכאורה להוכחת האישומים ומתקיימות עילות מעצר, הן בשל מסוכנותו של המשיב, מכוח הוראת סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-; והן בשל חזקת המסוכנות, המוטמעת בסוג העבירות, מכוח הוראת סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. 2. אלו הן העובדות המפורטות בכתב האישום: ביום 12.4.99 בשעות הבוקר הגיעו המשיב ושני שותפיו (שרק זהות אחד מהם ידועה) אל מכון עיסוי בתל-אביב, שבו עסקו שלוש נשים תושבות חוץ כמעסות וכנערות ליווי. החוברים הזדהו בפניהן כשוטרים ונטלו מהן את תעודות הזהות וכספן. לאחר מכן הובילו אותן אל כלי רכב בו נהג המשיב והסיעון לירושלים. בירושלים שכרו המשיב ואחד משותפיו חדרים בבית מלון ומאוחר יותר הסיעו אותן אל העיר רמלה, במטרה למוכרן. במפגש מתואם הציגו אותן בפני ששה רוכשים פוטנציאליים, עד שלבסוף "נרכשה" אחת מהן. עקבותיה לא נודעו עד עתה. במהלך פעילות זו הטילו המשיב וחברו אימה ופחד בנערות הליווי. לאחר מכן, מששבו למלון בבירה, דרש המשיב מאחת משתי הנותרות לקיים עמו יחסי מין, שאם לא כן יאונה לה רע. חרף תחנוניה ביצע בה את זממו. למחרת בבוקר בעל אותה פעם נוספת, הכל - ללא הסכמה ותוך איום לשימוש בכוח. 3. הסניגורית המלומדת, עורכת הדין שאמע, מתנגדת בשם מרשה למעצר. לטענתה אין ראיות לכאורה, המספיקות לשם הוכחת האישומים במשפט עצמו. לחלופין היא עותרת לשחרר את המשיב בחלופה פחות חמורה מן המעצר עצמו. פשיטא, שאין מחלוקת לעצם קיומה של עילת מעצר, ככל שתמצאנה ראיות לכאורה. 4. בשלב זה של הדיון, בית המשפט אינו נכנס למעשה וגם אינו מסוגל להיכנס להלכה, אל נבכי מהימנות העדויות והעדפת גרסאות אלו על פני אחרות (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י, פ"ד נ(2) 133, 148 מול ו': "ההסתכלות הכוללת על חומר הראיות אינה מכריעה במהימנותם של העדים"). בהלכת זאדה נקבעה המתכונת לבחינת הראיות לכאורה ומבחניו חלים גם לצורך חוק המעצרים, המאוחר יותר. על בית המשפט הדן במעצרו של אדם מוטל לבחון את חומר החקירה כולו. המבחן הנו, האם במכלול הדברים, לרבות ראיות ההגנה וטענותיה, קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה בסוף המשפט. בשלב זה בית המשפט בוחן את הראיות בהיבט הלכאורי בלבד, לאמור - האם מכוחן קיים פוטנציאל המספיק לשם ההרשעה: "בית המשפט אינו מסתפק בכך שטכנית קיימת בחומר החקירה עדות, אשר אם תימצא אמינה, ניתן יהיה לבסס עליה מימצא מרשיע. בית המשפט צריך לבחון עניינית אם מתוך מכלול חומר הראיות, ובסיום ההליך השיפוטי, יהא בכוחה של עדות זו, בהשתלבותה ביתר הראיות, להעמיד סיכוי סביר להוכחת האשמה". (שם, עמ' 149 מול א'-ב') זהו הפוטנציאל הראייתי להרשעה. בעת מיון הראיה "השופט הבוחן אותה אינו קובע ממצאים מרשיעים או מזכים על פיה. אין הוא עוסק בסיכום הראיות והכרעה באשמה. הוא קובע את סיכויה בסיום המשפט" (שם, 150 מול ג'-ד'; כללית על נושא זה, ראו גם בחיבורו של י' קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ז, מעמ' 205 ואילך). עם זאת, ככל שעולה בידי ההגנה להראות יותר ויותר פריכות ותמיהות בראיות לכאורה מטעם התביעה, כך גדל הסיכוי שכמות הראיות לכאורה לא תספיק או למזער תקל על השחרור בתנאים. בעניין זאדה הנ"ל נאמר בהקשר לכך (עמ' 148 מול ג'): "אם עולה מתוך מכלול חומר החקירה כי קיים כבר עתה כירסום של ממש בגירסת התביעה, באופן שאין סיכוי סביר להרשעת הנאשם בסוף המשפט, לא מתקיימת הדרישה בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה". על בית-המשפט לבחון אם-כן את התשתית, לפי מכלול מסכת הראיות ולאמוד את הסיכויים הנראים בנוגע לתוצאת המשפט. בהתאם לאמור תבחנה גם הטענות דידן. עם זאת מן הראוי לציין, כי להבחין ממקרה רגיל, שבו הראיות לכאורה כוללות את החומר שנאסף במהלך החקירה, הרי בענייננו שתי המתלוננות נחקרו כבר בעדות מוקדמת, לפני הרכב בית משפט זה, חקירה ארוכה וממושכת, שהשתרעה על-פני שעות רבות והוקלטה. תמליליה הוצגו אף הם. בנסיבות אלו, התשתית הלכאורית נשענת על חומר ראיות ממשי. 5. הטענה מטעם המשיב להעדר ראיות לכאורה, התייחסה לכל אחד משני האישומים הכלולים בכתב האישום. דגש מיוחד הושם על גרסת המתלוננות, אשר מלכתחילה הסתבכו בשקרים, לגבי שמן, זהותן, עיסוקן ונסיבות תפיסתן. מקשה הסניגורית: אם אלו הכחישו בתחילה שהן עוסקות במתן שירותי מין, כיצד מתמלאים תנאי העבירה בסעיף 374 לחוק העונשין, כאשר החלופה הרלוונטית היא חטיפה לשם עיסוק בזנות? זאת ועוד, מתוך העובדה שהן עסקו במתן שירותי מין תחת זהות בדויה, מתעורר החשש, שמא עקב דאגה להציל את עצמן בחרו לבדות סיפור עלילה על המשיב. בכך סברו, אליבא דעמדת המשיב, שיעלה בידיהן למלט עצמן. הוסף על כל אלה את הסתירות בגרסתן, את התנהגותן התמוהה, משלא זעקו לעזרה, אף אם שכנו בבית מלון בטבורה של העיר ירושלים, את כבישתה של הגרסה ואת התנהגותן במהלך הימים עד למעצר כל הנוגעים בדבר על-ידי המשטרה - והגע בעצמך למסקנה שהתשתית העובדתית לוקה עד למאוד בחסר. 6. אין בידנו לקבל את טענות המשיב בנושא זה. חרף כל הנטען סבורני, כי קיים פוטנציאל ראייתי המספיק להרשעת המשיב, בשני האישומים המיוחסים לו. העדויות של שתי המתלוננות תאמו האחת את רעותה בפרטים ובפרטי לוואי רבים, בשעה שעל-פי הנסיבות לא היה בידיהן זמן לתאום גרסאות. גם אם היה מעט זמן כאמור, עדיין לא מתקבל על הדעת תאור כה מדויק ומפורט על-ידי שתיהן. החשש שמא המדובר בעלילה, מתפוגג אפוא. אכן, גרסאות המתלוננות מעוררות קשיים, הן בכל הנוגע להתנהגותן בשלבי החקירה הראשונים והן בכל הנוגע לאי התאמות ולהתנהגות מוזרה במהלך האירוע. ואולם, בשקלול של כל החומר המונח לפנינו, כמדומה שבנקל ניתן לומר, כי התשתית הראיתית מספיקה, די והותר, לשם הרשעה. המדובר בתושבות חוץ, אשר אינן שוהות כאן כחוק. לפחות אחת מהן מסתובבת עם מסמכים מזויפים. מטבע הדברים יכולת הפעולה מצדן מצומצמת יותר, שהרי כל שצפוי להן הוא ליפול מן הפח אל הפחת. המנטליות שלהן היא גם כזו, שאינן סומכות על כוחות המשטרה. כל שכן לאור ניסיונן עם "כוחות משטרה" מדומים, שבאו אל המכון בו שהו והוציאו אותן משם. אלה היו המשיב וחבריו. משנשאלה אחת מהן במהלך החקירה מדוע נמנעה מלצעוק או מלנסות לברוח, השיבה: "המנטליות שלנו אחרת. חנכו אותי כל החיים שאם אני מתנגדת יהיה לך יותר גרוע" (עמ' 37 לחלק א' בתמליל ההקלטה). זהו בתמצית גם הרושם העולה ממכלול המסכת, לגבי אפשרויות ההצלה שעמדו לפני המתלוננות. לפי תיאורן, המדובר בגברתנים שדאגו כל העת למנוע מהן דרך מפלט ותמיד אחד מהשניים נמצא במחיצתן. גם כשנכנסו למכונית ננעלו הדלתות בחלקה האחורי, למניעת אפשרות היציאה. בבית המלון אליו הגיעו, הן שוכנו בקומה גבוהה והניסיון לצאת דרך המרפסת נשלל בשל הגובה. ניתן, אפוא, להבין את הדילמה בה הן היו נתונות. מכל מקום, לא מצאנו בהתנהגות זו - אף אם בתפיסות המקובלות אצלנו, המדובר בהתנהגות מוזרה - כדי לכרסם בתשתית הראיות לכאורה, עד לשלילת טיבן, באופן היכול להוביל לשחרור מן המעצר. בשתי העדויות של המתלוננות נמצא תימוכין לפרוט העובדתי, הכלול בכתב האישום, שמכוחו ניתן יהא להרשיע את המשיב. מכיוון שכך, הרי יש באמור להוות פוטנציאל ראייתי לכאורי, המספיק לשם עמידה בסף הנדרש לשם המעצר עד לתום ההליכים. כך גם לגבי מילוי אחר רכיבי העבירה, לפי סעיף 374 לחוק העונשין, שהרי חרף גרסאות המתלוננות, ברור הדבר, כי המדובר לכאורה בחטיפה לשם עיסוק במתן שירותי מין. לאמתם של דברים המדובר בסחר של בני אדם, בזיקה למתן שירותים כאמור. 7. גרסת המשיב אינה גורעת מטיבן של הראיות לכאורה. נהפוך הוא. אומנם הלה מעלה גרסה על נוכחות במקום אחר ושולל את הימצאותו מחוץ לתחומי ירושלים, אולם הדבר אינו דר בכפיפה אחת עם פלט שיחות הפלא-פון, המעיד על שיחות אינטנסיביות שביצע לכאורה, ובכלל זאת גם מחוץ לתחומי ירושלים. יצוין, כי בחקירה ובעדות בבית המשפט, העידו המתלוננות על שיחות טלפון תכופות, שביצע המשיב במהלך האירועים. עוד יצוין, כי הלה זוהה על-ידן בשם יעקב, כפי שככל הנראה הציג את עצמו בפניהן, אולם הדברים הובהרו במהלך החקירה ומהעדות בבית המשפט, שמשניהם אין משתמע לשתי פנים, כי "יעקב" המדובר הוא המשיב דנן. 8. לאור כל האמור, נחה דעתנו לקיומן של ראיות לכאורה כלפי המשיב. 9. עילת המעצר אינה שנויה, למעשה, במחלוקת. אכן, טיבם של האישומים, כמו טיבה של ההתנהגות העבריינית, מעידים על מסוכנות ועל חזקת מסוכנות שלא הופרכה. מכאן, שמתקיימת עילה להורות על מעצרו של המשיב. 10. הנושא האחרון נוגע לסוגיית תחליף המעצר. לפי סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים חלה, בכל מקרה, החובה לבחון את האלטרנטיבה למעצר עצמו. התחליף יקבע כל אימת שניתן להשיג את מטרות המעצר על דרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של המשיב פחותה יותר. ואולם, על נאשם, אשר לגביו חלה חזקת המסוכנות, בשל טיבן של העבירות, דוגמת המשיב דנן, רובץ נטל השכנוע להעיד על חוסר מסוכנות, בנוגע לתנאי תחליף המעצר המוצע על-ידו. כך נפסק בהקשר זה בבש"פ 8638/96 קורמן נ' מ"י, פ"ד נ(5) 200, 206 מול ו': "חזקת המסוכנות, שלא הופרכה, גוררת אחריה חזקה נוספת, ולפיה המסוכנות מצדיקה מעצר בפועל, להבדיל מחלופת מעצר. שהרי אם חומרת העבירה יוצרת חזקת מסוכנות, המהווה עילת מעצר, היא גם יוצרת מאליה, לפי ההגיון, חזקה כי שחרור מן המעצר כרוך בסכנה, וחזקה כזאת פועלת נגד חלופת מעצר". וראו גם את הדברים המובאים שם מבש"פ 2092/95 טלקר נ' מ"י (פ"ד מט(1) 641, 646 מול ג'-ה'). בענייננו לא עלה בידי המשיב להראות ולשכנע כנדרש ממנו. זאת ועוד, למשיב עבר פלילי והוא נדון לפני כשנה (22.4.98) לשנת מאסר בפועל, בשל הרשעה בעבירה של שוד מזוין. בנסיבות אלו טוען בא-כוחה המלומד של המבקשת, כי יש להניח שהלה ביצע את העבירות דנן בהיותו אסיר ברשיון. דא-עקא, שאין להסתפק בהנחה כאמור מתוך גיליון ההרשעות הקודמות, ומן הראוי היה לצרף אישור כדבעי על הרשיון ותקופתו. יחד עם כן, אין להתעלם מן העובדה, שהלה הורשע לפני זמן קצר למדי בעבירה חמורה. המסוכנות הנובעת מן המשיב, לאור טיבם של המעשים, סחר בבני אדם ואינוס תוך ניצול מצוקת המתלוננות, חייבת לבוא בחשבון גם בבואנו לבחון את שאלת התחליף למעצר. בענייננו חוברות גם נסיבות נוספות, הנוגעות לכך ששני השותפים מסתובבים חופשי (אחד טרם נתפס וזהות השני אינה ידועה) ולכך שחברתן של שתי המתלוננות נעלמה ועקבותיה לא נודעו. בסיטואציה זו, יש כדי להגדיל ולהגביר את פוטנציאל המסוכנות הנובע מן המשיב. קיימת סכנה של חבירה נוספת לשותפיו, כאשר יש להם אינטרס משותף, למנוע עדות מפלילה מצד אותה בחורה שלישית. השקלול של כל הגורמים הללו מוביל לכך, שלדעתנו בנסיבות העניין לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך חלופית. 11. לפיכך, מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים ב-ת"פ 181/99. מעצרחטיפהמשפט פליליעבירות מיןמעצר עד תום ההליכים