חיסיון מסמכים מס הכנסה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיסיון מסמכים מס הכנסה: לפני בקשה על-פי סעיף 235ג(ג) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] [7] (להלן "הפקודה"), אשר על-פיה עותר המבקש לבית-משפט זה להכריז כי המסמכים והניירות אשר נלקחו על-ידי נציגי המשיבה (להלן "המסמכים"), ואשר הופקדו במזכירות ביתמשפט זה הינם חומר "חסוי" כמשמעותם בסעיף 235א-235ב לפקודה [7]. השתלשלות העניינים אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים והיתה כדלקמן: .1ביום 15.11.82בשעה 12.30הופיעו במשרד עו"ד תוסייה כהן אשר בבנין "כלל" בירושלים, מר ברנובסקי ומר פרידמן, עובדי נציבות מס הכנסה, ובידם צו מבית משפט השלום בירושלים המתייחס למבקשים יעקב סניורה ובניו, לשם קבלת "המסמכים" שהיו מצויים אותה שעה במשרד. .2מאחר ועו"ד יוסף תוסייה כהן העלה טענת חסיון לגילוי מסמכים, על-פי סעיף 235ג(א) לפקודה [7] הושמו המסמכים במעטפה אשר לאחר שנסגרה ונחתמה, נמסרה כאמור למזכירות בית-משפט זה. מכאן הבקשה שלפני. .3בפתח הדיון בבקשה, שנערך בנוכחות באי-כוח הצדדים, ביקש עו"ד עוזיאל, בשם המבקש, להגיש תצהיר החתום על-ידי עו"ד ש' תוסייה כהן, שבו הוא מצהיר כי "המסמכים": "הינם חומר שעיבדה וערכה הגב' רחל סיליס, יועצת מס, לבקשתי לביסוס הגנת מרשי בהתדיינות משפטית עתידה עם רשויות מס ערך מוסף ומס הכנסה." החלטתי כי לשם בירור יסודי של המחלוקת בין הצדדים, מן הראוי לקבל את תצהירו של עו"ד ש' תוסייה כהן, וכדבר מובן מאליו ניתנה רשות לבא-כוח המשיבה לחקור את המצהיר על תצהירו, אולם הוא ויתר על כך. השאלה המרכזית שעמדה לדיון ואשר עליה ביקשתי מהצדדים לטעון את טענותיהם היא: האם "סוד מקצועי" כאמור בסעיף 235א כולל חילופי דברים שניתנו על-ידי צד שלישי לעורך-הדין בשביל ענייני הלקוח, או שהכוונה בסעיף 235א לפירוש דווקני ומצומצם, לאמור, לחילופי דברים בין לקוח לבין עורך-דין בלבד. .4הענקת החסיון לדברים המוחלפים בין עורך-דין ללקוחו היא, כנאמר בספרו של פרופסור א' הרנון "דיני ראיות" [10]: "התוצאה המתקבלת מן הנסיון ליישב בין שני עקרונות חשובים המתחרים ונאבקים זה עם זה. מן הצד האחד חשוב שמראשית המשפט יגלה כל צד את מלוא החמר שבידו, שלא יהא יריבו מופתע, שיוכל להתכונן כהלכה ושלא יוסתר ממנו דבר העשוי להוציא לאור את זכותו. מאידך גיסא חשוב לא פחות לשמור על סודיות הקשר בין עורך-דין ללקוחו, כדי לאפשר לאדם להיוועץ במלוא הגילוי ולקבל הגנה על כויותיו, ללא חשש שפרטי ההתייעצות יתגלו לאחרים." הסעיפים השונים המעניקים חסיון לפרטי התקשרות בין עורך-דין ללקוחו דנים כל אחד במצב אחר. הסעיפים הרלוואנטיים והמיוחדים לענייננו הם סעיף 235א עד 235ד לפקודה [7], אשר מעליהם מרחף צילם של סעיף 48לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971[8] אשר חל בשלב המאוחר יותר של הבאת הראיות, וכן סעיף 90לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961[6] (להלן - "חוק לשכת עורכי הדין") אשר קובע: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח ובין עורך-דין ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על-ידי עורך-הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך-הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם." מבחינת סדר הזמנים, סעיף 90האמור הוא הראשון אשר נתן תוקף סטאטוטורי לנושא אשר עד כה התבסס על עקרונות המשפט המקובל, והוא נחקק, כאמור, בשנת תשכ"א- .1961לאחר מכן נחקקו סעיפים 235א-ד לפקודת מס הכנסה [7], כאשר סעיף 235ב מסייג סוג זה של חסיון וזה לשונו: "על אף האמור בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, חייב עורך-דין, אם נדרש לכך על-ידי פקיד השומה, למסור לו כל מסמך שברשותו ולאפשר לו לבדוק ולתפוס כל מסמך כאמור.... אך אין עורך-דין חייב לעשות כן אם הוא טוען שהמסמך חסוי." סעיפים אלה נחקקו, כידוע, על-ידי החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 4), תשכ"ד- 1964[9]. מהו "מסמך חסוי"? זהו מסמך שיש בו, לפי ההגדרה, שבסעיף 235א "סוד מקצועי". "סוד מקצועי" מוגדר בסעיף 235א: "חילופי דברים בין לקוח לבין עורך-דין שיש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על-ידי עורך-דין ללקוח, בין שהדברים נאמרו בעל פה ובין שהועלו על הכתב, לרבות רשימות שערך עורך-הדין לשימושו הוא, ובלבד שיש להם קשר ענייני לשירות המקצועי כאמור." למען השלימות, אביא כאן את נוסח סעיף 5ג לפקודת הראיות, אשר נחקק על-ידי החוק לתיקון דיני הראיות תשכ"ח- 1968(ס"ח 535עמ' 192) - כיום סעיף 48לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971[8]. מבחינת סדר זמני החקיקה זהו הסעיף המאוחר ביותר בסוגיה זאת, וזה לשונו: " .48(א) דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך-דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על-ידי עורך-הדין ללקוח, אין עורך-הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך-דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך-הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך-הדין. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עורך-דין או עובד של עורך-דין." בהתייחסו לחסיון שניתן בסעיף 90לחוק לשכת עורכי הדין [6], שאף המחוקק להגיע למצב שראה בו אינטרס ציבורי מובהק, בו כל אדם החייב במס הכנסה אכן ישלם את המגיע לשלטונות המס. כאמצעי למעקב ולפיקוח על אמינות הדוחות המוגשים מטעם הנישומים, יש לאפשר לפקיד השומה לבחון כל מסמך רלוואנטי אשר יכול לעזור באומדן היקף החיוב של הנישום. מאידך, לא הסכים המחוקק לוותר על עקרון לא פחות חשוב לשמירה על סודיות הקשר שבין עורך-דין ללקוחו, כדי לאפשר לאדם להיוועץ בגילוי לב מוחלט ולקבל הגנה משפטית נאותה, ללא חשש שפרטי ההתייעצות יתגלו לאחרים. כפשרה בין שני עקרונות אלו, נמסר שיקול הדעת להחליט אם המסמך חסוי אם לאו לבית-משפט וזאת כאמור כדי לשמור על סודיות הקשר הענייני והמקצועי בין עורך-הדין ללקוחו ומאידך, כדי לא להפוך את משרדי עורכי-הדין ל"ערי מקלט" ולמקום מסתור של מסמכים שנישומים אחדים היו רוצים להעלימם מעינם הפקוחה של שלטונות המס. .5כדי להבטיח זאת, נקבע, כי החסיון הוא אמנם של הלקוח, אולם אך רק בעניינים מקצועיים שבין הלקוח וערך-הדין, כלשונו של המלומד wigmoreבספרו "דיני ראיות" מהדורה 2ס' 2292, כמצוטט בע"א 49/61 רובינשטיין נ' מפעלי טכסטיל בע"מ [1]: Where legal advice of any kind is sought from a" professional legal adviser in his capacity as such, the -communications relating to that purpose made in con Protected from disclosure by himself or by the legal fidence by the client, are at his instance permanently ".adviser except the protection to be waived או כלשון השופט זוסמן ז"ל בפסק-הדין הנ"ל, ע"א 49/61 רובינשטיין נ' מפעלי טכסטיל בע"מ, בעמ' 1601[1]: "נמצא, זכות החיסוי של הלקוח ולא של עורך-הדין היא ואין החיסוי עומד ללקוח אלא לגבי מה שדובר בינו לבין עורך-הדין בתור שכזה ובתפקיד של יועץ בחכמת המשפט. אין די בכך שפלוני דיבר עם מי שהיה עורך-דין כדי לבסס על-כך טענה של חיסוי." כדוגמא לכך שלא כל התקשרות עם עורך-דין יוצרת חזקה של סודיות הענין, נאמר על-ידי פרופ' הרנון בספרו דיני ראיות (כרך ב) בעמ' 101[10]: "למשל, אם פלוני נפגש עם עורך-דינו בנוכחותו של אדם שלישי אשר איננו איש סודו ולא מורשהו של הלקוח או של עורך-הדין, אות הוא שלא ביקש לשוות להתייעצות עם עורך-הדין אופי של שיחה סודית." (ראה גם בענין זה mccormick, on evidenceבעמ' 179, תחת הכותרת professional relationship the[11]). בענייננו, עולה מהתצהיר של עו"ד ש' תוסייה כהן, כי המסמכים ניתנו על-ידי יועצת המס, גב' רחל סיליס לבקשתו לשם: "ביסוס הגנת מרשו בהתדיינות משפטית עתידה עם רשויות מס ערך מוסף ומס הכנסה". לפיכך, ברור שמדובר כאן במסמכים שניתנו במישור של יעוץ מקצועי משפטי ולא עקב יחסים אחרים בין עורך-הדין ללקוח. .6טוען בא-כוח המשיבה, כי החסיון אינו כולל מסמכים שלא הוחלפו ישירות בין הלקוח ועורך-הדין, ולבד מזאת, כך הוא טוען, ויתר הלקוח על סודיות המסמכים במוסרם לידי גב' רחל סיליס. אדון תחילה בטענה האחרונה ואומר מיד, שאין בידי לקבלה. לפי עובדות המקרה שלפני מדובר במסמכים שערכה מנהלת חשבונות ויועצת מס של המבקש. על כך אני למד ממכתבה של גב' רחל סיליס אל שלטונות מס הכנסה מיום 18.7.82אשר צורף לתיק בית-המשפט, וכך היא פותחת את מכתבה: "בחודש פברואר ש"ז, נתבקשתי ע"י השותפות הנ"ל בתפקידי כמנהלת חשבונות..." (ההדגשה שלי - י' ו'). הואיל וכך, אין יסוד לטענה, כי המבקש ויתר על סודיות המסמכים כאשר מסרם לידי גב' סיליס. גב' סיליס לא היתה צד שלישי סתמי, אשה זרה שלא הכיר אותה, אלא היתה זו מנהלת חשבונות של המבקש ויועצת מס שלו, על כל המשתמע מכך, ולא יפלא, איפוא, שהמבקש מסר לידה את מסמכיו. לא נראה לי, שבכך יש לראות משום ויתור על סודיות המסמכים. .7באותה מידה אין בידי לקבל את טענתו החלופית של בא-כוח המשיבה, כי במכתבה האמור מיום 18.7.82ויתרה אותה יועצת מס, בשם המבקש, על החסיון, אם אמנם היה קיים כזה קודם לכן. וכל כך למה? על שום שכתבה באותו מכתב, שעל-פי הנתונים שבידה, אותם היא מוכנה להוכיח לפני פקיד השומה - היצוא של השותפות המבקשת הסתכם בשיעורים כפי שם מפורטים באותו מכתב. בא-כוח המשיבה מדגיש את המילים: "....ואני מוכנה להוכיחם בפניכם...", ומזמין את בית-המשפט ללמוד מכך שיש כאן ויתור על זכות החסיון. אין בידי לקבל טענה זאת. הבעת נכונות להוכיח טענה מסויימת לפני פקיד השומה אין בינה לבין ויתור על חסיון ולא כלום, ואין להוציא דברים מתוך הקשרם הפשוט וללמוד מהם דבר מעבר לכך. .8ובכן הגענו לשאלה המרכזית בבקשה זאת והיא, כפי שצויין בפתח הדברים, האם הסוד המקצועי האמור בסעיף 235א כולל דברים שהוכנו על-ידי צד שלישי עבור עורך-דין בשביל ענייני הלקוח, ולצורך הגנת הלקוח בהתדיינות משפטית עתידה עם רשויות מס ערך מוסף ומס הכנסה, כלשון עו"ד ש' תוסייה כהן בתצהירו האמור. הסוגיה הזאת - כלומר השאלה האם החסיון משתרע גם על חומר אשר הוכן על- ידי צד שלישי עבור עורך-הדין לקראת התדיינות עתידה - אינה חדשה וכבר נדונה בהקשר אחר גם בארץ, גם באנגליה וגם בארצות-הברית. המדובר הוא במה שמכונה .Work product of the lawyer .9השאלה הנדונה בארץ ב-ע"א 327/68זינגר נ' ביינין [2], וב-ע"א 407/73גואנשיר נ' חב' החשמל [3], אשר צוטטו לפני על-ידי בא-כוח המבקש. ההלכה העולה מתקדימים אלה היא, שמסמך אשר בא לעולם לצורך הליכים משפטיים אשר היו אותה שעה תלויים ועומדים, או אפילו רק צפויים, מסמך זה הוא חסוי. בפסיקה זאת הסתמך בית-המשפט העליון על הפסיקה האנגלית בנדון ובראש וראשונה על פסק-הדין הממצה של השופט haversבענין seabrook v. British transport Commission[5]. לאחר שסקר בצורה מקיפה את תולדות דיני החסיון במשפט האנגלי ואת המפנה שחל במשפט האנגלי לטובת עקרון החסוי ב-1913, הציב לעצמו השופט haversשני מבחנים לשאלה אם יש חסיון אם לאו. ואלה הם, כלשונו בעמ' 28: . Was the document obtained for the solicitors in1" the sense of being procured as materials upon which Professional advice should be given in proceedings or".threatened or anticipated "?. Was this report obtained for the solicitors2 ומכיוון שבית-המשפט ענה בחיוב לשאלות, הוחל חסיון על המסמכים הנדונים שם. (השווה בסוגיה זאת את המאמר המקיף: discovery of trial preparation in the" . 1026Pp . 50Federal courts, columbia law reports, vol[12]). עוד יש לציין במיוחד כי ב-ע"א 327/68זינגר נ' ביינין [2] הנ"ל אימץ ביתהמשפט העליון את ההלכה האמריקנית המעניקה חסיון ל- lawyer work product of theולפרי עבודתם של מומחים אחרים האוספים חומר למען לקוח לקראת המשפט, גם כאשר החסיון הרגיל של התקשרות בין עורך-דין ללקוח אינו חל (ראה שם עמ' 606, ועיין ספרו של פרופ' הרנון הנ"ל [10] כרך ב' עמ' 100הערה 14). העולה מן המקובץ עד כאן, שלפי כל הנאמר לעיל יש לראות את החומר שלפני כחסוי, אלא אם כן הכללים שפורטו לעיל אינם חלים במקרה דנן, לאור הגדרת המונח "סוד מקצועי" שבסעיף 235א לפקודת מס הכנסה [7]. .10ואכן זוהי טענתו של עו"ד דולן, בא-כוח המשיבה, בנקודה זאת. הוא מצביע בעיקר על כך שבהגדרת המונח "סוד מקצועי" הנ"ל, מדובר על חילופי דברים בין לקוח ובין עורך-דין, ולא מדובר על אדם אחר או צד שלישי אחר מטעם הלקוח. בהקשר זה, מצביע עו"ד דולן על נוסח סעיף 48לפקודת הראיות [נוסח חדש] [8] שם מדובר בפירוש על "דברי ומסמכים שהוחלפו בין עורך-דין לבין לקוחו או לבן אדם אחר מטעם הלקוח ושיש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על-ידי עורך-הדין ללקוח..." מכאן מבקש עו"ד דולן ללמוד שיש להגביל את החסיון לפי סעיף 235א לפקודת מס הכנסה, לדברים ורשימות בין הלקוח לבין עורך-הדין ולא מעבר לזה. זוהי טענה בעלת משקל ולא שמעתי תשובה מספקת לה בעת הטיעונים לפני, אולם לאחר עיון מעמיק יותר בכל הסוגיה החלטתי שלא לקבלה. .11לפי זמני חקיקת הוראות החוק הנוגעות לסוגית החסיון, המפורט לעיל, נחקק סעיף 48לפקודת הראיות [נוסח חדש] [8] כארבע שנים לאחר חקיקת סעיפים 235א-235ד לפקודת מס הכנסה [7]. מבחינה זאת קשה, איפוא, להסיק דבר על-ידי השוואת שתי הוראות חוק אלו, לטובת הפירוש אשר ניתן על-ידי בא-כוח המשיבה. לטענה זאת היה משקל יתר, אילו מצב החקיקה היה הפוך, כלומר, אילו בחקיקה המוקדמת יותר היה מדובר על "האדם האחר" ואילו בחקיקה המאוחרת יותר ביטוי זה היה נשמט. לו כך היו הדברים, היה משקל לטענה כי בהיות המחוקק ער לנוסח הרחב יותר בחקיקה המוקדמת ביקש להצר את החסיון ולהוציא ממנו את "האדם האחר". אולם, כאמור, לא זהו מצב הדברים. כנגד זה יש להצביע על כך שבסעיף 90לחוק לשכת עורכי הדין [6], חוק שנחקק כשלוש שנים לפני תיקון פקודת מס הכנסה כנ"ל, לא נזכר "האדם האחר", כפי שעולה מעיון בלשון הסעיף כמצוטט בסעיף 4להחלטה זאת. יש, איפוא, משקל לטענה שבעת חקיקת פקודת מס הכנסה כאמור לעיל, היה לנגד עיני המחוקק נוסח סעיף 90האמור - והדבר נאמר בפרוש בסעיף 235ב לפקודת מס הכנסה - אף זאת לא מצא המחוקק לנכון להכניס שינוי בנוסח, ללמדך שבנקודה זאת לא ביקש להכניס שינוי משמעותי בסוגית החסיון. והרי כבר הראיתי לעיל שלפי פסיקת בית-המשפט העליון בסוגיה זאת, החסיון משתרע גם על פרי עבודתם של מומחים אחרים, האוספים חומר למען עורך-דין המכין את תיק לקוחו לקראת המשפט, גם כאשר החסיון הרגיל של התקשרות בין עורך-דין ולקוח אינו חל, שהרי בסעיף 90לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961לא נזכר, כזכור, אותו "אדם אחר". יודגש שע"א 327/68הנ"ל [2], נפסק ביום 11.10.1968ואילו ב-ע"א 407/73 [3] ניתן פסק-דין ביום 17.10.1974, כלומר, זמן רב אחרי חקיקת חוק לשכת עורכי הדין. ובכל זאת, למרות הניסוח המצמצם באותו דבר חקיקה, הגיע בית-המשפט העליון למסקנה אליה הגיע. אמת הדבר, שהמדובר שם היה בסוגית גילוי מסמכים במסגרת סדר הדין האזרחי הרגיל, אך עקרון החסיון חד הוא, הגם שדרך הפעלתו בעניני מס הכנסה הוא שונה. .12סיכומו של דבר, מסקנתי היא, שבעת ניסוח המונח "סוד מקצועי" בסעיף 235א לפקודת מס הכנסה [7] לא התכוון המחוקק להוציא ממסגרת החסיון מסמך שבא לעולם לצורך הליכים שהיו אותה שעה תלויים ועומדים או צפויים, אם בית-המשפט השתכנע מכך, שאכן זוהי המטרה שלמענה נוצר המסמך. ואכן, במקרה שלפני לא הוטל ספק בדבר שזהו המצב, כפי שעולה מתצהירו של עו"ד ש' תוסייה כהן. גם עיון במסמכים נשוא המחלוקת עולה בקנה אחד עם מסקנה זאת. .13לאמיתו של דבר, תוצאה זו היא בלתי נמנעת. בתהליך ההולך וגובר של מודרניזציה והתמחות ישנם תחומים רבים שאין לצפות מהם לבקיאות מצד משפטנים. לענייננו, אזכיר רק נושאים כמו חשבונאות, כלכלה וכיו"ב, אם במסגרת החסיון שהחוק מעניק לו, לא יוכל עורך-דין להיוועץ ביועץ מקצועי שמומחיותו בכך, ולבקש ממנו הכנת חומר או חוות דעת, כיצד יוכל להכין בדרך יעילה את הגנת מרשו לקראת הליכים משפטיים תלויים ועומדם או צפויים? פירוש כזה היה מצמצם את החסיון הלגטימי שניתן לעורך-דין במידה גדולה מאד, מבלי שתצמח תועלת של ממש לשלטונות המס. הרי בין כך ובין כך ספרי הנישום פתוחים לפניהם וצפויים גם לתפיסה על-ידם ומה תוסיף חוות דעת מקצועית אשר ניתנת לעורך-דין לפי בקשתו לגבי חומר זה? הרי לשלטונות מומחים משלהם הבקיאים באותה סוגיה לא פחות, ואשר יוכלו להכין אותן חוות דעת עבור שלטונות המס. נמצא זכות יסודית של האזרח מקופחת ללא תועלת של ממש לשלטונות המס. בית-המשפט לא ימהר לאמץ לעצמו פירוש כזה אם הוא איננו מחוייב לפי לשון החוק. אין גם כל חשש שמסקנתי דלעיל תאפשר הפיכת משרדי עורכי- דין ל"ערי מקלט", שהרי לא על ספרי הנישום, רישומיו ופנקסיו מדובר, והדברים ברורים. .14במסקנתי זאת לא התעלמתי מן ההלכה אשר נפסקה ב-בג"צ 447/72 שמחוביץ נ' משרד האוצר [4], אליה הופניתי על-ידי עו"ד דולן. ניתן לתמצת את ההלכה שנפסקה שם כך: בעוד שמימצאי הרופא ודרכי הטיפול שלו הם חסויים, הרי העובדה שפלוני נזקק לשירותו של רופא וכמה שילם לו - אינה חסויה. נראה לי, שאין להסיק כל מסקנה לענייננו מסוגית החסיון לרופא לפי סעיף 49לפקודת הראיות, מאחר והחסיון הניתן לרופא שונה ומצומצם יותר מאשר החסיון לעורך-דין. כידוע, לענין סעיף 49ישנו סייג המבטל את החסיון כאשר בית-המשפט מצא כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש באי-גילויה. הוראה זאת מלמדת כי החסיון איננו מוחלט אלא יחסי בלבד. (ראה פרופ' הרנון, שם עמ' 111[10]). יתירה מזאת, הבעיה באותו תקדים אשר העסיקה את בית-המשפט היתה שונה לחלוטין מן הבעיה המעסיקה אותנו. המדובר אם היה בחשש של רישום לקוי או כוזב מצד הרופא בפנקסיו, ואילו מהות הבעיה שלפנינו, כאמור, שונה לחלוטין. עם זאת, תמים דעים אני, בכל הכבוד, עם הנאמר באותו תקדים, כי "אם מונעים את המדינה עקב תביעת החסיון מלברר את הענין עד תומו, נמצאת אכיפת המסים מסוכלת." אלא שאם היתה כוונת המחוקק להסיר את החסיון גם לגבי מקרה דוגמת המקרה שלפני - עליו לומר את דברו בבירור. .15מסקנתי הסופית היא, איפוא, כי המסמכים שנמסרו לעיון הם בגדר "סוד מקצועי" כמשמעותו בסעיף 235א לפקודה [7] ואני מורה להשיב את המסמכים לידי המבקש או לבא-כוחו. חיסיוןמיסיםמסמכיםמס הכנסה