קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חלוקת שותפות בחברה: המבקש (להלן: "דהן") עתר לקבלת סעד אשר ימנע את קיפוחו, כבעל מניות בחברת טימפרו בע"מ (להלן: "החברה"), בהתאם להוראת סעיף 191 (א) לחוק החברות התשנ"ט - 1999 . (להלן: "חוק החברות"), וזאת בדרך של אכיפת פרוטוקול ישיבת ההנהלה ובעלי המניות בחברה, מיום 2.11.00 (להלן: "הפרוטוקול"), בכל הנוגע לדרך חלוקת השותפות בחברה בינו לבין המשיב, בהיותם בעלי מניות יחידים בחברה. מנגד הגיש המשיב (להלן: "מזרה"), תובענה לסעד אשר יחייב את דהן להעביר אליו את מניותיו בחברה, בהתאם להוראות תקנון החברה. מפי הצדדים עלו טענות מטענות שונות אולם, בדיון אשר התקיים בפני ביום 14.7.08 הסכימו הצדדים כי דרכם צריכה להיפרד והמחלוקת ביניהם צומצמה לשאלה והיא כיצד תבוצע העברת המניות בחברה כדי לקדם הליך של סיום השותפות בין בעלי המניות. בעוד שדהן טען כי יש לבצע את העברת המניות על פי המנגנון אשר הוסדר במסגרת פרוטוקול ישיבת ההנהלה ובעלי המניות של החברה מיום 2.11.00, טען מזרה כי תקנון החברה הוא זה המסדיר את הסוגיה ועל פיו יש לפעול. לשאלה זו בלבד ראיתי לנכון להתייחס ומכל יתר הטענות אשר הועלו בסיכומי הצדדים ראיתי לנכון להתעלם. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת כיום מחזיקים דהן ומזרה, כל אחד, ב-50% ממניות החברה. כל אחד מהם משמש כדירקטור בחברה ונדרשות חתימות של שניהם כדי לחייב את החברה. בעת האחרונה עלו יחסי הצדדים על שרטון באופן הפוגע בתפקודה של החברה והשניים השכילו להבין כי הפרידה מחויבת המציאות. במסגרת הסדר ביניים שגובש בין הצדדים ממשיכה החברה להתנהל כאשר כל סכסוך בין בעלי המניות הנוגע לניהול החברה מוכרע על ידי רו"ח של החברה. החברה הוקמה בשנת 1995 ונרשמה ביום 24.1.95 לראשונה ברשם החברות. שלושת מייסדי החברה דאז היו : ציון קידר (להלן: "קידר"), ויצמן כהן זדה ויעקב מזרה. ביום 4.1.96 פרש מר ויצמן כהן זדה מן החברה והעביר את מניותיו לקידר ולמזרה בחלקים שווים, באופן שכל אחד מהם החזיק ב- 50% ממניות החברה. ביום 6.6.00 הצטרף דהן לחברה באופן שמניות החברה חולקו בחלקים שווים בין שלושת בעלי המניות - דהן, מזרה וקידר. בסמוך לאחר הצטרפותו של דהן לחברה נתקבלו החלטות השותפים דאז בנוגע לדרך פירוקה של השותפות בחברה ואף תועדו במסגרת ישיבת ההנהלה ובעלי המניות מיום 2.11.00. ביום 20.12.00 נתקיימה ישיבה נוספת בה הוסדרו מפורשות תנאי פרישתו של קידר מהחברה. לאחר פרישת קידר מהחברה הועברו מניותיו בחברה, בחלקים שווים, לשני בעלי המניות הנותרים כך שדהן ומזרה מחזיקים היום, כל אחד, ב- 50% ממניות החברה. בבקשתו להסרת קיפוח העלה דהן טענות רבות כנגד מזרה בכל הנוגע להתנהלותו בחברה וביקש להציג את התנהלותו כמקפחת וכפוגעת בהתנהלות החברה. בין השאר טען כי מזרה מפטר עובדים חיוניים לעבודת החברה וכי כתוצאה מפיטורים חוזרים ונשנים אלו נפגע שמה, כמו גם איכות וטיב העבודה של החברה מול הלקוחות, הספקים והמוסדות. עוד הלין על התנהלותו הלקויה של מזרה מול ספקי החברה, בין השאר דרישתו מיום 7.2.08 כי כל הזמנה אשר תשלח מטעם החברה חייבת להיחתם על ידי שני בעלי המניות וזאת בשונה מהתנהלות החברה בעבר לפיה די היה בחתימה של אחד מבעלי המניות. עוד טען כי מזרה החל לבטל עסקאות וסיכומים שעליהם עמל במאמץ רב, בטענה כי הדברים לא סוכמו עמו. כאמור, אין חולק כי בין הצדדים שורר חוסר אמון מוחלט ויחסי העבודה ביניהם אינם תקינים בלשון המעטה. נראה כי אין הם מסוגלים להחליט ולו על עניין אחד בהסכמה מלאה. השיחות בין השניים נערכות באמצעות מתווכים ולאחרונה אף מסתייעים השניים במומחים ואנשים חיצוניים על מנת להגיע לעמק השווה. מכאן, שאין כל מנוס כי אם להביא לסיום השותפות בין השניים ועל כך גם לא חולקים הצדדים. השאלה השנויה במחלוקת כאמור, משהסכימו הצדדים כי יש להביא את השותפות לידי סיום השאלה היחידה העומדת במחלוקת הינה הכיצד יעשה הדבר. האם על פי האמור בפרוטוקול החברה מיום 2.11.00, או על פי הוראות תקנון החברה? זו השאלה היחידה השנויה במחלוקת. טענות הצדדים בעוד שדהן טען כי פרוטוקול החברה מיום 2.11.00, במישור היחסים שבין בעלי המניות, מסדיר את נושא פרישתו של כל בעל מניות אשר יבקש לפרוש מן החברה והכיצד תבוצע הפרידה ולפיכך יש לאוכפו לעניין סיום השותפות ביניהם, טוען מזרה כי תקנון החברה הוא זה המחייב אותם לעניין הסדרת פרישתו של בעל מניות מן החברה וכי הפרוטוקול הנדון נערך נקודתית לשם הסדרת פרישתו של קידר, פרוטוקול אשר אינו מחייב אותם כלל ועיקר. לחילופין, טען כי בהעדר תיקון תקנון החברה ודיווח על כך לרשם החברות, על בסיס האמור בפרוטוקול הנדון, אין לתוכנו כל תוקף. ולחילופי חילופין טען כי אם ינתן תוקף משפטי לפרוטוקול האמור הרי שהתיישנה ההוראה שבהו בחלוף 7 שנים מאז קבלת ההחלטה האמורה. דיון תקנון החברה הינו חלק ממסמכי ההתאגדות של החברה, ונחשב למעין "חוק" החברה. התקנון הינו מסמך ההתאגדות היחיד של החברה ומסדיר את רובם של הפרטים בכל הנוגע להליך קבלת ההחלטות. (ראה סעיפים 15- 17 לחוק החברות). עם חקיקת חוק החברות החדש קיימת תפישה שמסמכי ההתאגדות אינם אלא ביטוי להסכמה החוזית שבין הצדדים. (מתוך "דיני חברות - לאחר חוק החברות החדש", כרך א', אירית חביב-סגל עמ' 29-31). לפיכך, נקודת המוצא הינה אפוא כי תזכיר ותקנון החברה מהווים מסמכים משפטיים המחייבים את החברה. במקרה הנדון, סעיף 6 לתקנון החברה מסדיר את נושא העזיבה או הפרישה מן החברה וקובע בזו הלשון:"מניה תועבר בחברה רק למי שחתום במקור על תזכיר ההתאגדות של החברה" (ס' 6.3 לתקנון). עוד קובע התקנון כי על פורש המעוניין לפרוש מהחברה (לאחר תקופת הניסיון) להודיע בכתב לחברה ולבעלי המניות האחרים, על רצונו לעשות כן, 60 יום מראש. (ס' 6.4). וכי על הפורש להעביר לבעלי המניות האחרים בחלקים שווים ובתום 60 יום את מניותיו בחברה. (ס' 6.5 ). עוד נקבע כי בתמורה לקבלת מניות הפורש ישלמו בעלי המניות האחרים, שקיבלו את המניות, בתוך 90 יום מיום הפרישה שליש מהשווי הנקי של נכסי החברה (מאחר ונקודת המוצא היתה כי לחברה שלושה בעלי מניות) ואם לא יגיעו להסכמה ישום רואה חשבון את ערך הנכסים של החברה וקביעתו תהא סופית ומחייבת. (ס' 6.6). בנוסף, לתמורה הנ"ל פורש יהיה זכאי לקבל מהחברה בתקופה הרלבנטית 25% מרווחי החברה. (ס' 6.7). אין ספק כי לצד תקנון רשאים בעלי מניות בחברה לקבל החלטות המסדירות את דבר פרישת בעל מניות בחברה, באופן שונה מזה המוסדר בתקנון החברה. החלטה שכזו, כל עוד לא הוגבל משך תוקפה, יכול שתחייב לעד במישור היחסים הפנימי שבין בעלי המניות, שהיו צד לאותה החלטה. המשמעות של אי רישום שינוי זה בתקנון החברה הינה כי החברה תהיה מנועה בעתיד מלהסתמך על החלטה זו במישור היחסים כלפי צד שלישי אשר הסתמך על התקנון ולא היה מודע להחלטה. אך בהיבט של היחסים הפנימיים בין בעלי המניות שהיו צד לאותה החלטה, יש לומר כי מדובר בהחלטה מחייבת ואין לאי תיקון התקנון אצל רשם החברות כל משמעות. לפיכך יש לבחון מקרוב את ההחלטה נשוא המחלוקת - החלטה שהתקבלה באסיפת בעלי המניות בחברה מיום 2.11.00 ומשמעותה. האם גוברת היא על הוראות התקנון בדבר פירוק השותפות אם לאו. האם מהווה היא מנגנון מוסכם המסדיר את אופן פרישתו של מי מן השותפים, או שמא המדובר במנגנון פרישה אשר נועד ליתן מענה נקודתי לזמן נתון והוא פרישתו של קידר מהחברה, על הנסיבות אשר היו קיימות בתקופה הרלבנטית. כלל הוא כי בבוא בית המשפט לפרש הסכם, שומה עליו להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים לו. אולם, כאשר לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, ברי כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולפיכך יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. כאשר לשון ההסכם אינה ברורה דיה אזי אין מנוס מפנייה לנסיבות חיצוניות להסכם על מנת שאלה תלמדנה על אומד דעת הצדדים ותסייענה בפרשנותו של ההסכם (ראה ע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ וכן ע"א 2032/06 אמנון האגי נ' עזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן (ניתן ביו0 1.2.09) ) במקרה דנן מלמד הפרוטוקול על קיומה של ישיבת הנהלת החברה, בה נכחו שלושת בעלי המניות שהינם גם מנהלים בחברה, קידר, מזרה ודהן. סדר היום שנקבע היה: "קביעת כללים לפירוק השותפות בחברת טימפרו בע"מ". במסגרת ההחלטה שנתקבלה הוסכם כי :"1. במידה ויווצר מצב של שני שותפים אשר ירצו להמשיך פעילותם ביחד, החברה תישאר בבעלותם והשותף השלישי יקבל את חלקו לאחר ביצוע מאזן כספי של הכנסות התחייבויות ורכוש" בהמשך קיים שיוך של פרויקטים לבעלי המניות כך שבמקרה של פרישה של שותף יתבצע המאזן הכספי בהתאם לשיוך האמור. כחודש לאחר מכן, ביום 20.12.00, התקיימה ישיבת הנהלה נוספת בה נכחו שלושת בעלי המניות בחברה. על סדר היום נדונו תנאי פרישתו הסופיים של קידר ונקבע מנגנון המסדיר את תנאי הפרישה, בהמשך להחלטה הקודמת מיום 2.11.00, לרבות העברת מניותיו לאחרים וסיום ההתחשבנות הכספית. אין חולק כי פרוטוקול זה מהווה הסדר ספציפי לפרישתו של קידר. עיון בפרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 2.11.00 מגלה כי לכאורה נקבעו בו כללים לפירוק השותפות בחברה וכי על פניו מסדיר הוא את עניין פרישת מי מן השותפים. אולם עיון בלשון ההחלטה עצמה לרבות עדויות הצדדים הנוגעים בדבר, אשר שפכו אור על אומד דעת הצדדים בהחלטת האסיפה הנדונה, הביאו אותי לכלל מסקנה כי הפרוטוקול נועד ליתן מענה נקודתי אשר היה רלבנטי לזמנים בו נערך ואשר איבד מן הרלבנטיות שלו לאחר שקידר מימש את האופציה שהעמיד פרוטוקול זה בפני בעלי המניות ופרש מן החברה. אסביר: הצמדות ללשון הפרוטוקול ובפרט לסעיף 1 לפרוטוקול מגלה כי זה נועד ליתן מענה נקודתי לנסיבה בה אחד משלושת השותפים יבקש לעזוב את החברה. וכך נרשם: "במידה ויווצר מצב של שני שותפים אשר יירצו להמשיך פעילותם ביחד, החברה תישאר בבעלותם והשותף השלישי יקבל את חלקו לאחר ביצוע מאזן כספי של הכנסות התחייבויות ורכוש." קרי, ההחלטה שהתגבשה בין בעלי המניות הינה רלבנטית אך לנסיבות בהן קיימים שלושה בעלי מניות בחברה ואחד מן השלושה מבקש לפרוש והשניים האחרים נשארים בחברה. משאין חולק כי נסיבות אלה אינן קיימות עוד בחברה, מאחר ואופציה זו מומשה בעבר על ידי קידר ובחברה נותרו אך שני בעלי מניות, איבדה החלטה זו מחיותה. דברים אלו מקבלים משנה תוקף לאור עדויותיהם של מזרה וקידר אשר שפכו אור על נסיבות חתימת הפרוטוקול וגילו את אומד דעת הצדדים בגיבוש ההחלטה נשוא הפרוטוקול הנדון. מר קידר בתצהירו הסביר כי הפרוטוקול הנדון, נועד להסדיר נסיבות ספציפיות של פרישה של אחד מתוך שלושת השותפים בחברה, כאשר לטענתו, המדובר בהסדר ספציפי התקף לנסיבות הספציפיות של אותה עת בה היה ברור לכל כי בכוונתו לממש אופציה זו, לאור נסיבותיו האישיות באותה עת, ולפרוש מן החברה, אופציה אותה גם מימש זמן קצר לאחר מכן. עוד ציין כי הפרוטוקול המשייך פרויקטים בהם עסקה החברה באופן אישי למי מן השותפים נעשה בקפדנות בכל הנוגע להצמדת פרויקטים אליו ובחוסר תשומת לב בכל הנוגע לשיוך הפרויקטים לדהן ולמזרה, מאחר והיה ברור כי הפרויקטים הללו ישארו בחברה וכי דהן ומזרה הם אלה אשר ימשיכו להחזיק במניות החברה. קידר המחיש את הדברים כאשר הסביר כי הצמדת פרויקט "רותם" ופרויקט "ים המלח", בהם עוסקת החברה, לדהן ולמזרה יחדיו, איננה משקפת את המציאות לאמיתה באותה עת מאחר ומי שהביא את הפרויקטים הנ"ל לחברה היה מזרה ולא דהן, וכי באותה תקופה בה נרשם הפרוטוקול הנדון היו הפרויקטים הללו אך בשלב המגעים הראשוניים עם מזרה ועמדו אך כאפשרות שהחברה תקבל אותם. לדבריו: "...אני מבקש לומר שאני לא זוכר פעילות של משה בים המלח. אותו דבר לגבי פרוייקט רותם. אני לא זוכר את דהן בפרויקט הנדון. אני לא זוכר שמשה עשה פרזנטציה בעניין רותם...." (עמ' 25 לפרוטוקול). קידר הסביר כי הצדדים לא נתנו ליבם לשיוך הפרויקטים הללו לדהן, על אף שלא היה לו חלק בהם, מאחר ופרישתו שלו מן החברה עמדה על סדר היום ולא של אחרים ובפרט לא של דהן אשר הצטרף אל החברה רק חודשים מספר קודם לכן. עוד ציין קידר כי הצטרפותו של דהן לחברה היתה חודשים ספורים עובר לרישום הפרוטוקול הנדון, על רקע הצגת יכולת עתידית שלו לפתח את החברה מבלי שנדרש להשקיע כספים בחברה וכי דהן לא היה מעורב בפרויקטים הללו וכי היה ברור כי לא התכוונו לאפשר לו פרישה מן החברה עם פרויקטים אותם כלל לא הביא לחברה. דברים זהים חזר והעיד מזרה, אשר הדגיש כי הוא זה אשר ייסד את החברה והוא זה אשר הביא את הפרויקטים החשובים לחברה. מזרה אמנם אישר את דבר תרומתו של דהן להגדלת הרווחיות בחברה אך ציין כי החלטת החברה מיום 2.11.00 היתה נקודתית ובאה להסדיר את פרישתו של קידר ולאחר שזה מיצה את זכויותיו אין עוד תוקף להחלטה והדרך היחידה לפרק את השותפות הינה על דרך האמור בתקנון ובתזכיר החברה. כדבריו: ".... בשבילי המסמך הזה, זה מסמך פירוק שותפות עם ציון קידר ולא יותר. לא ראינו בזה שהתווספו פה סעיפים שמחלקים את תחום הפעילות ביני לבין דהן, זה היה רק כדי למדר את ציון קידר ולהפריד בינינו הכוונה לנשארים בחברה לבין ציון קידר...." (עמ' 35 לפרוטוקול). עוד הסביר מזרה בלשונו כי: "לאור העובדה שהפרויקטים היו אישיים ולא ניתן היה למעשה לחלק אותם כספית, נערך פרוטוקול שהתבסס על חלוקה אישית כאמור, בניגוד למסמכי ההתאגדות של החברה שקבעו מנגנון מוסכם לפרישה." וכי עם פרישת קידר התמצתה החלוקה הספציפית ומעולם לא דובר על כך כי הפרוטוקול הראשון יחייב מישהו מהם בעתיד. לטענתו, אילו ביקשו לקבע מנגנון זה כמנגנון קבוע היו טורחים לעדכן את תקנון החברה והעובדה כי לא עשו כן מוסיפה ומעידה על אומד דעתם. עוד הסביר כי פרויקט "אריזה רותם" הינו פרויקט פרי פיתוחו המקורי ובעת חתימת הפרוטוקול הנדון לא בא הפרויקט לכדי מימוש מעשי כי אם רק בסביבות חודש ינואר 2001 - אז נחתם החוזה הראשון של פרויקט זה. לטענתו, דהן לא היה מעורב כלל בפרויקט זה. אל מול גרסה זו דבק דהן בפרוטוקול הנדון וטען כי מחייב הוא את הצדדים גם אם לא עודכן תקנון החברה. כאמור, לשון הפרוטוקול ברורה ומגדירה את הנסיבות בהן תופעל ההחלטה ואלה נסיבות של עזיבה של אחד השותפים מתוך השלושה. לפיכך, אינה דורשת בירור מקיף של אומד דעת הצדדים. ואולם, בירור אומד דעתם אך מחזק את הקביעה כי בפרוטוקול האמור התכוונו הצדדים ליתן מענה נקודתי לאותה תקופת זמן בה התכוון קידר לפרוש מן החברה. במסגרת אותו פרוטוקול הגיעו בעלי המניות להבנה לפיה יוכל קידר לעזוב את החברה עם אותה נדוניה אותה הביא וברגע שמומשה אופציה זו על ידי אחד השותפים איבדה החלטה זו מתוקפה. על אומד דעת הצדדים ניתן ללמוד מעדויותיהם המהימנות של מזרה וקידר כמפורט לעיל. יתר על כן, העידו שניהם על כי היה זה מזרה אשר הביא את הפרויקטים העיקריים של החברה- "פרויקט ים המלח" ו"פרויקט רותם" לחברה וכי בזמן רישום הפרוטוקול מיום 2.11.00 עוד לא היו פרויקטים אלה פעילים וכי רישומו של דהן לצד שמו של מזרה כמי שזכאים לפרויקטים אלו לא נעשה מן הטעם כי לדהן חלק בפרויקט זה כי אם מהסיבה כי היה ברור שפרויקטים אלו יישארו בחברה, בידי מזרה ודהן, עם עזיבתו של קידר. עוד בנוסף הוכח כי הפרוטוקול הנדון נערך כחצי שנה לאחר הצטרפותו של דהן לחברה, בסמוך לפרישתו של קידר ולא מיד בסמוך לכניסתו לחברה. דבר המלמד שאילו רצה להסדיר את זכויותיו ותנאי הפרישה של מי מהשותפים מחדש, בשונה מן התקנון, היה עושה כן מייד עם כניסתו לחברה ולא כששה חודשים לאחר מכן. יש בכל אלה כדי להוסיף ולבסס את המסקנה בדבר כוונת הצדדים בגיבוש הפרוטוקול האמור. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, נכונה ומבוססת עמדת מזרה לפיה הפרוטוקול הנדון משקף הסכמה קונקרטית נקודתית לזמן עזיבתו של קידר את החברה שהצדיק לבצע את פרישתו על דרך של חלוקת פרויקטים ביניהם, לאור אופן העבודה בחברה באותה עת ולאור העובדה כי קידר היה מחויב לפרויקטים וללקוחות משלו באותה תקופה. לפיכך, יקודם הליך של ניתוק השותפות בין הצדדים על פי המנגנון הקבוע בתקנון החברה. מאחר ואין חולק כי מזרה נמנה על מייסדיה הראשונים של החברה והוא אשר חתום, יחד עם שני שותפיו האחרים באותה עת, על התקנון ותזכיר החברה, בעוד שדהן לא המציא כל ראיה המלמדת כי חתם על מסמכי התאגדות החברה, מוענקת למזרה זכות ראשונים לרכוש את מניותיו של דהן המבקש לפרוש מן החברה. לא יגיעו הצדדים להסכמה בעניין שווי הזכויות תוכרע הסוגיה בהתאם למוסדר בתקנון החברה (סעיף 6.6) . דהינו, יקבע רו"ח של החברה את שווי הזכויות. לא יהיה ביכולתו של מזרה לרכוש את מניותיו של דהן, בין בעצמו ובין באמצעות אחר, יבצעו הצדדים התמחרות ביניהם. בנסיבות העניין אני מחייבת את דהן לשאת בהוצאות המשפט של מזרה, לרבות שכר טרחה, בסך כולל של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. דיני חברותשותפות