קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעות בכתב ערבות בנקאית מותנית: העובדות .1ביום 10.6.87הוצא ע"י סניף אשדוד של בנק ברקליס דיסקונט בע"מ ולבקשת לקוחתו, חב' דקורציה אקסקלוסיבית מלמד בע"מ (להלן - מלמד) מכתב ערבות מספר 1080/676/22950(להלן - כתב הערבות) אשר בכפוף לו ערב הנתבע לסלוק כל סכום עד לסך 760, 18ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לנערב עו"ד י. גלברד (ראה כתב הערבות נספח ב' לכתב התביעה). .2אין מחלוקת כי הערבות היתה מותנית ע"פ התנאי שנקבע בסעיף 7לכתב הערבות הקובע כדלקמן: הערבות תכנס לתקפה עם הצגת עותק של שטר מטען (נשוא ההסכם) מתוצרת א.ה. גה. נשלחה מנמל רוטרדם", .3ע"פ בקשת מלמד, ועל דעת עו"ד גלברד, בוצע תקון בכתב הערבות (ראה נספח ג' לכתב התביעה) וזאת ע"י תיקון שם הנערב ושינוי הסייפא לסעיף 7כדלקמן: במקום יבוא "א) הנערב העו"ד גלברד "אהגה" באמצעות עו"ד גרזון רח' דיזנגוף 25ת"א. ב) השלמה "המאשר כי הסחורה "המאשר כי הסחורה בסעיף 7 (נשוא ההסכם) מתוצרת שנשלחה ע"י אהגה נשלחה מנמל מלמד בע"מ. רוטרדם לאהגה, כמפורט בחשבוניות יצוא מספר 0001ומספר 0002של מלמד בע"מ". התיקון לכתב הערבות נשלח לעו"ד גרזון במשרד עו"ד גלברד ביום .3.7.87 .4ביום 8.7.87תוקנה הערבות פעם נוספת, תיקון שאינו מעניננו, ע"י החלפת שם הנערב. .5ביום 7.9.87נשלח לנתבע מכתב של בנק אגוד לישראל בע"מ בצרוף מכתבי עו"ד גלברד וגרזון, הדורשים מאת הנתבע לכבד את הערבות ולשלם את הסכום הנקוב בה. .6הנתבע סרב למלא אחר הדרישה, שכן, טען במכתבו (נספח ז') מיום 11.9.87, שלא סופקו ע"י הנערב המסמכים הנדרשים ע"פ התניה שבכתב הערבות. בתשובה לכך נשלחו ביום 15.9.87לנתבע המסמכים הרלוונטיים לדעת התובעת, שכללו 2שטרי מטען, 2פקטורות, תעודת מקור וטופס יורו .1 .7ביום 17.9.87אישר מר ששתיאל, מנהל סניף אשדוד בבנק הנתבעת, למר איטנברג מבנק אגוד, קבלת המסמכים והודיע, שכפוף לבדיקת תוכנם, יכבד את הדרישה תוך 10יום. .8ביום 23.9.87הודיע מר ששתיאל למר איטנברג על סרוב הנתבע למלא אחר הדרישה הנ"ל וזאת מאחר והתובעת לא עמדה בהתנייה שהובאה בפסיקה 7המתוקנת של כתב הערבות (ראה נספח ט' לכתב התביעה). .9בישיבת יום 14.3.90הצהירו הצדדים לפרוטוקול כי: " העובדות למעשה אינן שנויות במחלוקת, פרט לאמור בסעיף 10לכתב התביעה, לענין אי כיבוד הערבות, דהיינו, ההבטחה לכבד. הנקודה שבמחלוקת היא, האם צורפו המסמכים ו/או המסמך הנדרשים ע"פ סעיף 7לכתב הערבות, שהם תנאי להפעלתה". .10הנתבע גרס וגורס, כי התובעת לא מילאה אחר התנאי, בכך שלא הגישה את המסמכים הנדרשים, ועל כן, לא ניתן היה להענות לדרישתה: מאידך גיסא, טוענת התובעת, כי במסמכים שצורפו והומצאו לנתבע היה כדי למלא אחר התניה נשוא סעיף 7של כתב הערבות, ולענין מחלוקת זו אני נדרשת להכריע. מהותה של ערבות בנקאית .11אין מחלוקת, כי כתב הערבות הוא בגדר ערבות בנקאית אוטונומית, המותנית בתנאי שנקבע בסעיף 7לתנאי הערבות. הצדדים הרחיבו את סיכומיהם באשר להגדרתה ומהותה של הערבות הבנקאית. הגדרת הערבות הבנקאית, כפי שהוגדרה בפסיקה, הינה: "התחייבות עצמאית של בנק אשר מקבל על עצמו כלפי נושה אחריות מוגדרת ובלתי תלויה בחיובו של החייב העיקרי. המינוח הנכון לערבות בנקאית מעין זו הוא "התחייבות לשיפוי". (ע"א 529/87 אלוט נ' אלקו [1]). ערבות בנקאית הינה אוטונומית, ויוצרת מערכת יחסים נוספת בין הבנק הערב ובין הנערב, שאינה זהה למערכת היחסים בין החייב העקרי ובין הנערב. "מטרתה של ערבות שאת סכומה מתחייב הערב לשלם "לפי דרישה ראשונה" הוא לבודד את תביעת הנערב כלפי הערב מכל מיני השגות שהחייב העקרי עשוי להשיג על תביעת הנערב כלפיו, והשאלה היחידה היא אם על-פי תנאי הערבות זכאי הנערב להפרע". (בר"ע 46/71 מדינת ישראל נ' החב' הא"י לקירור והספקה בע"מ ואח' [2]). בהגדרה זו גלום הרעיון שביסוד הערבות הבנקאית, שמטרתה היותה עצמאית, מנותקת ובלתי תלויה ישירות בעסקת היסוד. כאשר בערבות אוטונומית עסקינן, על הנערב למלא אחר כתב הערבות ככתבו וכלשונו. היה ולא יעשה כן, הרי שלא זכאי הוא לדרוש ו/או לקבל את סכום הערבות. (ע"א 241/64 זוברט נ' בנק לאומי [3]: ע"א 264/69 הים לפתוח בע"מ נ' הפועל המזרחי ואח' [4]). כאשר פרעון הערבות מותנה בהמצאת מסמך, על הנערב מוטלת החובה להמציא את אותו מסמך. המהווה תנאי לפרעון הערבות. עקרון האוטונומיה קיים גם בעסקאות של האשראי הדוקומנטרי, הדומה מבחינה זו לערבות בנקאית, והמקובל בעסקאות מסחריות בי"ל. אומר מר יואב דותן במאמרו: "האשראי הדוקומנטרי: מרמה במכר ומרמה במסמכים", משפטים כרך י"ז עמ' 92בעמ' 97[7]: "עקרון היסוד העומד בבסיסו של האה"ד היא, כי התחייבותו של הבנק לשלם בהתאם למכתב האה"ד למוכר תמורת הצגת המסמכים היא עצמאית אוטונומית ומנותקת מחוזה הבסיס (הוא חוזה המכר) ומחוזה הפתוח האה"ד..." "חובתו של הבנק לשלם קיימת ושרירה אם המסמכים תואמים, גם אם בפועל הסחורה ששלח המוכר אינה תואמת את דרישות חוזה המכר או את מה שהמסמכים עצמם מציינים". אין מחלוקת בין הצדדים, כי הערבות הבנקאית, נשוא תיק זה, הינה אוטונומית ומותנית. כאמור בסעיף 7 שבה. דהיינו, ללא קיום התנאי נשוא סעיף 7לכתב הערבות, אין היא נכנסת לתוקף ופרעונה אינו אפשרי. .12התנאי שבסעיף 7תוקן, כאמור, ביום 3.7.87, ונוסחו המתוקן והעדכני קבע כדלקמן: " .7הערבות תכנס לתוקף עם הצגת עותק של שטר מטען המאשר כי הסחורה שנשלחה ע"י מלמד בע"מ לא.ה.גה כמפורט בחשבוניות 0001 ומספר 0002של מלמד בע"מ: סעיף 7בנוסחו המקורי קבע כי: " .7הערבות תכנס לתוקף עם הצגת עותק של שטר מטען המאשר כי הסחורה (נשוא ההסכם) מתוצרת א.ה.גה נשלחה מנמל רוטרדם". ע"פ סעיף 7המתוקן, נדרש הנערב להמציא לבנק עותק של שטר מטען המאשר משלוח סחורה ממלמד לא.ה.גה, סחורה כמפורט בחשבוניות יצוא 0001ומס' 0002של מלמד בע"מ. עפ"י הנוסח המתוקן, נדרש הנערב להמציא שטר מטען המעיד על פעולה הפוכה, דהיינו - פעולת יצוא, בניגוד לאמור בנוסח המקורי, שדרש הצגת שטר מטען שהעיד על משלוח סחורה מהתובעת למלמד, דהיינו - פעולת יבוא. אין מחלוקת, כי התובע לא המציא שטר מטען הזהה מילולית לנוסח הנדרש ע"פ סעיף 7המתוקן. שטר המטען שהומצא, טוען הנתבע, יתכן שתאם צורנית את דרישת הסעיף, אולם, לא תאם את הנוסח המילולי. גם יעקב סגל, מומחה מטעם התובעת, הודה כי "הנוסח המילולי של שטר המטען, אינו תואם נוסח התנייה בסעיף 7" (עמ' 13לפרוטוקול מיום 25.4.90שורות 28ו-29). אילו מסמכים המציאה התובעת: .13התובעת, כפי שהדבר עולה מן המסמך ת/1, צרפה את המסמכים הבאים: א) שטר מטען מס' 2830/13מתאריך 16.8.87רוטרדם, השולח א.ה.גה הולנד. ב) פקטורה מתאריך 26.2.87מס' 001 ג) פקטורה מתאריך 26.2.87מס' 002 ד) 763454certificate of origin o c ה) 32831no 1bur מר ששתיאל יצחק, מנהל סניף אשדוד בבנק ברקליס דיסקונט, העיד כי המסמך העקרי הוא שטר המטען, ומסמך זה לא הגיע לבנק עם הדרישה הראשונה, כי אז הוא טלפן לבנק איגוד וביקש את המסמכים, מספר ימים לאחר מכן, הגיעו המסמכים. הנ"ל בדק את המסמכים ולאחר שראה: "שזה לא נראה לי ולא רציתי להחליט באופן עצמאי פניתי למח' המשפטית... "אני הודעתי לבנק איגוד אחרי שקבלתי הנחיות מהיועץ המשפטי". (עמ' 4ישיבה מיום 14.3.90). והוא מוסיף: "אני הייתי אמור לבדוק אם התנאי התמלא. אני מחזיק בפני את ש/מ, והפסקה שנדרשה להכתב בה לא הופיעה כפי שנכתב בכתב הערבות". "בתיקון נספח ג', המסמך מעיד על שינוי הנוסח המקורי לנוסח אחר, הנוסח המתוקן לא הופיע בשטר המטען, ז"א לפי מה שנאמר, שטר המטען לא התאים מהותית. בדיעבד, זה לא נראה הגיוני. למעשה, שטר הערבות היה ע"פ בקשת מלמד ואילו ע"פ התיקון, צריכה היתה להציג ש/מ של סחורה ממלמד להולנד". (עמ' 8לפרוטוקול מיום 14.3.90). .14ב"כ הנתבע טוען, כי אין לפרש הוראות ו/או תניות של ערבות בנקאית, אלא יש לקיימן ככתבן וכלשונן וע"כ, היה הבנק מנוע מלפרש את התנאי ולראותו ביחד עם כתב הערבות המקורית. לא כן טוענת התובעת. מר סגל, מומחה מטעם התובעת, שכיהן בתפקידי ניהול בכירים בין השנים 1953- 1988בקבוצת בנק לאומי, טען בחוות דעתו, כי נוסח כתב הערבות המתוקן מצביע על כך שהוא נטול מובן לחלוטין ואינו בר פרעון לחלוטין. על כן, לדעתו, היה על הבנק לרפא את הטעות, החסר, כלשונו, על דרך של פרשנות, כאשר לצורך הפרשנות, הוא גורס שהיה מקום לחזור לסעיף 7בלבושו המקורי, כי אז ניתן היה להבין את התניה באופן בו התכוונו הצדדים לנסחה, וכי אז המסמכים שהוצגו היו תואמים את התנאי, ופועל יוצא מכך, היה על הבנק לפרוע את הערבות. מר סגל, בחקירתו הנגדית, אף הוסיף, כי בהוציאו ערבות בנקאית לדרישת קליינט, הוא היה נוהג לחקור בקשר לפרטי עסקת היסוד, וזאת כדי לאמוד את רמת הסיכון אליה נכנס הבנק בהוצאת הערבות. וכל זאת, כדי לקבוע את סוג הבטחונות הנדרש. אשר לניסוח כתב הערבות. טוען מר סגל: "הבנק הוא מנסח את כתב הערבות ולא הלקוח. זה מחובתו של הבנק לנסח את כתב הערבות ולהבין את הניסוח בהתאם לעסקה שמוצגת בפניו, ובפרט כשבגוף הערבות נאמר שהערבות מוצאת בהקשר להסכם מסויים". (עמ' 11ישיבה מיום 25.4.90). ולשאלת ביהמ"ש הוא משיב: "הייתי מבהיר לעצמי את הנוסח הבלתי ברור בעקבות תיקון כתב הערבות המקורי. זו חובתי כבנקאי לעשות כן. הייתי רואה את כתב הערבות המקורי יחד עם תיקוני מה- 3.7והייתי קורא את סעיף 7במשולב בשני המסמכים ואז הייתי מגיע למסקנה". (עמ' 14ישיבה מיום 25.4.90). לדעתו, היה על הבנק לפרוע ולכבד את שטר הערבות, למרות שהנוסח המילולי לא תאם את נוסח התניה בסעיף .7 זה לא ענין של פרשנות, הוא אומר, אלא ענין של הבהרה. מחובתו של הבנק ע"פ החומר שהיה בפניו, להבהיר את נוסח התנאי, ובמידה והיה עושה כן, היה מגיע למסקנה. כי עליו לפרוע את הערבות. מר עודד לוינסקי, יועצו המשפטי של בנק ברקליס דיסקונט, הנתבע, סבר לאחר שבחן את כתב הערבות והמסמכים שצורפו, כי "יש כאן בעיה". לדבריו: "לא נראה לי, שעל פניו אפשר לשלם את הערבות, משום שהתנאי שהוסף לערבות דרש הצגת מסמכים מסויימים... ... נראה ששטר המטען שצורף למכתב השני של בנק איגוד (נספח ח'), לא ממלא אחר התנאי שבערבות המתוקנת, דהיינו-נאמר בו, כפי שאני בין, שיש משלוח מא.ה.גה למלמד, בשטר המטען מדובר על שולח בשם א.ה.גה והמקבל מלמד בע"מ". (עמ' 16ישיבה 25.4.90). לאור חוסר ההתאמה, נתן היועץ המשפטי הוראה שלא לפרוע את הערבות. גם מר לוינסקי הסכים בעדותו, כי נוסח התנאי לקוי וכי הצדדים הרבו לתקן והתוצאה: "תיקנו אותה כל כך טוב, שיצרו טעות יותר גדולה". הוא מסכים כי: "הערבות כפי שהיא תוקנה בפעם השניה ב- 3.7, נראה לי היום, שלא היה מצב שהיא יכולה להיות ברת תוקף... אני מסכים איתך, כי לפני התיקון מה-3.7, מהות העיסקה היא יצוא של סחורה... ויחד עם זאת, ע"פ חוות דעתו, אסור היה לבנק לבדוק, לפרש ולברר. כל שעשה הבנק, הוא פנה למלמד לקבלת אישורו. ולאחר שלא נתקבל, נתן הוראה שלא לפרוע את הערבות. התובעת טוענת, כי מלאה את התנאי שבסעיף 7לכתב הערבות והציגה שטר מטען, שביטא את הפעולה היחידה שיכלה לתאום את המציאות, ההגיון המסחרי ולשון כתב הערבות. לטענתה, הגישה המודרנית הקיימת כיום בנושא ערבויות בנקאיות היא הגישה הגמישה ולא הדווקנית. המצב המשפטי לעניננו .15בע"א 182/82 ג'ינג'ט בע"מ נ' ברקליס בנק [5] נקבע ע"י כב' הנשיא מ' שמגר, כי חוק החוזים חל על ערבות בנקאית ואשראים דוקומנטריים. "דהיינו אם נסתפק בקביעה המקובלת כיום על מרביתם המכרעת של העוסקים בנושא זה כי אפיו של החיוב, הנוצר על ידי התחייבותן החד צדדית והבלתי הדירה של הבנק המעניק למוטב כתב אשראי דוקומנטרי הוא חוזי ביסודו... החלת קביעה כזו במשפטנו מותירה מרחב תמרון מספיק כדי ליישם אם הכללים והעקרונות של דיני החוזים בלי לפגוע בכללים המיוחדים והספציפיים הקשורים לאשראים הדוקומנטריים במסגרת סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי)". ואם חל בעניננו על החיוב הנובע מכתב הערבות חוק החוזים, הרי יש לראות בשיבוש שחל בתיקון נוסח סעיף 7לכתב הערבות, "טעות סופר" או "טעות כיוצא בה", במובן סעיף 16שבחוק החוזים (חלק כללי) [6] וטעות זו יש לתקן לפי אומד דעתם של הצדדים. "נפלה בחוזה טעות סופר או טעות כיוצא בה, יתוקן החוזה לפי אומד דעת הצדדים ואין הטעות עילה לביטול החוזה". אומרת המחברת המלומדת, פרופ' ג' שלו, בספרה, דיני חוזים [8] בעמ' 213: "מגמת סעיף 16היא להביא להרמוניזציה של החוזה האמיתי וביטויו הכתוב. החוזה "האמתי" אינו הסכמת הצדדים במסגרו הקבועות בחוק. ובעיקר בפרק א' לחוק החוזים. המצב, שסעיף 16פוגשו ואף מתמודד עמו, הוא מצב שבו קיים פער בין הסכמת הצדדים ובין המסמך המתיימר לגלם הסכמה זו. הוראת תיקון עיוות שנפל בתהליך תרגומה המילולי של ההסכמה החוזית והורקתה למסמך כתוב. הא ותו לא, מכיוון שסעיף 16אינו עוסק בפגם בהסכמה גופה. אין הוא מאפשר בטול החוזה. כל עניינו של סעיף זה הוא בטעויות שחלו בבטוייה הכתוב של ההסכמה. אמנם נכון הדבר, כי טעות סופר יכולה להיות גורלית (למשל: החסרת ספרה או הזזת פסיק במחיר של נכס). אולם קיומה של טעות כזו אינו מאפשר ביטול החוזה, אלא תובע קיום החוזה תוך תקון הטעות. סעיף 16מצביע על מגמות דומות של סעיף 14(ג), המאפשר תיקון טעות בנסיבות מסויימות. בשני הסעיפים באה לידי ביטוי מגמתו הקונסטרוקטיבית של המחוקק לשמירת חוזים וקיומם, ושניהם משקפים את עקרון תום הלב וכפופים לו. תקון טעות סופר נובע מעקרון תום הלב. וסירוב להיענות לבקשת תיקון, תוך היאחזות במסמך השגוי, ייחשב כפגיעה בעקרון זה". שוכנעתי, לאחר שעיינתי במסמכים ושמעתי את הצדדים, כי נפלה "טעות סופר" או "טעות כיוצא בה" בתיקון נוס סע' 7לכתב הערבות, ועל כן, יש לתקנה לפי אומד דעת הצדדים. ומה היה אומד דעתם של הצדדים במקרה זה? מן העובדות כפי שהובאו בפני, וכפי שאף הסבירו הצדדים בעדותם, ומן המסמכים שהועברו לבנק עולה, כי מלמד התחייבה לשלם לתובעת סך 752.20,20 מרקים גרמניים עבור סחורה שספקה לה התובעת ונשארה בחזקתה. להבטחת סכום זה, נתנה מלמד לתובעת את הערבות, שנועדה להכנס לתוקף עם הצגת שטר מטען, המעיד על משלוח של סחורה מנמל רוטרדם ע"י התובעת בשווי 871.30, 18מרקים גרמניים. שקודם לכן הוחזרה ע"י מלמד לתובעת, ע"פ חשבוניות יצוא מס' 0001, ו-.0002 הפיסקה המתוקנת לסע' 7, כפי שהיא מצביעה על כך, הינה נטולת מובן לחלוטין. הן מבחינת השפה והן מבחינת התוכן. הניסוח המקוטע שולל מובן כלשהוא, וכתב הערבות בנוסח זה אינו בר-פרעון. המומחה מר סגל קובע בחוות דעתו כי: "אין להעלות על הדעת מסקנה כה בלתי הגיונית, שהרי לא יתכן שתישלח סחורה מישראל לחו"ל כשהמוטב שלה יקבל גם את הסחורה וגם תשלום עבורה". גם היועץ המשפטי, מר לוינסקי, מסכים, כי הערבות, כפי שהיא תוקנה, לא יכלה להיות בת-תוקף. ובסוף עדותו הוא אומר: "ם אני מסתכל על המצב המקורי והמצב המתוקן, ברור שיש סתירה, על פניו, במסמך י'(3). כפי שראיתי אז, היתה צריכה להערך פעולת יצוא מישראל לרוטרדם, היום אני רואה זאת אחרת, זו היתה טעות אופטית". (ההדגשה שלי - מ' ר'). ומר סגל מוסיף בחקירתו: "ש. מה היית עושה במקרה כזה? ת. במקרה כזה הייתי מעמיד לפרעון את הערבות וזאת: א) משום שהוכח לי שסחורה יצאה מרוטרדם לישראל. ב) על פניו, הייתי רואה, ששלושת המילים, "נשלחה מנמל רוטרדם", הושמטו ע"י האיש שמבצע את הערבות, כי בלי שלושת המילים האלה המשפט לא הסתיים והוא חסר מובן, שהרי אין להניח שמדובר במשלוח סחורה לחו"ל, אלא ההיפך. במקרה זה, מה שהבנק צריך לעשות זה לא בדיוק פרשנות, אלא הבהרת הכתוב. פשוט אין פרוש אחר". שוכנעתי כי אומד דעתם של הצדדים היה שפרעון הערבות יעשה כאשר יוצג שטר מטען שהסחורה נשלחה מנמל רוטרדם, ולא ההיפך. אין, ולא יכולה להיות, כוונה אחרת או משמעות אחרת. לא יתכן, שמלמד תוציא ערבות בנקאית ותתחייב לפרעה לפעולת יצוא שהיא עצמה תבצע. היה זה מחובתו של הבנק לעיין בהסכם שנחתם בין הצדדים, לבדוק את המסמכים, לבדוק את סע' 7לשלביו, לבדוק ממה נובעת הטעות, וע"י כך היה פותר את חוסר המובן ומתקן את הטעות שנפלה בנוסח המתוקן. בפס"ד שניתן לאחרונה בסוגיה זו, שניתן ביום 2.9.90בבימ"ש העליון ע"י כב' השופטים ד' לוין ג' בך ומ' בן יאיר (ע"א 424/89 דרור פרקש נ' שכון ופתוח לישראל בע"מ) (טרם פורסם) נפסל נספח לחוזה מכר מקרקעין, אשר קבע הסדר תשלומים בעסקת רכישת דירה, משום שעמד בסתירה להסדר תשלומים עליו חתם המערער בטופס ההרשמה לרכישת דירה", שלא היה חלק מההסכם וקדם לו. ביהמ"ש קיבל את טענות המשיבה, כי הנספח שצורף לחוזה בטעות צורף, וקבע שהנו בגדר "טעות סופר" או "טעות כיוצא בה", במובן "סע' 16לחוק" החוזים. ביהמ"ש קבע, כי יש לתקן את העיוות על-פי אומד דעתם של הצדדים, כפי שבא לידי ביטוי בטופס ההרשמה. אומר כב' השופט לוין: "לפי מה שהבהרתי לעיל, שאלת זו טופס ההרשמה משמש לנו קנה מידה להערכת אומד דעתם של הצדדים באשר לתנאי ההתקשרות ובמיוחד הסדר התשלום. על פי קנה מידה זה ההגיון אומר כי אכן נפלה טעות, והסברתי כבר מדוע". פסה"ד הנ"ל מתמקד גם בשאלה מהי "טעות סופר" או "טעות כיוצא בה". השופט לוין קובע בהקשר ז: "מדברים אלה עולה, כי לצורך פרשנות הסעיף, ולשם מתן מענה לשאלה איזוהי "טעות סופר או טעות כיוצא בה", ואיזו טעות אינה באת בגדר זה, אין להזדקק למבחנים כמותיים, כפי שמציע ב"כ המערער. כלומר, לא ממדיה של הטעות יקבעו אם היא טעות סופר אם לאו, אלא המבחן העקרוני המהותי - האם מה שנתגבש לבסוף להיות המסמך שאמור לשקף את החוזה שנכרת בין הצדדים שונה מן החוזה האמיתי שנכרת, אם לא. למראית עין מפתה לחשוב כי "טעות סופר או טעות כיוצא בה" היא דווקא טעות קטנה, כגון טעות באות אחת או בפסיק שהושם לא במקומו; אך למעשה אין כל מניעה שגם מה שנראה על פניו כטעות גדולה יותר, כגון החלפת מסמך במסמך, תהיה בגדר זה. כל זאת מפני שהמבחן הקובע הוא המבחן המהותי, אשר צויין לעיל, ולא המבחן הכמותי. נמצאנו למדים, שאם ברור לנו מהו אומד דעת הצדדים, אשר יצר את "החוזה האמיתי", הרי יהא אשר יהא הקפו הכמותי של השיבוש שנפל בשלב של יציקת תוכנו של חוזה זה לכלל "חוזה כתוב" - ניתן לתקן את החוזה הכתוב באופן שישקף נאמנה ונכונה את החוזה האמיתי". קל וחומר בעניננו אומד דעתם של הצדדים עולה אף מנוסח כתב הערבות, הסעיפים שבו. הצגת שטר המטען והחשבוניות מעידים על כך, שמדובר היה במשלוח סחורה מהולנד לישראל ולא ההיפך, ומכאן, שבהצגת המסמכים שהוצגו ע"י התובעת, מילאה היא את התנאי שנקבע בסעיף 7לכתב הערבות. בדיקת המסמכים ע"י הבנק השיטה הדווקנית והשיטה המהותית .16בת"א (חי') 1497/83 חורי נ' בנק לאומי, קבע השופט בן יאיר מספר מושכלות בהקשר לאשראי דוקומנטורי וערבות בנקאית. גם במקרה ההוא נתגלתה אי התאמה בחלק ממסמכי האשראי. טענותיו של חורי היו, כי היה על הבנק לבדוק את מסמכי האשראי באופן דווקני, ואילו הבנק טען, כי עליו לבדוק ולוודא התאמה מהותית ולא התאמה מוחלטת ודווקנית. אשר לשאלה, מה מידת ההקפדה הנדרשת בבדיקת המסמכים, והאם היא צריכה להיות דווקנית, מלאה ומוחלטת (strict compliance) או שמא ניתן לנהוג בה גם על פי הכלל המשפטי המקובל. שלפיו החוק אינו מתחשב בקטנות. פסה"ד סוקר את התפתחות הפסיקה בנדון. במקור, תקופה ארוכה החילו ביהמ"ש באנגליה את עקרון ההתאמה הדווקנית. הפסיקה האמריקאית הביאה עמדת ריכוך וקבעה שיש להעדיף את ההתאמה המהותית של מסמכי האשראי על ההתאמה המוחלטת. בפסיקה הישראלי טרם נערך דיון עקרוני בשאלה והדבר טרם הוכרע, אולם, קובע השופט בן יאיר: "לדעתי, כענין של מדיניות משפטית, יש להרגיש את ההפרדה ואת הניתוק שבין עיסקת האשראי הבלתי - הדירה, לבין עיסקת היסוד. על פי גישתי, יש להבהיר לקונה, שהענין העדיף בעיסקת האשראי היא הגברת בטחונו המסחרי של המוטב בביצוע התשלום". ובהמשך הוא אומר: "דעתי היא, איפוא, שיש להבטיח, שעיסקת אשראי בלתי-הדירה תבוצע למישרין, ללא שיהוי ותוך ביסוס בטחונו המסחרי של המוטב-הספק בקבלתם של כספי התמורה. על-כן, ראוי לנהוג בגישה מקלה בבדיקת התאמתם של מסמכי האשראי, בכל הנוגע לתיאור הטובין, לטיבם ולאיכותם. ראוי גם לנהוג במידה של גמישות בבדיקת ההתאמה של כמויות ושל ממירים, ובלבד שאין הוראות מפורשות במכתב האשראי, ששוללות גישה זאת. לשם כך, ראוי לפרש את כללי לשכת המסחר מתוך גישה מקלה, תוך העדפה של עקרון ההתאמה המהותית על עקרון ההתאמה המוחלטת", הנני מאמצת את דעתו של כב' השופט בן יאיר ודעתי כדעתו, שעפ"י המדיניות המשפטית, יש להעדיף את עקרון ההתאמה המהותית. דעתי הינה, שבעניננו היה על הבנק להבטיח את ביצוע התשלום ע"פ כתב ערבות שבא להבטיח את משלוח הסחורה. ולא ההיפך. לא ניתן לפרש פרשנות אבסורדית, ובדרך זו להביא לביטולו של החוזה. סיכומו של דבר .16א. לאור האמור לעיל, נראה לי, כי בתיקון לסעיף 7לכתב הערבות, כפי שתוקן, נפלה "טעות סופר" או "טעות כיוצא בה". טעות זו יש לתקן לפי אומד דעתם של הצדדים, כאמור בסע' 16לחוק החוזים (חלק כללי) [6]. אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא עולה מן הראיות והמסמכים עצמם, מראה בעליל, כי מדובר בהצגת שטר מטען המעיד על משלוח סחורה מרוטרדם לישראל, ועל-כן, ע"פ המסמכים שהציגה התובעת נתמלא התנאי הנדון: הוצג שטר המטען והוצגו החשבוניות הנדרשות. את אי ההתאמה במסמכים, היה על הבנק לבדוק באופן מהותי ולא באופן דווקני, וע"י כך להגיע לתוצאה המסחרית ההגיונית המתבקשת במקרה זה, שהיא שמירה על בטחונו המסחרי של המוטב בביצוע התשלום - דהיינו של התובעת. באופן כזה היה נשמר עקרון קיומו של החוזה ולא ביטולו. פועל יוצא מן האמור לעיל הינו, כי הנני מחייבת את הנתבעת לפרוע את הערבות הבנקאית בסכום הנקוב בה לאלתר, ולשלם לתובעת סך 118, 19ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מירבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 500, 3ש"ח + מע"מ צמוד מהיום. ערבות בנקאיתבנקערבות