מה דינה של טענה חדשה בסיכומים שלא נטענה בכתב ההגנה ? לאחר שמיעת הראיות והגשת סיכום טענת באי-כוח בעלי הדין, הגיש בא-כוח האב את הבקשה אשר לפני והיא למחוק מסיכום טענות האם הנתבעת בהודעת צד ג' את הטענה, כי סעיף 4הנ"ל של הסכם הגירושין בטל מפני שהוא נוגד את תקנת הציבור. נימוק בקשת המחיקה הוא, כי טענה זו אינה נזכרת בכתב ההגנה בערעור מאוחר יותר, בע"א 329/60 פנחס נ' תעשית אבן וסיד בע"מ [4] הזכיר בית-המשפט העליון את ע"א 41/59 הנ"ל בהזכירו כי שם אמנם הוגשה הבקשה לתיקון בשלב מאוחר, כומר אחרי גמר שמיעת הראיות ועם התחלת סיכום הטענות אך "הטעם לכך היה, כי הצורך בתיקון לא נתגלה שם לתובע אלא לקראת סיום פרשת הראיות והוא לא איחר בהגשת בקשתו יתר על המידה". (שם, עמ' 490). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענה חדשה בסיכומים שלא נטענה בכתב ההגנה: בתביעה העיקרית תבעה התובעת, קטינה, ילידת 1974, באמצעות אמה, את אביה לשלם לה מזונות, הורי הקטינה התגרשו זה מזו בשנת 1978בהסכם גירושין. בסעיף 4הסכימו הורי הקטינה כדלקמן: "הואיל והאב מתכונן לבנות את עתידו בחו"ל והואיל ואם תהיה לו התחיבות לזון את הבת תוכל האם לעכב יציאתו מהארץ להבטחת תשלום המזונות, לכן מסכימה בזאת האם ומתחייבת לשאת בעצמה בכל הוצאות אחזקת הבת והיא מתחייבת בזאת, כי לא תוגש תביעה מכל מין וסוג שהוא מצד הבת נגד האב בעתיד בין אם האב יישאר בארץ ובין אם יסע לחו"ל.... אם תוגש תביעה כזו תהיה האם חייבת לשפות את האב בגין כל סכום שיחוייב לשלם לבת". בעקבות סעיף זה הגיש האב הודעת צד ג' נגד האם לשיפוי והאם הגישה כתב הגנה נגד תביעת השיפוי. לאחר שמיעת הראיות והגשת סיכום טענת באי-כוח בעלי הדין, הגיש בא-כוח האב את הבקשה אשר לפני והיא למחוק מסיכום טענות האם הנתבעת בהודעת צד ג' את הטענה, כי סעיף 4הנ"ל של הסכם הגירושין בטל מפני שהוא נוגד את תקנת הציבור. נימוק בקשת המחיקה הוא, כי טענה זו אינה נזכרת בכתב ההגנה. עיון בכתב ההגנה של האם מגלה, כי אכן טענה זו לא נטענה בו. אבל לדעת בא-כוח האם לא היה צורך בכך מפני שהמדובר הוא במסקנה משפטית. עוד טען כי הוא רשאי להסתמך על סעיף 30לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973[7]. כמו כן התבסס על ע"א 625/76 פלמונית נ' אלמוני [1]. טענה זו פשוט איננה נכונה ואני דוחה אותה. תקנה 85לתקנות סדר הדין האזרחי תשכ"ג- 1963[8] מורה, בין היתר, כי נתבע חייב להעלות בכתב הגנתו "כל דבר הבא להראות שהתובענה" אין לה על מה שתסמוך. תקנה 85נזכרת בע"א 195/66 לוי נ' מריח [2], (שבא-כוח האב הביא לפני). נאמר שם, כי לפי תקנה 85חייב נתבע, התוקף עיסקה בטענה של אי חוקיות, להעלות טענה זו בכתב הגנתו. ואם כך לגבי טענה של אי חוקיות הנזכרת בסעיף 30הנ"ל, הרי הוא הדין לגבי טענה של ניגוד לתקנת הציבור, המופיעה באותו סעיף .30 לחליפין בקש בא-כוח האם להרשות לו לתקן את כתב הגנתו כדי להוסיף את הטענה, כי סעיף 4להסכם נוגד את תקנת הציבור. לפי תקנה 97ל תקנות הנ"ל רשאי בית-המשפט בכל שלב משלבי הדיון להרשות תיקון כתבי טענות כדי שיוכל להכריע בשאלות שהן באמת שנויות במחלוקת. לכן עצם העובדה שבא-כוח האם ביקש את התיקון בשלב האחרון של הדיון, כלומר ממש לפני מתן פסק-הדין, איננה עילה לדחות בקשתו. כמו כן אני מוכן להניח, כי התיקון, אם יורשה, לא יצריך שמיעת ראיות נוספות באשר השאלה תהיה איזה מסקנות להעלות מסעיף 4להסכם הגירושין שכבר מונח לפני בית-המשפט. אבל אלה אינם כל השיקולים שיש לשקול כאשר מתבקש תיקון כתב טענות. שיקול אחר הוא מדוע מתבקש התיקון באיחור? במלים אחרות: האם הראה המבקש תיקון סיבה טובה המצדיקה את הגשת בקשת התיקון באיחור? בע"א 41/59 זילברמן נ' המוסד לביטוח לאומי [3] התיר בית-המשפט את התיקון המבוקש באמרו: "האיחור בהגשת הבקשה יכול שיהא בעוכרי המבקש, אך כאן נובע הוא במידה רבה מגילוי העובדות על-ידי עד הגנה מר אביש..." (שם עמ' 616). בערעור מאוחר יותר, בע"א 329/60 פנחס נ' תעשית אבן וסיד בע"מ [4] הזכיר בית-המשפט העליון את ע"א 41/59 הנ"ל בהזכירו כי שם אמנם הוגשה הבקשה לתיקון בשלב מאוחר, כומר אחרי גמר שמיעת הראיות ועם התחלת סיכום הטענות אך "הטעם לכך היה, כי הצורך בתיקון לא נתגלה שם לתובע אלא לקראת סיום פרשת הראיות והוא לא איחר בהגשת בקשתו יתר על המידה". (שם, עמ' 490). להלן קבע בית-המשפט, כי בערעור שלפניו (ע"א 329/60 [4]) לא מצא צידוק לאיחור שהוא למעלה משנה אחת מהיום בו נתגלה הצורך בתיקון. עוד פסק: "בהשתמשו בשיקול דעתו, מוטלת על בית-המשפט גם החובה להביא גורמים אחרים בחשבון כגון התנהגות בעלי הדין והשלב בו מובאת הבקשה לפניו. ככל שבעל הדין מאחר בהגשת בקשתו ללא טעם סביר פוחת הסיכוי שבית-המשפט ייעתר לו". (ההדגשה שלי) (שם, שם). במקרה אשר לפני הוגשה תביעה עוד בחודש אפריל 1979, בעוד שבא-כוח האם ביקש רשות תיקון רק בפברואר 1980, וזאת בבקשה על-פה וללא כל הנמקה. אין לפני כל הסבר מדוע הוגשה הבקשה באיחור כה רב. ממה שהבאתי לעיל עולה, כי הבקשה לא באה כתוצאה מעדות מפתיעה. ההסתמכות על סעיף 30לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 193[7] בדבר ההסכם הנוגד את תקנת הצבור ועל ע"א 614/76- 625/76פלמונית נ' אלמוני [1] איננה יכולה להצדיק איחור בבקשה לתיקון, מפני שהן החוק והן פסק-הדין הנ"ל התפרסמו מזמן ובוודאי היו ידועים, או לפחות צריכים היו להיות ידועים, לבא-כוח האשה. סיכומו של דבר לא היתה כל סיבה שבא-כוח האם לא יכלול את טענתו החדשה בכתב הגנתו המקורית והבקשה לתיקון הוגשה באיחור בלתי מוצדק של כשנה אחת. לכן אני דוחה הבקשה לתיקון ואני מוחק מכתב סיכום בא-כוח האם את הטענה שסעיף 4להסכם הגירושין נוגד את תקנת הציבור. האם תשלם לאב שכ"ט ע"ד בסך 1000ל"י. ניתן היום 11.3.80 במעמד עו"ד נאמן ובמעמד עו"ד ארדשטין. ואחר שכתבתי החלטתי זו ואת פסק-דיני בתיק אישות 249/79ולפני שקראתי אותם לפני באי-כוח הצדדים, הופיע בא-כוח האם והיפנה תשומת לבי לשני פסקי-דין שנתפרסמו זה עתה ועד כה לא הגיעו אלי: ע"א 445/78 פנחס נ' פנחס [5] ע"א 473/79 אשתר נ' אשתר [6]. הדבר נעשה בהסכמת בא-כוח האב. ואחר שמיעת טענות קצרות הבנתי שאין צורך לעכב את מתן החלטתי ופסק-דיני הנ"ל. .11.3.80סיכומיםמסמכים