הפרמטרים לבדיקת יחסי עובד מעביד בין בני זוג הם שניים: האם הסדר העבודה הינו אמיתי או שמא מדובר בפיקציה, היינו האם מטרת העבודה היא זכייה בכספים מן המוסד לביטוח לאומי- כספים שאינם מגיעים לו על פי חוק. האם ניתן לקבוע מהו שכרו של העובד, היינו האם נשאו התשלומים אופי של שכר. פס"ד עב"ל 20105 אורלי יהלום נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לג(74), 28 קובע למעשה כי "בתוך עמנו אנו יושבים", היינו אין אנו מצפים כי הבעל יוציא לאשתו תלושי משכורת וידקדק עימה בשעות עבודה קבועות. ואולם, פס"ד יהלום שהכיר ביחסי עבודה בין שתי אחיות, ציין כי הכרה זו הינה חריגה, כדברי נשיא בית הדין הארצי כב' השופט ס' אדלר: " המקרה שלפנינו הוא מקרה חריג וגבולי. יש לדעתי להכיר במערערת כעובדת, משום שבינה לבין אחותה התגבש הסדר עבודה אמיתי, המערערת ביצעה עבודה בפועל ואף הוכיחה את גודל שכרה. המערערת עבדה, קבלה שכר וסמכה עליו לשם פרנסתה. לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה, כי במקרה חריג זה עלה בידי המערערת להוכיח, כי מהות מערכת היחסים שנוצרה בינה לבין אחותה היתה של עובדת- מעבידה ולא של עזרה הדדית או סיוע משפחתי. " קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יחסי עובד מעביד בין בני זוג: בפנינו תביעה לתשלום קצבת ניידות. להלן עובדות המקרה: התובעת, נכה בשיעור של 50% החל מתאריך 3/2/1999, בשל מוגבלות בניידות. בתאריך מאי 1999 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום קצבת ניידות החל ממועד נכותה, אולם זו נדחתה, בטענה כי עיסוקיה של התובעת בחנות של בעלה (להלן: העסק) אינם במסגרת יחסי עובד- מעביד, אלא עזרה משפחתית, אשר לא מקנה לה את הזכות לקצבת הניידות. התובעת החלה לעזור לבעלה בעסק עוד בשנת 1996, אולם רק החל ממרץ 1999 החל הבעל לדווח לנתבע, כי התובעת מועסקת בעסק, ואז גם החל לשלם עבורה כספים לנתבע בגין היותה עובדת שכירה. תלושי משכורת הונפקו לתובעת החל ממרץ 1999. להלן טענות התובעת: לטענת התובעת, הנה עובדת בעסק החל מתאריך פתיחתו, בתור מנהלת אדמיניסטרטיבית, במסגרת של חצי משרה. הדיווח לנתבע לא נעשה, לגרסתה, שעפ"י ייעוץ מרואה החשבון - אזי מדובר בעסק משותף ואין סיבה להפריד בהכנסות, כי מדובר בהכנסה משפחתית היות ולתובעת ולבעלה ישנו חשבון בנק משותף והכנסות משותפות, לכן לא מצאו השניים לנכון להעביר את הכספים בתלושים נפרדים. לגרסת התובעת, החל משנת 1998 החליפה בפועל את מנהל החשבונות - דני שולמן בעבודתו, ואילו לא הייתה עושה כן, היה על העסק לשכור את השירותים הללו מאדם אחר. לכן, לטענתה, מדובר ביחסי עבודה של עובד- מעביד, יחסים המזכים אותה בתשלום גמלת הניידות, בהיותה אישה עובדת. להלן טענות הנתבע: עיסוק התובעת בעסק הינו בגדר עזרה משפחתית, וככזה אין לתובעת את הזכאות לתשלום גמלת הניידות. ב"כ הנתבע הפנה את תשומת לב בית הדין כי מספר שנים עסקה התובעת בעסק של בעלה, במסגרת עזרה משפחתית ולא דווחה כעובדת. רק החל מהרגע שנקבעו לה אחוזי הנכות החל דיווח סדיר עליה כעובדת, וזאת על מנת לזכותה בגמלת ניידות. שעות העבודה של התובעת בעסק לא היו קבועות וסדירות. התובעת לא קיבלה שכר עד למרץ 1999, וגם לאחר שהוצאו תלושי המשכורת לא שולם השכר בפועל, על-כן לא התקיימו כאן יחסי עובד-מעביד. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: המחלוקת שבפנינו נסבה סביב הסוגיה, האם עיסוקה של התובעת בעסק של בעלה היה במסגרת יחסי עובד- מעביד, או לאו, וזאת על מנת לבדוק את זכאות התובעת לקבלת גימלת קיצבת הניידות. פס"ד עב"ל 20105 אורלי יהלום נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לג(74), 28 (להלן: פס"ד יהלום) קובע למעשה כי "בתוך עמנו אנו יושבים", היינו אין אנו מצפים כי הבעל יוציא לאשתו תלושי משכורת וידקדק עימה בשעות עבודה קבועות. ואולם, פס"ד יהלום שהכיר ביחסי עבודה בין שתי אחיות, ציין כי הכרה זו הינה חריגה, כדברי נשיא בית הדין הארצי כב' השופט ס' אדלר: " המקרה שלפנינו הוא מקרה חריג וגבולי. יש לדעתי להכיר במערערת כעובדת, משום שבינה לבין אחותה התגבש הסדר עבודה אמיתי, המערערת ביצעה עבודה בפועל ואף הוכיחה את גודל שכרה. .... המערערת עבדה, קבלה שכר וסמכה עליו לשם פרנסתה. ... לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה, כי במקרה חריג זה עלה בידי המערערת להוכיח, כי מהות מערכת היחסים שנוצרה בינה לבין אחותה היתה של עובדת- מעבידה ולא של עזרה הדדית או סיוע משפחתי. " אם כן, הפרמטרים לבדיקת טיב היחסים בין קרובי משפחה הם שניים: 1) האם הסדר העבודה הינו אמיתי או שמא מדובר בפיקציה, היינו האם מטרת העבודה היא זכייה בכספים מן המוסד לביטוח לאומי- כספים שאינם מגיעים לו על פי חוק. 2) האם ניתן לקבוע מהו שכרו של העובד, היינו האם נשאו התשלומים אופי של שכר. אין ספק בדבר, כי התובעת אכן עבדה בעסק של בעלה. מתחילת הקמתו לפני 2/99 מדובר בעזרה משפחתית, אשר בגינה התובעת אינה דורשת כל זכויות. בתחילת שנת 1999 הובא לידיעתה, כי זכויותיה נפגעות והיא ביקשה להכיר בעבודתה אצל בעלה כעובדת שכירה לכל דבר, וזכותה לעשות זאת. מהשלב הזה מדובר במיסוד מערכת יחסי העבודה בין התובעת לבעלה, כשהתובעת עובדת מחצית משרה בקביעות, כששעות העבודה משתנות בהתאם לעבודה במשמרות שעבדה במקום אחר וכן בהתאם לצורכי הבעל שאותו היא מחליפה בקביעות בעבודה. מדובר בעבודה לעיתים בשעות הבוקר ולעיתים בשעות אחה"צ, אך מדובר בעבודה יום יומית מסודרת ומאורגנת בעסק. כמו-כן יש לציין, כי משנת 1975 עד 1998 התובעת עבדה כמעט כל השנים כעובדת שכירה, תחילה בטכניון בחיפה ולבסוף ב"מולה סנטר" (ראה תלושי שכר ת/8). בעקבות השפל הכלכלי בשנים האחרונות, היא נאלצת לעבוד במשרה חלקית כשכירה, וזאת בנוסף לחצי המשרה שהינה עובדת אצל בעלה בעסק. גם כיום התובעת עובדת בחצי משרה בחברת אופק מכשירי שמיעה וחצי משרה בעסק של בעלה. כן יש לציין, כי עד לשנת 1998 העסיק בעלה מנהל חשבונות ששמו דני שולמן. החל מהמועד הנ"ל התובעת מבצעת את עבודת הנהלת החשבונות עבור העסק, ואם התובעת לא היתה עושה זאת, אז היה צריך להעסיק מנהל חשבונות אחר. כמו-כן התובעת מבצעת בעסק את כל עבודת הניירת, מסדרת את המוצרים בחנות, עונה לטלפונים, כותבת מכתבים, הולכת לבנקים וכו'. מדובר בעבודה מסודרת וקבועה ולא בביקורים בודדים בחנות עם מתן עזרה מיקרית בעבודה. באשר לתשלום שכר לתובעת, התובעת לא קיבלה צ'ק נפרד עבורה, אלא מדובר היה בהעברת סכום אחד, גדול יותר, לבנק עבורה ועבור בעלה וזאת לחשבון הבנק המשותף של שניהם. לא נעשה כאן "פיצול" הכנסה בין התובעת לבעלה בתשלום שיקים נפרדים. יחד עם זאת, העובדה שלא קיבלה צ'ק שכר ספציפי אין פירושו, כי לא שולם לה שכר בנסיבות אלה. לאור האמור לעיל, אנו קובעים, כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבעלה, כשהתובעת עובדת בקביעות בחנות בחצי משרה. על כן - על הנתבע להכיר בעבודת התובעת במקום כעבודה שכירה לצורך בדיקת הזכאות של התובעת כמוגבלת בניידות משתכרת. 20. כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ תוך 30 יום מהיום. בני זוגיחסי עובד מעביד