ימי פגרה - מועד הגשת ערעור לבית הדין לעבודה

המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991ועומד על 30 יום. עם זאת תקופת הפגרה אינה נספרת. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ימי פגרה - מועד הגשת ערעור לבית הדין לעבודה: 1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (עב' 1018/08; השופטת עידית איצקוביץ ונציג הציבור מר גבעתי בן יוסף), אשר ניתן ביום 13.8.09 ונמסר לב"כ המבקש ביום 19.8.09, כך שהמועד האחרון להגשת ערעור היה יום 30.9.09. רקע 2. המבקש עבד במשיבה כנהג משאית והוביל מטעמה מכולות ברחבי הארץ. תקופת העבודה נמשכה החל מיום 12.6.06 ועד ליום 5.12.07, כאשר לטענת המבקש פוטר מעבודתו, בעוד שלטענת המשיבה -עזב את העבודה מיוזמתו ללא הודעה מוקדמת. בכתב התביעה שהגיש המבקש דרש הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, דמי חגים, דמי הבראה, החזר הוצאות לינה ואוכל, פיצויי הלנת שכר וכן פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה. המשיבה, מצידה, הגישה תביעה שכנגד בגין אי מתן הודעה מוקדמת ושימוש במשאית לנסיעות פרטיות ללא רשות. 3. בית הדין האזורי, לאחר שמיעת העדויות, קבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 אינו חל על עבודתו של המבקש (וממילא, גם בהתעלם מכך, לא ניתן לקבל את גרסתו העובדתית לגבי היקף עבודתו); כי המבקש נטש את מקום העבודה והתפטר ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים או לפיצוי בגין הפרת הסכם העבודה; כי המבקש ניצל את מלוא ימי החופשה המגיעים לו ואינו זכאי לפדיון חופשה; כי המבקש קיבל שכר חודשי ולכן אינו זכאי לדמי חגים; כי המבקש קיבל דמי הבראה לאחר הגשת התביעה ואינו זכאי להפרש כלשהו; וכי המבקש לא עמד בנטל להוכחת דרישתו להחזר הוצאות אוכל ולינה. לזכות המבקש נפסק פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לגמל בלבד. לטובת המשיבה נפסקו פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת וכן הוצאות (שאר דרישותיה בתביעה שכנגד - נדחו). 4. ביום 1.10.09 ניסה המבקש להגיש ערעור על פסק הדין, במסגרתו הלין על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי וביקש לשנותן. בהחלטתי מיום 22.10.09 הבהרתי כי הערעור הוגש באיחור ולכן אין לקבלו לרישום, ועם זאת המבקש רשאי להגיש בקשה להארכת מועד אשר תידון לגופה. בהתאם, הוגשה הבקשה שבפני ביום 9.11.09 (לאחר ניסיון קודם להגישה ביום 27.10.09). טענות הצדדים 5. ב"כ המבקש טוען כי שלח את הודעת הערעור בדואר רשום למזכירות בית הדין עוד ביום 27.9.09, בצירוף בקשה לשלוח אליו שובר לתשלום האגרה. בין התאריכים 24.9.09 - 4.10.09 שהה בחו"ל, ולאחר מכן חלה פגרת חג הסוכות עד ליום 11.10.09. כיוון שלא הגיע לידיו השובר כבקשתו, הגיע למזכירות ביום 12.10.09 על מנת לבצע את תשלום האגרה, ולדאבונו נמסר לו כי חלף המועד להגשת הערעור. 6. המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית, לא די במשלוח הערעור בדואר רשום ביום 27.9.09, שכן המועד הרלוונטי הוא מועד קבלת הערעור במזכירות בית הדין. שנית, המועד להגשת ערעור הנו 30 יום ממועד קבלתו במשרד ב"כ המבקש ולכן היה להגישו עד יום 20.9.09. שלישית, לא נטען ולא הוכח כל טעם מיוחד לאיחור - כל הנסיבות אשר פורטו בבקשה אירעו לאחר יום 1.10.09 וממילא אינן מהוות, לפי הפסיקה, "טעם מיוחד". המשיבה הוסיפה לכל האמור לעיל כי סיכויי הערעור קלושים. 7. המבקש, בתשובתו לתגובת המשיבה, מבהיר כי הערעור נשלח בזמן והגיע למזכירות בית הדין באיחור של יום אחד בלבד בשל חופשת יום הכיפורים. לגישתו, "מסיבה אובייקטיבית זו, אין שום הצדקה לשלול מהמערער את זכותו להעלות את טענותיו... בגין טעויות בפסק הדין של ביה"ד קמא". הכרעה 8. המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן - "התקנות") ועומד על 30 יום. עם זאת, תקופת הפגרה אינה נספרת ולכן המועד האחרון להגשת הערעור במקרה זה היה יום 30.9.09. כפי שצוין לעיל, הודעת הערעור הגיעה למזכירות בית הדין ביום 1.10.09 ולכן ניתנה החלטתי כי אין לקבלה לרישום. הוגשה לפיכך בקשה להארכת מועד, על סמך סמכות בית הדין להארכת מועד "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 125 לתקנות). 9. בפסיקה נקבע כי אין נוסחה נוקשה להגדרת "טעם מיוחד", וכל מקרה נבדק לפי נסיבותיו, כאשר דרך כלל יוכר "טעם מיוחד" כאשר התרחש אירוע שאינו בשליטת בעל הדין ו/או לא ניתן היה להיערך אליו מראש (ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט ואח', פ"ד נה(2) 904). האינטרסים המעורבים הנם זכות הגישה לערכאות מחד, ואינטרס סופיות הדיון מאידך. 10. לאחר שקילת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה. ראשית, צודקת המשיבה כי המועד הרלוונטי להגשת הערעור הנו יום הגעתו בפועל למזכירות בית הדין, ולא מועד השמתו בתיבת הדואר. בהקשר זה כבר נקבע כי "בעל דין המבקש לנצל התקופה העומדת לרשותו עד תום, ולפעול ביום האחרון ממש, נוטל על עצמו סיכון שיחול שיבוש או תקלה, שאינם מצדיקים הארכת המועד, ועליו לשאת בתוצאות סיכון זה" (דב"ע נו/13-119 האגודה למען החייל - דוד נצר ישי, עבודה ארצי כרך כט (1) 194). 11. בענייננו הערעור הגיע למזכירות בית הדין ביום 1.10.09, היינו באיחור של יום אחד. בפועל האיחור גדול יותר שכן הערעור נשלח ללא האגרה, על אף שמועד הגשת הערעור הנו מועד הגשת המסמכים הנדרשים לשם כך במצורף לתשלום אגרה כדין (בש"א 459/08 בדארשנה איימן - ירון חנני בע"מ, מיום 4.1.09). כאמור בפירוט העובדתי לעיל, ב"כ המבקש הגיע למזכירות בית הדין לצורך תשלום האגרה רק ביום 12.10.09, וזאת בשל אילוצים אישיים (דוגמת נסיעה לחו"ל) שאינם מהווים "טעם מיוחד". 12. כבר נקבע כי "כלל הוא, כי איחור של ימים בודדים או אף יום אחד בלבד בהגשת הערעור טעון תירוץ והצדקה... יש ולעתים אף איחור של יום אחד לא יהווה "טעם מיוחד". כזאת היא עת אין בידי בעל הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצידו התרשלות חסרת הסבר" (עא"ח 19/07 חיים גלעד - צים חברת השייט הישראלית בע"מ, מיום 28.6.07). כפי שעולה מהפירוט לעיל, המבקש לא הציג כל טעם המצדיק את הגשת הערעור באיחור, מלבד טענה כי הערעור הוגש במועד (טענה שנדחתה כמפורט לעיל), או טענה כי האיחור נגרם בשל חופשת יום הכיפורים. באשר לטענה אחרונה זו - אציין כי מועדי חגי ישראל ידועים מראש והמבקש אמור היה לכלכל צעדיו בהתאם ולשלוח את הודעת הערעור בדואר תוך לקיחה בחשבון של תקופות החגים (או לחלופין - להגיע לבית הדין על מנת להגישה ישירות). 13. לאמור לעיל אוסיף כי סיכויי הערעור - המהווים שיקול מרכזי ומכריע בהחלטה בדבר הארכת מועד (עא"ח 38/08 עזרא מכמאל - המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.1.09) - הנם נמוכים במקרה זה ולכן מצדיקים אף הם את דחיית הבקשה. למסקנה זו הגעתי בהתחשב בכך שטענותיו של המבקש בהודעת הערעור יוצאות כולן כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, בהן אין ערכאת הערעור נוטה להתערב. 14. סוף דבר - הבקשה להארכת מועד נדחית. בהתחשב בכלל נסיבות העניין, וכיוון שלכאורה דובר בטעות בתום לב מצד המבקש, אין צו להוצאות.המועד להגשת ערעוריםפגרהערעור לבית הדין לעבודהערעורבית הדין לעבודה