יתרת חוב דיביטורית בחשבון בנק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יתרת חוב דיביטורית בחשבון בנק: 1. בתביעה שלפני מבקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום סך 4,324 ש"ח, בגין יתרת החוב הדיביטורית שבחשבון הנתבע המתנהל אצל התובע ושמספרו 32/35815 (להלן: החשבון). 2. הנתבע, בתצהירו שהפך לכתב הגנה, לא הכחיש את החב הנטען, אך טען להגנתו כדלקמן: בשנת 1994 תבע התובע את הנתבע, את אחי הנתבע - שלמה גיגי (להלן: שלמה) ואת חברת SMGIS שירותי איסוף מידע בע"מ (להלן: החברה), בת.א. 94/946, לתשלום סך של 45,813.42 ש"ח (להלן: התביעה הראשונה). בגין התביעה ניתן פסק דין בהעדר הגנה. לאחר פסק הדין הגיעו הצדדים להסכמה, כי לסילוק כל חב הנתבעים לבנק ישלמו לתובע סך של 55,000 ש"ח, וסכום זה יהווה סילוק של כל החובות לבנק, כולל החב נשוא תביעה זו. סכום הפשרה שולם לבנק ועל כן מנוע הבנק מלתבוע את הנתבע בתביעה זו. 3. מאחר וטענת הנתבע היא טענת הודאה והדחה הוריתי, כי הנתבע יחל בהבאת הראיות. 4. מטעם הנתבע העיד חותנו שהיה שותף למו"מ עם התובע, מר אלגזי. בתחילת עדותו סיפר העד, כי נקבעה בין הצדדים פגישה אצל עו"ד אולמרט, ב"כ התובע, וכי שם "דנו בנושא החב של החברה, חברת SMGIS שבגינה בחברה זו הסתבכו בכספים והחב היה מאד גדול" (ר' פר' עמ' 1 שו' 22-18). בהמשך עדותו סיפר כי "באתי בהצעה לאולמרט... שאנו רוצים לדבר על כל החובות של הנתבע ואחיו" (ר' פר' עמ' 1 ש' 26-22), וכי "לכן נהלנו מו"מ על כל החובות שלהם" (ר' פר' עמ' 2 ש' 1). העד אלגזי אישר כי חתם על נ/1 שלשונו כדלקמן: "לכב' מר אלגזי יצחק - כאן הנדון: גיגי משה ושלמה - בל"ל אפרידר היום התקיימה במשרדי פגישה במסגרתה העלתה הצעה לסילוק החב. הודעתי לכם כי אין לי אישור למתן הסכמה מראש להצעה וכי האישור יעשה ע"י הרשות המוסמכת בבנק. הוסכם כי ההצעה תועבר לבנק ללא שיעשה עד לשלב של חתימה ותשלום כל עיכוב הליכים והודעתי לך על כך". לטענתו של העד "סוכם שכל החב סגור" (ר' פר' עמ' 3 ש' 15). בחקירתו הנגדית אישר העד אלגזי, כי תיק ההוצאה לפועל "היה בגלל חב הנתבע מהחברה" (ר' פר' עמ' 3 שו' 25), וכי "תיק ההוצל"פ היה בגין חב החברה בחשבון החברה ושני הערבים, הנתבע ואחיו" (ר' פר' עמ' 3 ש' 35-31). עוד אישר העד "היתה תביעה אחת ותיק הוצל"פ אחד. תיק ההוצל"פ התייחס לפסה"ד בתיק הספציפי" (ר' פר' עמ' 4 ש' 9-7). הנתבע העיד, כי קודם להסכם לסילוק החב ב55,000- ש"ח, נעשה הסכם אחר אלא שהנתבע ושלמה לא עמדו בו כי לא היתה להם יכולת כספית וכן "וכיוון שקבלנו יעוץ שההסכם הוא רע, כי מתייחס רק לחשבון אחד ולא לכלל החובות לכן הגענו להסכם השני אחרי התייעצות והוסבר לי לנהל מו"מ על סגירת כל החובות" (ר' פר' עמ' 4 ש' 24-16). בעניין זה יש לציין, כי העד אלגזי העיד כי לשלמה לא היו בתובע חובות אישיים (ר' עמ' 2 ש' 3-1) והנתבע אישר כי חשבון מס' 98/88200 הוא חשבון החברה. 5. מטעם התובע העיד ב"כ, עו"ד אולמרט, אשר ניהל את המו"מ עם הנתבע ומשפחתו, המו"מ נשוא ההסכם הנטען ע"י הנתבע. עו"ד אולמרט העיד כי בתביעה הראשונה ניתן פסק דין. אחריו נוהל מו"מ ונחתם הסכם ת/2 1 (מסמך זה סומן על ידי במועד פסק הדין כת/2 1 מאחר ובטעות סומנו שני מסמכים שונים כ-ת/2) שאושר ע"י ראש ההוצל"פ בדצמבר 94, לפיו התחייבו הנתבעים שם - החברה, הנתבע ושלמה - לשלם לבנק סך של 73,500 ש"ח הכל כמפורט בת/2. לאחר מכן נפתחו הליכי הוצל"פ נגד החייבים, ואז פנו הנתבע ושלמה בבקשה לנהל מו"מ בעניין החב נשוא תיק ההוצל"פ שנפתח בגין התביעה הראשונה, אשר כעולה מן התביעה הראשונה, שצורפה לתצהיר בקשת הרשות להגן, נבע מחב בחשבון החברה (ר' גם עדותו של אלגזי עמ' 1 ש' 20-18). עו"ד אולמרט העיד, כי לא ידע על חב הנתבע בחשבונו האישי נשוא תביעה זו (ר' פר' עמ' 6 ש' 36-34), לא בעת הגשת התביעה הראשונה, לא בעת ניהול המו"מ ולא בעת המו"מ השני, ועל כן ממילא לא דן בחב נוסף כלשהו ולא הגיע לגביו, בשם התובע, להסכם כלשהו. עו"ד אולמרט העיד עוד, כי בסמוך לעריכת נ/1 וחתימתו ע"י אלגזי, שלח לתובע את ת/2, בו הוא מבקש מהתובע אישור להסדר שהוצע ע"י אלגזי ביחד עם הנתבע ושלמה והנדון באותו מכתב הוא "SMG ח-ן 38/88200", שזהו חשבון החברה בלבד. לטענתו גם בנ/1 התייחס בסעיף 1 "לסילוק החב" הואיל ודובר רק בחב אחד ידוע (ר' עמ' 8 ש' 3, 29). עו"ד אולמרט הגיש גם את ת/1 שבו הנדון הוא "תיק הוצל"פ 22-02484-94-7", מכתב שנחתם ע"י עו"ד שמעוני ממשרדו, והחתום ע"י שלמה, בו מאשר עו"ד שמעוני כי עם קבלת סך של 2,500 ש"ח יסגר תיק ההוצל"פ וחב הנתבעים בח-ן 38/88200 בתובע, יחשב כמסולק. 6. המחלוקת היחידה בין הצדדים היא אם כן, האם ההסכם לתשלום 55,000 ש"ח עם הנתבע ושלמה סגר אך את חב החברה בחשבון 38/88200 - חשבון החברה, או שמא גם את חב הנתבע בחשבונו האישי, נשוא תיק זה. 7. לאחר ששקלתי את טענות שני הצדדים, כפי שהובאו לעיל, אני סבורה, כי הנתבע לא השכיל להרים את נטל הראייה המוטל עליו במידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, ולא הוכיח, כי הסכם הפשרה אכן נועד לסילוק החב בחשבונו האישי גם כן, ואלה טעמי: א. עדותו של עו"ד אולמרט, כי כלל לא ידע על חשבון הנתבע שהיה ביתרת חובה בתובע, בתקופה הרלבנטית להסכם, וכי על כן ממילא לא יכול היה לנהל מו"מ בגינו - היתה מהימנה עלי. ב. המסמך נ/1 בנדון שבו דן ב"גיגי משה ושלמה - בל"ל אפרידר". מאחר ועד הנתבע אישר כי לשלמה לא היה חשבון פרטי בתובע, ממילא יש להבין את ה"נדון" כמתייחס לחשבון בו הנתבע ואחיו יש להם עניין משותף, דהיינו חשבון החברה. זאת ועוד, המסמך מדבר על "סילוק החב", וממילא מתבקשת המסקנה שמדובר בחב אחד ידוע. ג. עדותו של ב"כ התובע, כי ת/2 הוצא בסמוך לנ/1, היתה מהימנה עלי, ועפ"י כותרת מסמך זה אין ספק שמדובר בהסדר רק לגבי חשבון החברה. ד. אין מחלוקת, כי תחילת המו"מ בין הצדדים היתה לאחר פסק הדין בתביעה הראשונה, שעניינה היה חב החברה בלבד, בחשבון החברה, ולאחר שהחלו הליכי הוצל"פ בגין תיק זה, ועל כן הגיוני שהמו"מ נגע לחשבון זה בלבד. ה. טענת הנתבע, כי חזר בו מההסכם ת/2 1 עקב יעוץ שקיבל כי עליו לסגור את כל החובות אינה מתקבלת על דעתי, ונראה לי כי הסיבה לפתיחת המו"מ מחדש היתה אך ורק במטרה להגיע להסכם על סכום נמוך יותר בו יוכלו לעמוד הנתבע ושלמה, הסכם כפי שאכן הושג בפועל. ו. אין מחלוקת שת/1 נחתם ע"י שלמה, ושעניינו לפי "הנדון" תיק ההוצל"פ בגין התביעה הראשונה. בת/1 נכתב ע"י ב"כ התובע כי "הנני לאשר כי עם קבלת סכום נוסף של 2,500 ש"ח... יסגר תיק ההוצל"פ וחובכם בח-ן 38/88200 בבנק יחשב כמסולק באופן סופי ומוחלט". מסמך זה מלמד, כי ההסדר נשוא ה55,000- ש"ח, עניינו בסגירת החב בחשבון החברה בלבד. טענת הנתבע, כי אין להתייחס למסמך זה, וכי אין לראות בו ראייה לסתור את דברי הנתבע, אין בה ממש. ב"כ התובע רשאי להגיש מסמך של משרדו, אפילו אינו חתום עליו אישית. אין מחלוקת כי החב בסך 55,000 ש"ח היה משותף לשלמה ולנתבע, משלא הוכחשה חתימתו של שלמה על המסמך, יש במסמך כדי לתמוך בגירסת התובע. 8. סוף דבר, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בסך 4,324 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, וכן בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך 750 ש"ח בצירוף דמי מע"מ כחוק.חשבון בנקבנקחוב