נטען, כי שיקים שהופקדו לכיסוי השיקים שנמשכו מהווים בטוחה וכן שיקים מסויימים כובדו למרות שהיתה חריגה. מכאן, שהמבקש רשאי היה לצפות כי גם שיקים אחרים יכובדו בנסיבות דומות. בענין דנאור, ע"א (אשקלון) 95/132, תקדין שלום כרך 96 (2) תשנ"ו/תשנ"ז נקבע, כי "הסכמה חד פעמית שאינה קבועה והניתנת לעיתים רחוקות אינה יכולה להוות הסכם שיש בו כדי לבסס הסכמה". כמו כן, בענין אלחנני, ע"א (י-ם) 94/452 (לא פורסם) קבעה כב' השופטת אור בבית-המשפט המחוזי, כי "העובדה שהבנק פרע שיקים על אף היות החשבון ביתרת חובה העולה על המסגרת המאושרת אין פירושה כי הדבר מחייב את הבנק להתמיד בכך והדבר אינו הופך להסכם מחייב". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לגריעת שיקים ממניין השיקים שסורבו / כיבוד שיק למרות חריגה בחשבון: 1. בקשה לפי חוק שיקים ללא כיסוי, לגריעת שיקים ממנין שיקים שסורבו, וגרמו להגבלת החשבון. הטענה המקדמית 2. ב"כ המלומד של המבקש העלה טענה מקדמית לעניין האיחור במועדי הגשת כתב התשובה של הבנק. לדבריו, עברו יותר מ - 20 ימים, בניגוד לאמור בתקנה 6 (א) לתקנות שיקים ללא כיסוי, ועל כן, אין להרשות לבנק להתנגד לבקשה. לדבריו, ביצע את מסירת כתבי בי"ד ביום 23.11.97 ואילו כתב התשובה מטעם המשיב נתקבל רק ביום 18.12.97. מנגד טוען ב"כ המשיב כי קיבל לידיו את כתבי בי"ד רק ביום 24.11.97. כמו כן טוען ב"כ המשיב כי ניתן צו הארכת מועדים ע"י כב' הנשיא רביבי וזאת עקב השביתה הכללית במשק שהחלה ביום 3.12.97 ונמשכה 5 ימים. 3. לפי תקנה 6(א) מירוץ הזמן מתחיל, מיום שהומצאה ההודעה. לכן, כאשר מונים את מספר הימים מרגע שנתקבלו כתבי בי"ד אצל המשיב ועד להגשת כתב התשובה מטעמו ביום 18.12.97 (חותמת בימ"ש) ובכפוף להחלטת כב' הנשיא רביבי, נמצא כי עברו בדיוק 20 ימים עד למועד הגשת כתב התשובה ועל כן, הוגשה התשובה במועד. טענות הצדדים לגופו של ענין 4. לגופו של עניין נטען בבקשה, כי למבקש היה יסוד סביר להניח, כי השיקים שמשך יכובדו וזאת משום שהייתה יתרה מספקת שכן, כאשר היתה חריגה בחשבון, היא כוסתה עד סוף יום העסקים או יום למחרת, ולמרות זאת סרב הבנק את השיקים. 5. כמו כן, נטען, כי הבנק מנסה לגרש את המבקש מהסניף ללא סיבה ממשית ומיד עם מתן ההחלטה בדבר צו המניעה החל הבנק להחזיר מספר רב של שיקים ללא סיבה ובכך יש משום חוסר תום לב של הבנק. נטען כי, שיקים יכולים לשמש כבטוחה, וכי ניתן לשעבד שיקים לזכות הבנק ועל כן יש לראות בשיקים שהפקיד משום בטוחה. 6. מנגד טוען המשיב, כי בחשבון לא היתה יתרה מספקת ועל כן לא היתה חובה לפרוע את השיקים שגרמו להגבלה, וכי השיקים סורבו כדין. כמו כן, למבקש לא היתה כל מסגרת אשראי ועל כן לא חייב הבנק לכבד שיק שיכניס את החשבון ליתרת חובה. כמו כן נטען כי המבקש הפקיד שיקים טובה, דהיינו עסק בגלגול שיקים כדי לנפח את האשראי, ע"י כך שהפקיד הפקדות צולבות של שיקים מול חברה אחרת. 7. בדיון, העידה עובדת הסניף, כי חלק מהפעילות שמתנהלת בחשבון היא גלגול שיקים טובה, וכי המבקש הוזהר פעמים רבות כי בכל פעם שהוא מושך שיק, עליו להפקיד כסף קודם למשיכה, ונאמר לו כי אין הבנק מוכן להמשיך לעבוד בצורה כזו, ללא בטחונות, ללא מסגרת אשראי וכו'. השאלה העולה לדיון בעניין זה היא האם אכן היה למבקש יסוד סביר להניח כי הבנק יפרע את השיקים לפי סעיף 10 (א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי. 8. דיון מתברר, כי למבקשת לא היו כל בטחונות. כמו כן, לא היתה לו מסגרת אשראי כלשהי. על כך אין מחלוקת. אופן ניהול החשבון היה כזה שהמבקש היה מפקיד לחשבון המחאות ביום המשיכה, של המחאות אחרות. כמו כן, סביר שנעשה גלגול שיקים, דהיינו הפקדה צולבת של שיקים צולבים - שיקים טובה. הדבר הודגם במסמכים בעת עדות עובדת הבנק. המבקש הוזהר כי הבנק אינו מוכן להמשיך לעבוד בצורה כזו, אולם המבקש לא הקשיב לאזהרות הבנק, לא ביקש כל מסגרת אשראי, לא הפקיד בטחונות, ולא שינה מצורת ניהול החשבון על ידו. 9. אין ממש בטענה, כי למבקש לא היה כל צורך במסגרת אשראי משום שהיה לו כיסוי לכל השיקים שלו ע"י הפקדות שהמבקש הפקיד בכל פעם בהתאם לשיקים שמשך מחשבונו. סירובי השיקים מידי פעם חייבים היו להבהיר למבקש כי עליו לשנות את שיטת העבודה, שאם לא כן יוגבל חשבונו. 10. נטען, כי שיקים שהופקדו לכיסוי השיקים שנמשכו מהווים בטוחה וכן שיקים מסויימים כובדו למרות שהיתה חריגה. מכאן, שהמבקש רשאי היה לצפות כי גם שיקים אחרים יכובדו בנסיבות דומות. בענין דנאור, ע"א (אשקלון) 95/132, תקדין שלום כרך 96 (2) תשנ"ו/תשנ"ז נקבע, כי "הסכמה חד פעמית שאינה קבועה והניתנת לעיתים רחוקות אינה יכולה להוות הסכם שיש בו כדי לבסס הסכמה". כמו כן, בענין אלחנני, ע"א (י-ם) 94/452 (לא פורסם) קבעה כב' השופטת אור בבית-המשפט המחוזי, כי "העובדה שהבנק פרע שיקים על אף היות החשבון ביתרת חובה העולה על המסגרת המאושרת אין פירושה כי הדבר מחייב את הבנק להתמיד בכך והדבר אינו הופך להסכם מחייב". 11. בענייננו, לא הוכח קיומו של הסכם; לא היתה כלל מסגרת אשראי, הלקוח הוזהר שוב ושוב. לכן גם אם הבנק כיבד שיקים מסויימים כשהיתה חריגה בחשבון, אין פירוש הדבר שהבנק חייב להמשיך ולכבד שיקים. אין מניעה לשינוי גישה של הבנק כלפי החשבון לאחר אזהרות חוזרות ונשנות. כאשר יש חשש לגלגול שיקים ואין לחשבון בטוחות כלשהן או מסגרת אשראי, כאשר יש חשש לניפוח מחזורים בדרך מלאכותית, וכאשר ההפקדות שהפקיד המבקש היו מאוחרות והגיעו ברגע האחרון אין הבנק חייב לשאת בסיכון ולכבד שיקים. 12. לענין טענת חוסר תום הלב מצד הבנק - הבנק מעוניין לעבוד עם לקוחותיו, זו פרנסתו. אך הבנק רשאי להחליט שאינו מקצה כל אשראי ללקוח ללא בטחונות, באם קיים חשש לגלגול שיקים או שהחשבון מתנהל בצורה שאינה תקינה. לבנק עצמו אין אינטרס "בענישת" הלקוח, הבנק אינו נפגע ישירות מהחזרת שיקים. גלגול שיקים כלשעצמו אינו מהווה עבירה, אולם, זהו שיקול לגיטימי בקביעת גישת הבנק והערכת מידת הסיכון שמוכן הבנק לקחת על עצמו. כך למשל "שיק טובה" אינו מייצג עסקה אמיתית וככזה יש בו סיכון גבוה יותר, משיק רגיל, וקיים חשש שלא יפרע. הבנק רשאי להעריך שיקים לפי סוגים. לא כל שיק מהווה בטוחה שוות ערך, והבנקים, כדבר שבשגרה, מעריכים באופן שונה שיקים שונים. לענין ערכם להבטחת אשראי שניתן ללקוח. 13. במקרה דנן, סורבו 30 שיקים. לטענת ב"כ המבקש עד 5.11.97 סורבו רק 9 שיקים ורק עם מתן צו המניעה החל המשיב לסרב שיקים רבים נוספים. לא נראה כי היתה חובה לכבד שיקים והמבקש לא הציג יתרה מספקת בחשבון לכיבוד השיקים. עוד טרם הוגבל חשבונו של המבקש, הוזהר המבקש פעמים רבות כשהתגלו בעיות גלגול השיקים, על רקע העדרה של מסגרת אשראי. ענין זה משליך הציפיות הסבירה של הלקוח. לקוח שהוזהר, אינו יכול לצפות כי הבנק ימשיך לכבד שיקים. בע"א 94/583 דפוס אופסט נ' בל"ל בע"מ, דינים, מחוזי, כרך כ"ו (3) 108, קבע כב' השופט ח. אריאל כי "משמעותו של היסוד הסביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק כוללת מרכיב אובייקטיבי וסובייקטיבי, המשמשים במשולב זה עם זה ונבחנים זה לאורו של זה". בחניה זו נעשית לפי הלקוח הספציפי. כמו כן בע"א 95/132 דנאור נ' בל"ל הנ"ל, נקבע, כי "סירוב לפרוע שיק אחד מבהיר ללקוח כי גם המחאות נוספות לא יכובדו במועדים סמוכים אח"כ". במקרה דנן, לאחר האזהרות הרבות ובשל אופן ניהול החשבון ע"י הלקוח, לא היתה ציפיות סבירה לכך שהבנק יוסיף לכבד שיקים כשהחשבון אינו מתנהל לשביעות רצונו. הלקוח היה ער למצבו של החשבון, לכן חייב היה לצפות, כי המחאות נוספות יסורבו כפי שאכן קרה. מכאן, שאין לקבל את הבקשה. המבקש ישלם למשיב הוצאות בסך 1,500 ש"ח כערכם היום. אם הופקד פקדון יש לחלטו לטובת המשיב על חשבון ההוצאות. הצו הזמני, אם ניתן, מתבטל.שיקים