כריכת מזונות אישה

יש שתי גישות בבית-המשפט העליון בנוגע לשאלה אם הבעל צריך להוכיח את כנות תביעת הגירושין וכנות הכריכה, או שמא מועמד הבעל על חזקתו, שהתביעה שהגיש כנה היא והוא הדין לגבי הכריכה (ראה למשל ע"א 14/75 ברטל נ' ברטל בע' 812[2] לצד חזקת הכנות, ולקביעה שעול ההוכחה על האשה דווקא, את ע"א 213/77, 296פיינברג נ' פיינברג בע' 833[3], לעומת ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי בע' 157[4], בו נפסק שעל הבעל להוכיח את כנות התביעה והכריכה). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כריכת מזונות אישה: .1זו בקשה למחיקת התביעה שהוגשה בתיק מזונות 118/81על סף, מחמת חוסר סמכות לבית-משפט זה. המשיבה (להלן "האשה") הגישה תביעת מזונות כנגד המבקש (להלן "הבעל") בתיק מזונות .118/81לפי טענת האשה בתביעתה היא נישאה לבעל ב- 27.5.79, ובעקבות התנהגות נלוזה של הבעל היא נאלצה לעזוב את הדירה שבה גרו בני הזוג יחד. לדברי האשה, היא גם היתה אנוסה להפסיק את עבודתה מהטעם הנ"ל. לטענת האשה הדירה שבה גרה עם הבעל היתה דירת מגורים זמנית, ובנוטשה אותה היא עברה לדירה השייכת לשני בני הזוג, בישוב אחר. בכתב הגנתו טוען הבעל שנהג באשתו כדרך גוברין יהודאין, וכי קולר הסכסוכים ועזיבת הבית תלוי אך ורק בצוואר האשה. לדברי הבעל, הוא החליט, מחמת התנהגות האשה, לתבוע גירושין, ועשה זאת בתביעת גירושין שהגיש ביום 6.1.81לבית-הדין הרבני ברחובות (להלן: "ביתהדין"). העתק מכתב התביעה שהוגש לבית-הדין צורף לבקשתנו. בתביעת הגירושין פירט הבעל את עילות תביעתו, ובין היתר ציין ש"כל נסיונות שלום הבית עלו בתוהו, ואין עוד מקום להם" (סעיף 6(ב)). בסוף התביעה מפרט בא-כוח הבעל את הסעדים המבוקשים, וביניהם חיוב האשה לקבל גט, קביעה שהבעל פטור מלשלם מזונות לאשה - הן מחמת עזיבת הבית והן מחמת מרידתה והן מחמת השתכרותה מעודה - וחלוקת הרכוש בין בני הזוג. תביעת המזונות הוגשה ב-15.2.81, הינו כחמישה שבועות לאחר הגשת תביעת הגירושין, אם כי לטענת האשה, היא הגישה תביעתה לגירושין בטרם תקבל את תביעת הבעל. ביום 11.3.81דן בית-הדין, בהיעדר האשה, בבקשת ביניים של הבעל וניתן הצו המצורף לבקשתנו, ונקבע דיון בתביעת הגירושין ליום .10.6.81הבעל טוען בתצהירו שבית-הדין החליט ביום 11.3.81שיש לו סמכות מקומית לדון בתביעה, למרות שענין זה אינו משתקף בהחלטת ביתהדין מיום 11.3.81(יש שיבוש בתאריכים בהחלטה הנ"ל, שכן בראש הפרוטוקול רשום 11.3.81ובתחתיתו רשום 9.3.81, אך אני מניח שלהחלטה זו מכוונים דברי הבעל), אולם לענין זה אין חשיבות, משום שבית-דין רבני, בהחליטו שיש לו סמכות, ואפילו כשמדובר בסמכות עניינית ולא רק בסמכות מקומית, אין הוא יכול להפקיע סמכות מבית-משפט זה אם היא נתונה לו. (ע"א 22/70 זעירא נ' זעירא בעמ' 476[1]). .2כאמור, טוען הבעל שאין סמכות לבית-משפט זה לדון בתביעת המזונות. לטענת הבעל, תביעת הגירושין הוגשה בכנות, ובה הוא כרך כדין את עניין מזונות האשה וגם כריכה זו בכנות נעשתה. לפיכך, מכוח סעיף 3לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נשואין וגירושין), תשי"ג- 1953[7], יש לבית- הדין סמכות יחודית לדון בענין מזונות האשה. לעומת הבעל טוענת האשה לא כי, הסמכות הנתונה לבית-המשפט המחוזי, הנובעת מזכות האשה לפי סעיף 4לחוק הנ"ל לבחור בבית-המשפט שתחפוץ ביקרו, יפה גם בעניננו, ואין להנות את הבעל על כי אץ רץ לבית-הדין לפני שהאשה תספיק לבוא לבית- המשפט. לטענת האשה, תביעת הגירושין אינה כנה, והכריכה אינה כדין ואינה כנה, ועל כל פנים נטל ההוכחה שהתקיימו שלושה תנאים אלה רובץ על הבעל והוא לא נשא בו (גם טענות נוספות נטענו, ואדון גם בהן להלן). .3הוגשו תצהיר של הבעל ותצהיר של האשה. באי-כוח הצדדים ביקשו שלא לזמנם לדיון שבו יוכלו לחקור זה את זה ולטעון בנוגע לעובדות הנוגעות לענין הכנות והכריכה, והם ביקשו שאחליט על סמך החומר שבפני וסיכומיהם שהוגשו בכתב. עיינתי בחומר ובסיכומים והגעתי למסקנה שנכון לקבל את בקשת הבעל למחיקת התביעה. אנמק זאת. .4כידוע, יש שתי גישות בבית-המשפט העליון בנוגע לשאלה אם הבעל צריך להוכיח את כנות תביעת הגירושין וכנות הכריכה, או שמא מועמד הבעל על חזקתו, שהתביעה שהגיש כנה היא והוא הדין לגבי הכריכה (ראה למשל ע"א 14/75 ברטל נ' ברטל בע' 812[2] לצד חזקת הכנות, ולקביעה שעול ההוכחה על האשה דווקא, את ע"א 213/77, 296פיינברג נ' פיינברג בע' 833[3], לעומת ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי בע' 157[4], בו נפסק שעל הבעל להוכיח את כנות התביעה והכריכה). בענייננו, נראה לי שאף אם נלך בגישה המחמירה עם הבעל, יהיה עלי לקבוע שהוא הצליח לשאת את הנטל המוטל עליו, בה שנוגע לכנות בהגשה של תביעת הגירושין (להלן אדון בכנות הכריכה). ומדוע? כאמור, פירט הבעל בתביעתו לגירושין מה טעם ראה הוא לפנות לבית-הדין ולתבוע גירושין, ולדבריו, נסיונות ההשלמה לא עלו יפה. והנה גם האשה מאשרת דברים אלה בתצהירה (סעיפים '-ו' לתצהיר). משמע, מדברי האשה בתצהירה שהאחווה והרעות בבית אינם קיימים זה זמן רב (ברור שבשאלה מי מבני הזוג צודק בתלותו את הקולר בצוואר חברו לא אוכל להחליט ולא נכון יהיה שאחליט, שכן זה לבטח ענינו של בית-הדין). יש אפוא רקע נאות לכאורה לתביעת גירושין כנה, שבה רוצה הבעל להקיץ קץ על קשר הנישואין הרעוע. ועוד, השניים נישאו במאי 1979, כלומר זמן קצר לפני שהוגשה תביעת הגירושין (כשנה וחצי), ואין טענה מצד האשה שהבעל חפץ בגירושין משום שנתן עיינו באחרת (אהבת אשה זרה, כידוע, מקלקלת את השורה), והנה נסיון החיים מלמדנו, ובעקבותיו באה החזקה שטבעו חז"ל: "חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה". משמע, אם אין סיבות המעיקות בחיי הנשואין של בני הזוג, לא היה הבעל מבקש, לכאורה, להביא לחיסולם (יושם לב, בכך אינני קובע חלילה שהאשם הוא באשה, אלא כל מה שברצוני לומר הוא רק זאת, שנוצר כנראה קרע בחיי הזוג, באשמת אחד מהם או שניהם, שיש בו כדי להביא לכלל רצון כן של אחד מהם, ובמקרה הנדון של הבעל, לניתוק קשר הנישואין בגט). .5דברי האשה המאשרים שנוצר קרע ושהיו מצידה נסיונות רבים לאחותו, דומים במידה רבה למעשה של האשה בע"א 14/75 ברטל נ' ברטל הנ"ל [2], שפנתה לבית-הדין בתביעה לשלום בית, ובכך ראה בית-המשפט ראיה ניצחת לכנות תביעת הגירושין של הבעל (שם, בעמ' 811). נמצא שהבעל הצליח להוכיח שכנה תביעת הגירושין. .6באשר לשאלה אם נכרך ענין המזונות כדין בתביעת הגירושין, אין למעשה מחלוקת, ונותרה איפוא רק שאלת כנות הכריכה. כאמור, גם בעניין זה נראה לי שנכון לקבל את טענת הבעל על הכנות. אנמק זאת. משקבעתי שהבעל הוכיח את כנותו בנוגע להגשת תביעת הגירושין, ממילא קל לנו יותר לקבוע לכאורה שהוכחה כנות הכריכה, שכן אפילו המחוקק עצמו, בקובעו בסעיף 3לחוק הנ"ל שיכול בן זוג לכרוך בתביעתו לגירושין עניינים נוספים, כדי שיוכרעו בחדא מחתא, כקומפלקס אחד, עם תביעת הגירושין, מלמדנו שלכאורה כוונה כנה יש לכורך, משום שיש טעם ענייני - פנימי - מהותי - לכרוך הכל ולבררו בפני פורום אחד (וראה הסברו של כב' השופט קיסטר לגבי מטרת המחוקק בכריכה לפי סעיף 3הנ"ל בע"א 666/70 שלום נ' שלום בע' 706[5]). נמצא, שאפילו אליבא דהסוברים שהבעל צריך להוכיח את כנות הכריכה, הרי לכאורה משהוכיח הבעל שתביעת הגירושין הוגשה בכנות, ממילא הוכחה לכאורה גם הכנות בכריכה, וחובת הבאת הראיות לסתור זאת עוברת לאשה, ובנסיבות ענייננו לא מצאתי סיבות לחשוב שהכריכה אינה כנה. .7טוען בא-כוח האשה שהבעל אינו כן בכריכתו, שהרי לא זו בלבד שלא הציע בתביעת הגירושין תשלום מזונות בסכום נקוב, אלא אף ביקש הוא בתביעתו לפטור אותו מכל וכל מתשלום מזונות. אם כי יש בפסיקה מקרים שבהם נלקחה בחשבון השאלה אם הוצע לשלם מזונות וכמה הוצע לשלם, כאחד הגורמים לבחינת כנות הכריכה, הרי יש פסיקה רבה האומרת שאין לראות בטענת הבעל שהוא פטור מלשלם מזונות משום רמז הפוגם בכנותו (ראה למשל ע"א 181/71 בר חורין בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, נהריה בעמ' 759[6], וכן ע"א 14/75 ברטל נ' בטל בע' 812- 811[2], למרות ששם היה בסכום הנמוך שהציע הבעל לשלם, כדי לרמוז לכאורה כגד כנות הבעל). אכן נראה לי, שלא יתכן לראות פגם בכנות הכריכה, רק משום שהבעל טוען שהוא פטור מתשלום מזונות, מטעמים שהוא מפרט בתביעתו, כגון בגידת אשתו או עזיבתה את הבית ללא הצדקה וכדו'. תהא זו בבחינת צביעות אם יצטרך הבעל לומר בתביעתו לגירושין בהאי לישנא: אם כי אני תולה באשתי בוקי סריקי רבים - זנות, מרידה, עזיבת בית וכדו' - שמחמתם מדווח אני ואומר שאיבדה היא את זכותה למזונות, מציע אני לשלם לה מזונות כדי שיכירו הכל וידעו שטהור אני, שכן אני. ייתכן מאוד שנכון יהיה לראות באי הבעת נכונות של הבעל לשלם מזונות בסכום נאות ראיה לסתור את כנותו, באותם מקרים שתביעת הגירושין שלו אינה מחמת פגם בהתנהגות האשה או מחמת השתכרותה, אלא מטעמים שאינם באשמתה, כגון מחמת מחלה שחלתה או מחמת שהיא עקרה ואינה יולדת. במקרים כאלה, אם הבעל אינו מציע לשלם מזונות נאותים, בכורכו את עניין המזונות לתביעת הגירושין, נראה שאין כנות בכריכה. והנה בעניננו, נימק הבעל את תביעת הגירושין בפגמים שבהתנהגות האשה - התנהגותה כלפיו ועזיבתה את הבית - ובעובדה שהיא עובדת ומשתכרת היטב - ומדוע נראה בטענת הפטור שלו משום חוסר כנות? (וראה בהקשר זה, שבו הבעל מנמק את בקשתו לפטור ממזונות בעילות ראיות לכך, את ע"א 296/77, 213הנ"ל פיינברג נ' פיינברג [3] בעמ' 834וע"א 14/75 ברטל נ' ברטל הנ"ל, בעמ' 812- 811[2]). .8בא-כוח האשה ביקש, שאם לא אוכל להחליט על סמך החומר שבפנינו, שצודקות טענות האשה לעניין חוסר הכנות, אמתין ולא אחליט במחלוקת זאת עד אש יתבררו עובדות נוספות מתוך ההליכים בבית-הדין, ושבינתיים אפסוק לאשה מזונות זמנים. חוששני שלא אוכל להיעתר לבקשה זו. ראשית, כפי שראינו יכולתי גם יכולתי להגיע להכרעה על-פי החומר שלפנינו (אם כי ההכרעה אינה כפי שרצתה האשה שתהיה). שנית, חושבני שגם לוא נמנעתי מלהכריע בעניין כבר עכשיו, הרי לאור זאת שעל-פי החומר הנוכחי נוטה הכף לטובת בקשת הבעל, לא היה מן הראוי לפסוק לאשה מזונות זמנים בינתיים. .9באשר להוצאות הבקשה והגש כתב ההגנה, נראה שראוי שאפסוק לזכות הבעל הוצאות, אם כי לא בסכום שראוי היה שאפסוק לוא הגישה האשה את תביעתה למזונות לאחר שקיבלה את תביעת הגירושין וידעה עליה. כזכור בעניננו האשה לא ידעה על תביעת הגירושין כשהגישה תביעתה למזונות. .10סוף דבר, אני מחליט שאינני מוסמך לדון בתביעת האשה למזונות ואני מעביר אותה לבית-הדין הרבני ברחובות, ומחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות בסכום כולל של 400שקלים. החלטה זו ניתנת בהיעדר הצדדים כדי לזרז הבאתה לידיעתם, כריכה (גירושין)מזונות